fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
עופר אבניר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מוטוטאץ דקר
תמוז
לרט
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
אודי דגן 140 על 70
סטפן
voge מוטו24 באנר
HJC
MV קוביה

במשקף ורוד – גוליית

במשקף ורוד – גוליית

מיס הילה

"זהו שיר מאוד עצוב
הנושא כזה כאוב
אם תשים תחבושת
לא יעזור לך שנתיים
הגיבור של הסיפור
להגיד אותו אסור
נגלה רק שהשם שלו
כמו אפריים"

"טוב, עכשיו צריך לתרגל בכביש!" הכריז שוקי בקול דרמטי. מיד עניתי "טוב" חלוש וקבענו למחרת בבוקר בלטרון. שוקי הגיע מההר, אורן מהדרום ואני מתל אביב. הרעיון המקורי היה שוב לנסוע לכבישים של אשתאול, נס הרים ועד בר בהר, לשתות קפה והיידה, הביתה.
כשהגעתי ללטרון הבנים כבר חיכו לי, מתקשקשים על דא ועל הא תוך כדי תדלוק הבהמות. חברה-רוכבת סיפרה שכמה ימים קודם גזמו עצים בכבישי נס הרים, מה שמבורך כי עכשיו רואים את כל הפנייה אבל עדיין ישנו קצת גזם על הכביש. היא איבדה אחיזה לרגע והתקצרו לה איזה שנה או שנתיים מהחיים, אז החלטנו לנסוע לאיזור של בית גוברין.

אני יודעת שזה מגוחך, אבל עד אותו היום עוד לא יצא לי לרכוש שם ורק שמעתי על הכבישים המפותלים והכיפיים באיזור. שוקי אמר שהוא גם רוצה שנטייל קצת ויש איזה תל שהוא רוצה לבדוק מעבר אליו. "סבבה, אז תוביל" אמרתי, כי היה לי ברור שהוא יעוף קדימה כי לא יהיה לו ממש כח לרכוב בקצב המאוד-הרבה-יותר-מדי-איטי-שלי. סיכמנו שיחכה לי בפניות כשאורן לעומתו כבר רגיל לנסוע בקצב-צב שלי ונהנה אחר-כך לתקן לי טעויות ברכיבה, לסמן לי כל מיני דברים ובכלל ללמד אותי. לאורן גם עבר עשיר מאוד של קורסים והוא יודע להעביר טוב טוב את החומר הנלמד.

"יום אביב בכפר קטן
ציפורים שרות בגן
נמלה עוברת
אך המנגינה נשארת
בחצר נולד תינוק
ומיד התחיל לצעוק
"לא קוראים לי 'פריים
שמי גוליית ולא אחרת!"

כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל
גיבורים ברחו הביתה
לוחמים זייפו ת'גיל
הם קראו לו "השד מאשקלון""

שלוש דקות אחרי שיצאנו לדרך שוקי נעלם באופק עם הבהמה שלו ואורן ואני רכבנו ביחד. בחיי שניסיתי להדביק אותו, אבל הפעמים היחידות שנפגשנו היו בפניות, כשהוא מחכה לנו. בכניסה לפארק בריטניה שוקי אמר שפה נמצא התל שהוא מדבר עליו, "תל עזקה". עלינו את כל הדרך עד למעלה ואפילו הכביש שבדרך כלל סגור על ידי שער היה פתוח לרווחה לכבודנו, אז המשכנו איתו כמעט עד ראש התל. בנקודה מסוימת נגמר הכביש. שוקי ואורן ירדו לחנות בצל ואילו אני עצרתי במקום. שמש או לא שמש, אני חובבת אספלט ידועה. הורדתי את הג'ק בזמן ששניהם עומדים מולי עם לסת פעורה, הרמתי אליהם את הראש, בקושי הספקתי להוציא מהפה שלי את ה"מה?!" ושניהם שכבו על הרצפה מתפוצצים מצחוק, מחזיקים את הבטן כאילו מי ישמע מה כבר אמרתי. מסתבר שהצחיק אותם שעצרתי בקצה האספלט. "יאללה יאללה, תורידי את הבהמה לשביל ותחני בצל", שניהם צעקו עליי. אז הורדתי וחניתי.
עשינו באיזו טיול מקסים, שממש מתאים לפדלאות מוצהרות שכמותי ולגברים עם נעלי-רכיבה שלא ממש מותאמות להליכה ארוכה. שוקי גם סיפר לנו כל מיני סיפורים על המקום ועשינו תצפית על המקום בו נערך (אלג'נדלי!) הקרב בין דוד לגוליית.

"בגנון אמר שלום
ילדים עברו לדום
בן חמש וכבר הספיק
להביא הביתה סלע
התאמן כל יום שעות
בלהפריע לחיות
יש אומרים היה לו קול
נמוך מים המלח

כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל
גיבורים ברחו הביתה
לוחמים למדו חליל
הם קראו לו בשקט מרחוק"

בתחנת הדלק של בית גוברין החלטנו לעשות הפסקה מסודרת. הזמנו קפה דלוח והלכנו להתיישב במרפסת-הדק המפתיעה. מדי פעם הגיעו קבוצות קטנות של רוכבים, לרובם הנהנו בראש, את חלקם גם הכרנו ומדי פעם מישהו מהם היה זורק הערה. בשלב כלשהו אחד הרוכבים התחיל לדבר איתנו כשהוא מכוון את השיחה בעיקר אליי. ישבנו שם 3 רוכבים כשהוא לא מכיר אף אחד מאיתנו והוא עשה את אחד הדברים הכי מרגיזים שיש עליי אדמות. הוא התחיל לתת לי הסברים וטיפים ותובנות בגרוש רק כי אני… אישה! לא היה לו מושג מה הרקע של כל אחד מאיתנו, אבל בגלל שאני אישה הוא הרגיש שהוא צריך, אין לי מושג למה. אחרי שהוא הלך כבר הייתי עצבנית. עשר דקות מאוחר יותר וניגשנו לאופנועים, לחזור לרכיבה. מרוב עצבים בטעות הכנסתי את המפתח לסוויץ' לפני שניטרלתי את האזעקה והיא התחילה לפעול. יופי, ממש מתאים לעצבים שלי עכשיו. לוחצת על השלט וגורנישט, כלום לא מגיב. מנסה ללחוץ שוב וכלום. מנסה כך, מנסה אחרת, אורן מנסה, שוקי מנסה וכלום. נאדה. גורנישט. יוק.
תוך כדי כל הרעש והברדאק הזה נכנסה עוד קבוצה של רוכבים לתחנת הדלק, כשהם עוברים לידינו בהליכה ואחד מהם אומר "פחחח ויסטרום, קקה אופנוע. מה, את רוכבת עליו?!" פתאום הוא שאל בהפתעה ואני, שרק הייתי צריכה מישהו כזה שייפול לי לידיים כדי לשחרר עליו את עצבים, יריתי עליו שיעוף לי מהעיניים ואין לי כח לכל מיני "גברים" שרוצים להרגיש גדולים על נשים. למראה הפרצוף ההמום של הבחור אורן ושוקי חייכו. הם ידעו בדיוק כמוני ש: 1. הגיע לו ו-2. הם שמחו שזה יצא עליו ולא עליהם.

אחרי עוד איזה 30 ניסיונות נואשים כשאחד מהם היה פשוט לדחוף את האופנוע לצד השני של מתחם תחנת הדלק כי אולי משהו מפריע לקליטה של המשרד או אלוהים יודע מה, ניגש אלינו אחד מהחבורה ההיא והתחיל לדבר עם הבנים. אני לא הייתי במצב מתָקשר כלשהו. לאט לאט הסתבר שהבחור ההוא שעפתי עליו היה מלא ניסיון ויש מצב שהוא יודע מה לעשות. הוא ניגש בדחילו ורחימו עם פרצוף מתנצל ובשניה נטרל את האזעקה. מצד אחד, קצת מטריד שבכזו מהירות מישהו יכול לנטרל לי את האזעקה. מצד שני, באותה השנייה רמת המתח שלי ירדה מטריליון לננו-משהו. כמעט וחיבקתי אותו. אז יכולנו להתחיל לדבר ומסתבר שהוא רוכב על ויסטרום והוא רק צחק, אבל הוא פשוט הגיע בזמן הלא נכון. כל הסיפור נגמר בזה שבסוף הם הזמינו אותי למפגש אופנועים קבוע שהם עורכים בצפון (כנראה שהם חשבו שהדרכון שלי בתוקף או משהו).

"בוא אלי, גוליית נחמד
שב אצלי על כף היד
"ככה מדברים?"
שאל גוליית באשקלונית
דוד מלך התעצבן
"הרוגטקה תנגן!"
אבן לעברו ירה
קלע לו בול בפוני

כל התנ"ך אמר תודה והתרגש
"אם תרצה להיות מלכנו
תתקשר מחר בשש"
הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית
מקווה שגם הפעם הוא יחשוב אותי נחמד
הנה בא אלינו, בא אלינו
גולי, גוליית
מקוה שלא ידרוך עלי, יעשה אותי גמד
"

את שאר הדרך כבר רכבתי קשה, כשכל הגוף שלי עייף מהסטרס והעצבים. בשלב כלשהוא אורן עקף אותי וגרם לי לעצור בצד. הוא מכיר אותי כבר כל כך טוב, שהוא ידע שזה מה שאני צריכה כדי להתעשט על עצמי ולחזור לרכוב כמו בן-אדם.
זה לא יאומן איך 5 דקות של ישיבה בתחנה, חיבוק אחד ועצימת עיניים קלה יכולה לשנות חווית רכיבה באופן כל כך חד, שאחרי שעולים שוב על הכלי אפשר לרכוב בהיגיון ואפילו בהנאה.

גוליית, מילים: אלון אולארצ'יק ודני סנדרסון

12 תגובות ל במשקף ורוד – גוליית

  1. אולי צריך למצוא איזה שילוב שבזמן קריאת הכתבה יתנגן לו השיר ברקע.

  2. שום גבר בעולם לא היה כותב דבר כזה. שום גבר. חיבוק אחד ועצימת עיניים קלה?

  3. לומדים לאט. שתהיה לך סבלנות. מחכים לבואך.

  4. משנים את הפאזה במוח ונהנים. ממליץ לכל מי שלא רגוע, פשוט להרגע.

  5. תראי מה הספקת בחודשיים בערך: הדרכה בתל-ברוך, הדרכה בחולון, הדרכה בסדום ערד, החלקת, קיבלת חיבוק בבית שאן. עכשיו הזמן לטייל ולנצל את הקיץ והסתיו.

  6. הויסטרום עוד יראה לך מה הוא מסוגל ואת עוד תראי לו.

  7. אני גם אוהב את השיר של כוורת בטירוף הייתי שנים בקטע..
    "כל התנ"ך פחד ממנו כמו מפיל"
    אחד המשפטים של סנדרסון הכי ידועים.. בהצלחה תהני מהרכיבה

  8. אני ממליץ לך לרכב לבד. פשוט בחרי נקודה כלשהי על המפה (רחוקה מספיק, למשל מסעדה מסוימת ברמת הגולן) ותגיעי לשם בקצב שלך
    לרכיבה בקבוצה יש יתרונות, אבל היא יכולה להיות מתסכלת ואף מסוכנת עקב לחץ חברתי שקיים באופן טבעי.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל