fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
תמוז
מוטוטאץ דקר
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
MV קוביה
HJC
סטפן
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
voge מוטו24 באנר

רגע אחרי הסערה

רגע אחרי הסערה

יובל נווה

זה היה סוף השבוע האחרון לפני שסופ"ש שאשתי והילדים חזרו מישראל. השבוע שעבר עלינו, כלבת הגולדן שוגי ואני, כלל סופ"ש קשה ומורט עצבים שבו ישנו במקלט (מרתף הבית). איירין הייתה סופת הוריקן יוצאת דופן מאחר והגיעה לאחד האזורים המאוכלסים ביותר בארה"ב בחוף המזרחי, בפרט מזרח ניו-ג'רזי והעיר ניו-יורק על פרבריה הצפופים. הוריקנים בדרך כלל לא מגיעים לאיזור זה. התחזיות צפו רוחות אימתניות במהירות 150 קמ"ש וגלים עצומים בגובה מטרים שיציפו את איזור החוף. עבר פה גל חרדה משמעותי על כולנו. התקשורת פמפמה 24 שעות ביממה חדשות ומבזקים בכל הערוצים (שזה מאוד לא אופייני לארה"ב), הסופרמרקטים התרוקנו ממוצרים, משטחי עץ להגנה על חלונות אזלו ברשתות עשה זאת בעצמך, מיליוני אזרחים פונו מבתיהם, התחבורה הציבורית שותקה – אווירת סוף העולם. נוסף לכך, היו שיחות טלפון ומיילים היסטריים מהמשפחה וחברים בארץ שדאגו לי מאוד. אחרי הכל, הייתי פה לבד.
בדיעבד הסופה הייתה חזקה אבל נחלשה לרמת סופה טרופית וגרמה נזק מועט לאזור שלנו, באופן יחסי לציפיות. למרות זאת כמה ענפי עצים כבדים נפלו וכמעט הרסו לי את גג הבית.

אפשר להבין מדוע אחרי שבוע כזה הייתי זקוק לקצת אוויר. בפעם הזו חבריי לא יכולים לרכוב איתי, אבל אין שום סיכוי שאני נתקע בבית. חופשי זה לגמרי לבד, כפי ששר פוליקר, ויש ברכיבת סולו לא מעט יתרונות, בעיקר גמישות. צפי למזג אוויר גשום שכנע אותי בצער רב לוותר על טיול רב-יומי ארוך ו"רציני". חבל.
במקום זה התפשרתי עם עצמי על שני טיולים יומיים: טיול שקיעה קצר של שעתיים במוצ"ש, וטיול יום שלם ביום א' לפני שסופות הרעמים מתחילות אחר הצהריים.

ארבע עונות
טיול השקיעה היה בפארק Harriman, בגבול מדינת ניו-ג'רזי וניו-יורק. זהו פארק מדהים בעל כבישים מצוינים ומתפתלים לצד מעט עיירות, נופים עוצרי נשימה של יערות, אגמים ובעלי חיים רבים. לפני כמה חודשים באותו פארק הייתי קרוב לפגיעה באייל גדול שקפץ לפני האופנוע הדוהר מתוך העצים. מדובר בחיה גדולה ומסיבית שהיא גם טיפשה למדי, לפעמים היא עוצרת ונתקעת מולך באמצע הכביש עם מבט מטומטם שאומר "Kill Me".

את יום הטיול המלא תכננתי לאיזור הררי ומיוער הנקרא Catskill Park, בחלקה המרכזי של מדינת ניו-יורק, כ-150 מייל צפונית מערבית למנהטן. מסלול מעגלי של כ-350 מייל. השכמתי קום, מקלחת קצרה, התנעה והאופנוע ניעור לחיים בשמחה. לאחר קטע מנהלתי לא ארוך מדי בכביש הראשי, יציאה ימינה ואני שוב בפארק הרימן בו הייתי אתמול, בכביש מעולה הנקראSkyline Drive. היום היה אפרורי למדי, קריר ולח מאוד. הפארק הררי וגבוה ויש ערפל בוקר דק שמכסה אותו, ניתן לחתוך את האוויר בסכין. ידעתי שזה לא יהיה יום שמש צח ובהיר, אבל קיבלתי החלטה פנימית עוד כשקניתי את האופנוע לרכוב כל זמן שזה לא מסכן אותי. גם אם ירד קצת גשם, יש לי חליפת גשם והיא תחזיק מעמד ולאופנוע יש ABS.
הסתיו נכנס, ככה התגנב לו בלי שאף אחד שם לב ודחק את הקיץ. העונות פה קצובות וברורות. בעוד שבישראל יש עונה וחצי, קיץ אינסופי עם חורף קצרצר, הרי שפה העונות מחולקות היטב, ממש כמו ארבע העונות של ויוואלדי. כאשר מתחיל פרק חדש ביצירה אתה מרגיש שהמוסיקה השתנתה. העצים מתחילים לקבל גוון צהוב וכתום, מקצת מן העלים מתחילים לנשור. עוד שלושה שבועות כל העצים יהיו אדומים בגוון אש.

הוי-סטרום מושך בפיתולים כמו סוס שראה שדה פתוח אחרי שבוע באורווה. אני אוהב את האופנוע הזה. מצא מין את מינו. הטיפול שעבר באותו שבוע עשה לו טוב. מתיחת השרשרת והחלפת השמן מורגשות, ביחוד השרשרת. המצערת לינארית מאוד ותחושת ההצלפה של השרשרת עם פתיחת וסגירת מצערת נעלמה. גם החלפת ההילוכים רכה יותר עקב השמן החדש. תענוג.

עובר את האגמים היפים בהרימן ולאחר כשעה אני מגיע לאיזור מדינת ניו-יורק, יותר מדי תנועה לטעמי ואני מחליט לאלתר ולחתוך לכבישים צידיים. החלטה שמתבררת כמצוינת כי אני חוזר לרכיבה מהירה אלא שאז אני נתקל בשלט קטן מודיע שהכביש סגור. מתוך סקרנות אני נוסע קצת קדימה אחרי השלט ואז עוצר מייד במקום. תהום עמוקה נפערה לכל רוחב הכביש ובלעה לתוכה את מה שפעם היה כביש. מזל שלא נסעתי מהר.
אני רואה את מה שיחזור כמוטיב לאורך היום: הנזק העצום שנגרם לאיזורים במרכז וצפון מדינת ניו-יורק. ראיתי בפורומים תמונות, יש גם נזק בל ישוער למדינות וורמונט וניו-המפשיר אותן אני מכיר היטב, אך תמונה באינטרנט ומציאות לחוד. חצי שעה לאחר מכן אני עוצר למנוחה ראשונה ליד שדה ירוק רחב. איזה נוף! איזור כפרי משגע. הייתי קונה פה בית ומגדל משהו. אולי יום אחד, כשהילדים יגדלו.

"כשהשמיים לא רואים אותי, הם גם לא כל כך כחולים,
אני הולך אל השדות שלי, השדות הירוקים,
ושוב עולים בי החלומות המתוקים". דני ליטני.

החצר האחורית של ניו יורק
4,200 מייל של רכיבה עברו עלי מאז פברואר, לא רע בשביל Weekend Warrior, הייתה זו עונה טובה שלצערי הסתיימה. הנה יתרון גדול לישראל: אפשר לרכב בכל עונות השנה. העלייה תלולה מאוד לתוך מעבר הרים צר ומפותל. יש בורות עמוקים מאוד בכל מקום וצריך לסוע בזהירות רבה. קשה להאמין כמה נזק גרמו המים.

עצי המחט שמתחילים לצוץ יפים מאוד ומהווים מראה מרענן למי שגר בחוף המזרחי וכל הזמן רואה עצי מייפל ואלון בעלי עלים רחבים – הם עצים יפים אבל זה משעמם כשזה חוזר על עצמו לאורך מאות מיילים. כאן בהרים אני קצת מרגיש כמו באירופה. כשאני מגיע לפסגת ההר הירידה מהמדרון הנגדי חושפת עמק רחב. בעמק אני דוהר בתוך יער יפהפה של עצי מייפל מצהיבים ומקצת העלים ממש נושרים לתוך הקסדה הפתוחה. מאוד פסטורלי. מימין נגלה מאגר מים גדול, Ashokan Reservoir. בירידה מהמאגר שוב שלט 'דרך סגורה', הפעם זה לא נעים בכלל. ממש לא בא לי לחזור אחורה 30 דקות. לשאול מקומיים זה תמיד רעיון טוב ומקומי חביב טוען שעם אופנוע כמו שלי זה אמור להיות עביר. אולי.

אולי? אוקיי – יאללה הרפתקה. אין כמו קצת Off Road. הכביש אכן שטוף בחלוקי נחל, סלעים, בורות ובוץ אדום. הייתה פה הצפה בגובה כמה מטרים של מים שקרעו את הכביש בעוצמה אדירה. סימני המים ברורים ולא נשאר כמעט אספלט. אבל הוי-סטרום אוהב לסוע בתנאים כאלו, מנוע הוי-טווין מפמפם ביעילות ומעביר את הכוח לצמיגים בצורה נשלטת וניתנת לחיזוי, יש אחיזה טובה לצמיגים. פודרה אדומה ודביקה מתחילה לכסות את המתלה האחורי והמגפיים. "זה נראה טוב" אני חושב לעצמי. אני מתחיל להראות כמו רוכב אדוונצ'ר.

בהמשך מתגלה לי עיירה במצב מבהיל. הבתים הרוסים ומוצפים, הכבישים מחוקים והגשר היחיד והקטן שהיה שם מעל הנחל נהרס ובמקומו יש משטחי עץ הנתמכים על ידי קלונסאות עץ רעועות. אישה עם מבט מיואש עומדת בצד הכביש ומביטה בי חולף תוך כדי שהיא ממלאת מים בג'ריקן מנביעת מים שיוצאת מההר. קשה שלא לחוש צער על מצבה. זו ארה"ב אחרי אסון טבע, נראית כמו מדינת עולם שלישי, כמו אלבניה או מקדוניה.
20 מיליארד דולר נזק אבל הסערה פסחה, נס שכזה, על העיר ניו-יורק והכתה במלוא עוזה דווקא באיזורים הצפוניים לה. אזוריים בהם יש אנשים עניים ותשתית רעועה גם כך. ל-Hillbillies אין את מייקל בלומברג שינחה אותם וידאג להם, לא לפני הסערה ובטח לא אחרי. גם לא את הממון לתקן את הנזק.

עובדי התשתיות מתקנים את הכביש עם כלים כבדים ואני נדחף להם בין הכלים כמו ישראלי טוב. מה אני אחזור עכשיו הכל בחזרה? זה שעה רכיבה. אין מצב. מבטים זועמים מצד מפעיל הצמ"ה הכבד שנאלץ לסובב את הצריח הגדול ולאפשר לי לעבור ואני מבקש סליחה מחילה ותודה. טוב שלא הזמין לי משטרה.

רוב הנחלים חומים/אדומים, צבע הבוץ שנשטף מן ההרים, כאילו דם זורם בהם. מתחיל טפטוף, לא שמתי לב אבל כבר שתיים אחה"צ.. כמו סינדרלה יש לי זמן מועט לפני שהוי-סטרום חוזרת להיות דלעת. אני מחליט לוותר על המשך המסלול ולחזור אחורה, הביתה. ה-GPS מבקש שאפנה שמאלה, אבל "הפתעה" – ROAD IS CLOSED.
הכביש הרעוע דומה במצבו למצב הכביש הקודם, אלא שאני מבחין בתנועה ערה של משאיות צבאיות. בניגוד לישראל, לא רואים פה כלים צבאיים ולא ברור לי מה הולך פה. לאחר זמן קצר אני מבחין בחיילים העומדים בכביש ומכוונים את התנועה. אני עולה על גשר מתכת של הצבא שמחליף גשר אזרחי עמוק שקרס לחלוטין. לבסוף אני מגיע לגשר גדול שקרס לחלוטין. חיל ההנדסה עסוק בלהקים את הגשר מחדש. מבאס קצת לחזור 10 מייל באותו תוואי רק הפוך, אבל אין שום ברירה. בדרך חזרה החיילים עוצרים אותי בצומת ושואלים איזה סוג אופנוע זה. הם שמחים לראות את המדבקות הפסאודו-צבאיות שלי ואני מספר להם שגם אני שרתתי בצבא, רק לא שלהם.

אחרי 7 שעות רכיבה די רצופה אני בבית. מעייף אבל היה שווה את המאמץ. האופנוע מטונף מבוץ אדום ואני חושב שהוא נראה ממש קרבי ככה. מתאים לו. רק צר לי על האומללים במדינת ניו-יורק שנכנסים ללילה קר חשוך ורטוב, לחלקם אין כבר בית.

20 תגובות ל רגע אחרי הסערה

  1. הכתבה עושה חשק לטייל, גם אצלנו מצפה סוף שבוע גשום אז למי שלא מתעצל ומפחד מהקור יש נופים מדהימים בצפון שמחכים לכם

  2. תמשיך לעשות לנו טוב ותביא הרבה מסלולים מאיפה שאתה גר

  3. אני בקיץ אבקר בניו יורק רציתי לדעת באיזה איזורים כדאי ויש מקום לטיול באופנוע.

  4. ונגד טחורים, אהבתי, רעיון מאוד מאוד נחמד, שימושי ובריא…

  5. הצילום השלישי מלמעלה: צמח נדיר ויפיפה בלב הג'ונגל

  6. או שזה דגם הויסטרום החדש.

  7. מקסים, חשבתי שרק באירופה. גם אם זה לא לוונדר….זה מקסים.

  8. עצרת לדוג בנחל? או רק ראית צפרדעים וסרטנים.

  9. אין כמו נשירת עלי שלכת, בחלק זה של ארה"ב. מה שנושר אצלנו מנוקה על-ידי בלווארים של העיריה בשש בבוקר.

  10. אבל אם אתה כבר מגדל שם ילדים, תדאג שהם ייגדלו גבוה וישר כמו עצי המייפל! אל תגדל משהו ירוק שמתחיל באות ג… אלא רק גויאבה, גמבה, גזר, גלדיולה או גפן.

  11. כמו בסרטים של ערוץ דיסקברי, אצלנו אין בולי עצים. אלא רק בולים.

  12. תהנה, תנקה את הראש ותמשיך לשלוח צילומים מדהימים.

  13. "לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב"

    כמה תגובות למגיבים: לאלפינסטאר – נהדר, בוא לארה"ב ואפשר לארגן טיול. הנופים פה משגעים, לא רק בצפון מזרח. ל-ש הרוכב, יש אינספור מקומות לטייל עם אופנוע בהם בצפון מזרח ארה"ב. אני הייתי ממליץ על וורמונט וניו-המפשיר, ראה כתבות קודמות שלי. למספר 9 – מושב החרוזים מונע ביעילות כאבי ישבן בנסיעה לטווחים ארוכים, וכידוע המרחקים פה גדולים. למספר 10 – המשקף מקורי, מה שכן יש שם מתאם של חברת MADSTAD, מומלץ מאוד ולא יקר. למספר 12 – במבים הם חמודים בסרטים, אבל בכביש ממש לא. זה יצור מסיבי ורוכבים רבים נפגעים מהם – לא צחוק בכלל. הזהר ממה שאתה מאחל לעצמך.. למספר 14- הילדים שלי גבוהים כמוני 🙂 תודה!
    למספר 16- אחרון חביב, חן חן – אמשיך לצלם ולכתוב, זו הבטחה. יש כבר עוד כתבות בקנה, הפתעה (דווקא לא טיולים)…

    * לכל אלה שלא עניתי, תודה לכולם!

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל