fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
מוטוטאץ דקר
MV קוביה
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
voge מוטו24 באנר
סטפן
אודי דגן 140 על 70

מכרנו את נשמתנו ל(קלשון) השטן / מזראטי לבנטה במבחן דרכים

מכרנו את נשמתנו ל(קלשון) השטן / מזראטי לבנטה במבחן דרכים

שי שיוביץ ואריק רוזנבלום

צילום: עדי בראון

 

 

אזהרה- הגיג פילוסופי לפניך! הקריאה על אחריות הקורא בלבד.

אנחנו אוהבים לצבור לעצמינו נקודות ציון מיוחדת במהלך החיים, כאלה שנזכור לעד- או לפחות עד לנקודת השיא הבאה, והחיים המוטורים שלנו אינם יוצאי דופן. כל אחד מאיתנו זוכר את הרכב שהיה להוריו כשהוא היה קטן, את האופניים הראשונות (בלי גלגלי עזר כמובן!), את שיעורי הנהיגה, וכמובן- איך לא- את רגע הוצאת הרישיון המיוחל. מאותו הרגע שעברנו אל מאחורי ההגה, נקודות הציון הללו קיבלו אופי מעט שונה שהושפע באופן בלתי נמנע מהחלומות שצברנו במהלך החיים: הפעם הראשונה שנהגנו על רכב ספורטיבי או חלומי; הפעם הראשונה שהרשינו לעצמנו "להיסחף" מעט אל מעבר לחוקים היבשים; הפעם הראשונה שהלב דפק במרץ והאוזניים לא יכלו לעצור את החיוך בעקבות סשן נהיגה מתגמל; ולהבדיל- הפעם הראשונה שתפס אותנו שוטר, או שלא עלינו-  עשינו תאונה. עם הזמן, השנים והניסיון- נקודות הציון האלו מתמעטות והולכות, הלב מתחספס והציניות גדלה, וכבר לא כל כך קל לנו להתרגש כמו פעם מ"סתם" עוד אוטו. צריך איזה "משהו" מיוחד שיצליח להעיר אותנו, "משהו" שיהיה מעל ומעבר למה שעברנו וחווינו עד היום. למרבה השמחה, ההזמנה לנהוג על רכב שנושא על חרטומו סמל יצרן אקזוטי איטלקי אמיתי היוותה את אותו ה"משהו" המיוחד הזה. 


עוד חוויה לאוסף

נכון, במסגרת עבודתנו ככתבי רכב יצא לנו לנהוג על רכבים מהירים יותר (גולף R, סיוויק טייפ R), מפוארים ויקרים (ריינג' רובר, מרצדס) או "סתם" אייקוניים (מאזדה מיאטה MX5), אך אחרי הכל- לא בכל יום יוצא לנו, אנשים מהשורה, לנהוג על מזראטי. וכן, למרות שמדובר ברכב פנאי-שטח מפונפן ולא בספורטיבית ללא פשרות – קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מהעובדה שעל ההגה מתנוסס לו סמל הקלשון המפואר והמיוחס (וזה עוד לפני שהסתכלנו על הגריל הקדמי…), ומאחור בוקעת תרועת האגזוזים בקול גדול- אך אני מקדים את המאוחר. 

החוויה מתחילה עוד באולם התצוגה: להיכנס לאולם התצוגה של אוטו איטליה ולראות את היצירות המוטוריות ששוכנות שם- מרגיש בדיוק כמו לטוס לחו"ל, רק בלי ביקורת הדרכונים ו"ארזת לבד?". דבר נוסף המעצים את החוויה הוא הפגישה עם האנשים שעובדים שם, כמו איל- מנהל המותג- שמתנהג כמו מקצוען של ממש, וזה לא דבר מובן מאליו. 

קבלת הרכב וההתנעה הראשונה מתבצעים בחרדת קודש של ממש. זו מזראטי, ואנחנו נוהגים בה! ואנא סלחו לנו בבקשה על הפרובינציאליות שהרימה את ראשה. בכל זאת, לא בכל יום מוסיפים עוד חוויה איטלקית אקזוטית לאוסף… אחרי מספר דקות שלקחנו לצורך הסדרת הנשימה והדופק, אפשר להתחיל להתנהג כמו אנשים בוגרים ומקצוענים (או לפחות לנסות) ולעבור להמשך הכתבה. 


פיצול אישיות

אם בעבר, רכב פנאי-שטח מיצרן הידוע כספורט-פאר טהור היה שעטנז (שלא לומר תועבה) בלתי מתקבל על הדעת, בימינו אלה- בלתי מתקבל על הדעת שליצרן כזה לא יהיה רכב פנאי-שטח, ע"ע פורשה, בנטלי, יגואר וכו'. הלבנטה של מזראטי מתברגת בנוחות לתוך הסגמנט הזה, מביאה תחת כנפיה מנועים חזקים (מאוד), אבזור ופאר (המון), עיצוב מסובב ראשים (בלי סוף), ולקינוח- את אותו אלמנט חמקמק שמצליח ליחד אותה מהמתחרות.

 

נתחיל בעיצוב החיצוני. נכונה העובדה שהיופי הוא בעיני המתבונן, ולכן נשאיר לכם לקבוע אם הלבנטה יפה או לא. על דבר אחד אין ויכוח- היא מיוחדת, מאוד, וכאמור למעלה- תסובב ראשים בכל מקום אליו תגיע. באופן אישי אומר שלא מאוד השתגעתי על העיצוב. מקדימה הלבנטה בולטת מאוד עם גריל ענק ומתריס וסמל הקלשון, אך משהו בצורת הפנסים הראשיים והחיבור שלהם לגריל לא תמיד הסתדר לנו טוב בעיניים, והזכיר לחלקנו קצת (רחמנא ליצלן) חייל ממלחמת הכוכבים- בעיקר בצבע הלבן של רכב ההדגמה. בפרופיל המצב טוב בהרבה (למרות דמיון רב לאינפיניטי  EXו- FX), עם קשתות גלגלים מנופחות כיאה וכראוי, מכסה מנוע א-ר-ו-ך המתחבר לתא נוסעים מעוגל ועיצוב שמצליח לגרום לגלגלים הענקיים להראות פרופורציונאליים ולא מוגזמים. מאחור החגיגה נגמרת עם עיצוב נחמד- אך מעט גנרי ולא יוצא דופן בשום צורה שהיא. 

 

כניסה לתא הנוסעים מגלה עולם ש(כמעט) כולו טוב, עם עור חום, רך מפנק, המון פאר והמון אבזור. הנדסת האנוש, לעומת זאת, מעט לוקה בחסר עם מוזרויות קטנות כמו ידית ההילוכים שגרמה לנו לריב איתה בכל פעם מחדש, לוח שעונים מסנוור מדי, איחוד כל מנופי השליטה (מגבים, אורות, איתות) לידית אחת מצד שמאל של ההגה, וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע- מזראטי מיקמו אותה קרוב מדי למנוף העברת ההילוכים, דבר שמקשה על גישה מהירה ואינטואיטיבית לידית (לדוגמא- לצורך הפעלת האיתות). מוזר. 

רכב המבחן הגיע ברמת הגימור "גראן-ספורט" הגבוהה ביותר שעולה 725,000 ש"ח (לעומת 625,000 ש"ח לגרסת ה"בסיס") וכוללת בנוסף חישוקי "21, חבילת עור, מערכת סאונד משודרגת, הגה ומושבי ספורט (שלא היו ברכב המבחן הספציפי, כמו גם חלונות מושחרים). מערכות הבטיחות מכובדות ביותר וכוללות התראה על רכב בשטח מת, התראה על סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית (עובדת מעולה) ועוד. בנוסף להן, הלבנטה מצוידת בעוד המון פינוקים שיבטיחו את שלוות רוחו של הרוכש המאושר. 

כצפוי מרכב גדול שכזה (מעל 5 מ' אורך, כמעט 2 מ' רוחב ובסיס גלגלים של מעל 3 מ'!) המקום לנוסעים מספק לחלוטין, למרות שבהתבסס על דף הנתונים היינו מצפים לעוד קצת מקום. מרווח הרגליים ליושבים מאחור בסדר גמור, אך במידה ותכניסו שלושה נוסעים למושב האחורי תגלו שהם לא ירגישו בנוח. המושב עצמו מעט נמוך מדי, ולמרות שאפשר לכוון את הזווית שלו הוא מעט מעייף לאחר נסיעה ארוכה. תא המטען גדול מאוד ומכיל 580 ליטר, אך כמעט כמו כל SUV סובל מפתח ההטענה גבוה.

The hills are alive with the sound of music

עם המוזיקה והצלילים שבוקעים מפתחי המפלט לא רק ההרים מתעוררים לחיים- אלא גם הרחובות, השכנים, פחי הזבל (והחתולים שבתוכם…) ופנסי הרחוב, ובקיצור- כל מי שתעברו ברדיוס של חצי קילומטר ממנו. מזראטי ציידה את הלבנטה במערכת פליטה ליברלית במיוחד ההופכת בהינף לחיצת כפתור הספורט לפס קול מאופרה איטלקית גזעית. למרבה השמחה, לא מדובר ברעש וצלצולים ריקים מתוכן, כיוון שגם המנוע הצנוע (יחסית) שהותקן ברכב המבחן מצליח להעיף את הלבנטה הכבדה (מעל שני טון) בקלילות ובמהירות רבה. לארץ מגיעים שלושה מנועים; אחד לוגם דיזל (275 כ"ס) ושני גומעי בנזין, 350 ו- 430 כ"ס. אנו קיבלנו את מנוע הבנזין עם 350 כ"ס המוצמד לתיבה אוטומטית בעלת 8 הילוכים, ותאמינו לי- הוא הרבה יותר ממספיק. הנתונים היבשים מספרים על 6 שניות ל- 100 קמ"ש ומהירות מרבית של 251 קמ"ש, ולמרות שלא בדקנו זאת בעצמנו- כנראה שהדף לא משקר. תאוצות הביניים מתרחשות כהרף עין (יצא לי חרוז), וצריך להיזהר מאוד כדי לא להגיע עם הלבנטה למהירויות שערורייתיות בעליל. 

 

המנוע הזה משכר עם ים המומנט (51 קג"מ) ואופי נהדר, ובתור הדובדבן שבקצפת מספק את הצליל המלהיב שהוא משחרר בכל פעם שרק מלטפים את דוושת הגז. במוד תקיפה מלא האגזוזים מנפקים צלילי חרחור ובקפיירים מלהיבים, ולעזאזל עם כל דרישת הפוליטיקלי-קורטקטית-מתחשבת-בסביבה-הירוקה שלא להפריע את מנוחת חרצית הסלע המצויה. אולי אני מעט נסחף, אך ההרגשה היא שהסאונד הזה לבדו מצליח לבדל את הלבנטה ממתחריה המובהקים (שגם להם ממש לא חסר), ונותן לה את זכות ענידת סמל הקלשון על אפה. 

מזראטי ציידה את הלבנטה במתלי אוויר מתכווננים כסטנדרט, עם 5 מצבים מתוכנתים מראש שמעלים או מורידים את הלבנטה לפי התנאים והדרישות: נורמל, 2 מצבי שטח (גבוה וגבוה עוד יותר) ושני מצבי AERO המנמיכים את הרכב, הראשון למהירויות בין עירוניות רגילות והשני למהירויות גבוהות במיוחד. 

 

נעלי ספורט

התגלגלנו להרי ירושלים לצורך קבלת פידבק מהמשרד הפרטי שכולל מגוון רחב של סיבובים ושיפועים מכל הסוגים והמינים. אז מה יש לאיטלקייה הגזעית לומר בנושא? למרות ההרגשה הראשונית שהלבנטה היא בעצם אוניה בתחפושת (כי היא מרגישה ענקית וארוכה), מהר מאוד מבינים שיש לנו עסק עם ספיד-בוט קטנה. כן, בהחלט יש לה את זה. מתחת לגוף ה"מאמי-וואגן" המגודל אפשר להרגיש שה- DNA של מזראטי נמצא שם, והלבנטה מספקת חוויה אמיתית בכל הקשור לנושא הדינמי. היא נכנסת וצוללת לפניה בנכונות מרשימה, שומרת בתוכה על הקו הנבחר ויוצאת ממנה בדיוק כמו שהנהג תכנן עם דבקות מרשימה לכביש. מעט מאוד רכבי פנאי-שטח עושים זאת עם כזה בטחון. 

מצב הספורט (שכאמור, פותח בנוסף את האגזוזים ומרטיט את הנפש) מאפשר למחשב ניהול המנוע את פונקציית ה- overboost שדוחק את הגב עוד יותר למושב, מוריד את מתלי האוויר ב- 2 ס"מ ומקשיח אותם, הופך את החלפות ההילוכים למהירות ואגרסיביות יותר, גורם לדוושת הגז להיות רגישה כמו איטלקי שהעליבו את הפסטה של אמא שלו, ומספק לנהג שליטה ידנית כמעט מושלמת בהילוכים, כולל הגעה לקו האדום בלי העברת הילוך עצמאית. 

אם נהיה מעט קטנוניים, נאמר שאולי היינו שמחים לאפילו עוד טיפה יותר כוח, אבל זו ביקורת שמגיעה מהתייחסות ללבנטה כאל רכב אקזוטי ולא כאל SUV "נורמלי", כך שבהחלט אפשר להסתפק במה שיש (ואם לא- אפשר להזמין את המנוע בעל 430 כ"ס). בסיום הפרק המסולסל גילינו שככל שמאמצים אותה יותר- הלבנטה צמאה יותר, והיא שותה. שותה יפה… אנחנו קיבלנו תוצאה של כ- 5 קמ"ל.

בנסיעה מנהלתית בחיי היום-יום בכבישי העיר ומחוצה לה, גילינו שגיהוץ המפגעים מרשים מאוד לטובה למרות הצמיגים הענקיים, והלבנטה מספקת רייד נפלא ושקט עם תא נוסעים מבודד וחרישי (לפחות כל זמן שמתג הספורט אינו לחוץ, כן?). 


מגפי השטח

קשה לשכוח שאחרי הכל (או לפני הכל) הלבנטה מוגדרת כרכב פנאי-שטח, אך עם צמיגי "21 ספורטיבים ויקרים שאוחזים את האוטו בסיבובים במהירויות כפולות מהחוקיות- אפשר להבין למה לא ניסינו לרדת איתה לשטח. למרות שמתלי האוויר יודעים להעלות את הרכב ולספק מרווח גחון של 24.7 ס"מ מכובדים ביותר- מקסימום השטח שהעזנו לדגום איתה כלל שביל מאובק קלות שהתפתל בין עצי אקליפטוס לצד הכביש… סביר להניח שלמי שיש את הכסף לרכוש את הלבנטה לא ירד איתה מעבר לשוליים. בשביל זה אנו בטוחים שבחנייה שלו נח רייזר או רנגלר מדוגם להפליא. בכל מקרה, גם בשטח- היכולת של הלבנטה גבוהה למדי, ואין לנו ספק שהיא תספק את דרישות רוכשיה באופן מלא.
מזראטי לבנטה נתונים טכניים:

מנוע: v6 טורבו בנזין, 2979 סמ"ק

הספק (כ"ס/סל"ד): 350 /5750

מומנט (קג"מ/סל"ד): 51 /4500-5000

תיבת הילוכים: אוטו' 8 הילוכים

האצה 0-100: 6 ש'

מהירות מירבית: 251 קמ"ש

הנעה: כפולה קבועה

אורך/רוחב/גובה (ס"מ): 500.3/ 196.8/ 167.9

בסיס גלגלים (ס"מ): 300.4

משקל (ק"ג): 2109

מיכל דלק (ליטר): 80

נפח תא מטען (ליטר): 580

צריכת דלק משולבת (נתוני יצרן): 9.34 קמ"ל

צריכת דלק מבחן: 5 קמ"ל

מחיר: 725,000 ש"ח לרכב המבחן
 

11 תגובות ל מכרנו את נשמתנו ל(קלשון) השטן / מזראטי לבנטה במבחן דרכים

  1. השוואתי בין כמה הגדולים והיקרים!
    ולא שאני רוצה לקנות.
    תרגעי אישתי.

  2. זה לדעתי לא מתאים, זה משהו מאוד אקסוטי ומיוחד, BMW יש בהמונים, מוכרים חזק. זה בעשרות. משהו שונה לאניני טעם

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל