מבחן דרכים: ריאחו MR250 רייסינג 2021

כתב: טדי הרוש | בוחנים: גיא גליקמן, טדי הרוש, אריק רוזנבלום | צילום: אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: דו"פ כמו שהיו עושים פעם, שדרוג מבורך לגאסגאס הוותיק.

יש משהו מיוחד בשמות של מותגי אופנועים, מהצליל שלהם אפשר מיד לנחש מאיפה הם מגיעים, צירופי אותיות לרוב מגיעים מחלקה המזרחי של אירופה, לאיטלקים יש מקצב משלהם, היפנים הם פשוט שמות משפחה ורוב המותגים הסינים נקראים על שם מחוזות. את הספרדים קל מאוד לזהות – הם פשוט מתגלגלים על הלשון. אל תסמכו על המילה שלנו, תבדקו בעצמכם, תכינו את המבטא הספרדי האותנטי ביותר שלכם ותאמרו בקול את השמות הבאים: סקורפה, מונטסה, בולטאקו, דרבי, אוסה, גאסגאס, קוואסאקי – סתם, האחרון לא ספרדי, הוא כאן כדי להמחיש בדיוק את חוסר ההתאמה, ועכשיו קבלו את הנכון – ריאחו. שוב? יאללה – ריאחו, הר' המתגלגלת, הח' הארוכה מלאת האוויר… השם הספרדי הזה פשוט כייפי ואנחנו טיפה מתביישים שטבחנו בו ומאז שהגיע לראשונה לישראל ב-2015 קראנו לו "ריג'ו". המותג, שחווה קושי להיכנס לשוק הישראלי בגלל מבחר דגמים מצומצם ויקר למדי, מקבל חיזוק השנה עם דגמי אנדורו שהיצרן דווקא מגדיר כ-Hard Off-Road, ככה נגד עין הרע.

זו למעשה השקה מחודשת של המותג פה בישראל ואם הרחשים ברשתות החברתיות הם מדד לרמת החשיבות של מותג נוסף, אז כנראה שקורה כאן משהו. הריאחו ייצר הרבה באז, ויכוחים ודיונים שהניבו חפירות כמו צמיג IRC בדרדרת של לטרון באוגוסט. שהרי כבר נאמר במקורותינו – "עֹשֶׂה חַדָשׁ בְּמוּתֲּגַיו, הוּא יַעֲשֶׂה קַרָמֶל עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן".

ביום חם למדי, כשהשמש עושה לנו דווקא ומגרשת ממנה את כל העננים, מגיע לידיינו אופנוע מבחן חדש-דנדש, ה-MR250 Racing, אנדורו רבע ליטר דו-פעימתי – כן, נכון, זה 250 סמ"ק, אבל רבע ליטר נשמע הרבה יותר מסעיר – כשעל השעון שלו דקות עבודה בודדות והרכבתו הסתיימה במהלך הלילה הקודם.

למי שתוהה מי זה ומה זה – הרי שזהו הגאסגאס ההוא, המקורי, האורגינל. הגאסגאס האדום שיובא עד לאחרונה ארצה ועשה כאן חיל גם סביב 2010, פלוס-מינוס כמה שנים. רגע לפני שגאסגאס הפכו בפועל לתצורה נוספת של KTM בצבע אדום, המותג RIEJU רכש את המפעל וזכויות היוצר של דגמי גאסגאס היוצאים ובכך נולד שוב, מחדש, אותו גאסגאס ספרדי מקורי, אולם הפעם במקום בצבע אדום – הוא מגיע כשהוא לבוש שחור עם נגיעות של לבן ואדום פה ושם ומצוייד בחומרה חדשה – אגזוז FMF, בולמי קאיאבה, קליפרים של ניסין, שסתום עלים 4 FORCE-V, חישוקי אקסל וצמיגי מישלין אנדורו מדיום. תודו שזו לגמרי נקודת פתיחה טובה לאופנוע שמיועד לכבוש כאן נתח שוק, וזו אפילו סוג של הצהרת הון – אני ריאחו, אני כאן ואני מגיע מוכן…

גם גיא, שותפי למבחן הנוכחי, חש דומה – ובהמשך תגלו שעל הרבה דברים הסכמנו בינינו מבלי שדנו בהם ממש תוך כדי המבחן – וניכר בעיניו כי מדובר באופנוע אנדורו אמיתי. מבחינת גיא, השילוב בעין של המדבקות בצבע השחור אדום על פלסטיקה שחורה מקדימה ולבנה מאחור עובד. הפנס הקדמי נראה מודרני והכנף הקדמית קרבית.

במבט בוחן יותר בולטות המדבקות של KYB על הבולמים מקדימה ומאחור, יחד עם המדבקה של FMF על האגזוז, מגיני ידיים ומיגון הקרבון שעל הסעפת, כל אלו עוזרים למוח לעבד את השם הלא-מוכר לכדי אופנוע אנדורו אמיתי.

אם כך, חמוש בבולמי קאיאבה מ-ש-ו-ב-ח-י-ם מקדימה ומאחור עם מנגנון לינק, מנוע 250 סמ"ק דו-פעימתי בועט ורוטט ושלדה מעניינת, הריאחו מרגיש בדיוק כמו אופנוע של פעם, על כל המשתמע מכך. קרבורטור יש, באלאנסר אין, ברז דלק יש, מערבל שמן אין, שמן דופ מעורבב למיכל יש. אולדסקול איז דה ניו קול.

את המבחן ביצענו באזור הר חורשן, אזור שמהווה ללא ספק תוואי מעניין לבחון זרימה מהירה מחד ויכולת טכנית של האופנוע מאידך, בין סלעים לדרדרת, שבילים ונחלים, דרופים וטיפוסים. אחרי סשן צלומים קצר כשהאופנוע עוד נקי, שלם ויפה מגיע תור הבוחנים לעלות על האופנוע ולעשות את עבודתם.

למרות נתון גובה מושב סטנדרטי לאופנוע אנדורו העומד על 960 מ"מ, האופנוע מרגיש גבוה יותר, לתחושה תרם בהתחלה לחץ אוויר גבוה בצמיג האחורי ואחרי שחרור אוויר והורדת לחץ עניין הגובה הופך להיות פחות בולט. תנוחת הרכיבה מרגישה טבעית. כידון של Neken בזווית שגרתית למדי תורם לתחושת ה'סבבה פה' ולכאורה לא נדרשת כאן הסתגלות מיוחדת. לכאורה. למה אני אומר לכאורה? כי אם מדלגים מאופנוע אוסטרי או צרפתי לספרדי הזה, פתאום מבינים את ההבדל בין הגישות – זו העדכנית למול הריאחו.

ברז הדלק נפתח, הצ׳וק נמשך ו… סטרטר!

הצליל המוכר ההוא של פעם מעלה זכרונות וגם חיוך גדול. צליל דו"פי מתכתי אופייני שכזה שמזכיר את ימי האדום-אדום ההם של 2013, יחד עם עננת עשן חיננית ומאוד נוכחת מהאגזוז (כאן מערבבים שמן סינטטי מלא או חצי סינטטי ביחס של 2%), ויברציות מלוא החופן – כאלו שכבר שכחנו שהיו כאן לפני עידן הבאלאנסרים וההזרקה. זה הזכיר לי את נסיעת המבחן הראשונה שעשיתי על אופנוע דו פעימתי ב-2014, אי שם במפגש זולו באזור תרקומיא שם לקחתי מאבי ששון KTM 300 EXC שעשה לי, כך מסתבר, סוויץ' בראש (או שמא זרע את זרע הפורענות?)… שתיים-שלוש שניות של חימום מנוע ויוצאים לדרך.

המנוע הקר מגיע לטמפרטורת העבודה הנכונה מהר, בשונה מאופנועים מודרניים פקודי מחשב, כלום כאן בעצם לא מגביל או מורה למנוע איך ומתי להגיע לטמפרטורת עבודה והוא מתחמם לנקודה הנכונה בקצב מהיר. ושוב – בשונה מהאופנועים של השנים האחרונות, אתה מרגיש את תגובות המנוע ששונות בתכלית בין החצי הראשון של המצערת – לחצי השני. הריאחו הזה לא מותיר שמץ של ספק – זה דו"פ אמיתי, עם שסתום כח מורגש ונוכח.

המתלים נותנים תחושת ביטחון אמיתית מהרגע הראשון, למרות היותם חדשים לחלוטין (כאלו שטרם עבדו תמיד קשוחים יותר לעומת בולם בן 10-20 שעות), גיהוץ משובח גם בלי לכוון שום דבר במיוחד בשלב זה ולאחר כעשר דקות כבר אפשר להרגיש חיבור לאופנוע. למרות התחושה הראשונית, דווקא כן נדרשה הסתגלות מסויימת למכונה הזו. זה פתאום הזכיר משהו מהעבר שצריך להרגיל אליו את הגוף שוב. הויברציות מהר מאוד הפכו להיות משהו שאינו בתחום תשומת הלב, משהו שהגוף כבר למד להכיל בקלות פעם ורק היה צריך לזרום איתו שוב.

והנה, שוב גיא ואני מסכימים – האופנוע הרגיש לו קל, ורסטילי וגם עוזר לרוכב… הגובה שלו לא היווה מכשול אך הרגיש מעט גבוה בשביל אופנוע שתי פעימות המיועד גם לרכיבת הארד-אנדורו – והאמת גם מעט כבד ביחס למה שהוא אמור להיות. יכול להיות שלרוכבים נמוכים יותר יהיה קשה יותר. גם גיא התרגל מהר מאוד לוויברציות והנושא לא עלה כמשהו מפריע, לא בידיים ולא ברגליים. גיא חלק איתי את ההתרשמות הטובה מהבולמים, למרות שלתחושתו היו מעט קשיחים, ברכיבה מהירה הם גיהצו יפה את הבורות והחריצים מבלי להשפיע על כיוון הנסיעה, בטיפוס מדרגות היתה ספיגה ושמירה על התנהגות טובה ולא הרגשתי ריבאונד חזק מדי בקדמי או באחורי וזה מצוין… מנגד, פגיעה פתאומית בבור או מכשול הרגישה מעט חזקה – אך אולי מדובר בעובדה שהבולמים חדשים או לחץ אוויר טיפה גבוה מדי בגלגלים, ויש סיכוי שמדובר בכיוון סאג שנדרש לכיול לצד הרך יותר של המשוואה.

מבחינתי, טיפוס מסלעה מלאת מדרגות מתחיל בהיסוס מסויים (בכל זאת אופנוע חדש ולא מוכר) ומהר מאוד אתה מבין שיש עם מה לעבוד. המתלים כאמור עובדים מצוין, ויחד עם מנוע דעתני ונוכח – בניסיון הטיפוס השני האופנוע כבר מגהץ את המסלעה ביתר קלות ושומר על קו יציב. צריך לזכור רק שלא למשוך את המצערת רחוק מדי, שכן פתיחת השסתום מוחשית בהחלט ורוכב לא מיומן או ערני עלול למצוא עצמו משגר את האופנוע אם לא הקפיד על מינון מצערת וקלאץ' נכונים מול תוואי הקרקע.

בשלב הזה אנחנו כבר כמעט מתרגלים למיקום לחצן הסטרטר בצד שמאל וכפתור דימום המנוע בצד ימין. את גיא זה דווקא נורא הצחיק ובינינו, באמת לא ברור השיחלוף הזה בין צדדי המתגים. קצת מזכיר את הדיפנדר מאנגליה שהסוויץ' שלו נשאר משמאל להגה כשהעבירו את ההגה מימין לשמאל. במבט בוחן יותר מקרוב גילינו שאיכות הפלסטיקה וההרכבה נראית טוב יותר מבעבר, הרדיאטורים נראים בריאים וחסונים וגם הכידון מרגיש טוב בהחלט.

אני בספק אם סיפורי האזיקונים ימשיכו לקחת חלק בוורסיה הנוכחית של האופנוע… בכניסה לסינגל צר התמרון קל והאופנוע מאפשר שמירת קו וקצב מהיר עם תחושת ביטחון מספקת. הרגע שבו השסתום נפתח – איפשהו באמצע המצערת – הופך את המכונה הזו למשהו אגרסיבי ובועט. אני מניח שבעליות ארוכות סטייל נבי-מוסא ומדבר יהודה זה יהיה פיצ'ר מצוין.

בסלעים זה קצת פחות שימושי, ועיתוי פתיחת השסתום נמצא בנקודה די טובה על מנת לשמור על מומנט ולא להתפרץ. במבחן ארוך יותר יהיה נחמד לשחק עם כיוון השסתום כדי לבחון התאמה לשינוי סגנון הרוכבים, אנחנו בטוחים שיש מי שיעדיף פתיחה מוקדמת יותר לטובת רכיבה אגרסיבית ב"פתוחים" אל מול מי שיעדיף יותר מומנט עם שסתום סגור יחסית לרכיבה טכנית בסלעים ודרדרת.

מבחינת המנוע, הקרבורטור כמעט מייצר ייחודיות, הכח עולה בהדרגה וכבר מאזור שליש/אמצע קשת הסל"ד והאופנוע מרגיש חזק מאוד (כאמור, אזור פתיחת השסתום). למרות הכוח החזק, לא הרגשנו בעיטה חזקה בגבוהים כמו שציפינו, אך מצד שני השטח שם לא אפשר לנו לפתוח גז עד הסוף ולפתח מהירות, אז אנחנו לא יכולים לומר איך באמת יתנהג המנוע בגבוהים.

בסל"ד נמוך יותר ישנה השתהות קלה והחוסר במומנט מורגש, זה הסל"ד שאיתו עובדים בקטעים הטכניים או ביציאה חזקה ולכן הוא מאלץ אותנו לעבוד יותר עם הקלאץ' ולהחזיק סל"ד בצורה נכונה. ב-250 דו-פעימתי תמיד צריך לעורר את המנוע עם הקלאץ', בשונה מ-300 דו"פ שם אתה מסרס את המנוע עם הקלאץ', זה מהווה יתרון במרבית המקרים, כך אפשר למנן את הכח ולשלוט ביחסי הגומלין בין הצמיג לקרקע.

תיבת ההילוכים עובדת מצוין והעברת ההילוכים מתבצעת בצורה חלקה, כאשר היחסים של ההילוכים ראשון ושני טובים לשטח צפוף וטכני והקלאץ' הרגיש מדויק וליניארי לשמירה טובה על אחיזה. בסך הכל גיר שמרגיש טוב ורציף ביחסי ההעברה, מאפשר שימוש בהילוך הראשון שאני מאוד אוהב, ומנגד כאמור – גם זרימה מהירה יותר בשני ושלישי בסינגלים פחות טכניים. לא זיהינו במשך המבחן "בורות" כח בין ההילוכים שעלולים לסכל רציפות כוח ותנועה.

יחס גלגלי שיניים של 13-49 מאפשר זרימה טובה בקטעים מהירים ושומר על מומנט טוב בטיפוסים טכניים. מניסיוני הרב עם 250 דו"פ, יתכן וגלגל שיניים אחורי בגודל 50 או אפילו 52 שיניים ייתן כאן ערך מוסף משמעותי במומנט גבוה, אמנם על חשבון מהירות סופית נמוכה יותר אך זה בדרך כלל טרייד אוף שרוכבי אנדורו לגמרי מוכנים לשלם.

הבלמים חדים וחזקים ועם מנופים ארוכים באופן יחסי, מאפשרים תפעול קל עם תחושת רכות גבוהה יחסית מצד אחד ורגישות מצד שני. הבלמים עושים עבודה נהדרת, בדגש על הבלם האחורי, אבל גם הבלם הקדמי עושה עבודה טובה ויחד עם הקליפר הצף מייצר שליטה מדוייקת בעוצמת הבלימה, גם על גבי משטחי כורכר המאופיינים במקדם החלקה גבוה.

הסטרטר של האופנוע המקורי לא זכור כלהיט אמין במיוחד וכולנו תקווה כי הופקו לקחים וכי הסטרטר הנוכחי באופנוע המחודש יעבוד טוב יותר ולאורך זמן.

לסיכום – מדובר כאמור באופנוע של פעם, עם כל החן של העניין. קרבורטור, ויברציות, אופנוע אגרסיבי עם המון כוח ומנוע שיודע גם לבעוט כשמבקשים ממנו. נכון שרוכבים לא גבוהים ימצאו את עצמם מאותגרים, אבל החבילה כולה מאפשרת גם הנמכה של המושב שמגיע עם שכבת ריפוד בולטת בהחלט (להערכתנו ניתן לגלח מהספוג במרכז המושב כ-7 ס"מ), יחד עם אפשרות הנמכה קלה ופשוטה דרך הלינק בזרוע הבולם האחורי (החלפת "עצם הכלב").

יהיה מעניין לעקוב ולראות כיצד יתפתח שוק החלפים והאפטר-מרקט למותג הזה, יהיה מאוד מעניין לראות כיצד יתפתח שוק המשומשים של המותג, גם בפן הכלכלי (ירידת ערך) וגם באופן התיישנות האופנועים. הגאסגאס הישן של 2013 התהדר ב"הילת אזיקונים" רחמנא ליצלן וכאן נראה כי המצב שונה ואיכותי בהרבה.

ה-MR250 רייסינג עולה 52,900 ₪ ומגיע עם כל האבזור המקורי שציינו ובנוסף חבילת אביזרים הכוללת מגן גחון מאלומיניום ומגן סעפת מקרבון של חברת BulletProof בשווי של כ-2,500 ₪ ללא תוספת תשלום. לצידו מוצעת גם גרסת ה-Pro במחיר של 61,900 ₪, המוסיפה ציפוי DLC לבולם הקדמי, כידון רנטל, משולשים מכורסמים של חברת XTrig, חישוקי Goldspeed Pro HD, מאוורר, מושב נגד החלקה, מגני קייסים של Polisport ומגני ידיים פתוחים וחבילת אביזרים זהה לשל הרייסינג.

נכון, ה-MR250 לא מעודן כמו מתחריו העיקריים, אבל החספוס והאגרסיביות שלו מייצגים משהו שכבר הרבה זמן לא נראה כאן, מבלי להתמתג בשלב זה כפשרה. בסופו של יום, במחיר של קצת פחות מ-53,000 ₪ ועם רשימת האבזור המקורי איתה הוא מגיע, האופנוע הזה בוודאי עשוי להיות מוצר מבוקש שיחמם כאן את הקיץ הקרוב, ואם היבואן יידע לחשב נכון את היעד, לעטוף אותו בשירות משובח ואולי גם אפילו עם מועדון רוכבים של המותג – אין ספק שזה אופנוע שיענה על כל צרכיהם וגחמותיהם של אנשי ה"רק-לא-מוזרק", ולא רק. בתקופה זו של בחירות חוזרות ונשנות – זו בהחלט יכולה להיות בחירה מעניינת!

כל חדשות מגזין מוטו ישירות לסלולרי