fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
מוטוטאץ דקר
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
סטפן
HJC
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
MV קוביה

באור קצת שונה – טיול עם מועדון האופנועים הישראלי

באור קצת שונה – טיול עם מועדון האופנועים הישראלי

אנאבל ברוס עטאר

צילמה: אורנה בק

מזה חמש שנים שמועדון האופנועים הישראלי משתף פעולה בחג החנוכה עם עמותת "משפחה אחת". עמותה אשר פועלת למען משפחות של נפגעי פעולות טרור. העמותה הוקמה בשנת 2001 לאחר הפיגוע המחריד במסעדת סבארו בירושלים בהם קיפחו את חייהם תשעה עשר בני אדם. באותו היום ילדה בשם מיכל בלזברג הגיעה לגיל מצוות ובמקום לחגוג החליטה עם משפחתה לתרום את הכספים שיועדו להפקת המסיבה לטובת הנפגעים. בעזרת תרומות רבות שהמשפחה גייסה, קמה עמותת "משפחה אחת".  

חג החנוכה מתקרב ומועדון האופנועים הישראלי ובראשו אליקו אלג'ם מזמין את כל הרוכבים באשר הם, לשמח את ילדי עמותת "משפחה אחת" ולהדליק עימם את נרות החנוכה. המועד נקבע לחופשת החג בנר השישי של חנוכה. 

מזג האוויר הפכפך והגשמים מאיימים לבטל את האירוע אך עם חלוף השעות, השמיים מתבהרים ומחייכים לילדים ועשרות אופנועים עושים את דרכם לכיוון הדרום. הדרך מרהיבה, הצבע הירוק מקשט את הנוף באין ספור גוונים שמתחלפים בצבעי אדמה, הרוח נושבת קלות ומציירת דמויות בעננים כיד הדמיון. לאורך כל הדרך נוספים עוד ועוד רוכבים ושיירה ארוכה של אופנועים נכנסת לחניון הרועה בו מחכים הילדים. הם שמחים ובעליזות מקבלים את פני הרוכבים. במקום מוגש כיבוד קל וכולם רצים להתחמם עם תה מהביל שמוגש באהבה. 

לפני ירידת החשיכה כל ילד מצוות לרוכב. כמות הרוכבים עולה על מספר הילדים ולכל ילד מבחר ענק של אופנועים. אני פוגשת את אהוד שעולה על הויסטרום השחור של בן זוגי אבל לא לפני שהוא, כמו שאר חבריו, מתעטף במעיל, כפפות וקסדה. הילדים שמחים ובקלות ניתן לזהות את ההתרגשות הממלאת את ליבם.  מלווים ברוכביהם הם יוצאים לדרך ובמהרה מגיעים לחאן השיירות. הילדים מחייכים, צוחקים ומתרגשים. "וואו, איזה כייף היה!" מספר לי אהוד כשאני פוגשת אותו בחאן. החיוך לא יורד לו מן הפנים. באותו הרגע, אני מבינה באמת עד כמה חשוב היה להגיע. 

הקור מקפיא עצמות ואנו נכנסים להתחמם בתוך אוהל בדואי הממוקם במקום. כולם יחד, הרוכבים וחניכיהם משחקים משחקי גיבוש. הצחוקים שנשמעים מחממים את הלב. בתום המשחקים, יוצאים לאוויר הקפוא להדלקת הנרות ועשרות הרוכבים שעזבו לערב אחד את משפחותיהם שרים וחוגגים עם משפחה אחרת, "משפחה אחת".

הקור העז והשעות הארוכות מחוץ לבית נותנים את אותותיהם וארוחת הערב מוגשת על מגשים של כסף. החברים מתמקמים בנוח על מזרונים, לפי המסורת הבדואית, נחים ואוכלים לפני החזרה הביתה. הרוכבים נפרדים מן הילדים עם חיבוקים וחיוכים והשיירה עושה את דרכה בחשיכת הלילה ובקור שרק הולך ומתעצם.

לעיתים אתה יוצא לטיול כי היעד נחשק, לעיתים כי החברותא מעניינת ולעיתים כי זהו הדבר הנכון לעשות. וכמסורת, שנה אחר שנה, חברי מועדון האופנועים הישראלי עוזבים ליום אחד את כל עיסוקיהם על מנת לשמח את ילדי "משפחה אחת" ולהעלות חיוך על פניהם. וכלום לא יעצור בעדם, לא הגשם, לא הקור העז, לא המרחק עד לנגב הרחוק ולא השעות הארוכות מחוץ לבית כי חיוך של ילד הוא עולם ומלואו.

והצד של עמוס ברעם:
חבר מועדון האופנועים הישראלי
טוב, אז אחרי שהמים הרותחים באמבטיה הצליחו לגבור על הקור שהצטבר בגוף במשך שעות ארוכות, ולפני שאני מתעלף לתוך הפוך….
מאומה בעולם לא שווה ומשתווה לצהלת שמחה של אדם, על אחת כמה וכמה של ילד ועוד יותר של כל כך הרבה ילדים מקסימים כפי שפגשנו היום. המעט שעשינו היה שווה כל מאמץ, מחיר, קושי או כל תירוץ אחר העולה על דעתכם.

היום הזה התחיל עם שמיים מתעתעים, קצת גשם וקור כלבים בהמשכו. אי אפשר ומיותר להסביר את החוויה, את הנסיעה במזג אוויר מוזר בתוך נגב קפוא משהו, מתחת לשמיים מדהימים עם צבעים כיד הדמיון הטובה, בתוך נופים, צבעים וריחות, עם חברים טובים ששמו ליום אחד את עצמם מחוץ לכורסא ויצאו למשימת המועדון, משימה חשובה לאין ערוך.

נהניתי. חוויתי. הרגשתי והתרגשתי למשמע הילדים המעריצים את המדריכות שלהם, אומרים תודה מכל הלב ושמחים על המעט שהופך המון. הייתי. באתי לחזק ויצאתי חזק. קלישאה שכזו. אז מה?
אנחנו חבורה טובה. בסך הכל מעבר לאהבת האופנועים אנחנו אזרחים טובים, בעלי מודעות ונתינה חברתית המועצמת בשם מועדון האופנועים הישראלי. היינו רבים והיה אירוע שווה, פשוט וחשוב שהפך כבר מסורת. ומסורת זה כבר עניין לגמרי אחר.
תודה לנו, למארגנים, למרשלים, למובילים ולמאספים. אליקו אלג'ם, אני חושב שדווקא ביום חג שכזה, מיוחד, אתה יכול להיות גאה, כמו בסיטואציות רבות ואחרות, בתוצאות הפעילות של כל מי שנוטלים חלק בשימור זהות המועדון, החברים, החברויות והחברותא.

נסיעות טובות ובטוחות!

25 תגובות ל באור קצת שונה – טיול עם מועדון האופנועים הישראלי

  1. יופי של אירוע עם משפחה אחת. מרגש לעשות כיף לילדים.

  2. מחפשים חברה .טיולים מסוכנים מלא חברה שלא מבינים ברכיבה תמיד יש תאונות אפילו עם הרוגים.
    מועדון של שטויות.

  3. אנאבל סיקור מעולה וגם לך מגיעה תודה על שהגעת למרות הקור העז ועל הסיקור .זאת הזדמנות נוספת להודות להנהלת עמותת משפחה אחת על ההזמנה והאירוח ולכל אותם עשרות רוכבים שהגיעו ותרמו להצלחת האירוע.

  4. ותודה לי שאני כזה דו"גרי ואומר את מה שאני חושב, אני הרי תמיד צודק, אמא שלי אמרה שנולדתי גאון, ובכל הזדמנות כותבים לי מכתבי תודה ואני מקבל מכתבי הוכרה, ילדים מציירים לי גם ציורים.

  5. יופי של כתבה, מזכירה לנו למה דבר כל כך בסיסי מקשר בין כולנו חיוך של ילד, ואם החיוך הזה חבוש קסדה, הקור, המרחק, וכל העולם סביב , מתגמדים. אהבתי להיות שם , שמחתי להנציח רגעי קסם ומחכה לשנה הבאה

  6. איכותי מתעניין ועוד אוכל להוסיף בערך 1000 מילים אז איפה החברים שלכם כאן איפה הלייקים התגובות הענין וכל מה שקשר באהבת דו גלגלי.?
    בקיצור המועדון שלכם הוא מועדון של חברה שאין להם מה לעשות בימי שבת ובטח שאין להם חברים קרובים ומחפשים זמן עם אנשים כמוהם.
    אז תפסיקו לתפוש כל פעם טרמפ על אתרים כמו דוגרי ופול גז על מנת לקדם את המועדון שלכם ולספר לכל העולם עד כמה שהוא ניפלא.

  7. בגלל אנשים כמוך המדינה נראת כמו שהיא.
    חבל לבזבז עליך יותר מילים מהקיצור שכתבתי כאן.

  8. לר אכנס איתך לויכוח על אופן הכתיבה שלך והעלבות אשר העלבת כאן אנשים שונים שפעילים במועדון ומקדישים כל רגע פנוי עבורו.
    חושב שאתה טועה כי יש במטעדון הרבה אנשים שמחים ומאושרים שמעשיי פעם לצאת לאיול עם חברים על דו גלגלי ולא חשוב אם זה אופנוע ואו קטנוע עושה להם טוב לנשמה ונותן להם אוויר לעבור עוד שבוע שלם עם חיוך.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל