fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
עופר אבניר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
תמוז
מוטוטאץ דקר
voge מוטו24 באנר
MV קוביה
סטפן
אודי דגן 140 על 70
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

במשקף ורוד – הלאה וקדימה!

במשקף ורוד – הלאה וקדימה!

מיס הילה

צילום: Zoobri photo team

"באתי מעולם מלא ספקות ודאגה
כל הזמן קורים דברים, אין זמן להירגע
השנים חולפות וכבר חלף חצי חלום
אבל אני עוד מחפשת מקום"

התחלתי ללמוד רכיבה על אופנוע. זה שלא היה לי רישיון עד היום, אבל יש בי כנראה משהו גברי ואני רוצה יותר גדול. אז חיפשתי וחיפשתי ומצאתי את שלומי. שלומי מור.
בפעם הראשונה שפגשתי את שלומי הוא צעק וצרח על כל העולם עם הקול הצרוד שלו וכשעצרתי לידו אמרתי לו (בלי להתבלבל בכלל): "יש מצב שיום אחד מישהו יוריד לך קסדה בראש, יש מצב שזה יהיה היום וממש יש מצב שזו אהיה אני. עשית לי כבר כאב ראש!". שלומי התפוצץ מצחוק והלך לדרכו. ביום האחרון שלי במגרש כשבאתי לטסט, הוא ניגש אליי, חיבק אותי ואיחל לי בהצלחה. באותו הרגע נרגעתי והתחלתי לנשום. אפילו חייכתי מדי פעם והצלחתי לעבור את הטסט בשלווה. זה היה הטסט השני.

"מבקשת דרך בין שבילים מפותלים
בתקווה שיום אחד אבין את הכללים
הסתובבתי די אך לא למדתי הרבה
רק דבר אחד ידעתי יפה"

חברים המליצו עליו בחום, אז לא היה לי ספק שאצלו אני הולכת ללמוד. קבענו שיעור ליום ראשון בשבע ועשרים בבוקר, שעה לא חוקית בעליל. על השיעור הראשון עשיתי פאדיחה ולא התעוררתי בזמן. לא סתם שלא קמתי בזמן, רק בצהריים נזכרתי בכלל שקבעתי שיעור לבוקר. רציתי למות מבושה אבל אזרתי אומץ, נשמתי עמוק והתקשרתי לשלומי. במקום ששלומי יצרח עליי עד לב השמים הוא פשוט אמר לי "טוב, מתי קובעים עוד שיעור?". באותו הרגע נמסתי! מאוחר יותר הוא הסביר לי שהוא כבר לא מתעצבן מדברים כאלה, דברים של בטיחות מוציאים ממנו את השד המטורף, אבל זה שמבריזים לו לא הורג אף אחד. להתעלף מתשובה כזו.

"הלאה!
צריך ללכת הלאה
לטפס למעלה
ולא להירתע
הלאה!
עוד ללכת הלאה
רק ללכת הלאה
ולא להיכנע"

למחרת בבוקר הגעתי למגרש עם כל הטפסים חתומים ממשרד הרישוי, חתיכת ניג'וס אבל עברנו גם את זה. מוכנה ומזומנה לעינוי הזה שנקרא "שיעורי נהיגה". יש אנשים שנהנים לעשות חצי שעה סללומים ועוד חצי שעה שמיניות. אני לא. אני מרגישה מפגרת, מתעצבנת על עצמי כשאני מורידה רגל ובכלל, לא אוהבת להראות לא טוב ואיך שלא נהפוך את זה, אז אף אחד לא נראה טוב בשיעורי נהיגה; כולם לובשים ווסט כתום מכוערונשבעתי שאיך שאני עוברת את הטסט אני לוקחת לשלומי את כל הווסטים האלה ומכבסת לו אותם. כולם מורידים רגליים, כולם מקפיצים את האופנוע כי לא לחצו על הקלאץ' בזמן או כי לא הורידו הילוך בזמן ולכולם כבה האופנוע. כ-ו-ל-ם. השאלה היא רק כמה שיעורים צריך לעבור כדי לגמור עם הסבל הזה.

"לא מצאתי את דרכי ולא היה לי טוב
פעם פעמיים כבר ראיתי את הסוף
אך דווקא כשרגלי כושלות והכוחות כלים
משהו קורא אליי מבפנים"

בשיעור הראשון היו איתי איזה שני ערסים בת-ימים בני 18 שמשהו בתוכי אומר לי שזו לא הפעם הראשונה שהם עולים על אופנוע. שלומי שאל אותי אם אני יודעת לרכב על אופנוע, אז כמובן שמיד עניתי "לא". התגובה שלו הייתה "יופי, תעלי על זה, שימי את הווסט, תתאמני פה ואז נצא לטיול". נסעתי לחצי השני של המגרש, איפה שאין אף אחד, נסעתי לי קצת הלוך-חזור ועשיתי קצת סללולמים, רק כדי להרגיש אותו. אחרי כמה דקות שלומי בא עם הקטנוע האדום שלו וסימן לי עם הראש לבוא אחריו.
ערס אחד בראש, אני באמצע והחבר שלו מאחוריי. שלוש וחצי שניות זה החזיק עד שערס האחרון עקף את כולנו. איתי אני לא חושבת שהייתה לשלומי יותר מדי בעיה (חננה כמוני, איזה בעיה כבר תהיה לו?), אבל שני הערסים האלה… איי איי איי. הם ניסו להשתולל בלי סוף. כל הזמן שלומי היה צריך לתפוס אותם קצר ו"לתת להם בראש". אני חושבת שהוא המורה היחידי שיש לו כח (ובינינו, הוא גם היחיד שראיתי שיודע איך) להתמודד עם מופרעים שכאלה. אחרי השיעור הם סיפרו לי שכל החברים שלהם לומדים אצלו.

איך לי היה? משונה. צריך לזכור להיות רק בשליש הימני של המסלול וצריך לאותת המווווווווון. המון. המון. אני חושבת שעל הקטנוע אני לא מאותת עשירית ממה שאני מאותת בשיעורים וצריך להעביר הילוכים, שלמרבה הפלא זה הלך לי ממש בטבעיות, כך שאפילו לא חשבתי על זה וזה לא הצריך ממני שום אנרגיה, רק בעיה אחת – הכאבים ביד. מה זה הח#%^& הזה??

"הלאה!
צריך ללכת הלאה
לטפס למעלה
ולא להרתע
הלאה!
עוד ללכת הלאה
רק ללכת הלאה
ולא להיכנע"
 
זהו, השיעור הבא ביום ראשון. הלוואי הלוואי הלוואי שלא ירד גשם! פשוט כי לא בא לי שבנוסף לזה שאני נראית רע מכל כך הרבה סיבות, גם יהרסו לי התלתלים.

*הלאה – מילים קובי לוריא, לחן יצחק קלפטר

19 תגובות ל במשקף ורוד – הלאה וקדימה!

  1. המון בהצלחה, אל דאגה את תעברי את זה כמו כלום, מזל טוב על ההחלטה. רק בזהירות ולא לפזול לכיוונים של R.

  2. חושבים שהם מינימום ולנטינו רוסי ולא מצליחים לעשות שמיניה בלי להוריד רגלים. ערסים זה כמו אגזוזו של טימקס – רעש וצלצולים

  3. מה הם לא באותה סירה כמוך כמוני ? דבר נקי..

  4. זוכר אותי…? לא הפסקת לצעוק עלי….. אבל בסוף עברתי טסט, למרות שכולם אמרו שטכשל.
    תכשיל את הילה…חה חה חה חה …

  5. דווקא בזמני הוא היה יותר נתן זהבי ממה שאת מספרת היום. אבל היה אחלה מורה.
    בהצלחה .
    נ.ב- עוקב אחרי הכתיבה שלך ובד"כ ניהנה.

  6. על קטנוע 125. מעוניין לעבור לאופנוע . אולי תתנו מעט יותר פרטים איך ומה צריך לעשות על מנת להוציא רשיון על כבד.תודה

  7. הילוכים זה כיף! 🙂

    את חייבת לנסות אופנוע טריאל.

  8. ב 1983. לאחר שלב הסלאלומים והיציאה הקבוצתית לכביש: בכלל לא היו וינקרים. וכל האיתות בוצע ביד שמאל: לפנייה ימינה- בסיבובי הזרוע קדימה. ולפנייה שמאלה: יד שמאל ישרה בגובה הכתף, כדי שכל העולם על הכביש מאחוריך, יראה.
    ןכשקצת בגרנו, נעלם אלמנט הפנטומימה. הגיעו למגרשים הג'י.אסים. והדי.ארים. ואגודל יד שמאל. גם הצטרף לשעורי הרכיבה. בהצלחה. שבת שלום.

  9. המשובחים המאכלסים את ארצנו הקדושה 99 אחוז מהערסים על דו גלגלי רוכבים עם הרגליים משתלשלות למטה והכי מצחיקים הם רוכבי טי- ערס שרגליהם הולכות גם הצידה כאילו קנרדים ליצוב של מטוס

  10. התכנון הוא לעשות בקרוב כתבה מקיפה על איך מוציאים רישיון. הכל מא' ועד ת'.

  11. "הלאה. צריך ללכת הלאה"- את מילות השיר שמיס הילה בחרה לשלב כאן: שרה רבקה זהר. לפני או אחרי ההרואין. בע"ה היא בצפת עם בחיר ליבה שלמה קאלו. ונקייה מסמים. כל אחד והטריפ שלו: 260 קמ"ש. או שאכטה.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל