מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
טיול מועדון הונדה over night לצפון
אדם בלנגה
צילום: אדם בלנגה
כתיבה עיתונאית
יש משהו מאוד בעייתי בלכתוב כתבה מחמיאה מידי, כי כאשר כותבים אחת כזאת, אתה נתפס כאילו שאתה בעל אינטרס כלפי המוצר עליו אתה כותב – אז אני אתחיל בדבר השלילי היחיד שיש לי לומר על הטיול הזה: היה חם, ממש חם. ואם אתם מסוג האנשים שדואגים לכתוב תגובות בסגנון של "כתבה מכורה" וכו'… אני ממליץ לסיים את הקריאה פה, לעבור לגלריה ולחזור לקרוא.
רק מילים טובות
יש משהו באירועים של הונדה שפשוט מחמם את הלב. לא משנה מה הם עושים, הם דואגים שהוא יהיה הטוב ביותר. הדוגמא הכי טובה לכך הייתה אירוע קטן יחסית שיצא לי לבקר בו במקרה – ההקרנה של המוטוג'יפי בסניף שבח בתל אביב, הונדה דאגו לבירות, אוכל ועוד פינוקים, וכל זה ללא עלות וללא דרישה בהצגת מפתח של הונדה בכניסה.
ובחזרה לטיול – את הטיול התחלנו בתדריך כללי על אופן הרכיבה והמסלול איי שם במסלולי הגולף של קיסריה. שם כמובן חיכו לנו פירות וקפה. לאחר התדריך יצאנו לכיוון חורפש לכיוון כביש המריבה, כביש שמחבר בין שני כפרים דרוזים שנסלל כמעט בין לילה ונתן לרוכבי הכביש שביננו את התחושה כאילו אנחנו נמצאים עכשיו ברכיבת שטח בהרי הצפון הירוקים. באמצע כביש המריבה עצרנו שוב למעט פינוקים וצביקה כהן דאג לספר את הסיפור של הכביש.
לקראת הערב ביצענו עצירת תדלוק מהירה באחת התחנות דלק באזור – ותודה לאל נשבר קצת החום. שם יצאנו אל העליות של כפר גלעדי מתודלקים ועם הרבה יותר אוויר בריאות הקצב עלה והמורל הגבוהה גם ככה, עלה עוד קצת.
הערב
אם הייתם אומרים לי שלילה עם ארוחת בוקר וארוחת ערב בכפר גלעדי היה עולה לי רק 400 ₪, לא רק שלא הייתי לא מתלונן אלא גם מתרברב על זה בארוחת שישי (ולחשוב שהונדה במחיר הזה דאגו לעוד המון דברים נוספים). המלון היה מצויין ולא מדובר פה באיזה אכסניה בגרוש וחצי אלא מלון טוב באמת.
לאחר ההתמקמות בחדרים וארוחת הערב (ארוחת ערב שהוגשה עם דגלים של הונדה על השולחן! אירופה מישהו?) הייתה הדרכת אלכוהול חביבה לחלוטין על בירות – הדרכה מעניינת ומגניבה בטירוף. וזהו לישון… יש יום ארוך מחר.
האופנוע
היום השני נפתח בארוחת בוקר רגועה בבית המלון ובשמונה וחצי בבוקר שמנו פעמינו לכיוון רמת הגולן. שם, דרך מסלולים מפותלים, מצאנו את עצמינו במעיינות מיי עדן – עצירה חשובה שבה כרגיל הונדה דאגו למים ופירות. ומשם יצאנו בספרינט מהיר לכיוון הנקודה האחרונה שלנו – חוף חוקוק בכינרת.
לא רכבתי על גרזן, נסעתי על הילד הטוב של משפחת הונדה (כולם ילדים טובים לא?), ההונדה NC750x. והאמת- שהאופנוע הזה לא הפסיק להפתיע אותי ואת הרוכבים שהיו איתי. עם מנוע שטוח נשאר המון מקום לתא מטען חביב לחלוטין שנמצא במקום שהיה אמור להיות מיכל הדלק שלו. הדבר שהכי הפתיע אותי זה התחושה שהאופנוע הזה נותן: מדובר באופנוע זול, כמעט הייתי אומר תקציב, שמרגיש הרבה יותר טוב מכלים אחרים בטווח שלו. אני חושב שמדובר פה בפשרה הטובה ביותר בין קטנוע ליום יום ואופנוע לסופי שבוע. מבחן מלא בקרוב.
הכי חשוב – האנשים
גם הארגון הטוב ביותר, הטיול המתוכנן ביותר והתוכנית הטובה ביותר כולן מושפעות מאנשים – ואני יכול לראות שקהל הלקוחות של הונדה מוכיח ברגליים פעם אחרי פעם שהוא רוצה להיות מועדון והוא מתנהג כאחד – מדובר פה בשאפו ענק. בין אם זה כאשר בעצירה רוכב ורדארו מזהה בורג בגלגל של רוכב סיבי650. אבל זה היופי של מועדון אחד גדול – המגוון. ומגוון באמת היה שם.
אז הונדה, מתי הטיול הבא?
גילוי נאות – כותב שורות אילו היה אורח של הונדה בטיול הונדה over night 2016.
גלרית תמונות של דני כיטרי:
אבל לפנק לפנק לפנק זה בדיוק מה שקורה בהונדה.