fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
מוטוטאץ דקר
לרט
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
voge מוטו24 באנר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
סטפן
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה

Mבחן דרכים. לא של הרכב, של הנהג / ב.מ.וו 235M במבחן דרכים בוידאו

Mבחן דרכים. לא של הרכב, של הנהג / ב.מ.וו 235M במבחן דרכים בוידאו

כתבו וצילמו: אריק רוזנבלום ושי שיוביץ

השורה התחתונה כמו שתמיד אנחנו כותבים לכם הפעם בסרטון שלפניכם:

[ שי: ];אני מרגיש שלסכם את ה- M235 תחת מספרים ועובדות יבשות יהיה פשוט לעשות לה עוול, למרות שגם בטבלת המספרים היא תצליח לזרוח. בכל זאת, 326 כ"ס, 8 הילוכים, ו- 350,000 ₪. במקום זאת, קבלו משהו קצת שונה.

נתחיל בעובדה הפשוטה והמעט מצערת: עד המפגש עם ה-235M, מעולם לא נהגתי ב- BMW. החוויות שלי עם המותג הבווארי מסתכמות בנסיעה של כ- 10 דקות כנוסע בסדרה 3 הקודמת, וזה היה לפני 5 שנים. אני זוכר את חימום המושב (זה היה בחו"ל… ) ואת מחזיק הכוסות המיוחד בצד הנוסע (נו טוב, ארה"ב…), כך שאפשר להבין את הציפיה וגודל ההתרגשות שאחזה בי לפני הנהיגה. האם כל האגדות ששמעתי וקראתי באמת יתגשמו, או שכמו שכבר קרה בעבר עם מספר רכבים שנורא רציתי לנהוג עליהם- האדמונית הקטנה תאכזב אותי?
[ אריק: ] מעולם לא נסעת בב.מ.וו??? אתה צוחק עלי? זה כמו לומר שמעולם לא נסעת באוטובוס… אני גדלתי בבית שב.מ.וו היה חלק מהחיים. עד היום נהגתי על עשרות דגמים שלהם, ניתן לומר כמעט מכל השנים והמינים, כולל כמה נסיעות אטרף מדהימות בחו"ל. אני די מחובר לקטע אם אפשר לומר את זה ככה… בעקבות הניסיון שצברתי איתם אני מצפה לרכב איכותי שכיף לשים את הידיים על ההגה שלו, שיספק המון פידבקים בנהיגה, לחיבור ולכיף בכל רגע נתון- ובעיקר שיספק לי המון אטרף וכיף, בלי רגע אחד משעמם. כי אם כבר יושבים בקופסה- אז שלפחות שזו תהיה קופסה כיפית עם הנעה אחורית.

את הבימר הקטנה שמעתי עוד לפני שהיא נכנסה בכלל לרחוב, כשאריק לא התאפק מלנגן עוד קצת על ששת הצילנדרים שלה. ראיתי כבר תמונות שלה ולא מעט סרטונים, והאמת שרובם לא שיקרו: היא אדומה, לא גדולה, ובעלת נוכחות מהממת. הצבע האדום פשוט תפור עליה, ונראה כאילו הוא מקרין החוצה את מה שהיא יודעת ורוצה לעשות.

במפתיע, הבאגז' קלט את כל ציוד הצילום והבחינה שהכנסנו לתוכו- בלי שום בעיות, טענות או מענות. כאילו מדובר בסתם רכב מהשורה הנוסע לסופר. אני הופתעתי. מאוחר יותר באותו היום גילינו את המחיר שתא מטען מרווח כזה גובה, אבל בל נקדים את המאוחר.

אריק- את מי מעניין תא המטען?? חוץ מהמנוע, הגז וההגה שום דבר אחר לא מעניין באוטו הזה. כשקיבלתי אותה, קודם כל בדקתי כמה גומי נשאר על הצמיגים, אח"כ כיוונתי את הכסא שיהיה לי נוח- ומרגע שלחצתי על הגז ושמעתי את הסאונד- שום דבר אחר כבר לא היה משנה…
כשהתחלנו את הנסיעה חזר הויכוח הישן ביני לבין אריק, אם רכבי BMW בכלל וה- M235בפרט הם גבר או אישה. זה ויכוח שהתחיל עוד במסע של אריק לגרמניה, שם הוא נהג על סתם BMW 530d סטיישן טורבו דיזל אימתנית. אני טענתי שסטיישן, ולא משנה כמה כוח יש לה מתחת למכסה המנוע, תמיד תהיה אישה. אריק טוען שאני מדבר שטויות. נו שוין, כולם טועים לפעמים…


מה פתאום אישה? הבימר הזה הוא גבר, עם ביצים וכוח, והוא חצוף ומופרע ולא מופרעת. לקרוא לו בחורה זה פשע, ולא משנה אם מדובר בסטיישן או לא. כשדיברתי עליו זה היה תמיד בלשון זכר: איזה אוטו בן ****, איזה אוטו כיפי, תכנסו כבר לאוטו… תמיד תמיד בלשון זכר ומעולם לא בלשון נקבה. האימפרזה טורבו שלי, לעומת זאת, היא לגמרי אישה (ויפה..).

לדעתי, עדיין, החמודונת הקטנה הזו היא בכל זאת אישה, מעין סופר- וומן שכזו, שבתוכה פועם לב של גבר אמיתי, או יותר נכון- של אריה, כי הלב הזה שואג חזק. ומדובר בוואחד לב:  2979 סמ"ק מוגדשים המתחלקים בין שישה צילנדרים ומסודרים בטור, 326 כ"ס המגיעים ב- 5800 סל"ד לא גבוהים מדי, ונתון מומנט של 45.9 קג"מ המגיעים ב- 1300 (?!) סל"ד תת קרקעיים ונשמרים כך עד 4500 סיבובים. אלוהים אדירים, כמה כוח. ואריק עוד חושב (או הוזה) ש- BMW תוציא גרסת M טהורה, עם עוד 90-100 כ"ס. אז שאלתי אותו "ואיפה בדיוק תכניס את הסוסים האלה?!?! בבאגז'?? הוא לא טרח לענות לי. מעניין למה…

סליחה, אפשר עוד כוח בבקשה? לכוח מתרגלים מהר, וברור שלא באנו לחסוך דלק או משהו. אני יודע שמי שיחזיק רכב כזה ישפר אותו מן הסתם, וזה יכלול תמיד סחיטת מיץ נוספת מהמנוע. אם הוא היה שלי, בשלב מסויים הוא היה מקבל כמה צ'ופרים, כיוון שהטירוף לא מסתפק אף פעם במה שיש.

הצליל ששישיית המופלאים משדרים לא דומה לשום דבר אחר ששמעתי עד היום, ומאפיל על כל השאר. פשוט ממכר. המעניין הוא שגם בסל"ד גבוה על סף המנתק המנוע לא נשמע מאומץ או סובל, ממש כאילו יש לו עוד 2000 סל"ד לעלות בכיף שלו- ורק ההגבלות החמורות שההורים היקים שלו שמו עליו מונעים ממנו לעשות מה בראש שלו (או שלנו). למען האמת, אין ממש צורך לקרוע אותו כדי לקבל את התוצרת המפוארת שהוא יודע לנפק. כבר מלמטה מקבלים דחיפה אימתנית ביותר, שבאופן הזוי ומופלא רק מתגברת מאמצע סקאלת הסל"ד עד לקומות העליונות המתוקות.

תשאלו, אבל יש לה טורבו, מה עם תופעות הלוואי הידועות כגון השהיית טורבו? לא בבית ספרנו. האמת, בתוך הרכב אין שום תזכורת לכך שמדובר במנוע מוגדש. לא צלילים, לא השהייה, כלום. רק אם עומדים בחוץ שומעים את השריקה המלבבת. ואפילו עוד לא התחלתי לדבר על הצליל הרוטן היוצא מהאגזוזים בעזיבת הגז… צמרמורת. אפילו המתדלקים בתחנת הדלק (השלישית לאותו יום) טרחו לשאול אם שמנו לו דוד פתוח.

ועוד לא הזכרתי את תיבת ההילוכים פשוט מופלאה. למרות שמדובר בתיבה אוטומטית, מדובר באחת התיבות הטובות בעולם. יש לה שמונה הילוכים עם תפעול מאחורי ההגה, והיא פשוט תפורה על הרכב ועל המנוע הזה. החלפות ההילוכים מתוזמנות על מיליונית השניה, חלקות להפליא רוב הזמן, ובמוד הספורטיבי כמעט ואין שום צורך בתפעול ידני. כן כן, עד כדי כך היא טובה.

באוטו יש רעש נוסף לשאגות המנוע, והוא צחוק מטורף- או צרחות אימה- מכיוונו של מי שיושב באותו הרגע באוטו. לפעמים, בקטעים מסויימים ובמהירויות מסויימות, מתווסף גם ריח מסויים ומזוהה מאוד. אני חושב שמושב הנוסע צריך להיות מכוסה בניילון להגנה…

בכלל, היחס שהבימר הקטנה הזו מקבלת בכל מקום יכול להיות מטריד משהו, במיוחד אם אתה לא אוהב תשומת לב. תחשוב מה היה קורה אם האוטו היה לבן, אף אחד לא היה שם אליו לב", כמו שאריק ציין, שניה לפני
ששוטר עצר אותנו לבדיקת רישיונות… יש משהו בדבריו, כיוון שלא משנה איפה ומתי- ה- 235 היתה מרכז הקהל. אנשים התקהלו, צילמו, הצטלמו, שאלו, התעניינו, ובאופן כללי פשוט ריירו עליה בלי סוף. ואני יכול להבין אותם. אין בה שום דבר שצועק צניעות או אנדרסטייטמנט. הפגוש הקדמי הענק, פנסי האיגל-אייז הלבנים, החישוקים היפיפיים, האגזוזים… &eye candy אמיתית.

היא נראית מצוין ובעלת גודל אידאלי שמאוד מזכיר לי את ה- 2002 נוחה עדן. ב.מ.וו שהטריפה את המוח, וכששמעתי לפני כמה שנים ש- BMW עומדים לייצר את היורשת הרוחנית שלה, ממש לא יכולתי להרדם מרוב התרגשות.
כבר במטרים הראשונים של הנסיעה שמים לב שזו לא בדיוק סיטרואן ישנה. ברחובות העיר ובכבישים לא מושלמים, ההרגשה היא כאילו ה- M235 כל הזמן זזה ומשקשקת את נוסעיה. לזכותה יאמר שזו לא אי נוחות מתרסקת. ההרגשה היא שכל הרכב מהודק ביותר ואוחז את עצמו חזק, כך שכל אי שלמות בכביש מתורגמת לתזוזת הנוסעים. ברגע שעוברים לכבישים סלולים היטב שוכחים מהר מאוד מכל השאר. בעצם, ברגע שלוחצים על הגז שוכחים מכל השאר… ההאצה שלה פשוט פסיכית וחסרת מאמץ- וזו לא קלישאה, כיוון שבלי לשים לב אפשר להגיע למהירויות שלילה מתקדמת. מעולם לא פחדתי ככה על הרישיון שלי, מה שגרם לי להשתמש לא מעט בפונקציה של מגביל המהירות. אבל למה אין בקרת שיוט?!
יאללה אכלת לי את הראש… למי אכפת ממתלים ושטויות כאלה? זה אוטו שמיועד לטירוף, לאטרף ולהרד קור. אני יכול להבטיח לך, שלמי שיקנה אותו מהסיבות הנכונות לא יהיה אכפת מנוחות הנסיעה שלו, כיוון שזה לא רכב שאמור לבלות בעיר יותר מדי זמן.

בכבישים המפותלים הלביאה הטורפת הזו קצת הפחידה אותי, כיון שאפילו בכבישים ישרים תחת האצה חזקה הזנב שלה בורח. ותאמינו לי שלא אני זה שרוצה למלא טופס תאונה אצל היבואן… אריק לא הפסיק לשבח אותה: "תראה איזה הידוק, איזה חיבור לנהג, כמה שהיא מאוזנת ונכונה- ואפילו ההגה שלה. הגה פשוט נהדר, למרות שבעבר ב.מ.וו לא תמיד יצרו הגאים טובים." נו טוב, אם הוא אומר. לו יש קצת יותר נסיון על בימרים ממה שלי יש.

ההרגשה שלי היא שאני צריך להתאמן עוד די הרבה כדי להיות מסוגל לנצל את כל מה שמלכת האריות הקומפקטית הזו יכולה להציע. והיא יכולה. בסיבובים שאני כבר ראיתי את הקיר מולי מחכה לי שאמרח עליו- היא יכלה עוד ועוד ועוד, והכל עם רזרבות של שליטה.

ככל שלומדים יותר לשחק עם דוושת הגז, אפשר להרגיש איתה כמו קן בלוק. רק איזה באסה שהגיר לא ידני! אם היא היתה שלי- הייתי קונה רק עם גיר ידני, למרות הגיר האוטומטי הנהדר. מה עוד שגיר ידני יהיה אמין יותר בסופו של דבר. לרכב כזה מגיע גיר ידני.

 

גם בחום מטורף של 37 מעלות ובירידות התלולות של מצוקי דרגות, הבלמים הענקיים לא התרגשו ממה שהיה עליהם לעשות, שוב ושוב, ובמהירויות שאני כבר אמרתי "שמע ישראל" עשר פעמים בדקה. ההרגשה היתה שה- 235 פשוט צוחקת עלינו מגבוה- ותוך כדי כך שומרת בשרוול את הטפרים שלה, במידה ונעבור במילימטר את הגבולות שלה. שי תזהר, היא יכולה להכות ולנשוך בהבזק של שניה אם תאבד אותה אז נזהרתי. אוהו כמה שנזהרתי. לכו אתם תתגרו בלביאה אם בא לכם. אני מעדיף לשחק על הצד הבטוח (תרתי משמע).
בכביש ים המלח הבוער המזגן עדיין הצליח להקפיא אותנו, ואריק העלה זכרונות בכל סיבוב, רצה לחזור לשם עם האימפרזה טורבו שלו (אע?!), וקיטר קצת על העובדה שהוא שרוי בדיסוננס קוגנטיבי לגביה. (תרגום- באותו שלב הוא עדיין היה קצת בבלבלות אם הוא אוהב אותה או לא). אני הייתי עסוק בלהתרכז בנשימות סדירות ולחפש את ידית האחיזה לנוסע שלא נמצאת (כאילו הלו, ב.מ.וו? כזה רכב בלי ידית אחיזה לנוסע? פשוט תשימו מדבקה "הרכב מיועד לנהג בלבד, שאר המושבים ברכב הם לקישוט גרידא, ונסיעה ברכב היא על אחריות הנוסע בלבד". ואם במושבים עסקינן, המושב האחורי מיועד לשניים בלבד. יש מספיק מרווח ברכיים, אין מספיק לראש, ויש פתחי מיזוג. (מעניין אם המשפט האחרון הזה באמת מעניין מישהו. תגובות יתקבלו בברכה.)

עוד פעם אתה עם השטויות שלך על פרקטיות… את מי זה מעניין המושב האחורי? לשם מקסימום זורקים את החתול ואת התיק למכון כושר. אז איפה היינו? בכל מקרה, בכבישי ים המלח האוטו פשוט ניגן על הכביש ונתן לי המון ביטחון לנסוע איתו קצת יותר מהר מהרגיל, אפילו שעדיין לא למדתי אותו עד הסוף. וזו עדות נוספת לרמה הגבוהה שלו.

כשכן רציתי לכייף איתה, הרגשתי שגם במצב ה "ספורט פלוס" בקרת האחיזה ממשיכה לקטוע ולהתערב, גם אם במינון נמוך יחסית. מצד שני טוב מאוד שהיא שם, כיוון שהיא זו שתציל אותך מהנזק ששיכרון הכוח גורם למוח. את העליות לערד ה- M235 טרפה בזלזול שאין כדוגמתו. מדויקת ומהודקת, ועם זאת- חייתית. במנחת יכולנו להתיר קצת את הרסן ממנה ומעצמנו, ושם סוף סוף גיליתי איך לנתק לגמרי את בקרת האחיזה. סוף סוף. כל השדים יצאו החוצה, ושם יכולתי לגלות איך לגרום לה לרקוד ולנגן. והיא רקדה. והיא ניגנה. ואני רק רציתי להישאר שם לנצח.

ממש לקראת סוף היום חטפנו פנצ'ר בצמיג הקדמי, אולם כרצינו להחליף צמיג- נתקלנו בהפתעה: אין צמיג רזרבי. מה שיש זו ערכה לתיקון תקרים. בשלב זה כמעט הופיעו דמעות בלתי נשלטות, מלוות בכל מיני הברות מקוטעות המכוונות למהנדסים הכישרונים מגרמניה שהגו את הרעיון המבריק הזה.

ממש בנס מצאנו פנצ'ריה עם צמיג שמתאים לגברת הנכבדה, כך שרק אחרי שעתיים ארוכות יכולנו להתחיל את הנסיעה בחזרה למרכז. לאט. מאוד לאט. אמרתי לאריק שאני חושב שהאוטו הזה לא נסע כל כך לאט מהיום שהוא יצא מהמפעל.

בנסיעה האיטית הביתה פתאום גילינו דברים נוספים: צריכת הדלק, שבמוד אטרף עמדה על 4 קמ"ל, השתפרה למעל 14 קילומטרים לכל ליטר. כשציינתי את זה, אריק צחק עלי ואפילו לא הרים את הראש מהמחשב: למה נראה לך שזה אכפת לי או למי שירכוש אותה?… בשיוט חוקי אפשר פתאום לשמוע רעשי רוח חצופים מכל מיני כיוונים, ואת נהמת הצמיגים הרמה על כל כביש שאינו סלול היטב. בשיוט שקט אפשר פתאום להתלהב מהמערכת הסאונד המצוינת שמספקת צליל מטורף ואיכות שאין כמוה, אבל שצריך לעבור קורס מתכנתים כדי לגרום לה לנגן את קבצי המוזיקה מהטלפון. פתאום מציק שאין תאורת מפות נפרדת, שהפנסים הקדמיים המעוצבים לא מאירים מספיק רחוק או חזק גם ב"אורות הגבוהים", ולדעתי זה פאול רציני ברכב שמסוגל לפתח מהירויות פסיכיות שכאלה.

הדברים האלה באמת הפריעו לנו, למרות שסביר להניח שמי שירכוש אותה יפתור את הבעיות הללו בכסף קטן. אבל למה אחרי שהשקענו 350,000 אני צריך להשקיע עוד? זה לא בדיוק הגיוני.

בסופו של יום הסתכלתי עליה מתרחקת ממני עם ליווי תזמורת המורכבת משריקת טורבו מתחת לנהמת האריה, ולמרות כל ה"מגרעות" שמצאתי בה, קיבלתי צביטה בלב. כמו שכבר הבנתם, במהלך היום היא בחנה אותי לא פחות ממה שאני בחנתי אותה.

אתם כבר יודעים את דעתי. רק חבל שלביאות לא יודעות לדבר, כי הייתי שמח לשמוע את דעתה עלי…
מבחינתי המבחן הסתיים בדיוק כמו בשיר "למרות הכל" של כוורת: "היו לנו כאלה בעיות, חשבנו לא נגיע. (אני רוצה לעשות את זה עוד פעם)"…

ב.מ.וו 235M – נתונים טכנים:

מנוע: 6 צילנדרים בטור, בנזין טווין טורבו, 2997 סמ"ק
הספק (כ"ס/סל"ד): 326/ 5800-6000
מומנט (קג"מ/סל"ד): 45.9/ 1300-4500
תיבת הילוכים: אוטו' 8 הילוכים
האצה 0-100: 4.8 שניות
מהירות מירבית: 250 קמ"ש
הנעה: אחורית, כאילו דא 
אורך/רוחב/גובה (ס"מ): 445/ 177/ 140
בסיס גלגלים (ס"מ): 269
משקל (ק"ג): 1545
מיכל דלק (ליטר): 52
נפח תא מטען (ליטר): למי אכפת? טוב, 390 
צריכת דלק משולבת (נתוני יצרן): 13.15
צריכת דלק מבחן: אהממ…
מחיר: 350,000 ש"ח

21 תגובות ל Mבחן דרכים. לא של הרכב, של הנהג / ב.מ.וו 235M במבחן דרכים בוידאו

  1. אבל למה לשלם ליבואן את הכסף. אפשר להביא את האוטו ביבוא אישי ב75אחוז מהסכום . יש ים של יבואני יבואיאישי. אל תתפתו לקנות מהיבואן.

  2. מי צריך מנוע כזה גדול ואתם אומריפ שניתן אף גדול יותר? לא מספיק כזה מנוע?

  3. איזה ארס יקנה BMW בצבע אדום.
    אפילו לא לאישתוהוא יקנה כזה צבע.

  4. אפשר לקנות TMAX ב 50 אלף משומש. ולהיות אותו סוג של עבריין. ושגם יראו לך א הזיפים בקסדה חצי.

  5. כתבה נהדרת !!!!! מצויינת !!! והסרטון – מטריף ..!!!

  6. וחוץ מזה מי קונה מהיבואן. כמו שכתבו למעלה רק ביבוא אישי.

  7. הסידרה 4 היא פצצות. ונכון אמרת שביבוא אישי.
    קרוב משפחה שלי היבא ליפני כמה חודשים סידרה 4 קופה שנראה מליון דולר.
    במחיר נמוך בכ- 200 אלף שח פחות ממה שרצו ממנו אצל היבואן עם התוספות שרצו והוא הוסיף עוד .
    בקיצור גנבים. אסור לקנות מהם כלום. רק להביא לבד אפילו בלי עזרה שלל מחרים למיניהם.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל