fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
לרט
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
מוטוטאץ דקר
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה
voge מוטו24 באנר
סטפן
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

במשקף ורוד – בצהרי היום

במשקף ורוד – בצהרי היום

מיס הילה

צילום: עדי פיליפ

לאחרונה חשבתי להפסיק לכתוב מכל מיני סיבות אישיות. אחרי שיחה עם חברה טובה החלטתי לחזור אל הפוסט הראשון שלי, הפוסט שבעקבותיו החלטתי שאני כותבת, הפוסט שהזכיר לי מאיפה הכל התחיל. חלק מהדברים כבר לא נכונים או לא מתאימים למציאות של היום, אבל בכל זאת החלטתי לא לערוך את הפוסט ולהגישו לכם כמו שהוא.

זה התחיל מזה שיום אחד ישבתי אצל רמי , ההוא מהביטוחים,  שהודיע לי שאני צריכה לכתוב לדו"גרי מבחן אופנועים על הקטנוע שלי (כן, זה נשמע הגיוני. נכון.). אז הסברתי לו שאני לא יודעת לכתוב כמו כולם (אני בכלל יודעת מה זה שילדה גמישה? נו, בחייאת!) ואם אני עושה את זה, זה יהיה בדרך שלי. הוא נשען אחורנית על כסא המנהלים שלו, חייך ואמר שזה מה שהוא רוצה.
בסופו של דבר זה לא התפרסם בדו"גרי, אבל אנשים שם חיבבו את מה שקראו והתחלתי לכתוב. עד היום אני לא "כתבת אופנועים". ביננו, אני לא כתבת, אני פשוט כותבת את הדברים שעוברים עליי, את הצבעים הטעמים והריחות שלי מעולם הדו"ג.


 "ירדנו לירוחם לשתות פחית של צהריים
במרכז המסחרי המאובק
התענוג מתחיל בהליכה איטית שקולה ומדודה
כמו טורבו מאופק"

את מבחן הדרכים שלי החלטתי לעשות בטיול. נכון, אני רוכבת עליו כבר חצי שנה ובכל נסיעה אני מנתחת את כולו  שוב ושוב מכל כיוון וזווית, אבל אף פעם לא חשבתי במונחים של איך לתאר את זה. אני פשוט מרגישה את זה וזהו, בלי תיאורים מיוחדים.

קצת רקע עליי: אני 1.75, שמנמנה (או כמו שאומרים היום בפוליטקלי קורקט אישה גדולה), רוכבת חדשה בבינעירוני, מתה מפחד מהצל של עצמי, מפניות הדוקות ומירידות חדות.
קצת רקע על הקטנוע: פיאג'ו X אבו 250, רצועה של מלוסי (יש מצב שגם וריאטור משופר. אני לא סגורה על זה, כי הבעלים הקודם שיפר אותו), צמיגי מישלין ומדבקות בצבע ורוד פוקסיה, שאין לאף אחד אחר.

"השרירים החבוטים מהנסיעה הארוכה
משתחררים בתענוג בכל הגוף
משתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח
שמצליף אבק וחול על הפרצוף.

הֶיי, כל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר"

הטיול שיצאתי אליו היה לגלבוע. דרכים הרריות עם סיבובים ועיקולים בדיוק כמו שכתב הרופא ומדי פעם ישורות שאפשר להאיץ בהן (רק במסגרת החוק כמובן).
קבענו במחלף הסירה ושם תדלקתי. בכל מבחן שקראתי נאמר שלא משנה באיזו מהירות רוכבים, תמיד תצרוכת הדלק היא 1:22. אין לי מושג על מה הם מדברים, אצלי התצרוכת היא 1:30, אלא אם רכבתי רק בכבישים בינעירוניים, במהירות גבוהה קבועה, אז הצריכה יורדת ל-1:28. תענוג חסכוני.

מתחילים את הנסיעה. אני ישר מזנקת איתו מהרמזור. פתיחות נפלאות. אולי זה השיפורים ואולי כי למדתי איך לתפעל אותו. בפעם הראשונה סחטתי את המצערת חזק מדי וכמעט גרמתי למצב בו נשארתי ברמת גן והקטנוע המשיך לבד לתל אביב. לקח לי בדיוק דקה אחת להבין כמה חזק שהוא. מיד עלינו על כביש בינעירוני, שם אפשר להשתלב בקלות בתנועה, בלי למצמץ אפשר להגיע ל-130. בפעמים הראשונות הייתי בהלם מוחלט. שיטתי לי באיילון ופתאום מצאתי את המחוג מגיע ל-130 קמ"ש כאשר התחושה היא נעימה, לא מתאמצת ומשרה בטחון על הרוכב. הכי הרבה שהגעתי איתו היה ל-135 קמ"ש. אבל אני ממש לא מהטייסת, אז זו לא פונקציה.
בכבישים הטכניים התעללתי לו בברקסים, הסטתי אותו ימינה ושמאלה, השכבתי קלות ואז התחרטתי והוא ספג הכל באהבה. פשוט ונח לתפעול. מספיק כבד כדי לא להיות עלה נידף ברוח, אבל מספיק קל כדי לעוף בעליות ומצד שלישי קל לאישה לתפעל אותו. למשל, בקטנוע הקודם לקח לי שבועיים להתרגל לרגלית האמצע. ב-X אבו היא כל כך נוחה שאני אפילו לא מפעילה לחץ על היד, רק רגל אחת ובקלותץ כאילו יש שם מנוף הידראולי שמרים לי את הקטנוע.

"העיירה עושה את עצמה מתנמנמת
אותנו זה אפילו לא מצחיק
חוצים ברחבה בכמו חגיגיות סמויה
עוזבים לשמש שתעיק"

אחרי למעלה מ-3 שעות רכיבה כמעט רצופות, מלבד הפסקה אחת של רבע שעה, שחלקם עברו בכבישים טכניים הגוף שלי היה במצב נפלא (שזה לא טריוויאלי בכלל אצל פדלאה מוצהרת שכמותי). הכסא רך ונח, אבל לא מדי. הגוף לא גולש קדימה ולא מחליק לשום כיוון. יש אפשרות למספר תנוחות של הרגליים; אפשר לשבת איתן ב-90 מעלות, שזו התנוחה הקלאסית של הקטנועים, אפשר לשלוח אותן קדימה (ומי שרוכב מאחוריך יכול לטעות ולחשוב שהוא רוכב אחרי קאסטום) או שאפשר לקפל אותן אחורנית ולהניח על רגליות המורכב. שינוי התנוחה הוא לא דבר של מה בכך אחרי שעתיים רכיבה.
בנוסף, יש את משענת הגב הקטנה שתומכת ברוכב שלא יגלוש למטה ויופעל לחץ על הגב התחתון ובל נשכח גם את המשענת מורכב הנפלא שהאחיינית שלי מברכת אותה בכל פעם שאנחנו רוכבות ביחד.

"צרור נקישות טמבון עוצר אותנו כאחד
נימה וחצי מהצל
עומדים בשמש לא ניד, לא זיע, מחכים
נימה וחצי מהצל"

בואו נדבר רגע על המראה שלו (אני אישה, זה הדבר הראשון שאנחנו בודקות.בעצם גם גברים). ה-X אבוו יפה ומכוער, תלוי בזוית ממנה מסתכלים. החלק הקדמי שלו נראה לא רע. לוח שעונים חצי דיגיטלי, נח מאוד לשימוש ולא צריך לחפש שום דבר תוך כדי הנסיעה. הצצה קצרצרה ויש מולך את כל הנתונים שחיפשת.
אממה, החלק האחורי שלו זה משהו אחר. נכון, הבגאז' הזה מקבל ברכה בליבי אחת ליום בערך, בעיקר בבוקר כשאני מעמיסה עליו חצי בית כשאני יוצאת לעבודה, אבל הוא מכוער נורא. מכוער אבל שימושי ומכיל 4 שקיות יפות של סופר ועוד נשאר לי מקום לשרשרת, פאסט, תיק כלים קטן, אפוד זוהר, משקפי שמש ספייר, מכנסי רכיבה לגשם, כפפות ספייר, חם-צוואר ספייר, מנעול דיסק, שמן ואת התיק החדש שקניתי עם כל מה שיש לאישה בתיק.

"עודנו עומדים לא זיע, לא ניד,
נימה וחצי מהצל
כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש
ופה שבאוזנינו ממלל

תראו תראו את הגארי קופרים האלה
קלינט איסטוודים דה מי קולו, יענו בזים לשרב
הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם
מתרבות המערב"

לפני מספר חודשים התחיל מבצע ומחיר הקטנוע ירד. נכון, מי שכבר היה לו כלי ספג ירידת ערך משמעותית, אבל עכשיו הכלי נהיה נגיש להרבה יותר אנשים (בינינו, 6 אלפים שקלים שהורידו מהמחיר זו משכורת של חצי מהחברים שלי, לפעמים אפילו של שני חברים ביחד). כשאני קניתי את ה-X אבו אפשר היה לראות מדי פעם עוד כלי לידך בכביש אבל בחודשים האחרונים אני רואה אותם יותר ויותר. אולי כי אני מחפשת אותם? אולי. ואולי כי אנשים הבינו איזה כלי מעולה הוא וכמה הרכיבות איתו הן תענוג.

אז מה החסרונות שבו? הרי חייבים להיות חסרונות. איטלקי איטלקי, אבל עדיין לא בימוטה. אז כך:
מה זה כפתור האיתות המצ'וקמק הזה?
הבגאז' האלוהי שלו מכוער לאללה
הרוח שמכוונת בדיוק לצוואר גורמת לכאלה מערבולות וורטקס בתוך הקסדה שהרעש מחריד אפילו ב-20 קמ"ש לאיזו תקופה קיצרתי את המשקף (טעות! טעות! טעות!) והייתה דומיה. תענוג! אממה, לא הצלחתי לעלות מעל 110 קמ"ש מרוב שהרוח דחפה אותי לאחור והראש שלי התנדנד לכל כיוון כמו מטוטלת שהשתחרר לה המנגנון.
כסא המורכב… אהמממ… נגדיר את זה "אינטימי". בוא נגיד שצריך לחבב מאוד את מי שמרכיבים, כי המורכב יושב קרוב מאוד מאוד מאוד לרוכב. מה שכן, יש לו משענת אליפות וידיות אחיזה נוחות ונעימות, כך שהוא לא חונק בחיבוקים היסטריים מפחד.

"נימה וחצי מהצל אנחנו סובבים
ונעים באטיות מירבית
חוצים שקולים ת'רחבה של המרכז המסחרי המאובק
ונכנסים אל המכונית

אחר הצהריים נגביים, מה עכשיו? לאן נוסעים?
מכחכחים בגרון
אולי נספיק עוד להרוג תורכי קטן של ערב
במצפה רמון"

*בצהרי היום – מילים: מאיר אריאל

18 תגובות ל במשקף ורוד – בצהרי היום

  1. ממש שיר הלל לקטנוע. וגם לך.
    ניהנתי. שלא תפסיקי לכתוב לנו. ברור…?

  2. שאת מעבירה כאן הרבה תחושות שהרבה אחרים מאגישים.

  3. גם אני נהנת לרכב עליו. גם אותי הוא משרת מעולה. ואת בדיוק כותבת את ההרגשה הראשונית שהייתה לי איתו בהתחלה.היה כייף.

  4. נהנתי מכל מילה. החזרת אותי שנים מספר לאחרו, והעברת בי שוב את התחושות שהרגשתי בעצמי כשרכשתי לעצמי (לאחר משא ומתן מייגע עם ילדי) את הקטנוע הראשון שלי.תודה.

  5. אבל אנחנו מסרבים בתוקף ולא מאשרים לך להפסיק לכתוב. גם אם נצטרך להפגש פעם בחודש.

  6. בפעם האחרונה- בהסבר על שלבי הוצאת הרשיון לא צרפת שיר. לא קרה כלום, חוץ מזה שהייתי קצת עצוב. רוכב נשאר רוכב. את ממשיכה על הכביש איתנו בלי ויכוחים- יורם גרין.

  7. ללגום משהו קר בלב מדבר: תלגמי תתדלקי. ויהיה טוב.

  8. יכולים למלא שלושה תאי מטען של הפיאג'ו- שזה יוצא כנפח מקרר סייד ביי סייד.

  9. לדעתי זו הבחירה הכי מושכלת בין דגמי רשיון הביניים: איכות, ביצועים, יופי ואסתטיקה- כן כן. אין מה להתקרב לאקסייטינג או לג'וימקס אם יש עוד כמה אלפי שקלים ששווים כל שקל. גם אם יש נפילת מחירים- "כשיורד גשם כולם נרטבים": אז ירד קצת המחירון, אבל את רוכבת על נאמבר וואן.

  10. יש לי הצעה בשבילך: תרענני מדבקות ו….תתאהבי בו מחדש. כך את לא תעלמי לנו כפרה.

  11. אולי זה החורף, אולי זו הקסדה הורסת הפן. עכשיו כשאת יכולה לעלות לכבד. את תראי שלא תוכלי להפרד ממנו. ותקבלי בוסט של מוטיבציה להמשיך ולהעלות חיוכים על פנינו. ואם תחליטי לעלות לכבד…זה ירענן את מאגר השירים שלך….שבת מנוחה.

  12. בזכותך אני רוכבת עם B&W דרך שטח B בכל בוקר- לעבודה בירושלים דרך כביש המנהרות, בין המוניות עם המספר הירוק.

  13. איזו דרך למכור קטנוע בשוק המקרטע.
    גאוני!!!
    אז מי שחושק בכלי טוב אמין עם ניסיון שהוא גם סלב, זה הכלי בשבילו.
    ברוך שובך לכתוב מיס נשמה 🙂

  14. כבר שלוש שנים , 35 אלף ק"מ , ללא תקלות , דלק 1:30 , פשוט מעולה. לדעתי , הקטנוע הטוב ביותר , ותמורה טובה לכסף מכל 400 שהוא … אם אחליף רק לכזה חדש 🙂

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל