מבחן דרכים: ב.מ.וו 128ti

כתב: רון לב | בחנו: אריק רוזנבלום, רון לב | צילום: אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: כל מה שב.מ.וו יודעים לעשות הכי טוב, ספורטיבי ומהנה, אך ללא פשרות לטובת שיפור הנוחות לשימוש ביום יום.

נפתח בסיפור אישי: את הב.מ.וו סדרה 1 הכרתי לראשונה בגיל 16, חבר מסביון קיבל אותה מתנה ליום הולדתו ואני כמו חולה גז וחובב אקשן מיהרתי כמובן לחגוג יחד איתו, את המתנה, לא את יום ההולדת. היא הייתה מכונית די סטנדרטית, מנוע 1.6 ליטר שמייצר 136 כ"ס שמניעים את הגלגלים האחוריים, כיאה לב.מ.וו סטנדרטית של התקופה. הקומפקטית הדי פשוטה הזו עשתה לי את זה יותר מכל הוט-האצ׳ – ללא ספק קטגורית הרכב האהובה ביותר בקרב צעירים כבר מעל ל־50 שנה – אחרת שנמכרה באותם ימים. משהו בשילוב הזה של רכב בעל מראה "רגיל", מה שנקרא סליפר (Sleeper), יחד עם היכולת לקשקש בזנב ולתת בראש – בסיבובים כן? בכל זאת 136 כ"ס – שזה בערך פסגת היכולות והשאיפות המוטוריות של ילדים בגיל הזה – פשוט עשה לי את זה.

על אהבתי ל־"סליפר קארז" אני יכול לכתוב רבות ולנתח את ההיבטים הפסיכולוגיים והביולוגיים שקשורים בזה, וגם נגעתי בזה במבחנים אחרים, אבל לא לשם כך נתכנסנו, אז עוד כמה מילים ואנחנו מגיעים לעיקר. אותה סדרה 1 עברה מספר גלגולים מאז שהייתי מאוהב בה בתיכון וכחלק מהשינויים האלו איבדה גם את את ההנעה האחורית שעברה, לצערם של חובבי מוטוריקה רבים, לקדמת הרכב, אך באותה נשימה היא קיבלה טכנולוגיה, נגיעות יוקרה ומכלולים מאחיותיה הגדולות. ב.מ.וו בחנה בקפידה וצפתה במתחרות – ה־i30 של יונדאי, ה־GTI של פולקסווגן ופיג'ו, ה־S3 של אאודי וה־Megane RS של רנו כדוגמאות בולטות, כולן צומחות באירופה ועולות במכירות בקצב מסחרר וכמובן, ראתה כי טוב. היא החליטה שאין עדיין הוט-האצ׳ שמסוגלת להביא לידי ביטוי את האופי הספורטיבי הייחודי של ב.מ.וו לצד אותה יוקרה הנלוות לסמל של היצרנית הבווארית.

הגלגול הנוכחי של אותה קומפקטית לוהטת, ה־128ti החדשה, מגיעה אלינו למבחן בלבן סגנון קרם בוואריה וכשמסתכלים לה ישר בעיניים, חזית הרכב נראית די רגילה, מלבד 2 כונסי אוויר אדומים, שנראים כמו חבילת אבזור בלבד, לא ניתן להבחין שמדובר במכונה מעט שונה. כשממשיכים להסתובב סביב הרכב מתחילים להבחין בעוד ועוד מאפיינים "ספורטיביים" שגורמים לחולי רכב שכמותנו להתרגש ולפנטז. פס אדום שנמתח לאורך הדלתות, חישוקים בגודל 19 אינץ', מערכת בלימה של חטיבת M האהובה והנחשקת, גם הם כמובן בצבע אדום, וסמלון צנוע עם האותיות ti שמרמז מה אנחנו הולכים להרגיש כאן. אם אתם מתעניינים מה המשמעות של ti, אז זה Turismo Internazionale, וזה אומר, במילים פשוטות שזו גרסה פשוטה יותר ל־M135 הקיצונית והחזקה, כמו הגולף GTI לגולף R, ויש לזה עוד משמעות – אחת מהאגדות הגדולות של BMW, ה־2002 האייקונית, קיבלה את אותו צירוף אותיות…

פותחים את הדלת ובפנים נגלה סלון ספורטיבי למדי, נעים יש לציין, עם הגה ומוט הילוכים צנועי מימדים וספורטיביים – אך לא פרובוקטיביים כמו של ה־M הבכירה, האווירה הביצועיסטית קיימת כאן, אבל בעידון מסוים. זו האחות הביישנית של ה־M, כך אנחנו כבר מבינים, ביישנית ונחבאת אל הכלים, אבל מוציאה ציונים טובים. הקונסולה, הדשבורד ושאר המטעמים שמעטרים את סביבת הנהג כמובן עשויים באיכות הרכבה מעולה, אבל שוב, לא לשם כך נתכנסנו, הילד הפנימי שלי לא מעוניין לדפוק על פלסטיקים ולבדוק אם הם זזים או מצייצים, הוא רוצה לנהוג ולשמוע מה יש לצמיגים לומר. תנוחת הנהיגה מרגישה מעולה, קשיחה ו… גרמנית. מי שמכיר את דגמי ה־M הישנים ומתחבר לישיבה הזו ירגיש כאן בבית. הכל מונח בדיוק במקום – ההגה, מוט ההילוכים, זווית הראייה ומנח הרגליים – הכל מפציר בנו להניע כבר.

בנסיעה מגלים שגם מערך המתלים ממשיך באותו קו אופי קשיח וספורטיבי ומספק פידבק קרוב למושלם לאוהבי הנהיגה, ומעבר למצופה ברכב שכזה. היתרון הזה כמובן הופך לחיסרון כשנתקלים בבורות הקלאסיים, מפגע הכביש הישראלי המצוי. אך חשוב להדגיש שלכל אחת מהמתחרות קיים חסרון כזה או אחר שפוגע בביצועים כתוצאה מריסון הספורטיביות ועל מנת ליצור חבילה שלמה יותר לנהיגה יום יומית, כאן ב.מ.וו דווקא נוקטים בגישה הפוכה – על מנת לשמור על ביצועים גבוהים, כאלו שמרגשים כשמגיעים לתמרורים כמו "האט סיבוב מסוכן", נבחר פה כיוונון קשיח למערך השלדה והמתלים, שפוגם מעט בחווית הנסיעה היומיומית כאשר נתקלים בתמרור "האט כביש משובש".

המנוע, 4 צילינדרים כפול מגדשים בנפח 2 ליטר, בעל הספק של 265 כ"ס המתקבל ב־6,500 סל"ד ומומנט של 40.8 קג"מ בין 1,500 ל־4,400 סל"ד, בשילוב תיבת 8 הילוכים אוטומטית, מייצר תנועה ושיגור קל בהינף בוהן. לאחר שהתיבה הזו נבחנה בדגמים מהירים ויוקרתיים יותר של החברה הבווארית, היא מגיעה גם לסדרה 1 ומתאימה כאן בול, כמו בכל ב.מ.וו אחרת היא מחמיאה למנוע ועובדת באופן מופלא, שומרת את המנוע כל הזמן בטווח הסל"ד האפקטיבי שלו שמספק גלי מומנט אחד אחרי השני, כמו גלים בים, מהילוך להילוך ולכל אורך רצועת הסל"ד – ללא בורות כלל. ההילוכים קצרים ומדויקים בנהיגה ספורטיבית, אבל עלולים לגרום לתחושה מעט אגרסיבית כשלוחצים על הדוושה.

אז ה־128ti חזקה ומהירה, אבל מה לגבי היכולות המוכרות של של ב.מ.וו? יש כאן סוג אחר של ביצועים, אל תצפו לבימרית עם DNA אולד-סקול שמייצרת נהגים בכך שהיא מעבירה את התחושה של כל חצץ בכביש ומתקשרת באופן כמעט טלפתי. מרגישים פה את השפעת הטכנולוגיה, ריבוי החיישנים, המדידות והחישובים, בקרת המשיכה, בקרת היציבות, וכמובן – ההנעה הקדמית, יש כאן את כל מה שאמור לשעמם את הילד בן ה־16 שעוד חי בתוכנו, אבל היא היא פשוט מגהצת כל פניה בדיוק כמו שחלמתי ודמיינתי בתור נער חולה גז, באופן כמעט מאכזב, שהיום כל נהג בן 17 שרק הוציא רישיון יכול ליהנות ממנה ולחלץ ממנה ביצועים – כי אין פה באמת קושי, למען האמת מרגישים כאן יותר את האופי של חברת הבת מיני, מאשר את האופי המוכר של ב.מ.וו שמחכה לקשקש בזנב.

אין פה את האדרנלין שבחוסר הדיוק, הפראות, התחושה שהאחיזה הולכת להיעלם בכל רגע כשדוחקים בה, וההנאה והתחושות המוכרות שמועברות כל כך טוב ברכבי הנעה אחורית עם שלדה קלילה. כנראה שהטעות היחידה פה היא שלנו, שהתרגלנו לראות בב.מ.וו בעלת מרכב קצר מכונית שאמורה לבלות את רוב חייה על הצד, אם אתם מחפשים מכונית שעשועים לבלות איתה על הצד כנראה זה לא הרכב בשבילכם.

וכנראה שהיא תספיק ל־95% מחובבי הרכב מסביב לעולם, כי אנחנו לא צריכים את הפידבק העילאי והירידה הקלה מהפסים כדי להנות מרכב – גם הדיוק, החדות והעוצמה שה־128ti החצופה הזו מציעה מהנים באותה המידה. היא תתאים באופן מושלם לאיש ההיי-טק שמגיע למשרד בב.מ.וו שלו ורוצה ליהנות מהרכב גם בדרך לעבודה, באיזה סופ"ש או שניים ואפילו ביום מסלול. וגם תתאים לנסיעה יומיומית רגילה לגמרי בלי להתפשר יותר מדי על הנוחות, טוב – חוץ מהמתלים הקשיחים, כאמור. גם בסעיף היעילות והאבזור (מה שאנשים רגילים ושפויים מאיתנו מחפשים) היא לא נופלת, עם צריכת דלק של 10 ק"מ לליטר בתנאי המבחן, מרחב מחייה סביר מאחור, ותא מטען של 380 ליטר כמו מתחרותיה.

מהנדסי ב.מ.וו רצו לייצר הוט-האצ' שתתחרה באלו של היצרניות האחרות, אבל הצליחו ליצור משהו שכנראה גם מסוגל לנצח אותן, עם גישה ספורטיבית בלתי מתפשרת ותג מחיר של כ־285,000 ₪ מדובר באחת הקומפקטיות החמות והחכמות, שלמרות ההבדלים הענקיים בינה לבין מה שחלמנו עליו בתור נערים, יכולה למלא את חלומותיהם של התיכוניסטים כיום. נו טוב – גם את שלנו…