fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
מוטוטאץ דקר
אישימוטו באנר קוביה שמאל
תמוז
HJC
סטפן
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
voge מוטו24 באנר

מוטו פוגש: רמי גרדנר

מוטו פוגש: רמי גרדנר

תמי גורלי | צילום: MotoGP, תמי גורלי, רמי גרדנר, Rob Gray (Polarity Photo), Tech3 KTM Factory Racing

מתוך מגזין מוטו, גיליון 414, אוגוסט 2022, לקריאה דיגיטלית כאן.

לפי הדרכון, השם, הבלונד ואפילו האווטאר הגולש שלו: רמי גרדנר הוא אוסטרלי, אבל בעשור האחרון הוא מתגורר בספרד וכבר בנה לעצמו שם חיים מלאים. הדרך לא הייתה פשוטה עבור הרוכב, שיודע כי הרוויח רבות בזכות הקשרים המשפחתיים והיותו בן של אלוף עולם, אך עם זאת, משקל השם גרדנר על חייו והישגיו לעיתים כבד מנשוא. מהצד נראה שההשתלבות באליפות העולם תהיה פשוטה עבור 'בן של', אך הדרך – גם עבור רמי – לא הייתה קלה כלל.

לקראת תחילת עונת המרוצים של 2012, כאשר היה בן 14, רמי ואביו, רוכב העבר ואלוף הגרנד-פרי לשנת 87 ויין גרדנר, עזבו את אוסטרליה והתמקמו בספרד. עיירת החוף סטיג'ס, בה התגוררה גם משפחת ממולה (רנדי ממולה, רוכב העבר), הפכה לביתם החדש ודקוטה הבן הפך לחבר קרוב של רמי, שהודה שהמעבר היה לא קל. החברים, הגלישה, אחיו ואמו שנותרו מאחור ובהתחלה התקשה גם לקלוט את השפה. "ברור שזה אתגר כלכלי, אבל זה גם הצד השני של העולם ושפה אחרת, ובכל זאת עשינו את המעבר. הרבה אנשים סבורים שרק בגלל וויין אני כאן, אבל הדברים אינם כך, אני חושב שלפעמים יותר דלתות נסגרו מאשר נפתחו בזכות השם. היו לא מעט שנים בהן הכל היה נראה עגום. רמת המרוצים הייתה הרבה יותר גבוהה מאשר באוסטרליה, אבל נשארנו, המשכנו לעבוד, דבקנו במטרה".

למרות שוויין גרדנר הוא דמות שנויה במחלוקת, שם המשפחה בכל זאת פתח את הדלת הראשונה למוסך של קבוצה באליפות ספרד (שהפכה בחסות דורנה מאליפות ארצית למקפצה לאליפות העולם). שלוש עונות התחרה רמי באליפות ה־CEV, במהלכן היה שלוש פעמים ווילד קארד באליפות העולם, וזה נתן לו הזדמנות להשתלב כרוכב מן המניין בעונת 2015 – אך רק עם אופנוע המהינדרה הנחות יותר. האוסטרלי, שפיזית נראה יותר כמו שחיין או שחקן רוגבי, התקשה על האופנוע האיטי ביישורת, זאת בנוסף למשקלו הגבוה יחסית לשאר המתחרים. כל העבודה הקשה בפניות הלכה לאיבוד בישורות כשהיה נעקף בקלות.
לעונה הבאה הוא מצא קבוצה במוטו2, אך הקבוצה פרשה בגלל קשיים כלכליים. רמי חזר לאליפות ספרד ואחרי ניצחון ראשון קיבל הזדמנות נוספת ברמה העולמית כשנכנס כמחליף באמצע העונה.
השנתיים הבאות היו מאתגרות, כשרמי חותם עם קבוצת טק3 בקטגוריה האמצעית, כאשר הקבוצה הצרפתית משתמשת בשלדה שלהם ולא בשלדת הקאלקס כמו רוב רוכבי האליפות. בעונה השניה האוסטרלי גם מרסק את שתי רגליו בתאונת אימונים ומחסיר שלושה סבבים, אבל התוצאות המרשימות לקראת סוף העונה הבטיחו עבורו מקום בקבוצת SAG לעונת 2019. עם השלדה התחרותית הרוכב האוסטרלי מטפס לראשונה על הפודיום, אך זה היה הגביע היחיד בו זכה במהלך העונה. שמו כרוכב שעושה טעויות הלך לפניו לאחר שבעה DNF במהלך העונה.

מערכת היחסים בין האב והבן לא הייתה טובה במיוחד, רמי שונה מאוד מהאב ודי נותר בגפו והאב, שחזר לאוסטרליה, הרים טלפון למנהל הקבוצה הפיני אקי איו בבקשה שיסייע לבנו. אקי הופך למנטור, השניים היו משוחחים על החיים, ולמרות שלטעמו לרוכב יש אופי מעט עקשני מדי, מחליט מנהל הקבוצה שהפוטנציאל שם ויחד עם KTM מחליט להחתים אותו לעונת 2021, ובכך גם שוזר את עתידו של גרדנר עם היצרן האוסטרי בקטגוריה הבכירה. בתקופה הזו רמי גם נכנס לזוגיות עם קלרה שעזרה לשנות ולשפר את מסלול חייו של הרוכב. לקראת אמצע עונת 2020, כשהרוכב צובר פודיומים, הוא גם לוקח לראשונה את שירותיו של סוכן (פאקו סאנצ'ז, הסוכן של ג'ואן מיר), אשר מוריד ממנו – ובעיקר מאביו – את אחריות ניהול הקריירה. המרוץ האחרון של עונת 2020 סימן את הצעד הבא, עם ניצחון ראשון ברמה העולמית, ונראה שלראשונה גרדנר מוכיח שכתפיו הרחבות יכולות לשאת את השם.
בעונת 2021 גרדנר שבר שיאים, היה על הפודיום 12 פעמים וניצח חמש פעמים, כאשר את הניצחון שכמעט סגר עבורו את התואר עשה עם צלעות שבורות. גרדנר גובר על בן קבוצתו ראול פרננדז ומוכתר לאלוף עולם – 34 שנים אחרי אביו.

חגיגות אליפות העולם ב־2021

אפשר להגיד שהראיון עם רמי גרדנר, אלוף המוטו2 לעונת 2021 ורוכב כיום במוטוGP עבור קבוצת טק3, נעשה בשני חלקים.
חלק א' נערך אי שם בנובמבר, זמן קצר אחרי שזכה בתואר בתום קרב צמוד עם מי שהיה בן קבוצתו אז וגם היום בקטגוריה הבכירה, ראול פרננדז. רמי, עדיין עם צלעות שבורות ואחרי התנסות ראשונה על אופנוע המוטוGP במסלול חרז, פתח בפני את הדלת לממלכה הפרטית שלו. אי שם באזור התעשייה של עיירת החוף סטיג'ס, שם הוא עדיין מתגורר, ובשנים האחרונות יחד עם זוגתו קלרה ובלה כלבת הבולדוג היפיפיה של השניים. בין הפנצ'ריות ממוקם מוסך בו גרדנר עוסק באחד מתחביביו הרבים. הרוכב, שגולש ועוסק בצלילת דייג בנוסף לרכיבות שטח, הארד אנדורו וטריאל (את המוטוקרוס עזב אחרי פציעות מרובות באימונים), גם מאוד יצירתי. הוא אוטודידקט ולימד עצמו לרתך אחרי שקנה לעצמו כמתנת יום הולדת רתכת כשהיה רק בן 16. זה התחיל בפסלים קטנים משאריות מתכת של חלקי אופנועים עד לשיפוץ ובניה מחדש של וולוו אמזון שנת 1969 שחזרה לכביש אחרי כמעט ארבע שנים של עבודה מאומצת. בצד אחד של המוסך ממוקמים האופנועים שלו, ממרוביליה, חליפות, ואפילו שלט הזכיה באליפות שהכינה לו קבוצת איו. באזורים אחרים מדפים עמוסים בחלקים שהוא עומל עליהם ומפגין יכולת ריתוך עילאית. אנחנו צוחקים שהריתוך שלו מושלם ויפה יותר מחלק מהחלפים שהיצרנים הביאו למבחן בחרז. רמי אומר שיש לו עתיד…
הוא מתייחס ליכולותיו בצניעות וקלרה משבחת את בן זוגה ומוכיחה – אם עדיין היה ספק – עד כמה היא חלק מההישג של גרדנר והשיפור הגדול ביכולות הרוכב. קלרה רוכבת סוסים בקפיצות ראווה והיא שהכירה לרמי את עולם הטריאל כרוכבת אופנועים חובבנית. כאשר רמי שבר את שתי הרגליים והיה מרותק למיטה כשהוא לבדו בבית, קלרה שהכירה את רמי דרך דקוטה ממולה, הרגישה רע עבור הרוכב והחליטה לסייע ובעיקר לבדר את האוסטרלי כשחבריו נסעו למרוצים. תחילה השניים הפכו חברים טובים וכיום השניים בלתי נפרדים.

הייתה אווירה מיוחדת בתוך המוסך, ובתוך הקשר הזה בין רמי, קלרה, בלה והיצירה – המקלט נשאר בתיק, השאלות לא נשאלו והשיחה הייתה על אומנות, כלבים, על זה שיוכל סוף סוף לאכול קצת יותר עם הטיפוס למוטוGP, על חופש, הפציעה של מארקז ועל זה שגם בין העונות הוא לא מתכנן לטוס לאוסטרליה, כי עכשיו הבית זה ספרד…

המוסך של גרדנר

אחרי שהחלק הראשון בעונת הרוקי של גרדנר במוטוGP הגיע לסיומו, נערך חלק ב' של הראיון. רמי ממוקם 23 בדירוג וצבר רק 9 נקודות ב־11 מרוצים. "תודה לאל שעבר כבר חצי", הוא מתבדח, אבל ברור שיש גם הרבה אמת בדבריו של הרוכב. "אני חושב שזה בגלל שזו הייתה התחלה כל כך אינטנסיבית לעונה. נערכים יותר מרוצים מאי פעם וזה גובה מחיר, אין לי ספק. בשלב זה, אני רק צריך שבועיים להירגע! כשאנחנו חוזרים הביתה ממרוצים, זה לא שאנחנו פשוט יושבים על הספה. אנחנו מתאמנים קשה כל הזמן. אז זה מאוד אינטנסיבי. בנוסף לצלעות, פרק כף היד ששברתי, זו הייתה התחלה אינטנסיבית, זה גורם לתחושה שהעונה מתארכת עוד קצת. אני אהיה בסדר אחרי שבועיים ללא אופנועים!".

"לא ציפיתי לנצח העונה, אבל ברור שציפיתי לפחות להילחם על תואר 'רוקי העונה' וזה קצת מאכזב המצב שבו אנחנו נמצאים. אנחנו לא מפסיקים לעבוד כדי לעשות את הצעד הבא. צריך דפוס חשיבה המאפשר לקבל את המצב ואת הרגעים המתסכלים במהלך העונה וללמוד להתמודד איתם. אני לא יכול ללכת לרכוב על דוקאטי, אני רוכב KTM, נראה שכולם (היצרנים) עשו צעד קדימה ואנחנו אולי קצת פחות מהאחרים, וביחד עם הקבוצה אנחנו מנסים לעשות את הכי טוב שאפשר. קשה לבלוע את זה ולקבל עד כמה היצרנים האחרים מנצחים אותנו השנה. צריך להישאר מפוקסים, רגועים ולעבוד דרך הבעיות. כל סופ"ש אני לומד עוד ומרגיש רגוע יותר על האופנוע".

