השקה עולמית: רויאל אנפילד סופר מטאור 650

כתב: סר אלן קאת'קארט | צילום: Royal Enfield, Jason Critchell & Chippy Wood

שורה תחתונה: אופנוע מהנה, עם הרבה סטייל וללא מתחרים. מנוע הטווין 650 של רויאל אנפילד הוא פנינה אמיתית.

חמש שנים לאחר השקת צמד דגמי הרויאל אנפילד הדו-צילינדריים הראשונים אי פעם שיוצרו בהודו בשנת 2018, מאז נמכרו ברחבי העולם יותר מ־400,000 יחידות של הקונטיננטל GT והאינטרספטור 650, רויאל אנפילד משיקה דגם ראשון מתוך סדרה של דגמים נוספים בסדרת הטווין 650.

הסופר מטאור 650, שנחשף בתערוכת EICMA במילאנו בנובמבר האחרון וכבר החל בייצור במפעל צ'נאי של רויאל אנפילד עבור משלוחים עולמיים שיתחילו החודש, הסופר מטאור 650 זמין בשתי גרסאות המיועדות לפלחים שונים של שוק הקרוזרים במשקל הבינוני. הוא נקרא על שמו של הדגם הראשון של רויאל אנפילד שחצה את קו 160 הקמ"ש שהושק בשנת 1955, אופנוע פורץ דרך בנפח 700 סמ"ק ששווק כאופנוע למרחקים והיה זמין, לראשונה אי פעם, עם מערך אופציונלי של ציוד תיור. הסופר מטאור החדש מונע ע"י אותו מנוע טווין מקבילי מקורר אוויר ושמן בנפח 648 סמ"ק, עם שמונה שסתומים וגל-זיזים עליון יחיד, שמניע את דגמי הקונטיננטל GT והאינטרספטור.

המנוע הדו-צילינדרי הראשון בעידן המודרני של רויאל אנפילד, פותח במרכז הטכנולוגיה הבריטי של החברה ב־Bruntingthorpe, עם בוכנות בקוטר של 67.8 מ"מ ומהלך של 78 מ"מ וגל-איזון יחיד להפחתת ויברציות. גל-הארכובה ב־270º מחושל ועשוי חלק אחד עבור תוספת של חוזק ועמידות, והוא מהונדס ברמה המרמזת על כוונה לעשות בו שימוש גם במנועים בעלי נפח גדול יותר בעתיד. המנוע מוזרק הדלק משתמש ב־ECU של בוש וזוג גופי מצערת של מיקוני בקוטר 34 מ"מ, מייצר 47 כ"ס ב־7,350 סל"ד בגל-הארכובה, כך שהוא מתאים לרישיון A1, ומומנט של 5.3 קג"מ ב־5,650 סל"ד – 400 סל"ד יותר ממנועי ה־650 טווין הראשונים. עם זאת, פאולו ברובדני, המהנדס הראשי של רויאל אנפילד מציין שאין שינויים מכניים במנוע של הדגם החדש, אולם תיבת האוויר והמפלטים של הסופר מטאור חדשים לחלוטין, ובשילוב עם מיפוי חדש עבור ה־ECU מספקים רצועת מומנט רחבה וידידותית יותר לקרוזר, עם 80% משיא המומנט שזמין כבר ב־2,500 סל"ד בלבד. תיבת השישה הילוכים נותרה ללא שינוי וכוללת מצמד סליפר/אסיסט, עם רגלית הילוכים כפולה כסטנדרט בשתי גרסאות הסופר מטאור.

המנוע משמש רכיב נושא עומס בשלדת העריסה הכפולה מפלדה, שפותחה במרכז הטכנולוגיה הבריטי בשיתוף Harris Performance, חברת הבת של רויאל אנפילד, והיא בעלת תושבת ראש מנוע חדשה לתוספת קשיחות. חברת Showa מחליפה את חברת Gabriel כספקית המתלים של דגמי הטווין, והסופר מטאור מצויד במזלג הפוך, לראשונה אי פעם באופנוע של רויאל אנפילד, אם כי מדובר באחד לא מתכוונן בקוטר 43 מ"מ, המותקן בזווית של 27.6° עם מפסע של 118.5 מ"מ, בעל מהלך גלגל של 120 מ"מ. בצד השני, זרוע אחורית מפלדה מספקת בסיס גלגלים די ארוך של 1,500 מ"מ ומחוברת לצמד בולמי Showa עם 5 רמות של כיוונון עומס קפיץ ומהלך של 101 מ"מ. יש לו גלגל קדמי מאלומיניום בקוטר 19 אינץ' ואחורי בקוטר 16 אינץ', הנועלים את צמיגי ה־Zoom Cruz החדשים של היצרן ההודי CEAT, צמיגי טיובלס שנוצרו במיוחד עבור הסופר מטאור, לעומת הפירלי המותקנים על צמד דגמי הטווין הוותיקים של רויאל אנפילד. ברובדני אומר שצוות מבחני המו"פ שלו, בראשות רוכב ה־500GP לשעבר פול יאנג, כיסה מעל למיליון ק"מ על מסלולי מבחן, כבישים מרוצפי אבנים בלגיות, ועל הכבישים המהירים, הבין-עירוניים, הכפרים ומרכזי הערים של הודו, בריטניה וספרד, מתוך הבנה שלקוחותיו העתידיים של הדגם יצברו מרחקים רציניים על גביו.

מערכת הבלימה של הסופר מטאור עם אותו דיסק קדמי בודד בקוטר 320 מ"מ, כמו בדגמי ה־650 האחרים, אך עם דיסק אחורי גדול יותר בקוטר 300 מ"מ, לעומת 240 מ"מ, שניהם נאחזים על ידי קליפר דו-בוכנתי של ByBre, חברת הבת ההודית של ברמבו, עם ABS של בוש כסטנדרט, המאפשר עמידה בתקן אירו5. הגרסה הסטנדרטית של הסופר מטאור שוקלת 241 ק"ג עם שמן ומיכל דלק של 15.7 ליטר ב־90%, כלומר כ־230 ק"ג בקירוב עם שמן וללא דלק. זה הרבה יותר כבד מ־202 ק"ג של האינטרספטור עם אותו המנוע. אבל אין נתון משקל רשמי עבור גרסת ה־Tourer, שמגיעה עם משקף קדמי שפותח במנהרת רוח, מאותתי LED מלפנים ומאחור, ומושב גדול יותר, אפילו מרופד יותר, עם אקסטרה מקום לנוסע, שגם נהנה ממשענת גב מקוצרת.

לשתי הגרסאות גובה מושב מצוין של 740 מ"מ, מה שמבטיח שכמעט כל רוכב יוכל להניח את שתי רגליו על הקרקע בבטחה, עם רגליות משוכות קדימה וכידון גבוה ורחב, הכולל ידיות מצמד ובלם מתכווננות, למרות שהמצמד הטבול מופעל ע"י כבל. יש לוח מחוונים עגול המשלב מד מהירות אנלוגי עם פאנל LCD דיגיטלי המציג את ההילוך הנבחר, מד הדלק, שעה ומדי מרחק מתאפסים, ושקע USB הממוקם בצד שמאל. מערכת ה־Tripper החינמית של רויאל אנפילד לניווט בתצוגת פניה-אחר-פניה, שפותחה בשיתוף גוגל והוצגה לפני שנתיים במטאור 350, מקשרת בין הסמאטרפון של הרוכב לאופנוע באמצעות בלוטוס, כלולה כסטנדרט, לראשונה בדגם טווין של רויאל אנפילד. מחזיק לסלולרי ניתן לרכוש ממגוון האביזרים הייעודיים הגדול של הסופר מטאור.

כסטנדרט מותקנים גם ג'ק צד, שקל מאוד לסגור בישיבה על האופנוע, וגם ג'ק מרכזי עם שימוש קל לא פחות. בתי מתגים כל חדשים מאלומיניום מוברק גם בעלי סטייל וגם שימושיים, למרות שהם נראו מעט תפלים בהיעדר כל אלקטרוניקה מלבד הזרקת דלק ו־ABS, באופנוע עם מצערת המופעלת ע"י כבל, ובשל כך, נטולי הכפתורים הנלווים למצערת רכב-על-חוט אלקטרונית, הם נראים עשויים היטב, בעוד שידיות האחיזה הארגונומיות והמעוצבות, עם הלוגו של רויאל אנפילד, מתאימות לידיים – או לכפפה – כמו כפפה. תאורת ה־LED הראשית היא עוד "לראשונה" עבור רויאל אנפילד, וגם הפנס האחורי הוא LED. איכות הבנייה מצוינת, עם תשומת לב ברורה לפרטים, כמו האופן בו מצנן השמן והצינורות מתאימים בצורה מושלמת לחלקה התחתון של השלדה.

האבזור והאופי המהודר של צמד גרסאות הסופר מטאור לא העלה את מחירן יתר על המידה, למרות שאלה הם כעת הדגמים המובילים בליין של רויאל אנפילד. אם ניקח לדוגמה את מחיריהם בבריטניה, עם אחריות יצרן ללא הגבלת קילומטראז' לשלוש שנים, יש שני מחירים לגרסת ה־Roadster, בהתאם לצבע הנבחר. שלושת צבעי ה־Astral – שחור, ירוק וכחול עולים 6,799 ליש"ט על הכביש, בעוד ה־Instellar האפור והירוק יעלו 200 ליש"ט יותר – כלומר 6,999 ליש"ט. לעומת זאת, ה־Tourer זמין בשני גימורים דו-גוניים ייחודיים הנקראים Celestial, באדום או כחול, כל אחד עם נגיעות של צבע קרם, בעלות של 7,299 ליש"ט – שוב, על הכביש. זאת בהשוואה לתמחור הנוכחי בבריטניה העומד על 6,199 ליש"ט עד 6,699 ליש"ט עבור האינטרספטור ו־6,399 ליש"ט עד 6,899 ליש"ט עבור הקונטיננטל GT, שוב – בהתאם לסכמת הצבע שנבחרה. המחירים האלו עבור אופנוע טווין בינוני מאובזר היטב מאשרים שרויאל אנפילד ממשיכה במסורת שלה ומציעה הרבה אופנוע תמורת מעט כסף.

בסדר, הם נראים טוב, התמחור מצוין – אבל איך הם נוסעים? כדי לגלות זאת, התבקשתי להצטרף לקבוצה של 40 עיתונאים מכל רחבי הגלובוס שהוזמנו לבלות יומיים בגדולה מבין מדינות הודו, הפחות מיושבת מביניהן, ראג'סטן, שנמצאת בחלקה המערבי ביותר של המדינה, ברכיבה על שתי הגרסאות לאורך יותר מ־600 ק"מ על פני כמעט כל סוג אפשרי של קרקע. החל ממרכזי ערים המוגנים על ידי פסי האטה תלולים ולעתים קרובות לא מסומנים, חנוקים מאנשים ובעלי חיים, מכוניות, טנדרים, משאיות ועגלות במצבי תשישות שונים, ואופנועים, אופנועים, אופנועים בכל מקום, ועד לכבישים כפריים צרים ומפותלים שראו לאחרונה עבודות תחזוקה מתישהו במאה הקודמת. הם הפכו מכבישים מהירים די עמוסים בתנועה, מלאי בקר המסתובב בחופשיות ללא דאגה גם בכבישים עם ארבעה נתיבים, לכבישים מהירים נטושים, אך עשויים להפליא, באמצע שום מקום, אשר משתווים לכל דבר שנבנה בארה"ב או באירופה.

הכבישים האלו נבנו ללא ספק מתוך מחשבה על הצבא, מכיוון שנקודת היציאה שלנו לרכיבה היא בעיר ג'איסלמר, במערב ראג'סטן, הכי קרוב שאפשר להגיע, 75 שנים אחרי זוועות החלוקה, לגבול הפקיסטני הרגיש מבחינה פוליטית באורך 2,900 ק"מ, אחד הגבולות הבינלאומיים השמורים ביותר על פני כדור הארץ, שפתוח לתנועה אזרחית רק במקום אחד במרחק של יום נסיעה מאיתנו. אבל ביום השני שלנו, ברכיבה של 445 ק"מ מזרחה מג'איסלמר למבצר Khimsar מהמאה ה־16 ליד ג'ודפור (כן, מאיפה שמגיעים מכנסי הרכיבה על סוסים) שהפך למלון יוקרה עם 68 מיטות, רכבנו דרך מדבר טהאר הגדול, בשיירה מהירה של אנפילדים במהירויות של עד 160 קמ"ש. כשעברנו במרחק של 4 ק"מ בלבד מפוקראן, שם הצטרפה הודו למועדון הנשק הגרעיני ב־1998, יכולת צליחת המרחקים הנהדרת של הסופר מטאור הוצגה במלואה כאשר נסוגנו ממערב למזרח בבוקר חורפי מפואר נטול עננים בשמיים. הלוואי שעל אופנועי המבחן שלנו היו מותקנות ידיות מחוממות – ביציאה לדרך עם עלות השחר ב־8°, ללא מגני ידיים וברכיבה במהירויות האלו, מהר מאוד קצות האצבעות הרגישו כאילו הן עומדות לנשור מכוויות קור, לפני שהשמש התגברה והטמפרטורות במדבר עלו!

אבל מדובר באופנוע סופר-יציב שישמח לשייט במהירויות גבוהות לאורך כל היום באוטובאנים גרמניים וכדומה, וזה נכון במיוחד לגבי גרסת הטורר המצוידת במשקף באמת יעיל, שלדברי פאולו ברובדני בילה הרבה זמן במנהרת הרוח כדי להגיע לתוצאה טובה כזו, המוכחת ביציבותו של הטורר, ללא זכר של תנודה, גם בפניות ארוכות ומהירות של 130 קמ"ש. בגובה 180 ס"מ מצאתי את עצמי מוגן לחלוטין מכל משב רוח, עם אפס מערבולת מיותרת שפוגעת בקסדה וגם בלי רעש, וגם לא שום עיוות של הדרך מבעד למשקף. זה קורה, בין היתר, בגלל שהמושב של הטורר שונה לגמרי מזה של האופנוע הרגיל, עם חיבור צר יותר למיכל, המאפשר להצמיד את הברכיים חזק יותר (חבל שאין למיכל שקעים בשבילן, כמו ב־650 האחרים), וצורה שגורמת לך לשבת יותר בתוך האופנוע מאשר בגרסה הרגילה. יתרה מכך, יושבים כאן קצת פחות זקוף מאשר בגרסת ה־Roadster, כך שכשהרוכב רוכן מעט קדימה, והכידון מזמין מאוד לעשות זאת, על שיבושים נעים יותר מכיוון שהגב התחתון מנתק מגע מהמשענת הרכה – ברובדני אומר שמושב הטורר בעל צפיפות שונה, מה שגורם לו להרגיש יוקרתי יותר. נחמד מאוד.

אבל את היום הקודם ביליתי במהירויות נמוכות בהרבה על הסיפון של הדגם הסטנדרטי, בחקר העורף של ראג'סטן, בביקור בכפר הרפאים קולדהארה שתושביו נטשו אותו בן לילה ב־1828 במחאה נגד המסים הגבוהים שהוטלו עליהם על ידי השליט החומס של ג'איסלמר. הבתים הנטושים הבנויים מאבן משמשים היום לעתים קרובות כרקע של סרטי בוליווד, וכדי להגיע לשם נסענו מג'איסלמר לדרום-מערב, כדי להגיע הכי קרוב שאפשר לגבול עם פקיסטן מבלי להיכנס לשדות המוקשים העוטפים את הגבול. הכבישים המשובשים סיפקו מבחן מצוין למתלי ה־Showa של הסופר מטאור, כאשר הכוונון המקורי של המזלג הלא-מתכוונן פשוט מצוין, כך שגם עם המשקל הנוסף של האופנוע בהשוואה לאינטרספטור או הקונטיננטל GT, הוא לא קרס בהעברת משקל תחת בלימה כבדה והמשיך לשכך את פגעי הכביש, גם במצבים קשים מאוד.

אבל המתלה האחורי היה באופן מפתיע אפילו טוב יותר, כאשר כיוונון העומס האמצעי בבולמי ה-Showa המתכווננים משכך את המהמורות הגרועות ביותר – יכולתי ממש לחוש את הגלגל האחורי עוקב אחר פני הכביש כשהבולמים נדחסים ומשתחררים. הם מהווים קפיצת מדרגה ניכרת מצמד הבולמים של גבריאל בדגמי ה־650 הוותיקים יותר, שהשיכוך שלהם היה "יבש" הרבה יותר וגרם להם לדלג קצת על מהמורות, מה שמדגיש מדוע מנגנוני לינקים מתקדמים ובולמי מונושוק החליפו את הפורמט הזה לפני עשרות שנים. זה לא הסיפור במקרה של בולמי ה־Showa של הסופר מטאור, המספקים איכות נסיעה משופרת גם על פני כבישים משובשים.

לתנוחת הרכיבה של האופנוע הסטנדרטי יש את הכידון הנמשך לאחור המותקן על רייזרים מעוקלים היצוקים במשולש העליון, בשילוב עם רגליות המורכבות די קדימה, כדי לספק תנוחה נינוחה למדי אם כי די זקופה. עם מושב רחב יותר ושטוח יותר בהשוואה לטורר, נראה שהרוכב יושב יותר על האופנוע מאשר בתוכו, וגם המקום למורכב פחות מרווח. הייתי רוצה לנסות גרסה עם רגליות המותקנות בערך 100 מ"מ לאחור: אני חושב שזו תהיה תנוחת רכיבה טבעית ונכונה יותר, כך שתהיה ראויה לרודסטר הניאו-קלאסי האמיתי שחבוי בקרוזר הזה, אבל – היי, המראה חשוב בפלח השוק הזה, אז השלמתי עם זה. כאן חייבים להשתמש ברגלית ההילוכים הכפולה – בעקב ובקצות האצבעות – אלא אם יש לכם רגל במידה 49, כי הרווח בין הרגלית השמאלית לבין רגלית ההילוכים גדול מכדי שיהיה ניתן להעלות הילוך בצורה הרגילה – על הרוכב להרים את המגף מהרגלית כדי לעשות זאת. פעולת ההעברה בפועל ללא רבב, רק שהביצוע יכול להיות מביך.

כמו בדגמי ה־650 הוותיקים, המנוע הדו-צילינדרי של סופר מטאור הוא בהחלט הכוכב הראשי בכל הנוגע לשביעות הרצון שלי מהרכיבה, שכן מדובר באופנוע בינוני שחושב שהוא גדול. הוא פותח בצורה חכמה כדי להתאים לכל הרוכבים, כך שהפחות מנוסים יוכלו לרכוב עליו כל היום ברחבי העיר בהילוך רביעי, והמנוע הגמיש במיוחד יאפשר להם לעשות זאת ללא גמגום או תלונה. אבל בקצה השני של סקאלת הביצועים, הוא מוכן ומזומן לקרוא דרור בכבישים הפתוחים של ראג'סטן. קשה לשכוח שזה 'רק' 650, כי אין לו את המומנט או הכוח של טווין 900 או אפילו 750 סמ"ק – אבל זה בסדר, כי מנוע הרויאל אנפילד מזמין את הרוכב לעבוד קשה כדי לגרום לו לנוע מהר, וזאת ההנאה האמיתית ממנו. פשוט נצלו עד הסוף את המצמד הקל והחלפת ההילוכים החלקה והמדויקת כדי לשמור עליו בסל"ד הנכון, ותתוגמלו ברמות ביצועים מרשימות למדי. המנוע הזה הוא שותף עיקרי בהפיכת הסופר מטאור לאופנוע מהנה לרכיבה גם כשהדרישות גבוהות.

הנכס העיקרי של המנוע הוא המיפוי הנהדר של ה־ECU של בוש, במיוחד במעבר ממצערת סגורה, שהוא חלק במיוחד ללא שיהוי או טלטלה. במיוחד לאחר בלימה עמוקה לפנייה ואז פתיחה של המצערת כדי לצאת ממנה – יש רק תגובה חלקה, נוזלית כמעט, אך לא פחות מיידית לדרישה של יד ימין, והתגובה במעבר ממצערת סגורה לחלקית – או אפילו מצערת מלאה – אידיאלית. שוב, זה הופך את האופנוע לאידיאלי עבור רוכבים פחות מנוסים, כמו גם לשימוש בהודו, שם עצירות מרובות ברכיבה בתנועה הכבדה היא עובדה בחיי היומיום על שני גלגלים. על הסופר מטאור אפשר לרכוב כמעט כמו על קטנוע, עם תגובה חלקה ובניה ליניארית לחלוטין של כוח ומומנט כאחד.

אספקת הכוח מרשימה עבור מנוע בנפח בינוני, יחד עם המומנט הרב שמתפזר באופן אידיאלי לאורך כל קשת הסל"ד, ומספק תאוצה צפויה וניתנת לשליטה ברגע שמסובבים את המצערת כדי לצאת מפניה. גם הרול-און בהילוך גבוה מרשים – רכיבה עם 3/4 מצערת במהירות של 120 קמ"ש בהודו על כביש אגרה נטוש בהילוך שישי, עדיין משאירה מספיק מומנט כדי שהסופר מטאור יזנק קדימה בצורה ניכרת אם פותחים את המצערת לרווחה. עבור אופנוע בנפח 650 סמ"ק, מדובר בכלי ידידותי מאוד לכבישים מהירים. גל-האיזון מסיר כל זכר של ויברציות עד למגביל ההצתה ב־7,500 סל"ד, כך שבמקום הרעידות והרעש הצנועים של כל טווין מקבילי, הסופר מטאור חף לחלוטין מוויברציות, בעוד הקול מהאגזוז המקורי הוא צליל בשרני, כועס, ומשוכך, שדומה דווקא לווי-טווין ב־90º, הודות לגל-ארכובה של 270º.

הפעולה של הבלם הקדמי עם הדיסק הבודד בקוטר 320 מ"מ כמעט מספקת, עם פידבק טוב שעובר דרך הידית ויעזור למנוע מה־ABS להתעורר ולבעוט על הכבישים המאובקים של הודו. אבל הסופר מטאור בהחלט יכול ליהנות תוספת של עוצמה לבלם הקדמי, מה שגרם לי לשמוח שיש את הבלם האחורי החזק בקוטר 300 מ"מ שעוצר את האופנוע טוב יותר מחברו הגדול יותר מקדימה. בגלל התוספת למשקל של הסופר מטאור, צריך להשתמש בשני הבלמים די בעוצמה כדי לעצור את האופנוע כשהמהירות עולה.

הסופר מטאורים החדשים של רויאל אנפילד מספיק שונים זה מזה, כך שלמרות שהם חולקים את אותה פלטפורמה מכנית, הם בעצם שני דגמים חדשים ושונים באופן מובהק – קרוזרים בנפח בינוני שמהנים מאוד לרכיבה הודות למנוע מעולה, והתנהגות מדהימה. וכאשר תג המחיר הנמוך נלקח בחשבון, אז סביר מאוד שלמנכ"ל רויאל אנפילד, סידהרת'ה לאל, יש עוד להיט בידיים. שכן מאז שטריומף התרחקה מתחום הרטרו בנפח בינוני, בו היא יצרה נישה מוצלחת כל כך, לרויאל אנפילד יש את כל הפלח הזה של השוק לעצמה בלבד. אז אין כרגע שום דבר אחר שאפילו דומה לקרוזרים 650 החדשים האלו, ובוודאי שום דבר אחר שנותן ביצועים דומים במחיר כל כך נמוך – ובכן, לפחות בינתיים, עד שיצרן סיני כמו Voge או CFMoto יחליט להכניס רגליו לנישה, אך לא סביר שזה יקרה בזמן הקרוב.

עד אז, דגמי הטווין של רויאל אנפילד, עם שתי התוספות החדשות, נמצאים לבד על המגרש במשחק ה־"בחזרה לעתיד" הזה, בשילוב בין מנוע טווין מקבילי מודרני בנפח בינוני, אך מקורר אוויר ובעל גל-זיזים עליון יחיד, עם עיצוב מסורתי וביצועים ידידותיים. כפי שאמר סידהרת'ה לאל בהשקתם, "הדגמים החדשים האלו מביאים את מורשת רויאל אנפילד אל המאה ה־21. בעוד שבמהותם הם שומרים על עיצוב ואופי מוכר, יש להם את כל היסודות של מכונה מודרנית, המשלבת זריזות, כוח זמין, ארגונומיה מצוינת וסטייל, הכל בצורה לא מאיימת. עם זאת, כל אחד מהם הוא יותר מסך חלקיו – כיף לרכוב עליהם וחיוך עולה על הפנים בכל פעם שרוכבים על אחד כזה. המנוע תוכנן להציע את האיזון הנכון בין כוח, מומנט ושימושיות, על מנת להבטיח חווית רכיבה חלקה ולא מאיימת. הם מציעים פריסה רחבה של מומנט, אשר הופך את האופנוע לקל לרכיבה, ללא העברה תכופה של הילוכים".

אחרי שכיסיתי מרחק רציני על סיפון שתי הדוגמאות האחרונות לפילוסופיית המוצר הזו במהלך ההשקה בראג'סטן, אני לא יכול להתווכח עם זה.