fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מוטוטאץ דקר
מידלנד שחורי 140 על 70
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
לרט
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה
voge מוטו24 באנר
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
סטפן

דעה אישית: אופנוענות שפויה או קטנוענות פזיזה

דעה אישית: אופנוענות שפויה או קטנוענות פזיזה

כתב: מישל דור

השעה היתה כבר עשר בבוקר ובדיוק חצינו את הגבול בין מדינת יוטה לאריזונה על כביש 89 כשפנינו לעבר עיירה שכוחת אל בשם פאיג'. האספלט המשובח והלוהט כבר העלה מקסמי שווא כאילו הוא רטוב והדודג' קארוון השכורה נעה בעצלתיים, במהירות המרבית המותרת – 75 מייל לשעה – כשהכביש האין סופי שומם לחלוטים ומערכת השיוט מניעה את משפחת דור קדימה ליעד הבא בטיול השנתי הענק.

בשלב מסוים לאחר עצירת תדלוק והצטיידות במים המשכנו בדרך כששום שינוי ראוי לציון לא נראה באופק למעט זוג פנסים עזים שנראו היטב במראה האחורית גם באור היום היוקד. הקרבה המוגזמת שלהם האחד לשני הסגירה את היותם שייכים למכונה דו-גלגלית ובשלב מסוים נעתקה נשימתי למראה החזית הצבועה בצבעי הלאום של ארץ המגף ו.. נכון מדובר על חוד החנית של "אפריליה" הלא הוא ה-RSV4 שייקח לי שנים ללמוד ולשלוט בו, אבל לעזאזל למי איכפת לפנטז וכמה מרשים הוא נראה כאן כשרק שנינו על הכביש השומם.

קולו של גיל קומר בקע ממכשיר הניווט שהבאנו מבעוד מועד מהארץ והכריז שיש להמשיך בדרך עוד מאה קילומטרים, חיוך ממזרי עלה על שפתי ומבט מהיר במראה כבר אפשר לי לראות את האותיות שעל קסדת הרוכב המסתורי. נפוח מחשיבות הסתובבתי ואמרתי לילדים: "עכשיו תראו איך אופנוע יכול להאיץ עד שהוא נעלם מהעיניים" ותוך כדי כך הוצאתי את ידי השמאלית וסימנתי לרוכב שלא רק שאשמח אם יעקפני אלא הדגשתי בתנועות של מצערת שיעשה את זה כמו שצריך והלו, הכביש שומם, הראות בלתי מוגבלת,  ו"כולה" הוא יושב לו על 260 כוחות סוס שרק ממתינים לפקודה מהמצערת האלחוטית.

כלום. נאדה. כאילו שאני, הדודג' והילדים לא יותר מהולוגרמה. הרוכב המסתורי שמר על מרחק קבוע מאחורי ורק הנהון זעיר לשלילה העיד שקיבל את המסר. ככה נעו להם יחדיו שני כלי הרכב שכבר הפכו לחלק מהנוף בתיאום מהירות מושלם של 120 קמ"ש עד שהגענו לפאתי העיירה. לא יכולתי להתאפק ורציתי לשאול את הרוכב באיזו מחלה נוראית הוא חולה אבל הלה המשיך ימינה וגם כריית האוזן שלי לא הניבה לי את אותו צליל שאני שומע כל יום בדרך רוקח בתל אביב של סל"ד הנושק לתחום האדום שוב ושוב ושוב.

הסיפור הזה מעיד על תרבות הנהיגה האמריקנית ברוב המדינות בהן האופנוע, ולא משנה מאיזה דגם, סוג וגיל הוא, שווה ערך מוחלט לרכב ומעבר לענישה מכאיבה ביותר לנוהגים במהירות מופרזת,  גם כשאתה מגיע לפקק של 30 רכבים אתה תהיה הרכב ה-31 ותעמוד יפה באמצע ושום מחשבה על מעבר בין רכבים עד קו העצירה לא יעלה על דעתך כי זה החוק, נקודה.

ממש משכתי בשערות כשעמדו מאחורי שלושה אופנועים (!) זה אחר זה והתקדמו ממש כמונו בזחילה בפקקים בעיר אורלנדו, שם בכלל לא הבנתי את העניין מדוע לרכוב בכלל ומה עובר להם בראש כשההגנה הכי דרמטית שנראית באופק זו בנדנה, על קסדה אין בכלל מה לדבר.

"דבר ראשון זה החוק", הסביר לי מיטץ' מנהל חנות אביזרים אליה הגעתי כדי לעשות קניות. "למשל כאן בפלורידה אין חוק המחייב קסדה ואתה רואה את כל המטומטמים שרוכבים לא רק ללא מיגון אלא ללא הדבר הבסיסי ביותר הנדרש" ומצד שני אתה עומד כמו מפגר מאחורי הרכב האחרון בפקק.

"ויש הרוגים רבים? " תהיתי.

"כן, אנחנו שקופים לחלוטין, ומה שהכי גרוע זה הריכוז של כל הזרים מכל מיני מדינות שאין להם שמץ בנהיגה ולרוב אתה ממש במזל מגיע הביתה".

"נהיגה בשוליים" המשכתי לחקור, אבל המבט המקפיא הבהיר לי שהאיש חשב שנפלתי על הראש.

חזרתי מבולבל למוטל והלכתי לפרוק את הציוד מהרכב. תוך כדי שמעתי גרגור שאי אפשר לטעות בו – ארבעה "הארלים" ענקיים הגיעו יחדיו עמוסים בעגלות נגררות, שלל דגלים והרבה מאות "קיטש" בצורת מדבקות, פנסים והשד יודע מה כשכל אחד חנה בנפרד באמצע החניה השמורה לרכב רגיל. "אנחנו כמו רכב לכל דבר וזה כולל את החנייה " הסביר ג'רמי שעשה יותר מדי כסף לדבריו ועם שלושה מחבריו יצא לארבעה שבועות של מסע חוצה יבשת. "כל הרעיון של נהיגה ברכב דו-גלגלי כאן זה עבור מסעות ארוכים וחוויה אמיתית של רכיבה כמו שאנחנו עושים. לא תמצא כאן ולו רוכב אחד שרוצה להגיע מהר יותר ליעד שלו כי למעשה אנחנו תמיד נגיע באותו פרק זמן של רכב מן המניין כי אינו לנו שום זכויות וואט סו אבר" ולכן רק מי שהוא אופנוען בדם ירכוש וירכוב על הכלי.

עבדכם הנאמן, בתור מי שנהג מעל 20 שנים ברכב, מודה כי זעם יום-יום על עשרות האופנועים והשליחים שעוטפים אותו בכל רמזור כשהוא כבר מבסוט להיות ראשון. לאחר שעשיתי את המעבר לדו-גלגלי וגיליתי את התחושה שאין לה תחליף מבחינתי ניצול הדו-גלגלי כדי להגיע ביעילות ובמהירות וליעד ובנוסף האפשרות לחנות היכן שרוצים וגם עצימת העין של הרשות האוכפת בכל הקשור להמשך תנועה גם כשהכל סתום. השני אני חייב להודות שאני ממש מקנא במי שנע בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות על אופנוע במסעות האדירים הללו.

השאלה המעניינת היא האם התברכנו בכך שאין כאן יותר מדי דין ואין דיין בכל הקשור למה מותר ומה אסור באמת ובתמים לעשות ואני שואל אתכם רק שאלה אחת – היכן הייתם אתם רוצים לחיות ואיזו מציאות היתה מתאימה לכם יותר? כזו שאפשר לנסוע ימים שלמים בתשתיות אדירות בעלויות זניחות ולגמוע מרחקי ענק, אך אבוי למי שיתקרב לאזורים אורבניים, או שאין על המציאות שלנו שאתה עולה על הדו"ג שלך, בין אם זה טוסטוס או גולדווינג, ודי עושה כל מה שבא לך גם אם זה בא על חשבון הולכי רגל ואלו הלכודים בקופסאות הפח שלהם?

"האם התברכנו בכך שאין כאן יותר מדי דין ואין דיין בכל הקשור למה מותר ומה אסור באמת ובתמים לעשות?"

12 תגובות ל דעה אישית: אופנוענות שפויה או קטנוענות פזיזה

  1. בדיוק כמו שם. כי שם בנוסף לאופנוע אתה יכול להרשות לעצמך רכב בלי יותר מדי סיבוכים. אז כן, אופנוע לפאן אמיתי, ורכב בשביל להסתובב בעיר בנוחות.

  2. יש לי חבר שעבר לגור בקנה ליפני כעשור. ביקרנו אותו. רכבתי איתו להחליף שני צמיגים באופנוע היה טיפטוף קל ולמרות הכל הוא עמד מאחורי המכוניות ברמזור.בארץ הוא היה פרא אדם.אבל ברומא "התנהג כרומאי".

  3. נושא תרבות הנהיגה בארץ בכלל ועל אופנועים בפרט, זה דבר שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד ולהשתפר ואולי ביום מרוחק אחד, נגיע למשהו אחר. לצערי הרב, אני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב, כאן במזרח התיכון לעם שכל הזמ

  4. הלך החיים רגוע ככה לא מהרים ולא מסתכנים
    לאותו אופנוען שראית יש ליד הבית מסלול מרוצים שבעד כמה דולרים בודים הוא מבלה שם מספר שעות באימונים השכבות ויוצא רגוע לביתו ולכבישים

  5. בלי לרוץ קדימה לעקוף את כולם (ב ז הי רו ת !! ) ובתנועה בעיר להיות ראשון ולא לאחר לשום מקום – למה צריך את כל זה ? אין על דו"ג.

  6. חוץ מתערוכות ולהקות על הכבישים מרשימות למדי ראיתי מאה אופנועים וזהו. הם יגיעו לפה יבהלו מאיתנו

  7. שם הכל גדול, עוצמתי, מהיר. יש את האפקט שאתה מרגיש שם כמו זבוב ליד הענקים, סיכון מיותר. פה דו"ג זה MUST.

  8. אהבתי את תגובה 2 – מסכים. המיקום שלנו מחנך אותנו ל"התנהג בהתאם".

  9. ביליתי שם כמה פעמים ונתקלתי בכמה תופעות של אופנוענים:

    1) ברוב המוחלט של המקרים הם נוסעים לאט: מאיצים ל 60 מייל בטירוף אבל שם נעצרים.
    2) מדי פעם הייתי רואה על הHIGHWAY את אלו שעושים ווילי בעמידה על

  10. כשרכבתי על אופנוע בסללום בין המכוניות בהייוואי , פשוט מרוב שיעמום של כביש ישר ומהירות קבועה . השוטר חשב שאני שיכור או שמשהו לא בסדר , הסברתי לו שככה רוכבים על אופנועים בישראל…

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל