מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
מסע האופנועים לפיד המכביה – המסע הכי ציוני בעולם
כתב: ערן יורן
בוקר תל־אביבי אחד בשנת 1930 ירד זליג האופנוען יורן־רייכרט מביתו שברחוב של״ג, הניע את אופנוע הראג׳ ספיישל הלא כל כך חדש שהיה ברשותו, פגש כמה חברים טובים שהגיעו עם האופנועים שלהם ואז הם רכבו יחד עד לקצה הרחוב, פנו שמאלה, ובלי לחשוב יותר מדי התחילו לרכב דרומה לכיוון קהיר… כך החל מסע האופנועים שהביא את בשורת המכביה הראשונה לקהילות היהודיות בצפון אפריקה ובאירופה.
בעקבות הצלחת המסע הראשון יצאו מסעות אופנועים נוספים שלקחו את הרעיון ממש רחוק והגיעו עד לקנדה, ארה״ב ומקסיקו. מסעות האופנועים הלהיבו את הקהילות היהודיות בתפוצות והפכו למסורת של המכביה.
בשבוע שעבר, למרות המלחמה וכל הטירוף המדיני־ביטחוני, יצאנו ורכבנו את מסע האופנועים לפיד המכביה 2026 שנמשך 3 ימים בהשתתפות עשרות רוכבים. רכבנו כ־1,000 ק״מ של כבישים בישראל והבאנו את לפיד המכביה לערים, למושבים ולקהילות בכל רחבי הארץ.


מסע האופנועים לפיד המכביה – סובב מרכז
7 ביוני, אחר הצהריים, כפר סבא.
האופנוע משומן ומתודלק, כל הציוד ארוז. סידורים אחרונים לקראת תחילת המסע שמתחיל מחר.
אני מאוד מתרגש. אני מתכנן את המסע הזה כבר קרוב לשנה — מצגות למנהלי המכביה, תכנון מסלולים, חיבורים אישיים, גיוס רוכבים. המון עבודת הכנה.
ב־2022 הובלתי מסע קצרצר שבו השתתפו אופנועים ורכבים עתיקים. יצאנו אז מנמל תל־אביב ורכבנו עד לכפר המכביה.
אבל מחר זה כבר משהו אחר. הרבה יותר גדול, הרבה יותר משמעותי. הרגשה שאי אפשר לעצור אותנו…
ואז פיקוד העורף דופק לנו ברקס עם הודעה שהמלחמה חזרה. ואנחנו נאלצים לבטל את הרכיבה ולהיכנס למקלטים. יש טילים שמגיעים מאיראן.
פתאום כל העניין של מסע לפיד המכביה נמצא בסכנה.
לשמחתי, החברים במכביה מגלים ציונות ולא מוכנים לבטל. כולם נלחמים לקיים את המסע — מקסימום נדחה בכמה ימים.
בבוקר אנחנו כמובן לא יוצאים, אבל במהלך היום העניינים קצת נרגעים ואנחנו מחליטים לקיים את המסע, ללא שינוי למעט סובב מרכז שהיה אמור להתקיים היום — אז במקום שיפתח את המסע, הוא יהיה המסע הסוגר.
הודעות לכולם, תיאומים, מוודא שאנשים מגיעים, ועד הערב האופנוע שוב משומן, מתודלק ומוכן למסע…
זאת אומרת שלא נגעתי בו מאתמול!
מסע לפיד המכביה – סובב דרום
יום מאתגר מבחינת לוחות הזמנים.
בתכנון המקורי זה אמור היה להיות היום השני של המסע, אבל עכשיו היום מתחיל בכל הארגונים שמאפיינים רכיבה ראשונה ולא היו מתוכננים מראש לבוקר. זה קצת מאתגר את ההפקה.
אנחנו נפגשים באצטדיון הכדורגל החדש של העיר רחובות, מכירים את הרוכבים, מריצים את הטקס הראשון ומשם יוצאים בשיירה לטקס הבא שייערך בראש״צ.

כמובן שיש טעות בניווט, אנחנו מפספסים את הצוות המקומי ומאחרים קצת לטקס עצמו.
בסוף היה מצוין.
אנחנו מתארגנים שוב ומדרימים לטקס מרגש בהשתתפות ילדי הגנים של מזכרת בתיה.
ככל שהרכיבה מתארכת, הזמנים מתקצרים ולכן אנחנו רק עוברים, אבל לא עוצרים בקיבוץ גבעת ברנר, שם נמצאים בתי הספר האזוריים. התלמידים יצאו לרחוב עם דגלים והרבה רעש חיובי.
משם ממשיכה השיירה לבניין מועצה אזורית יואב. טקס קטן ומשם, בליווי משטרתי, ממהרים לטקס המרכזי בקריית מלאכי.

העיר כולה קיבלה את פנינו עם דגלי מסע האופנועים לפיד המכביה מתנפנפים לאורך הרחובות הראשיים.
ממש יום חג.
התחנה הבאה במסע היא העיר אשקלון. הדרך בין הערים מתפתלת בין השדות, המושבים והקיבוצים, ובסופה אנחנו מגיעים לחוף הים.
כאן מחכה לנו כבר ארוחת צהריים ועוד כמה רוכבים חדשים מהאזור.
מול הים אנחנו גם עושים את הצילום הקבוצתי הראשון.
כן, נכון שכל היום צילמנו – אבל עכשיו זה רשמי.

סובב דרום מסתיים בשדרות, באנדרטה לזכר השוטרים שנפלו, ולאחר מכן במושב גילת השייך למועצה האזורית מרחבים.
שני הטקסים מאוד טעונים, והמלחמה עדיין נוכחת בתושבים.
ביום הזה קורים עוד שני דברים ברוח המכביה שהם מאוד מרגשים עבורי.
הראשון הוא שהבן שלי, יואב יורן, הצטרף ליום כולו עם קוואסאקי ורסיס 300 הירוק והמרענן שלו.
היסטוריה משפחתית שהחלה עם אח של סבא שלי פוגשת ומעבירה את הלפיד לדור ההמשך.
אולי זה רק אני, אבל כן – אתם יכולים לנגב דמעה של התרגשות.

הדבר השני שהיה מאוד מרגש זה שהצטרפה אלינו אסנת סגל בן־צבי, רכובה על רויאל אנפילד – שוטגאן 650.
אסנת היא הנכדה של אליהו לויתן, שהשתתף בעצמו במסע האופנועים ההיסטורי, והמשפחה תרמה את דגל המסע ההיסטורי וכן את אלבום התמונות של המסע למוזיאון המכביה, שם הם מוצגים.

הדור השלישי והרביעי במסע לפיד המכביה.

מסע לפיד המכביה – סובב צפון
זה היום השני של המסע ואנחנו מתחילים אותו בהרצליה.
קפה, מיתוג של האופנועים, טקס ויוצאים לנתניה.
צוות הצילום העירוני רצה לצלם אותנו בכניסה לעיר, אבל קצת פספס ואנחנו עושים סיבוב נוסף לצורך צילומים ומיד נכנסים לטקס.
המון נוער, מוזיקה.
אנחנו באצטדיון הכדורגל והעיר פשוט עושה כאן מסיבה מטורפת.
מכאן אנחנו יוצאים לקטע רכיבה ארוך על כביש החוף, ובמחלף עתלית פונים ימינה לכיוון בית אורן.
כמובן שעוצרים לצילום באנדרטה לזכר קורבנות אסון הכרמל.
הכביש המפותל מנתק אותנו מהמרכז ומתחיל לתת הרגשה של טיול.
אנחנו ממשיכים לאורך הכרמל, נכנסים לחיפה ויורדים דרך הפיתולים של פרויד עד במת הטקס ברחבה של אצטדיון סמי עופר.
זה גם המקום להפסקה, לארוחת צהריים ולנקודת החבירה לעוד רוכבים מהאזור שמצטרפים לשיירה וממשיכים איתנו צפונה.

בכניסה לעכו חובר אלינו צוות הרוכבים של השיטור העירוני ואנחנו נכנסים לעכו כמו נפוליאון – שני טורים מסודרים, ליווי רכוב מקדימה ומאחור. חוויה אמיתית.

בעכו אנחנו נפרדים מחלק מהרוכבים, בעיקר אלו שהגיעו עם אופנועים בנפחים הקטנים יותר, וממשיכים את המסע הארוך לכיוון מזרח – לטקס שנערך בגן העיר טבריה.

חם בטבריה.
אנחנו רוכבים לאורך החוף המערבי של הכינרת ועוצרים להתרעננות בתחנת הדלק של צמח…
גם האופנועים כבר היו מאוד צמאים.
גלידה, קפה, דלק באוקטן 91 וממשיכים לעמק המעיינות לטקס שסוגר את היום.
אנחנו מזיעים, זה היה יום ארוך וקשה, ולמרות שהשעה כבר אחר הצהריים – עדיין חם.
אנחנו מתפצלים.
הממהרים חוזרים ישירות הביתה וחלקנו בוחרים לקפוץ להתרעננות באחד המעיינות…
יואווווו איזה כיף.
המים קרים ומרעננים, אין סוף דגיגים עושים לנו מניקור־פדיקור, ומכאן הדרך הביתה עם הבגדים הרטובים פשוט…
כמו מזגן.

בתכנון המקורי, זה היה אמור להיות סוף המסע.
אבל בגלל המלחמה, הזזנו את סובב מרכז למחר.
אז…
כן, עוד יום מטורף לפנינו.
מסע המכביה – סובב מרכז
מתחילים את הבוקר ברעננה.
כל הכבישים רטובים ממערכות ההשקיה העירוניות (ה־ABS ומערכת בקרת ההחלקה מזכירים לי, כל אחד בתורו, לא להיכנס לעיר הזו מוקדם בבוקר).
חלוקת ציוד, דגלים, טקס, ובסיומו צוות השיטור העירוני מוביל אותנו לאורך העיר ועד כביש גהה.
אנחנו חוצים את כביש 4 ופוגשים את יחידת האופנועים של כפר סבא.
הם הגיעו שמחים ומוכנים לאירוע, ואנחנו רוכבים בשני טורים לכל אורך העיר ועד לרחבת העירייה.

בצל, מתחת לעצים הגדולים של חאן כפר סבא, חצי עיר כבר מחכה לנו.
באמת המיקום הכי מרכזי שיכול להיות.
המון תושבים וסקרנים שבאו לראות על מה כל הרעש.
טקס מרשים, ובסיומו אנחנו ממשיכים לפתח תקווה.
שוב חוברים ליחידת האופנועים של העיר ובתום הטקס ממשיכים לכפר המכביה, שם מחכים לנו עם פעילות ערכית וארוחת צהריים.

כפר המכביה זה הלב של היום הזה, ואולי של המסע כולו.
אנחנו נכנסים למוזיאון לפגוש את האופנוע האינדיאן ההיסטורי שמוצג שם.
זה אופנוע מקורי במצב רכיבה שהשתתף באותו מסע היסטורי בשנת 1930 שהתחיל את הכול.

צוות מוזיאון המכביה מכין לנו הפתעה נפלאה ומוציא את האופנוע לפגוש אותנו ברחבה.
זו הזדמנות מצוינת להפגיש את האינדיאן הישן עם האינדיאן החדש של שמעון להב.
הלפיד עובר והמסורת נמשכת.

יש כאן המון אופנועים ואנחנו מנסים לשחזר את הצילום ההיסטורי.
כפר המכביה הוא יותר מאשר ״עוד״ עצירה במסע. כאן הבאנו את לפיד המכביה ל״מכבים״ עצמם. ליו"ר מכבי תנועה עולמית, מר אמיר פלד. מנכ״ל מכבי תנועה עולמית והמכביה – מר רואי הסינג ולכל צוות ההנהלה, ההובלה והעובדים של המכביה. מאיר פלד נשא דברים וחיבר אותנו למהות העשיה בכלל והאירוע בפרט.

מכפר המכביה המסע ממשיך לאור יהודה ומשם לשוהם, שם נערכים שני טקסים נפרדים – האחד של מועצה אזורית חבל מודיעין והשני, במרחק הליכה משם, בעיריית שוהם.
זהו חברים, המסע מתקרב לסיומו ואנחנו רוכבים את קטע המסע האחרון אל מודיעין–מכבים–רעות.
כאן, בבית מכבי, אנחנו מעלים את האינדיאן של שמעון להב על הבמה לסגירת מעגל ולצילום אחרון עם רואי הסינג – מנכ״ל מכבי תנועה עולמית והמכביה – ועם חיים ביבס, ראש העיר, שמיד מתאהב באופנוע המרשים ומתיישב עליו.

אחרי 3 ימי רכיבה, כל מה שאנחנו רוצים זה להגיע הביתה, להתקלח, לשבת על ספה רכה.
אבל יש הפגנות של החרדים, וכל הארץ פקק אחד גדול.
הם פחות בקטע של המכביה.
למזלי הטנרה מאפשר לי לשבור לשטח ואני ממשיך מאזור יער בן שמן ועד כפר סבא דרך השדות.
החברים עם אופנועי הכביש קצת פחות ״גמישים״ בעניין הזה, וקיבלתי דיווחים על 4 שעות על כביש 6 וכביש גהה.
איזו מדינה.
אף פעם לא משעמם.
לסיכום, מסע האופנועים לפיד המכביה 2026 היה מסע גדול, חשוב, מסע היסטורי.
זה מסע שבפני עצמו מהווה מסורת חשובה.
מסע שמחבר את קהילת האופנועים של תל אביב הקטנה, הרבה לפני קום המדינה, עם קהילת האופנועים הגדולה והמגוונת של היום.
במסע השתתפו עשרות אופנוענים מכל הצבעים והסוגים – מהמועדונים של הארלי, ששלחו נציגים רשמיים והיו הלב של האירוע, דרך אינדיאן שיש להם מקום של כבוד במסע, מעצם היותם חלק מהמסע המקורי, ועד הונדה, ימאהה, ק.ט.מ, בנלי, קוואסאקי, סוזוקי, KOVE, CFMOTO, ב.מ.וו, רויאל אנפילד, ווג ועוד.
היה במסע ייצוג מכובד של כל היבואנים והמשווקים, של מועדונים וקבוצות רכיבה רבות.

בינתיים, בעקבות המסע, מצאתי אופנוע נוסף מסוג ראג׳ שהשתתף במסע ההיסטורי.
אני מקווה שאפשר יהיה להתארגן עליו ולצרף אותו למוזיאון.
בקיצור…
המסע רק התחיל – יהיה לזה המשך.
תודה לכולם, למאות האנשים מכל הארץ שהיו מעורבים בהפקה וברכיבה – נתראה במסע הבא…
וכנראה שגם הרבה לפני.
יזם, הוביל וכתב – ערן יורן
דור שלישי למשתתפי המסע.
חדש: מגזין מוטו יולי 2026 – גם בדיגיטל

















