מוטוGP אוסטין טקסס: המערב הפרוע

זה היה אמור להיות הסוף שבוע של מארק מארקז, אלו היו אמורות להיות 25 נקודות בכיס ועוד ???? ברשימת המסלולים בהם הרוכב מצפה להוסיף לקופת האליפות את המקסימום שאפשר, אבל מארק מארקז דחף קצת יותר מדי ובאוסטין יש שריף חדש – אלכס רינס והסוזוקי, לפחות עד העונה הבאה.

הוא היה המהיר ביותר לאורך כמעט כל המקצים באוסטין, כמו בכל עונה מאז שהצטרף המסלול לסבב המוטוGP

ב-2013, והוא אמנם הכין את הסביבה שהרצף אולי יקטע או שהם עדיין סובלים מכמה אתגרים בכיוונון, אבל כולם ידעו שבמרוץ הזה רק מארקז יכול לגרום לעצמו להפסיד.

אוסטין נגד כיוון השעון, ללא אחיזה אבל עם הרבה מהמורות שלהונדה קצת יותר קשה לספוג. אלוף העולם רצה לברוח וזינק מצויין, אבל הפעם ולנטינו רוסי – שזינק שני – לא ויתר וידע שהדרך היחידה לעצור את מארקז זה לא לאפשר לו לפתוח פער. כבר בהקפה השלישית הפער עמד על יותר משנייה ובסוף השביעית היה כבר מעל שלוש שניות. את ההקפה התשיעית מתוך 20 הקפות מארקז לא סיים, פניה מספר 12 בסוף הישורת שמה קץ לחלום 'שבעת המופלאים' של מארקז, כשהוא מאבד את הקדמי "רוצים לדעת למה התרסקתי?", הוא שאל את העיתונאים בתום המרוץ "הכל נמצא בנתונים. בהשוואה להקפה המהירה שלי בלמתי שלושה מטרים עמוק יותר, הייתי איטי בשני קמ"ש. הייתי בהטייה כ-2 מעלות יותר והפעלתי פחות לחץ על הבלם". מארקז, למרות הבעיות הטכניות של הונדה בסוף השבוע – עם השרשרת שהתפרקה פעם שניה והפרישה של חורחה לורנסו מהמרוץ רק שלוש הקפות אחרי התרסקותו של מארקז- מבהיר שזה לא היה כשל טכני, אלא טעות אנוש ושהוא רק בן אדם.

ג'ק מילר, רוכב דוקאטי, חיזק את ההסבר של מארקז שהרוכב דחף כל כך חזק שהוא לא נתן לצמיגים שלו לנוח ולהתקרר ולא לחלק מהקפה, ופה הייתה טמונה הטעות שהובילה ביחד עם נקודת הבלימה המאוחרת לסיום הלא צפוי של המרוץ.

מילר, שסיים שלישי ועמד על הפודיום לראשונה מאז הניצחון הגשום באסן 2016, שלט לדבריו בהקפות שלו וכך שמר על הצמיגים עד סוף המרוץ הארוך, הוא שמר פער יפה מדוביציוזו וסיים את כל המקצים כרוכב דוקאטי המוביל, כשהוא ממשיך ומסמן מטרה להחליף את פטרוצ'י – שסיים שישי בפעם השלישית העונה – כרוכב המפעל.

במיקום השני, עם פודיום שני ברציפות לראשונה מאז קטלוניה בעונה הקודמת, סיים ולנטינו רוסי, שעד ההקפה ה-17 הוביל את המרוץ אך לא היה יכול על אלכס רינס והסוזוקי שלקחו ממנו את ההובלה. ולנטינו, שראה תקווה לניצחון ראשון מאז אסן 2017, נאלץ להסתפק במיקום השני כשהוא מודה שרינס היה טוב ממנו הפעם. הרכיבה החלקה של הספרדי אפשרה לו לשמור על הצמיגים, מה שנתן לו את היתרון בסוף המרוץ, כשהוא רושם ניצחון ראשון בקריירה במוטוGP והרוכב הראשון שניצח במוטו3, מוטו2 ומוטוGP באותו המסלול. רינס, שזינק מהמיקום השביעי, הצליח לטפס יפה ובעקביות למרות הקושי לעקוף במסלול האמריקות. הוא היה חמישי בסוף ההקפה הראשונה ושני בסוף ההקפה התשיעית כשהוא נרגש מעצם העניין שהצליח לעקוף ולנצח את הרוכב אותו הוא מעריץ. הקרב בין השניים הציג עד כמה הסוזוקי השתפר בעונות האחרונות (הרבה תודות גם לסילבן גווינטולי, רוכב הניסויים המנוסה) ועד כמה רינס גדל להיות רוכב אינטליגנטי, עקבי, אך גם קרבי בעת הצורך. פער הגילאים בין השניים הוא שיא באליפות העולם של 16 שנים ו-295 ימים.

המיקום הרביעי אומנם נחשב המפסיד הראשון, אך דוביציוזו יכול לצאת מרוצה מסוף השבוע האמריקני. זינוק ממיקום 13 על הגריד, בגלל אסטרטגיה שגויה, אילץ אותו להילחם ולטפס מעלה – אך הוא נותר מחוץ לפודיום. ההתרסקות של מארקז ו-13 הנקודות שצבר מחזירות את דובי להוביל את טבלת האליפות.

רוכבי ימאהה ממשיכים להרשים – עם מורבידלי וקוורטאררו שמסיימים במיקומים החמישי והשביעי, בהתאמה, כשהצרפתי ממשיך להוביל את הקרב הקשה העונה על תואר הרוקי. רוכב הימאהה האחרון על המסלול היה מאווריק וינאלס שזינק יחסית טוב, אך בגלל תזוזה על קו הזינוק קיבל עונש. טעות רוכב וקבוצה הובילו אותו לעשות את ההקפה הארוכה במקום כניסה לפיטס, טעות שהכפילה את עונשו – אך עם זאת הוא סיים במיקום ה-11, כשהוא עוקף בחזרה את כל רוכבי KTM – למעט אספרגארו – את רוכבי אווינטייה עם הדוקאטי ואת יאנונה עם האפריליה היחידה על המסלול, אחרי ההתרסקות של אליקס אספרגארו בהקפה השנייה ופרישה בעקבותיה. גם חואן מיר פשע בזינוק והוא התדרדר לאחור ומסיים מחוץ לנקודות – אבל עם הרבה יותר נסיון מההרפתקה בטקסס.

טקאקי נקגאמי היה רוכב ההונדה היחיד שחצה את קו הסיום, בן קבוצתו קאל קראצ'לו התרסק גם הוא בהקפה החמישית בפנייה 11, כמו מארקז, גם הוא מאשים את עצמו ולוקח אחריות על התוצאה העגומה.

פול אספרגארו ממשיך להוביל את רוכבי ה-KTM, כשהוא מסיים במיקום השמיני בפער ענק של יותר מ-13 שניות מבן קבוצתו יוהאן זרקו. זרקו עדיין מתקשה עם החלק הקדמי של האופנוע וממתין לקבל מספר חלקים שיעזרו לו בהתמודדות עם האופנוע האוסטרי.

המירוץ הדרמטי – למרות חסרונו של מארקז – היה המהיר ביותר מאז הגעת הסבב למסלול COTA. הוא התקצר בכ-7 שניות מהשיא הקודם, תודות לצמיגים והתרכובות העמידה יותר לאורך זמן תוך שיפור האחיזה, למרות המהמורות הרבות על האספלט. אולי השיפור בזמנים גם קשור בכך שהרוכבים בחזית לא שלטו בזמנים כמו שדוביציוזו נוהג לעשות.

דובי מוביל את האליפות בתום הסבב השלישי עם 54 נקודות, ולנטינו שני עם 51, רינס עם 49 ומארק מארקז במיקום הרביעי עם 45 בלבד.

תוצאות:

1. אלכס רינס 41.45.499
2. ולנטינו רוסי
3. ג'ק מילר
4. אנדראה דוביציוזו
5. פרנקו מורבידלי
6. דנילו פטרוצ'י
7. פאביו קווארטררו
8. פול אספרגארו
9. פרנצ'סקו בגנאיה
10. טקאקי נקגאמי
11. מאווריק וינאלס
12. אנדראה יאננונה
13. יוהאן זרקו
14. מיגל אוליביירה
15. טיטו רבאט
16. קארל אברהם
17. חואן מיר
18. חפיז שייארין
X חורחה לורנסו
X קאל קראצ'לו
X מארק מארקז
X אליקס אספרגארו

מי אמר ששוויץ נייטרלית

בקטגוריית המוטו2, תומאס לוטי חוזר לנצח אחרי הרבה מאוד זמן שלא הניף את הגביע מהעמדה הבכירה. בן קבוצתו, מרסל שרוטר, אמנם זינק מהפול פוזישן אך אחרי הידרדרות לאחור סיים רק שני את המרוץ המותח. השניים, חברי קבוצת דיינוולט אינטקט, ניהלו קרב צמוד עם אלכס מארקז, עד שזה גמר את הצמיגים וסיים חמישי סה"כ. את המיקום השלישי על הפודיום חגג חורחה נווארו ושלדת ה-Speed Up, זמן רב עבר מהפעם הקודמת בה עמד רוכב עם שלדה זו על הפודיום, מאז ימי יאנונה בעונת 2012. מי שהוביל את האליפות, לורנזו בלדסארי, סיים בחצץ אחרי שנמנע מלהיכנס בחורחה מרטין שרכב לפניו. דווקא בן קבוצתו לסוף השבוע, מטאה פסיני, שהובא כמחליף לפרננדז הפצוע, סיים רביעי. עוד הוכחה שהאיטלקי ראוי היה לקבל מקום על הגריד העונה.

הקבוצה האמריקנית בבעלות איתן בוטבול סיימה באכזבה גדולה עם ג'ו רוברטס שנלקח החוצה בפנייה הראשונה של המרוץ ואיקר לקואונה שמתרסק בפנייה 12 כשנותרו חמש הקפות בלבד.

מי שאמור היה להילחם על התואר העונה, בראד בינדר, פרש מהמרוץ בגלל בעייה בקלאץ'. היצרן האוסטרי נראה בעמדה נחותה לזו של קאלקס ושם עובדים קשה לפתח גרסה משופרת לשלדה מתאימה למנוע הטריומף.

בלדסארי שומר על ההובלה באליפות העולם עם 50 נקודות, שרוטר ולוטי סוגרים עליו עם 47 ו-45 בהתאמה.

קנאט חוזר לנצח

זה אמנם לא היה הניצחון הראשון של הספרדי באליפות העולם, אבל זה היה הראשון עם אופנוע ה-KTM. ארון קנאט, שעזב את קבוצת אסטרלה גאליציה ועבר לקבוצה בבעלות מקס ביאג'י וניהולו של פיטר אוטול, חיכה לרגע הזה כבר יותר מעונה. את 2018 עבר עם פציעות רבות וקשיים אישיים בתוך הקבוצה אך החיבור עם רוכב העבר, נתן לו את הדחיפה והבטחון שהוא היה צריך. אחרי מספר עונות בהן היה אפשר לראות רוכב פותח ובורח קדימה במרוץ באוסטין, העונה המרוץ היה צמוד עם פער של שנייה בין קנאט, חמו מסייה ואנדרה מיניו שסיים שלישי את המרוץ. גבריאל רודריגו היה עם ההונדה הראשון וסיים קרוב לפודיום במיקום הרביעי.