הערכת את המעבר כפשוט יותר?
"הו לא, ידעתי שזו הולכת להיות שנה קשה. כשהודיעו שצפויים 20 מרוצים חשבתי לעצמי 'וואי, בסדר, הנה זה מתחיל!' ברור שידעתי שזה הולך להיות קשה. אני חושב שציפינו להיות קצת יותר למעלה במיקום, בזמנים ובטבלת האליפות. אבל זה המצב ואנחנו רק מנסים לשפר אותו בכל סבב מחדש. אני חושב שאם לוקחים הכל בחשבון ומסתכלים על הפער לרוכבי המפעל, אני מרוצה מהשיפור – במיוחד ב־3-4 המרוצים האחרונים. אנחנו באמת סוגרים את הפער והם (בינדר ואוליביירה, רוכבי המפעל של KTM) כבר באליפות שלוש עונות. אז אני חושב שאנחנו עושים עבודה לא רעה. אבל אין ספק שציפינו ליותר תוצאות על הנייר", הוא מדגיש.

זה ברור ש־KTM לא נמצאים באותה נקודה כמו שאר יצרני האליפות, כל רוכבי היצרן האוסטרי מתלוננים על בעיות בעיקר בכניסה לפניות (ומהירות והטייה, בלימות וגם האצה) וגרדנר נאלץ ללמוד את הקטגוריה תוך ניסיון לסייע בפיתוח של ה־RC16. "אני חושב שהרבה השתנה מאז קטאר. אני לומד איך לרכוב על האופנוע, אנחנו יותר יציבים ועקביים בכל הנוגע לכיול, הכל מרגיש קצת יותר נוח. אין ספק שאנחנו מוציאים את המקסימום מהצמיגים עכשיו כשאנחנו עושים הקפות במקצי הדירוג", הוא אומר ומנסה לשמור על אופטימיות.

משפחת גרדנר

חוץ מאביו שהיה האוסטרלי הראשון שהוכתר אלוף במוטוGP, הרשימה כוללת גם את מיק דוהאן שקטף חמישה תארים וכמובן קייסי סטונר, אחד הרוכבים המרשימים ביותר שנראו על המסלול, עם שני תארי אליפות.
"אני מתאר לעצמי… זכיתי באליפות אחת, לא יודע אם ישנם עוד רוכבים אוסטרלים אשר זכו בקטגוריה אמצעית (*קל קרוט'רס ב־1969 ב־250 סמ"ק וקית' קאמפל ב־1957 ב־350 סמ"ק), אז כן, למה לא?", הוא אומר כשאני שואלת אם הוא מרגיש סוף סוף חלק מהרשימה המכובדת הזו של רוכבים. "אבל האמת? לא ממש אכפת לי, אני מרוצה מהעבודה שעשיתי. עונה שעברה הייתה שנה טובה, אני חושב שזה מגיע לי וזה הכל. לא ממש אכפת לי מה אחרים חושבים. יש לנו דברים גדולים יותר להשיג עכשיו".

הוא לא אוהב ששואלים אותו על אבא שלו, כמו במקרים של רבים מהרוכבים, דמות האב בעייתית – וגרדנר הבן שונה מאוד באופיו מוויין. הוא נולד יותר מעשור אחרי שאביו זכה בתואר ושש שנים אחרי שפרש סופית מדו-גלגלי ועבר למכוניות. הוא לא ראה את אביו רוכב מעולם.

כשאתה מסתכל על הרשימה, את מי ראית כמודל חיקוי? עם כל הכבוד להורים, אנחנו לא תמיד מסתכלים עליהם כהשראה
"ולנטינו וקייסי, רק הם", הוא אומר וצוחק שרוסי מבחינתו הוא אוסטרלי של כבוד. "אני אוהב את קייסי, כאשר התחלתי לצפות במרוצים לא ידעתי אם אוכל להיות כמותם, להיות שם, עד לפני שלוש שנים אפילו לא ידעתי אם זה יהיה אפשרי. קייסי הוא האיידול שלי כי הרכיבה שלו פשוט מדהימה, ברמה אחרת. ניסיתי לקחת אלמנטים מהאופן בו הוא רכב ולהטמיע בסגנון הרכיבה שלי. ולמה ולנטינו? כי ולנטינו זה ולנטינו".

מה אהבת בסגנון הרכיבה של קייסי?
"קייסי היה רוכב נפלא בכך שהיה יכול לפתוח את המצערת מאוד מוקדם ולפנות כשהוא משתמש רק בצמיג האחורי. אני רוכב כך מאז שטיפסתי לקטגוריית המוטו2, אני לא רוכב אגרסיבי ואני לא חושב שקייסי היה רוכב אגרסיבי, הוא פשוט היה מאוד קליל וזריז על המצערת. בכל סופ"ש אני מנסה לשפר את זה עוד ועוד. עם אופנוע המוטו2 הייתי מאוד טוב בזה ועם אופנוע המוטוGP זה רק עוד נדבך על האלקטרוניקה. כאן צריך למצוא את האיזון בין העבודה של היד ועד שמעבירים את זה לאחריותה של האלקטרוניקה. אני יודע שקייסי לא השתמש כלל באלקטרוניקה, ותאמיני לי היו לי הרבה התנגשויות בתוך הקבוצה עם איש הנתונים שלי. "כבה את האלקטרוניקה, כבה את בקרת האחיזה", "לא, לא! אתה סובל מסיבובי יתר!", "אבל אני צריך לפנות…", ככה זה בערך… ולא תמיד קל למצוא את הפשרה, אבל נראה שגם הם, הצוות, לומדים שאני כן מסוגל לרכוב עם הרבה פחות בקרת אחיזה, למרות שישנן פעמים שצריך את הטכנולוגיה וזה די ברור מהנתונים".

זה משהו אוסטרלי… פחות או יותר בכמה אחוזים אתה משתמש פחות מאחרים?
"אני משתמש בהרבה פחות משלושת הרוכבים האחרים של KTM. מבחינת אחוזים אני לא יודע, אולי שלושה או ארבעה אחוזים פחות – שזה המון. אני הבחור עם הכי פחות בקרת אחיזה. מהנתונים אפשר לראות עד כמה אני עובד קשה יותר מבחינת המצערת".

אתה יכול להגדיר את זה במילים, למה אתה פחות אוהב אלקטרוניקה?
"אני אוהב לקחת את הפניות בעזרת האחורי, אז צריך שתהיה האופציה לפתוח את המצערת, אבל לא יותר מידי, ללא 'אובר ספין', בלי "אובר סלייד", תוך ניהול נכון ברגעים שזה כן נדרש. כמובן שאי אפשר להגיע למצב שבו פשוט פותחים בבום באופן שגורם ל'אובר ספין' או חימום יתר, כי ככה אופנוע לא יזוז קדימה. זה עניין של למצוא את האחיזה, לנהל נכון את המצערת ולהרים את האופנוע בה בעת ולעשות את זה בהרמוניה. לא פשוט, בטח כאשר חלק מהרוכבים האחרים על המסלול מתנהלים בסגנון המוטו3, סגנון רכיבה של 'הכל או לא כלום' מאפס למאה אחוז, לפתוח עד הסוף ולהשאיר את הכוח בידי האופנוע והאלקטרוניקה לפענח כמה גז הוא נותן. אני אוהב שיש לי יותר שליטה בידיים שלי, זה לא תמיד משתלם, אבל אם אפשר למצוא פשרה בין שתי התפיסות אז זו הדרך קדימה".

האם אי פעם שוחחת עם קייסי על זה?
הוא מחייך ועיניו בורקות כשהוא עונה "כן, דיברתי איתו על זה בשנה שעברה והוא אמר לי לא להיכנס ללופ של האלקטרוניקה שהם מנסים לשאוב אותי אליו, פשוט לברוח מזה! הוא הזהיר אותי שיהיו לי מריבות רבות עם אנשי האלקטרוניקה וזה נכון, היו לנו כמה, אבל אנחנו מוצאים פתרון. זה נחמד לדעת שקייסי תומך בי, זה בטוח, העניין שכרגע בעידן הנוכחי האלקטרוניקה די טובה ולכן לצערי צריך להשתמש בה יותר ויותר מבעבר. בכל מקרה זה עניין של למצוא את הדרך בין שתי התפיסות".

היית מוכן לכל הקשיים שניצבו בפניך?
"לא הייתי מוכן נפשית ומנטלית לדרך שהייתי צריך לעבור כדי לעשות את מה שצריך כדי להגיע למוטוGP. זה קשה ויקר מאי פעם ואני לא חושב שיש אדם שמוכן לכך מבחינה נפשית. צריך להתמודד עם הכל תוך כדי תנועה ולקוות שתהיה חזק מספיק כדי לצלוח את הקשיים, להפוך לרוכב טוב יותר בכל פעם שעולים על האופנוע ולהתמודד עם פציעות ולחץ שמגיע עם הקריירה הזאת. לצערי עצמות שבורות זה יום רגיל במשרד וכאשר רוכב חוגג יום הולדת 30, הוא כבר מום מהלך…"

בוא נדבר רגע על קלרה, נראה שהיא הביאה משהו מיוחד שנתן לך כלים להתמודד עם הקשיים
"את לא טועה בכלל. לפני שפגשתי את קלרה די איבדתי שליטה. מסיבות, בלאגן. הייתי אמנם עדיין נער, בחור צעיר 18, 19, 20, אבל השנים האלה היו… כן, 'I was a lot' בשלוש השנים האלו, למרות שעדיין הייתי מפוקס על המרוצים, אבל לא הייתי מאוזן במיוחד. לא היה לי בית יציב. קלרה מתחרה על סוסים בקפיצות ראווה והיא מבינה ספורט ולחץ, אבל יותר מהכל היא נתנה לי את היציבות ואת זה שיהיה שם מישהו עבורי כל הזמן, שיכול גם להרים אותי מהרצפה כשאני עובר יום רע. זה נתן לי פוקוס על הכל וברור שהתבגרתי מאוד מאז שנפגשנו, זה בטח עזר שהיא גם מבוגרת ממני. אם אני אמיתי עם עצמי, אני לא בטוח שאפילו הייתי מוכתר אלוף העולם בלעדיה, אני חייב לה הרבה".

רמי וקלרה

אנחנו עוברים לדבר על הבית שבנה בספרד, ואני שואלת למצב הוולוו ואם כמו שהבטיח החנה אותה ליד הלמבורגיני של אליקס אספרגארו במהלך הסופ"ש הביתי שלו במסלול קטלוניה.
"המכונית גמורה, רק הפנים של הרכב עוד לא גמור, נסעתי איתה למסלול קטלוניה וכן, כן, בשביל הראיון סידרתי את האישורים… אני אשלח לך תמונות!"

סוג כזה של עבודה מצריך סובלנות, גם העבודה על האופנוע דורשת סובלנות
"אני משער שיש דמיון, אבל עם המכונית אני יכול לקחת את הזמן. זה עוזר שאני מבין כיצד הכל עובד. אני יודע מה קורה עם האופנוע, למרות שלפעמים קצת יותר ממה שכדאי, ולפעמים אני רק רוצה להיות רוכב ולרכוב על האופנוע… אני באמת מנסה לא להתערב יותר מדי במה שאנחנו עושים. למשל, לא ידעתי מה ניסינו בברצלונה ומה הצוות עשה עד אחרי המקצים וכשהם אמרו לי, כל מה שאמרתי זה משהו כמו 'אלוהים אדירים'. בעבר הייתי מעורב לא מעט בצד ההנדסי וזה לא היה טוב! אני חושב שזה יותר הסחת דעת למען האמת וחשבתי יותר מדי על מה שקורה עם האופנוע. תהיתי איך משהו משפיע על הכלי יותר מאשר ממש להרגיש מה קורה.
לפני כארבע שנים התחלתי להגיד לעצמי 'בסדר, תפסיק'. אני לא רוצה לדעת יותר. אני רק רוצה לרכוב, התפקיד שלי הוא רוכב. כן, ברור שבפן הטכני אני די טוב, אבל אני משתמש ביכולות האלו מחוץ למסלול. העבודה במוסך עוזרת מעט ומאפשרת לי להיות קצת יותר חכם על האופנוע, אבל עם המכונית אני לוקח את הזמן, אני עובד עליה שלוש וחצי שנים. במוטוGP צריך להיות זריז, אין את כל הזמן הזה, ולצערי אי אפשר לקחת אותו בקלות".

הוולוו של רמי במסלול

אנחנו מהירים מידי בשיפוט הרוכבים?
"כן, ולצערי זה הכיוון שהעולם מתקדם בו וככה העתיד יהיה. לדור הצעיר ואפילו כבר לי ולרוכבים בדור שלי זה עומד להיות עוד יותר קשה מבחינה מנטלית ופיזית. אני מרגיש את זה, אי אפשר לפספס את זה, אני רק בן 24 ואני מתחרה כבר יותר מעשור. הגוף סובל עם 20 מרוצים בעונה מבלי שתהיה את האפשרות לעצור ולו לרגע, גם כאשר נמצאים בבית צריך להתאמן חזק יותר מתמיד ולתת הכל ללא הפסקה. 100% כל הזמן. היצרנים מצפים גם מהרוכבים שמטפסים מהמוטו2 להשתלב באליפות ולהיות מהירים מיד. אולי לא לנצח ישר, אבל מצפים להרבה לעומת מה שהיה בעבר. כיום אף רוכב כבר לא יקבל הזדמנות כמו שאליקס קיבל (*אספרגארו, 11 שנים באליפות ללא ניצחון), זמן רב כל כך באליפות ורק עכשיו הוא מצליח לפרוץ ולעשות עונה מצויינת. כמו שזה נראה כרגע, רוכב מקבל שנה או שנתיים להראות ממה הוא עשוי ואם לא – הוא בחוץ והדבר הגדול הבא מגיע להחליף אותו. צריכים להיות מהירי תפיסה, לנחות על הרגליים מבלי להיפצע וגם להיות מהירים על המסלול".

אני יודעת שאתה אוהב לראות מה בהמשך, אבל כרגע אתה לא יודע מה בפניה הבאה
"ברור שצריך לחשוב על זה קצת, אבל אני חושב שאם רוכב מתחיל לחשוב על זה אז מאבדים ריכוז, לא מומלץ, בעיקר כשמתחרים במהירות של 300 קמ"ש. בגלל זה יש לנו מנהלים ואנחנו משאירים את זה בידיים שלהם וסומכים עליהם ועל הדרך שבה הם מנהלים עבורנו את העתיד שלנו, כמו שסומכים על האופנוע, הצוות והקבוצה. אני מנסה לעשות את הכי טוב שאני יכול עם האמצעים שיש לי, צריך לסגור את המשקף או לשים את מה שיש לסוסים, איך קוראים לזה? 'סכי עיניים', ולשמור על הפוקוס בתחום שבאחריותי. אני רוצה להישאר בפאדוק הזה וישנן הרבה שמועות, אך הכל תלוי ב־KTM. בסופו של יום כאשר אני מוריד את הקסדה הכי חשוב שאני אהיה מרוצה ממה שעשיתי ויום אחד אני מקווה שגם התוצאות יגיעו".

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל