מבחן דרכים: סאן יאנג DRG 160 – הדרקון הראשון שלי

כתב: רוני לדו, מדריך רכיבה מתקדמת | בחנו: רון לב, אדם בלנגה, אריק רוזנבלום, רוני לדו | צילום: אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: כלי עירוני קטן ומגניב עם אופי שובב ועיצוב מגניב, למי שמחפש יותר מיכולת התניידות טובה בלבד.

"תבנו לי דרקון" אמר אחד מהאנשים הבכירים בחברת סאן יאנג לצוות הפיתוח והעיצוב שהיה אחראי על הפרויקט הזה. הדרקון הוא דמות מיתולוגית המסמלת עוצמה ועליונות גם בתרבות המזרח וגם במערב, משהו אחד שעליו הם יכולים להסכים, הדרקון הוא טורף האלפא, החיה החזקה בטבע, כוח שאין שני לו, וככזה ניתן לחזות שמההוראה "תבנו לי דרקון" צוות הפיתוח של סאן יאנג היה אמור לייצר אופנוע ספורטיבי עוצמתי, בין סופרבייק תחרותי להיפרבייק מפלצתי, משהו שיהפוך להיות חלק מהמיתולוגיה של המותג שנוסד אי שם בשנות ה-50 בשיתוף פעולה עם יצרן האופנועים היפני הגדול בעולם, הונדה, והיום בין 10 יצרני האופנועים הגדולים בעצמו, אך בתוך ההוראה הזאת הסתתרה כנראה הגבלה – קטנוע, ולא מקסי, קטנוע קטן ועירוני. אם אתם לא חובבי 'קלקלנים' (יענו, ספויילרים כמו שאומרים בניכר) דלגו על המשך השורה, אם אתם עדיין כאן אז תרשו לנו לומר – צוות הפיתוח הצליח לעמוד במשימה בצורה מרשימה בתוך המגבלות שהוצבו, גם אם התוצאה היא פחות הדרקון נושף האש של חאליסי ויותר דרקון כמו 'מושו' שליווה את מולאן במסעה נגד ההונים.

למרות שליין המוצרים של סאן יאנג בישראל כלל עד היום בעיקר כלים בעלי פוטנציאל להיות רבי מכר וכאלו שפונים לנתחי השוק הגדולים ביותר, מישהו בהנהלת מטרו מוטור כנראה נדלק על הדרקון הקטן והחליט לקחת יוזמה ולהביא את ה-DRG לשוק הישראלי, למרות הנפח שממקם אותו במקום לא טוב בין קטגוריות ולמרות שבפעם האחרונה שנמכר פה משהו דומה טלפונים חכמים היו רק בסרטי מדע בדיוני ועוד גבו פה אגרת טלוויזיה.

עת ניגשנו אל ה-DRG החדש של סאן יאנג, הבנו שהתמונות לא עשו עמו צדק. אחד הדברים הראשונים שכל אחד שיתקרב ישים אליו לב, היא הצורה המעוצבת והרעננה – מהחזית ועד לזנב, שילוב של קווים מתעגלים שנפגשים בחידודים זורמים. מאוד נאה לטעמנו, וכך גם התגובות ברחוב. בנוסף היינו מהמרים שאם צביעתו לא הייתה שחור מט, בה נבלעים קימוריו הנאים, וצבעים בוהקים ומנוגדים היו מעטרים אותם, הצעקה הייתה רמה יותר.

פנסי לד מודרניים מקצה לקצה – שעיצובם אמור לדמות את פניו של הדרקון האימתני – ולוח שעונים צבעוני ומעוצב ממשיכים את הקו המיוחד לסגמנט בסיסי לכאורה ומייצרים עוד קריצות לדורשי העיצוב והייחוד. והשוני ב-DRG לא נגמר בעיצוב. נפח המנוע העומד על 160 סמ"ק, שנופל בין כיסאות קטגוריות הביטוח והרישוי, גם הוא מיוחד וייתן אדג' קל לרוכבו בהשוואה לקטנועי 125 הסמ"ק השגרתיים.

ברכיבה מורגש הבדל מהותי ביכולות ה-DRG ביחס לקטנוע "סטנדרטי". בתור התחלה, סאן יאנג טוענים לחלוקת משקל 50:50 מאוד לא אופיינית – ואכן מורגש משקל בחלקו הקדמי של הקטנוע שלרוב מאוד חסר בקטנועים במידות הללו. תיעדוף המשקל מאפשר לרוכב לייצר פעולות היגוי ובילום שלא נמצאות בקטנועים פשוטים ועממיים יותר, וההרגשה שובבה ונמרצת. בנוסף מורגש חוסן ברור באזור צוואר ההיגוי בשלדה, והדרקון לא נוטה להתעוות תחת עומס בקלות. כמו באגדות.

בולמים ובלמים

המתלים ב-DRG עובדים. אף אחד לא מתיימר לומר שיש בו סט-אפ של מתלי סופרבייק בשום רמה, אבל המתלים לא נטרקים בכל העברת משקל או מתנדנדים בצורה מוגזמת, וזו מחמאה מאוד גדולה. המקומות בהם שלוותם הופרה היו בורות גדולים בכביש וזה מתקבל על הדעת בתחום המחיר, היכולות ובעיקר בייעוד.
הבלמים גם הם מפתיעים לטובה. ברורים ויצרני תאוטה חזקה ומיידית – גם בבלימות חזקות, חוזרות ונשנות, עמדה מערכת הבלימה איתנה וחזקה – שאפו. מערכת הבילום מגובה ב-ABS של חברת BOSCH שתשמור בקדושה על הרוכב הפוחז שיגזים ולא תאפשר נעילת גלגלים והחלקה, אביזר בטיחות מומלץ מאוד שעדיין לא נפוץ בקטנועים בעלי נפח קטן ואילו כאן הוא מותקן בזכות תקנות אירו5 שמחייבות כלים מעל 125 סמ"ק במערכת הבטיחות.

תנוחת רכיבה

ב-DRG מתקבלת תנוחה די סטנדרטית אליה הורגלנו בקטנועים. מדרך שטוח ורחב אך מעט מוגבל בחלקו הקדמי, כיסא רך ונוח שנפתח חשמלית עם תא אחסון נורמלי תחתיו. היו שטענו שמושב המורכב מעט קטן, אולי הקרבה למען עיצוב ואולי לממדי ישבן צנוע זה מספק. כידון פוגש ידיים בצורה טבעית וכך גם מנופי הבלם. כפתורי השליטה השונים נגישים וברורים לחלוטין, כך גם בורר ה-START\STOP שבקלות ניתן לבחור אם להפעיל, וזמן התגובה לשינוי מצב מצערת, הנעה וזינוק, מאוד מהיר ולא מרגיש מעכב בשום צורה. התמורה, מעבר לחיסכון בדלק וזיהום, מגיעה בצורת שקט גדול שנותן לשמוע ולדעת על סיכונים חדשים ושינויים בסביבת הרוכב.

לוח מחוונים גימיקי מעט, אך ברור וקריא, בתוכו גם נתונים אזוטריים יותר כמו סל"ד, מצב מצבר\טעינה – חוץ מכל הנתונים אליהם הורגלנו.

אוף חפרת, תן גז!

קטנוע ספורטיבי רצית? יש ב-DRG זינוק טוב שמשאיר אבק לכל 125 שגרתי, והמשיכה ממשיכה עד 90 קמ"ש, שם מתמתנת התאוצה עד לחיווי של 126 קמ"ש מקסימליים וכנראה אופטימיים בכמה אחוזים להערכתנו. תכונה נוספת, נפלאה ונדירה, בזכות תושבות המנוע A.L.E.H (ר"ת Anti-Lift Engine Hanger System), אין תופעת הזדקפות ופתיחת מהלך בולם אחורי בפתיחת מצערת, או קריסת וכיווץ בולם בסגירת מצערת. תכונה זו מייצרת שלווה בשינויי מצב גז גסים שלרוב היו מנדנדים קטנוע בתנועה עירונית תזזיתית.

קל להתרגל לזריזות שהכלי מציע, את כל מה שיש לו הוא נותן מיד. התנועה העירונית נפתרת מהר וככל שמכירים אותו יותר, אפשר עם פחות מרווחים ומקדמי ביטחון, עם בלימות מיידיות ושינויי כיוון כל כך זריזים, הכל נפתר ברגע שרצית. הכל חוץ מהרבה גז כמובן, עדיין 15 כוחות סוס. ואפרופו גז, המצערת בעלת מהלך ארוך בצורה מיותרת, שאריות מהתהליך האבולוציוני מקטנוע עירוני יעיל ופשוט למכונה בעלת פאן-פקטור גבוה. את הזריזות הגבוהה ממשיך הקטנוע לגבות בזוויות הטייה קיצוניות של עד 42 מעלות (לטענת היצרן) ובאף רגע במבחן לא נגררו חלקיו על האספלט. במשך התקופה בה ה-DRG חווה את רוכבי המערכת השונים ואת ידם הכבדה, הקטנוע השיג ממוצע של 32 קילומטר לליטר – מקסים וחסכוני מצדו. מיכל הדלק אגב, מכיל 7.4 ליטרים, כלומר – טווח של מעל ל-220 ק"מ בין תדלוקים. למרות המימדים הצנועים והבולם היחיד מאחור, מתחת למושב תמצאו מקום לקסדת 3/4 או מלאה קטנת מעטפת וגם שקע טעינה USB 3.0 בהספק של 2 אמפר.

ברמזורים וביציאה מהמקום, שוב ושוב היה נראה שה-DRG מצליח לחמוק מקטנועים גדולים ממנו, אפילו נפחים גדולים משמעותית כמו 250 ראו את אחוריו הנאים ברגעים הראשונים של מגוון זינוקים.

הדרקון הטיוואני מרשים ומיוחד, מושך מאוד בעיצובו, משדר יחוד בכל פינה ומאפשר רכיבה שובבה ובטוחה. אם בכלי קטן עסקינן והנפח המוגדל הוא לא שובר שוויון עקב דרגת הרישיון – יש לנו פה בוננזה!

כל חדשות מגזין מוטו ישירות לסלולרי