fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
תמוז
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
מוטוטאץ דקר
voge מוטו24 באנר
סטפן
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
אודי דגן 140 על 70

אל תדברו על אריק | על טיק טוק ותאונות דרכים… מה הקשר?

אל תדברו על אריק | על טיק טוק ותאונות דרכים… מה הקשר?

מה שאנחנו עושים פה, אתם הקוראים ואנחנו שמגישים לכם את החדשות, וחלק מעולם הדו-גלגלי הזה (וגם כמובן רכב), נקרא עבודה לצד פאן. לכם אלה תשוקות, צורך, ניידות, חופש ונוחות, ולנו – זו עבודה. לכם האופנוע הוא דרך חיים, בעצם גם לנו זה חלק מהחיים ואישית, כאחד ש'מתעסק עם הנושא' מה שנקרא, לנהל ולהפיק מערכת מגזין, לספק נגישות בכל אגפי המדיה השונים. מה שתמיד מוציא אותי משלווה ועשייה הן הידיעות והבשורות הרעות על תאונות דרכים.

תאונות לא צריכות לקרות, הן מיותרות. נקודה. אנחנו הרוכבים, אלו שבאמת עברנו כמה ק"מ בחיים שלנו, מאמינים כמעט באמונה שלמה שאנו אשמים בתאונות של עצמנו. יש לנו איזה קוד שכאשר אנו עולים על האופנוע וגם נוהגים ברכב, את ההחלטות רק אנחנו מקבלים. לקחת קו כזה, להוריד הילוך פה, לבלום חזק או חלש, לעמוד בצומת במקום הבטוח ביותר – בו יראו אותנו מכל עבר, לרכב נכון בקבוצת אופנועים בטיול, לתחזק את הכלי שלנו ועוד.

בתקופה האחרונה, נושא תאונות הדרכים עולה לכותרות דרך קבע. האם הנושא השתנה משנים עברו? אם נכנס לסטטיסטיקה, נראה שהשנה האחרונה הייתה הנוראה מכל, ולמעשה המצב עגום עוד יותר מכך כי השנה אפילו עוד לא הסתיימה. לא רק שזה מתסכל, בשנת קורונה כשהיינו אמורים להיתקע בין 4 קירות, ובכל זאת הסתיימו טיולים/רכיבות באסון הנורא מכל.

מדוע הנושא כל כך כואב? כמו שאמרתי, לצד הפאן ולצד דרך החיים שלנו, המדיה והסלולרי שלנו דואגים לעדכן אותנו בעניין, אבל בתור מבזק, על עוד תאונה קשה ועוד הרוג על איילון, על עוד מעשה שטות במקום עמוס רכבים, על עוד צעיר בטווח גילאים פלוס מינוס 25 לחייו או גיל ה-40 וקצת ומעלה. יש גם מדיות שבוחרות לצערי לנתח את התאונה באותן הדקות, מה קרה שם, איך צריך היה להתנהג נכונה וכו' (שזה כבר נושא לטור אחר), אבל גרוע ביותר לנסות ולנתח סיטואציה, שגם אם יש בה צדק, לאותו רוכב שיתכן שכבר לא בין החיים יש משפחה וחברים, ועוד לפני שהם מעכלים את המציאות החדשה, זה בא להם ישר לפנים, הלם, סיוטים והכל בשביל מה? לייקים? שיתופים? תמונות מזעזעות של זירות תאונה שמפורסמות ללא הכרה, במסווה של חדשות לגיטימיות.

מרגע התאונה, כל אחד מאיתנו הרוכבים מקבל מבול של מסרונים מהקבוצות השונות שאנחנו חברים בהן, על חלקים של אופנוע, ועוד חלקים נוראים, על מחלף בבניה, על עומס תנועה או דרך בלי שול. ושוב – נכנסת למקום כזה – דע את האויב. המסרים שמועברים דרך סבתא, אבא, האחות, הדוד, המורה מהיסודי שעדיין שומרת את המספר שלך וקולגות לעבודה הם שאופנועים הם כלי מוות ואסור בשום פנים ואופן לעלות שוב על האופנוע – מסר שרק גורם לנתק גדול יותר בין הרוכב לסביבה שמבקשת ממנו, בצורה גרועה למדי, לרכב בזהירות ואחריות. עצתי – בקשו מהרוכבים בחייכם להיזהר, להוריד גז ולחשוב קדימה, תזכירו להם שיש להם משפחה בבית, או ילדים או שהם עדיין הילדים של ההורים שלהם שדואגים שמא מחר יתכן והם לא יחייכו יותר לעולם אבל מכבדים את דרך החיים שלהם וכל מה שהם רוצים זה להיות רגועים ולדעת שהכל יהיה טוב.

אנחנו אוהבים את העבודה שלנו כל כך, את התחביב שלנו, את ההרגשה של לפתוח גז ביציאה מהעיקול, להריח את הפריחה באביב בזמן טיול כייפי, או לחבק את המיכל חזק ולעלות סל"ד גבוה ולנשום אוויר צח, ולכן אנחנו צריכים לזכור שהשינוי מתחיל ונגמר בנו. אני מאוד שמח שקיימות היום הרבה אופציות לרכב בטוח ולהוציא את כל הכישרון שלנו על מסלול אספלט סגור לצד מדריכים וחברים שעוזרים להתקדם, אני גם מעודד את רכיבת השטח, כשאתם ממוגנים נכונה, הסיכון לתאונות קשות פוחת ורמת האנדרנלין בשמים, אני חושב שהאחריות היא עלינו הרוכבים ועלינו לשנות בעצמנו ולהעביר המסר הלאה!

אם את הטור הזה תקרא אחת הרוכבות הכי מוכשרות, מהירות וטובות בישראל, ותחליט להקשיב לי כאן ולהניח את קסדת ה-3/4 מחוץ לעיר בין ת"א להוד השרון ביום יום, אז מעבר לזה שאני אשמח, אני בטוח שעשיתי משהו טוב, לצד שגעון אחר שאני עמל עליו מספר חודשים, וזה להגיש מגזין ענק כזה שלא היה מעולם, כיף מוטורי שלם, מראיונות הכי מיוחדים ובלעדיים של מנכ"לים של יצרני אופנועים בחו"ל, למבחני דרך עכשוויים, ללקט כתבות עבר שאהבנו ואותם האנשים שהראו לנו אהבה מהי, למבחני שטח, כביש וים.

יש לנו ענף מיוחד, אנחנו פאקן קבוצה איכותית של אנשים – קהילה שלמה ויש לנו בה חברים מיוחדים, את חלקם איבדנו במהלך השנים, יש לנו תחביב או אהבה מיוחדת, אבל מה זה שווה אם ההכי היקרים לנו יאבדו אותנו ברגע?
אה כן… ואתם שואלים מה הקשר של כל זה לטיק טוק? אז זהו, שאני כבר לא נער ולא בגיל להעלות תוכן מגניב בטיק טוק, אם מישהו יכול להעביר את המסר והרגש כאן לטיק טוק, לדעתי נוכל להציל יותר מנפש אחת, כי היום מקשיבים רק ככה, לצערי… למרות שאני בכלל לא בטוח שאתם שקוראים אותי כאן, מחזיקים חשבון בטיק טוק.

רכיבה בטוחה ומהנה. וגם תיהנו מהמגזין המיוחד הזה. הוא יכול היה להיות גם 2,000 עמודים, אבל הייתי חייב להשאיר משהו לגיליונות הבאים אחריו.

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן

 

 

 

 

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל