fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
קאברג שחורי 205 על 35
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
אישימוטו באנר קוביה שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
מוטוטאץ דקר
לרט
לרט
תמוז
מידלנד שחורי 140 על 70
סטפן
HJC
MV קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70

התחנה האחרונה (פרויקט מיוחד, יום השואה, שנת 2014)

התחנה האחרונה (פרויקט מיוחד, יום השואה, שנת 2014)

אנאבל ברוס עטאר

צילום: אנאבל ברוס עטאר

לא בכל יום נקרית בדרכנו הזדמנות לתרום מעצמנו עבור מורשת העם היהודי. ובכן, היום זה קרה לי ולעוד עשרות אופנוענים. אירוע נדיר ומרגש התרחש בשעות הבוקר. קרון רכבת גרמני מתקופת מלחמת העולם השנייה, שבו נדחסו יהודים והועברו לידיים האכזריות של הגרמנים, עמד לצאת מנמל אשדוד ולהגיע לתחנתו הסופית, רחבת יד לבנים בנתניה. אופנועני ישראל נקראו לדגל והתבקשו ללוות את הקרון לאורך כל הדרך. כחמישים אופנועים נענו לקריאה והתכנסו בסמוך לצומת אשדוד.

במקום פגשנו את רוני דותן וזוגתו טטיאנה ממובילי המיזם. רוני סיפר בהתרגשות אודות הקרון. במהלך טיול שורשים בגרמניה, גילה במוזיאון היהודים של ברלין רישומים משנת 1941ו-1942 אודות מותן של שתי אחיות סבתו בעיר ריגה, בירת לטבייה. כאשר נסע ברכבת, הבחין דרך החלון בקרונות גרמנים ישנים והחליט שעליו להביא אחד מהם לארץ ולהציבו כאנדרטה על מנת "לשמר את ההיסטוריה, את הדמוקרטיה, למנוע גזענות ולטפח את כבוד האדם". אך המלאכה הייתה קשה. לדבריו, קיימים כיום בגרמניה בין שישה לשמונה קרונות שהסיעו יהודים אל מותם וכל הרישומים הושמדו על ידי הגרמנים אך הוא הצליח לאתר קרון שמספרו G1012246, אותו קרון עמד עכשיו בנמל אשדוד.
האופנועים מתודלקים, ומעוטרים בדגל ישראל הכחול לבן וכל הרוכבים ממתינים במתח, כשלפתע אנחנו מקבלים הודעה שהקרון יצא מהנמל ובדרך אלינו. המצלמה ביד, אני מתבוננת סביבי, ומזהה מגוון רחב של כלים. כל הסוגים כאן, אופנועים המשתייכים למועדון האופנועים ישראלי, למועדון הארלי דווידסון וגם אופנועי ספורט מהירים נוכחים. כולם מחכים לצאת לדרך. ולפתע אני מרימה את הראש. הנה הוא, הקרון הישן, בצבע חום אדמדם, עומד לנגד עיניי. אני מתרגשת.
אנחנו יוצאים לדרך. רכבי משטרה מלווים אותנו מלפנים ומאחור כמו שיירה מלכותית. מהירות השיוט איטית עד 60 קמ"ש והקצב נשמר קבוע לאורך כל הדרך. כעבור שעה וחצי אנחנו מגיעים לנתניה. משטרת ישראל מכוונת את התנועה ומאפשרת לנו לנוע בעיר בחופשיות. תושבי העיר מופתעים מכמות האופנועים, שולפים מצלמות ומתעניינים באירוע הנדיר. השיירה זוכה לחיוכים חמים והקרון נכנס למשכנו הסופי ברחבת יד לבנים הסמוך לים.

במקום חיכו לנו מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה הגאה ומשפחת פרידמן מיוזמי הפרויקט. נעמי פרידמן, מלווה בבעלה יוסף, נזכרת ומספרת בהתרגשות איך משפחה הולנדית פינתה את משפחתה מביתה והועברה לידי הגרמנים. היא נסעה בשנת 1945, יומיים שלמים עם אמה, אחותה ואחיה, בקרון דומה כשהייתה בת תשע בלבד. יוסף בעלה נסע במהלך שבעה ימים בקרון זהה. כולם ניצלו אך מאות יהודים אחרים נורו למוות מכדור בראשם מיד כשירדו מהקרון כמו אחות סבתו של רוני דותן. רוני מסיים את הטקס המאולתר בקריאה מתוך ספר תנ"ך שהצליח להבריח מגרמניה. וכאשר נשמעות מילות התקווה, בתאום מפתיע, הורם הקרון מהמשאית באוויר והונח על פסי הרכבת הישראליים.

נפרדנו לשלום ממשפחות פרידמן ודותן ואט אט משפחת האופנוענים התפזרה לדרכה, ביום שישי אביבי, עם מטען כבד בלב ותחושת שליחות, מוכנה לקבל את השבת.

20 תגובות ל התחנה האחרונה (פרויקט מיוחד, יום השואה, שנת 2014)

  1. ללא ספק כבוד גדול ומיזם מדהים. עשיתם הרבה צבע בנוחות שלכם.

  2. כל הכבוד לצות דוגרי,
    חבורה של אנשים ערכיים, שפועלים גם למען נוער עם צרכים מיוחדים, וגם למען מורשת כואבת ואמיצה של זכר יהדות השואה, יישר כוח גדול לכם!!!!!!!!

  3. תחושת השליחות ליוותה כל אחד מהרוכבים. המעמד, הסדר המופתי והמשמעת של כל הרוכבים כפרט וכקבוצה הוסיפו כבוד למועדון האופנועים. כתבה נהדרת.

  4. כבוד גדול לכל הרוכבים שפינו מזמנם למען מטרה חשובה זו.
    בהבאת הקרון הצלחנו לשמר עוד זיכרון שביר מהתקופה. להוכיח ולהזכיר – אנחנו כאן!

  5. האם הייו בליווי אופנועים גרמניים ???? אם כן זה מצחיק.

  6. צריך לדעת לסלוח במיוחד לאלו שלא קשורים (פרט לקשר דם "עתיק").
    האמת שאני לא יודע אם באמת אני מתכוון באמת ל"סליחה", אבל לפחות אני נותן לה מקום בראש.
    בקיצור "לזכור ולא לשכוח…".

  7. היה לי 'קטע' עם הקרון הזה !!! הגעתי לנמל = לעבודה ביום ו', עמדתי ברמזור עם ה CBR והיה לי תוף אפריקאי גדול = דג'מבה קשור לאופנוע, פתאום עוצר לידי רכב עם בחור מבוגר ואשה ושואל: " אתה מלווה את ה'קחון' ? " לי בראש היה תוף 'קחון' ואז עניתי לו אני בליווי עם דג'בה – מה שגרם להם להסתקל עלי בצורה מוזרה. . . אח"כ הוא הספיק להגיד לי שיש 40 כלים כמו שלי בדרך לליווי 'קחון' מהשואה . . . ??? אני עדיין לא הבנתי. . . נכנסתי לעבודה ומהים באחד התמרונים פתאום ראינו הצוות ואני קרון עם דגלים, או אז האיש צוות שלי שהיה מעודכן אמר לי שזה קרון מהשואה. רק אז נפל לי האסימון והבנתי מה רצה ממני אותו בחור ברכב. קטע. 🙂

  8. אני הבאתי את הקרון ולצערי רק כעת התפניתי לקרוא את המאמר והתגובות של הרוכבים. עדיין בדמעות של התרגדשות מעוצמת האירוע ונוכוחתכם בו.
    לצערי עיריית נתניה אשר השקיעה כספים באתר ההנצחה איבדה קשר לקרון ועד כה אף לא ערכה טקס מכובד וראוי שהבטיחה לקיים לצורך תחילת הפעילות בקרון כאתר לימוד והנצחה.חבל, חבל מאד.העייריה אף לא הגיבה לפניות של משפ' פרידמן ניצולי שואה מנתניה, תורמים ויקירי העיר אשר ממינים מזה חודשים כמו עשרות פעילים ותורמים אחרים בקוצר רוח לראות את הקרון הזכור להם לרעה נחנך תחת דגל ישראל. חבל מאד שהקרון "הלך לאיבוד" בנתניה.

  9. נתן נאור פרי-טל.
    אכן כך היה ואנחנו שישבנו ברכב ושאלנו אותך, התפלאנו. בפעם הבאה אזמין אותך לתופף 🙂 ליד הקרון.
    רוני דותן, יזם הקרון

  10. חלק ממשפחת אבי ז"ל ניספו בלטביה ואין לי מושג היכן הם קבורים.
    לכן מעשה זה מזכיר לי נשכחות וכל הכבוד למי שיזם את הרעיון.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל