נפרדים מענק: מייק טרימבי

תמי גורלי | צילום: MotoGP.com

ספורט מוטורי מאז ומתמיד היה מסוכן, כמעט שלושים רוכבים נהרגו בשנות ה־70 ותחילת שנות ה־80. רמת הסיכון הייתה גבוהה. תנאי השטח, תנאי המסלול ואמצעי המיגון היו הסיבות העיקריות. גם כאשר רוכבים שבתו וסרבו לעלות למסלול, המרוצים הוזנקו ורוכבים שרצו משכורת נאלצו להתייצב על המסלול למורת רוחם. בשם התחרות התעלמו העומדים בראש מהבטיחות ושלום הרוכבים כאשר רוב אלו ששמו את חייהם על הקצה התקשו לכלכל עצמם, חיו מיד לפה ותהו כיצד ישלמו על ההתניידות למסלולים, אמצעי מיגון וציוד בסיסי. המצב היה כל כך גרוע עד שהחלו מהלכים בהנהגתו של קני רוברטס להקמת אליפות חלופית.

מייק טרימבי היה רוכב עצמאי. הבריטי התחרה בין השאר ב־TT של האי מאן ואחרי שפרש, החל לארגן מרוצי אופנועים והבולט בהם – מרוץ האינדורנס במקאו. כאשר רוכבי המוטוGP קצו מלייצג עצמם מול ה־FIM ויזמי אליפות העולם, שין, רוברטס, אונצ'יני ושאר המתחרים פנו לטרימבי, שיהיה להם כדובר בתמורה ל־3% מפרסי הניצחונות.

ההתחלה לא הייתה פשוטה, כאשר הממונים התעלמו לחלוטין מטרימבי ולעיתים אף העיפו אותו מפגישות או אסרו על כניסתו לפאדוק, אך הבריטי והרוכבים שייצג לא ויתרו. הוא הצליח להיפטר מגדרות הרשת שהקיפו את המסלולים, הצליח לחייב הוספה של חציר כאשר במקרים מסוימים הוא והרוכבים פיזרו את הערימות בעצמם ובעיקר חייב את הממונים לקחת אחריות. המסלולים הבינו את המחויבות שלהם והחלו להשקיע כסף בשיפור התנאים של המסלול עצמו, אך גם תנאים אלמנטריים כמו חשמל בפאדוק, מים, שירותים ומקלחות. חמש שנים אחרי שנכנס לתפקיד ושנה אחרי שהקים את איגוד הקבוצות, IRTA, טרימבי אילץ את האליפות – שבוע לפני המרוץ בספא – לבטל את המרוץ הבלגי כי הגדרות לא הורחקו מספיק מהמסלול. מטרימבי אי אפשר היה להתעלם.

אחת מהמטרות של טרימבי ו־IRTA היו נושא המשכורות. כמו בכל מקום בו התשוקה מובילה את העוסקים בו, רבים מהרוכבים וחברי הקבוצות לא קיבלו שכר ראוי. בראשות טרימבי הושג שיפור ניכר בתנאים והבטחה שכל הרוכבים והקבוצות יקבלו שכר. כדי להבטיח הכנסות גדולות יותר לאליפות, IRTA דחפו שאליפות העולם תשודר בטלוויזיה בצורה מסודרת, בכך שאילצו את ה־FIM לקחת את זכויות השידור מכל המפיקים המקומיים של הסבבים השונים ולמכור אותם כיחידה אחת. תחילה היה זה ברני אקיסטון, ש־IRTA שכרו את שירותיו, בהמשך אלו היו דורנה, שב־1992 קנו את הזכויות על האליפות.

יותר משלושה עשורים טרימבי עבד יחד ומול כרמלו אספלטה ודורנה. הוא לחם נמרצות עבור הרוכבים והקבוצות והוביל מהלכים ששיפרו את הבטיחות, תנאי העבודה וגם הגבלת העלויות בספורט והוביל בכך לאליפות תחרותית ומותחת יותר. "אין אדם שתרומתו לאליפות העולם גדולה מזו של מייק. הספורט כפי שהוא היום נבנה ע"י מייק ואנחנו מוקירים ומודים לו על מה שעשה. היסודות שבנה יסייעו לנו להמשיך ליצור ולהתפתח", אמר כרמלו אספלטה במסיבת עיתונאים מיוחדת שנערכה שעות ספורות אחרי מותו של טרימבי, כאשר בקול נרגש סיפר איש העסקים עד כמה טרימבי היה חבר – אך גם שותף עקשן וערכי.
על סף דמעות ומול חדר עמוס בעיתונאים אספלטה פנה לג'ורג' וייגאס, נשיא ה־FIM, והארווי פונצ'ראל, נציג ה־MSMA (איגוד היצרנים) בפנייה לאשר את טרימפי לראשון שאינו רוכב לקבל את תואר הכבוד של אגדת הספורט.

טרימבי היה בן 74 ולא רצה לפרוש, המוטוGP היה התשוקה שלו. תוך כדי ארוחת ערב עם עובדי IRTA בפאדוק של מסלול מיזאנו מרקו סימונצ'לי הראה סימני מצוקה. דקות ספורות אחר כך הוכרז מותו ע"י רופאי האליפות, כשהוא מותיר אחריו את אשתו איירין, אשר עבדה לצדו שנים רבות, ופאדוק עצוב, טרימבי היה זה שדואג לרווחתם של רבים, בשיפור תנאי העבודה והסביבה, אך בעיקר לחיי הרוכבים על המסלול – ובכך גם של כל מי שעולה על הכביש, היכן שלא יהיה או תהיה.

מספר ימים אחרי מותו יצא הסיכום האחרון של ועדת המרוץ שבה התקבלו ההחלטות המיידיות והעתידיות בנוגע לאליפות העולם ושמו של טרימבי בין החתומים. לא ברור מי יחליף את האיש שכונה 'הסנדק' או 'הענק' של הפאדוק. המשרד שלו, שהיה מקום עלייה לרגל עבור רוכבים, בעלי ומנהלי קבוצות, ישאר ריק לעת עתה ואת העצב ימלאו צלילי האופנועים שכל כך אהב.

תודה, מייק.