fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
קאברג שחורי 205 על 35
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
לרט
מוטוטאץ דקר
אישימוטו באנר קוביה שמאל
תמוז
סטפן
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
voge מוטו24 באנר
MV קוביה

אבות אכלו בוסר בנים צפצפו באוטומוטור

אבות אכלו בוסר בנים צפצפו באוטומוטור

נח אבגר הלוי

צילום: אריק רוזנבלום

לא ממש הבנתי למה בשבועיים האחרונים הבן שלי אלון נהייה נורא נחמד אלי. עושה כל מה שאני מבקש ממנו ושנייה אחר כך מתייצב לשאול מה עוד אני צריך. הוא לא ביקש סמאטרפון חדש, הוא לא ביקש אופניים, הוא לא ביקש שום דבר חדש. בסופו של דבר הבנתי שהוא בסך הכול רצה להבטיח שאקח אותו לתערוכת אוטומוטור בסימן הוליווד – מכוניות ואופנועים שמגיעים ישר מהסרטים – אין, אין חלום גדול מזה לנער מתבגר שהגיע לגיל המרד. אגב, אם אתם לא הורים, אז אתם בטוח לא יודעים שמרד הנעורים הוא לא בגיל 16 כמו אצלכם. הנעורים והמרד בדור הזה מגיעים בגיל תשע., והנה, אלון שלי כבר שם ומהמרד הראשון שלו מתבטא בכך שהוא לא אוהב אופנועים כמו אבא (מחקתי אותו מהירושה) אלא הוא אוהב מכוניות (לקחתי לו את האייפון וקיצצתי לו מיידית בדמי הכיס) ולא סתם מכוניות, אלא איכשהו הוא נמשך למכוניות יוקרה (הוא שלי בכלל? צריך בדיקת DNA  דחוף).

טוב, אין ברירה, צריך לקחת אותו לאוטומוטור אחרת הוא לא יסלח לי כל החיים ואנחנו הרי יודעים שבניגוד לדימוי שלנו, גם כאופנוענים אנחנו מגיעים לזקנה ולא הייתי רוצה שהוא יסגור איתי חשבונות דווקא אז. קבעתי עם אלון סקניה שבנו תום בגילו של אלון שלי ושם פעמינו אל מעוז הישראליות, המקום שמייצג את התרבות שלנו הכי טוב מחוץ למגרש המשחקים החטטני של האח הגדול – גני התערוכה.
ואכן כבר בכניסה חיכה לי שומר שהזכיר לי מי אני (סתם אפס מסריח, חנטריש על אופנוע שצריך לחנות שם, רחוק, כי אתם האופנוענים שמים את האופנועים איפה שאתם רוצים ועושים בלאגן ואי אפשר לעבור ואתם חוסמים). שאלתי אותו אם ההחלטה שלא להכניס אופנועים היא של מארגני האוטומוטור או של הנהלת התערוכה (מה אכפת לאימ'אימשלי ולמה אני בכלל עוד עומד שם ומי אני בכלל ששואל שאלות וסע כבר עם האופנוע המסריח שלך ותחנה איפה שאומרים לך יא &#$%^). נסעתי משם והגעתי לשער אחר, שם היו שומרים מנומסים יותר ביקשו לראות כרטיס, ראו שאני עיתונאי ונתנו לי להיכנס בנחת תוך בקשה להחנות בתוך אזורי החנייה ולא להעמיד את האופנוע (קטנוע ניפוניה 125 סמ"ק, כן?) בשבילי המעבר. חייכתי, ונכנסתי. תודה חבר'ה.


ניסוי צופרים. צילום: נח אבגר הלוי

עכשיו, להגיד לכם את האמת זה כבר לא ברור לי. יש אירוע בסדר גודל כזה והימים הם ימי החופש הגדול. כעיתונאי, אני רוצה להיות שם, לראות את המקום, לסקר את האירוע. הייתי רוצה לראות  ולספר לכם איך הוא מתנהל בבוקר, איך הוא מתנהל בערב, מה קורה בשעות הלחץ ומתי העסקים פורחים. משום מה, הנהלת אוטומוטור, בשונה מוחלט מכל אירוע בסדר גודל כזה בעולם, לא פותחת את שעריה לעיתונאים אלא בקמצנות תהומית. אין לי אפשרות להיכנס ולצאת מתי שאני רוצה, אני צריך לתאם עם המערכת שלי, שתתאם עם היח"צ של האירוע ובהליכים בירוקרטים שמזכירים הוצאת ויזה לארה"ב. ותזכרו, מדובר במקום שיכול להכיל עשרות אלפי אנשים בו זמנית, לא באולם עם מושבים ספורים שכל מבקר בו תופס מקום של מבקר אחר. אהה, ושיהיה ברור: אני לא מצפה מהם שבכל פעם שארצה להיכנס הם יאשרו כניסה חופשית גם לבן שלי, אבל זה חופש גדול, ואם אני כבר שם אז בוודאי שהבן שלי ירצה גם. ואם לארגן כרטיס הוא משימה כל כך קשה אני מעדיף לקחת את הבן שלי לשם פעם אחת ויחידה, את שאר הזמן הפנוי שלנו לבלות במקומות בהם ארגיש רצוי יותר. טוב, אז אוטומוטור כנראה מסתדר היטב בלי סיקור עיתונאי אוהד. חוץ מזה אפשר לסמוך על המבורגר חצי זוועתי ב-35 שקלים או על נקניקיה ב-25 שקלים שתהרוג את שאריות האהדה לאירוע עוד לפני שתתחיל לסייר בו.

טוב יאללה, נכנסתי, אני מתחיל את הסיבוב שלי, שעת בוקר, אין הרבה אנשים, האולמות פנויים יחסית ויש הפתעה: יש הרבה מכוניות שמותר להיכנס לתוכן. לא צריך יותר מזה כדי שסקניה ואני נשאל זה את זה מאתיים פעם בדקה איפה אלון? איפה תום? החבר'ה הקטנים פשוט טבעו בתוך עולם המכוניות הפתוחות נכנסו אחת אחת וניסו להפעיל את הכפתור הכי מלהיב במכונית, ההוא שנימצא בדרך כלל במרכז ההגה, אחד שכשלוחצים עליו מקבלים תוצאה מרשימה: "פיפ-פיפ!" אבל למזל כולנו הכפתורים האלו נוטרלו במרבית המכוניות.

מכוניות ואופנועים מהסרטים היו מרשימים. בחלק מהמקרים כמו ה"באטמוביל" המכונית של באטמן איש העטלף, הרכב עצמו מרשים ומדהים לראות אותו בגודל טבעי מול העיניים. בחלק מהמקרים כמו האופנוע-עם-סירה של האגריד מהארי פוטר או המיני מיינור מהג'וב האיטלקי, כלי הרכב עצמו לא מדהים אבל יש איזו תחושה של התרוממות רוח לראות אותו מולך, אמיתי, בגודל טבעי.

ויש משהו אחד מוזר: הילדים שלנו רואים המון מכוניות, חלקן פתוחות ומותר להם להיכנס לתוכן, חלקן מגודרות ואסור אפילו להתקרב אליהן. יש מכוניות שכשהם רואים אותן הם אדישים אליהן ויש מכוניות שכשהם רואים אותם הם מתחננים שיתנו להם להיכנס לתוכן, ואם לא מרשים להם – הילדים מספיק מתוחכמים כדי לבקש ממני להשתמש בתעודת העיתונאי להגיד לאחראי על התערוכה שאם הוא יתן להם להצטלם במכונית אני יפרסם אותה בעיתון. אבל דבר אחד ברור: מעצבי המכוניות יודעים היטב היטב את העבודה שלהם. עובדה, כל המכוניות שהילדים התחננו להיכנס לתוכן הן באמת מכוניות יקרות. איך ילדים בגיל תשע יודעים להבדיל במבט אחד איזה אוטו הוא "מהביוקר" ואיזה הוא לא? כנראה אחרי שאוכלים המבורגר בשלושים וחמישה שקלים (ותוכלו לקבל אותו בצלחת עם צ'יפס בשישים) התובנות האלו נכנסות עמוק עמוק לקיבה והופכות לאינטואיטיביות לחלוטין.

כשילדים בגיל תשע מבדילים בטבעיות שכזו בין מכוניות שעולות כמו תקציב של עיירה בדרום לבין  מכוניות שהופכות ללהיטים בליסינג, הרי התובנות העלו שחדרו להם עמוק לקיבה, כמו ההמבורגר. במקרה הטוב (ובדרך כלל) יפלטו להם בשירותים או במקרה הרע יעשו להם קלקול קיבה ויגרמו להם לבחילות (רק מטאפורה, חברים, רק מטאפורה – ההמבורגר עצמו היה יקר, לא מבריק – אבל לא מסוכן לבריאות). במחשבה שניה, גם תערוכת אוטומטור, באופן מטאפורי, היא כמו ההמבורגר המדובר: לא זולה, לא מלהיבה באופן מיוחד (למעט מספר מכוניות ספציפיות) ולא מזיקה לבריאות – אך מצד שני בהחלט סותמת את הרעב המתעורר בחופש הגדול להעביר עוד יום ללא שיעמום של הילדים ומריטת שיערות מהראש של ההורים.

21 תגובות ל אבות אכלו בוסר בנים צפצפו באוטומוטור

  1. הילדים שלי נהנו בטירוף, מעבר להוצאה כגולה לאחור היה כיף.

  2. מהזווית של הילדים שיחקתם אותה, למי שמבין לא היה עניין ואולי כי אנחנו רואים כבר הכל על הכבישים ובשישי בין מועדוני הרכב השונים.

  3. שיחקתם אותה זה עוד חסכון של 90 ש"ח לבזבוזים. זה היה הרגע של האושר שלי.

  4. יקר וסתם. מצטער את האמת הייתי חייב לומר. פרארי יש כבר בארץ עם חנות מהממת, האוטו של בני בייקר מסתובב בכל העיר, הריינג מרשים, אינפיניטי מצ'עמם, רנו הציגו גוק קטן חשמלי מגניב, סובארו מצ'עמם, דוכנים יקרים לזה יש דיל אקסטרים. אופנועים ??? הלו !!?? מטרו ? אבניר? הונדה ? KTM ? כלום – אף אחד לא בא. שכחו לומר להם שאין יותר פסח. אה נכון.. גם בפסח אשתקד לא הגיעו.

  5. זה בזבוז זמן במחיר מופקע ,לעם של פראיירים. אפשר ללכת לרחוב המסגר בחינם.

  6. מסתבר שהכתבה הרבה יותר מעניינת עם חיים הומור וצבע – מהתערוכה…

    גילר – רצית טוב …לא הצליח הפעם….ןחבל.

  7. בהצלחה לכל היבואנים המציגים מהסרטים ובעיקר לנציגי הדו"ג. מוטורייב, בליץ, בניבייקר ועופראמנות.

  8. כדי שנדע כמה לשים בצד לספרים, מחברות, טאבלטים, קלסרים וכו'….

  9. עם כל הכבוד למי שכן הציג שם – עופר אחזקת האופנוע ועוד מישהו מקוריאה, זה לצחוק עלינו.. רסמי

  10. בתור ילד הסרט מספר אחד שלי זה היה.. אחלה היה להפגש בה ולהתלהב כמו ילד

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל