מבחן בכורה: בראף סופריור Nefud

כתב: סר אלן קאת'קארט | צילום: Oli Tennent

שורה תחתונה: במטה בראף סופריור הצרפתי ממשיכים לעשות כבוד למותג הבריטי ולמורשת שלו, הנעוצה כאן במזרח התיכון, עם דגם מוצלח, מהנה ויפה, שכנראה לא יראה הרבה שבילים – אם בכלל.

בדיוק עשר שנים חלפו מאז שהדגם הראשון של מותג Brough Superior החוזר-לחיים, גרסה מודרנית של ה־SS100 האגדי שנולד לפני 100 שנה כסופרבייק החוקי-לכביש הראשון בעולם, נחשף בתערוכת EICMA מילאנו בשנת 2013. מאז, דרך חגיגות המאה שלה בשנת 2019, החברה המתגוררת כיום בצרפת יצרה לעצמה מוניטין מעורר קנאה של מצוינות בעיצוב ובהנדסה, יחד עם איכות ייצור, מה שהביא אותה גם למיזם המשותף המוצלח שלה עם מותג בריטי ארבע-גלגלי לא פחות היסטורי, אסטון מרטין. במסגרת המיזם המשותף כל יחידות ה־AMB 001 מוגדש הטורבו שעוצב על ידי אסטון מרטין ונבנה על ידי בראף סופריור נמכרו תוך מספר שבועות, למרות תג מחיר של 108,000 אירו, בעוד שהמוצרים של בראף עצמה צברו בינתיים קהל לקוחות בריא ברחבי הגלובוס, על פי הדיווחים, עם רשימת המתנה של כאלו הממתינים להצטרף אליהם.

מכיוון שמנכ"ל בראף סופריור, תיירי הנרייט, ועמיתו אלברט קסטיין, שאחראי לתפעול השוטף של החברה המעסיקה כעת במשרה מלאה 25 בעלי מלאכה במפעל האולטרה-מודרני שלה בטולוז, השיקו מחדש בהצלחה את בראף סופריור בתור יצרנית אופנועים בעלי ביצועים גבוהים ואיכותיים אך בעלי תגי מחיר גבוהים, אשר, למרות סגנון הרטרו שלהם עד כה, משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת ומודרנית לחלוטין, חומרים ברמה גבוהה ועיצוב רדיקלי.

המגוון ההולך וגדל של דגמי הווי-טווין של בראף סופריור שעוצבו ויוצרו בצרפת מאז ההשקה המחודשת של המותג ב־2013 התרחב כעת עוד יותר וכולל לראשונה דגם דו-שימושי עם יכולת שטח פוטנציאלית, ה־Nefud, סטריט-סקרמבלר שנועל עוד ביציאה מהמפעל צמיגי מישלין Anakee Wild שמנמנים וקובייתיים. הוא מבוסס על הרודסטר הדו-מושבי, ה־Lawrence שהוצג ב־2021, שהפך במהרה לדגם הנוכחי הפופולרי ביותר של בראף סופריור, ובעקבותיו ה־Nefud נכנס לייצור במפעל בראף בטולוז באותו מחיר של 68,800 אירו. עם זאת, עלינו להתייחס אליו כגרסה דו-גלגלית של הריינג' רובר האגדי, עוד קוצר מרחקים בריטי מפואר עם קבלות שטח שבעליו רק לעתים רחוקות מלכלכים את צמיגיו, אומר תיירי הנרייט. "ה־Nefud נבנה גם לשטח, עם הצמיגים הנכונים ושינויים קלים במתלים", הוא אומר. "אבל בדיוק כמו חברות אחרות שמייצרות סטריט-סקרמבלרים עם ביצועים גבוהים וצמיגי קוביות, אנחנו יודעים ש־95% מהלקוחות שלנו ישתמשו בו בעיקר בעיר, ככלי תחבורה אופנתי. הם יכולים לקחת אותו לשטח, במיוחד לשבילי חצץ או דרכי עפר דחוסות – אבל אנחנו חושבים שמעט מאוד יעשו זאת".

הדגם החדש נקרא על שם מדבר Nefud, מדבר בצפון ערב הסעודית, שהיה ב־1917 המקפצה לכיבוש נמל עקבה, הירדני. זה היה הניצחון הגדול ביותר במרד הערבי של מלחמת העולם הראשונה נגד האימפריה העות'מאנית הטורקית, והוא תוכנן על ידי חובב הבראף סופריור (שבעה אופנועים כאלו היו בבעלותו!) תומס אדוארד לורנס – המוכר יותר לחובבי קולנוע ברחבי העולם בתור לורנס איש ערב, לזכרו הנרייט ייצר את דגם הלורנס לפני שנתיים. "אנחנו בתהליך של יצירת שלוש משפחות דגמים שונות, כולן יבנו במלואן במפעל שלנו", הוא אומר. "משפחה אחת מכילה את דגמי הטורבו בעלי הביצועים הגבוהים ביותר, שכרגע הם כולם אסטון מרטינים, בעוד שהשנייה כוללת את אופנועי הביצועים הגבוהים עם המנוע האטמוספרי ועיצוב הרטרו, על פלטפורמת ה־SS100, כמו ה־Pendine Sand Racer וה־Anniversary. השלישית היא משפחת דגמים יומיומיים מדור חדש, בעלי מראה מודרני יותר מה־SS100 אך פחות קיצוני מה־AMB 001, שעדיין מספקים ביצועים טובים, אך בעלי מושב נמוך יותר עם מקום לנוסע נוסף, מערכות בלימה פחות קיצוניות וכו'. ההזמנות הרבות שקיבלנו עבור הלורנס מאז שהשקנו אותו לפני שנתיים מאשרות שנכון היה להציע ללקוחותינו את התצורה הזו, וה־Nefud הוא התוספת האחרונה למשפחת דגמי הבראף סופריור מהדור החדש".

למרות שה־Nefud הוא הדגם הראשון אי פעם של בראף סופריור עם צמיגי שטח מהמפעל, הוא לא הראשון שמיועד לשימוש בדרכים לא סלולות. בשנת 1925, לאחר שנתיים של ייצור, ה־SS100 המקורי התפתח לגרסה רב-שימושית בשם Alpine Grand Sports, המצוידת במנוע JAP בעל מהלך ארוך יותר בנפח 995 סמ"ק. הוא זכה לשם זה אחרי שבאותה שנה F.P. דיקסון וג'ורג' בראף עצמו רכבו על שני אבות טיפוס כאלו באוסטריה, בשמונה ימי Alpine Trial מתישים, בהם בראף ניצח ושלט באופן מוחלט. גם דיקסון חזר עם מדליה. בראף שמר את האופנוע הזה במשך שנה, וזכה איתו גם ב־London-Edinburgh Trial בשנת 1925 וגם ב־Victory Cup Trial במרץ 1926, לפני שמכר אותו לנסיך הודי. באותו זמן, רפליקת ה־Alpine Grand Sports נכנסה לייצור כדגם המוביל של בראף סופריור, ובשנת 1928 היה זה הדגם הראשון של החברה עם מתלה אחורי, כולל משולש בחלקה האחורי של השלדה וקפיצים מתחת למושב.

ה־Nefud הוא היורש לדגם הזה, והוא מונע על ידי אותו מנוע וי-טווין ב־88°, מקורר נוזל עם שמונה שסתומים במשקל 71 ק"ג, כמו דגמי ה־SS100, ה־Lawrence וה־Pendine Sand Racer. מנוע זה פותח במיוחד עבור בראף על ידי Akira Engineering מהעיר באיון בצרפת, שבונים גם את מנועי הקוואסאקי ZX-10R של קבוצת המפעל, שהניעו את אופנועי המרוץ של ג'ונתן ריי לשישה תארי סופרבייק עולמיים רצופים בשנים האחרונות. אבל הרכבה מלאה של כל מנוע מתבצעת כעת במפעל בראף סופריור בטולוז, מה שמאמת את טענתו של הנרייט שכל אופנועי בראף מיוצרים במלואם במפעל הבית. מנוע ה־997 סמ"ק של ה־Nefud מספק 102 כ"ס ב־9,600 סל"ד, עם מומנט שיא של 8.8 קג"מ זמין ב־7,300 סל"ד, עם פריסה רחבה שלו בכל טווח הסל"ד. כל זה מועבר לגלגל האחורי באמצעות תיבת שישה הילוכים מתוצרת CIMA האיטלקית, עם מצמד Adler APTC טבול שמן וסליפר קלאץ', ועם מנוע צעדים חשמלי מאפשר הפחתה בקשיחות קפיצי המצמד, לפעולת ידית ידידותית וקלה.

משלוח דגמי 'הדור החדש' של בראף סופריור החל בשנת 2021 עם הלורנס כדגם הראשון בסדרה, שמציע מושב עם מקום לנוסע נוסף, שעל ה־Nefud עדיין נראה כמו מושב ליחיד, כשחלקו האחורי של המושב מוסתר מתחת לכיסוי אלומיניום – במיוחד בהיעדר סט רגליות נוסף על אב הטיפוס! כמו כל דגמי הדור החדש של בראף סופריור, ה־Nefud מצויד במספר פתרונות הנדסיים מתקדמים ורכיבי קצה. הבולט ביותר מבין המאפיינים האוונגרדיים בדגם החדש בעל המראה הארוך (בסיס הגלגלים באורך 1,540 מ"מ) הוא המתלה הקדמי, המשלב מראה רטרו עם הנדסה אולטרה-מודרנית. על בסיס מזלג ה־wishbone שייצר המהנדס הצרפתי קלוד פיור, שהשתמש בו באופנוע המרוץ מרובע-הצילינדרים שלו, ה־Fior 500GP בעל צביעת המלבורו, בסוף שנות ה־80, עיצוב שהועתק מאוחר יותר על ידי BMW ביצירת מזלג הדואו-ליבר שמעטר את דגמי סדרת ה־K הנוכחיים שלה. דרך אגב, BMW היו חופשיים לעשות זאת, מכיוון שפיור ממוקד המרוצים לא רשם פטנט על העיצוב לאחר שהמציא אותו בסוף שנות ה־70. הוא עצמו התחרה על אופנועים שצוידו במתלה הזה בכמה מרוצי סיבולת גדולים, כולל מקום שלישי בסבב האוסטרי ב־1980 באליפות ה־1000km של ה־FIM, על גבי פיור-הונדה. מאוחר יותר המשיך פיור לבנות מספר אופנועי כביש עבור חברת Boxer של תיירי הנרייט, תוך שימוש באותו מתלה קדמי, שגרסה מודרנית שלו מותקנת בכל הדגמים החדשים של בראף סופריור, כמו גם באסטון מרטינים AMB 001 שיוצרו לצידם במפעל של החברה בטולוז.

אז האדפטציה האולטרה-קלה של מתלה ה־Fior של ה־Nefud כוללת מזלג מכורסם מאלומיניום, עם חוליות טיטניום, הנשלט על ידי בולם מונושוק שפותח במיוחד עבור בראף סופריור על ידי Donerre, יצרנית מתלים צרפתית יוקרתית וקטנה הממוקמת 60 ק"מ צפונית לטולוז, שמתכוונן לשיכוך החזרה ועומס קפיץ ומספק 120 מ"מ של מהלך לגלגל הקדמי. בחלק האחורי, זרוע מאלומיניום בעיבוד CNC עם ציר המותקן על בלוק המנוע, עם בולם נוסף של Donerre שמתכוונן במלואו לעומס קפיץ, כמו גם שיכוך כיווץ והחזרה ומספק מהלך גלגל של 130 מ"מ באמצעות לינק-פרוגרסיבי. גיאומטריית ההיגוי שונה מאשר בדגמי בראף הספורטיביים מבוססי ה־SS100, עם זווית היגוי של 24.6° ומפסע של 108.3 מ"מ.

מערכת הבלימה תוצרת Beringer של ה־Nefud משודכת ל־ABS של קונטיננטל וכוללת צמד דיסקים קדמיים בקוטר 320 מ"מ וקליפרים רדיאליים דו-בוכנתיים המשתמשים ברפידות סינטר מיוחדות כדי לעצור את האופנוע השוקל 200 ק"ג יבש, עם חלוקת משקל של 50/50%. יש דיסק נוסף בקוטר 230 מ"מ מאחור, גם הוא עם קליפר דו-בוכנתי. גלגלי השפיצים שהותקנו באופנוע המבחן נעלו צמיגי מישלין Anakee Wild קובייתיים על חישוקי אלומיניום, במידות 120/70-19 מקדימה, וצמיג 170/60-17 אחורי, צר בהרבה מה־200/55-17 המעטר את אחוריו של הלורנס, החולק עימו את רוב מכלוליו. אופציה נוספת לרוכשים – גלגלי אלומיניום בעיבוד CNC מתוצרת בראף.

מיכל הדלק העשוי קרבון פייבר של ה־Nefud, בנפח 17 ליטר, גם הוא משותף עם לורנס, אבל כאן נצבע באדום, בגוון ochre, כדי לסמל את ההשראה המדברית שלו, עושה כבוד לדגם ישן יותר בתיק העבודות של תיירי הנרייט. האפריליה Blue Marlin ב־2002, קפה רייסר עם מנוע ה־RSV1000, שהוא ייצר עבור החברה האיטלקית, עם אותם קווי מתאר גבוהים למיכל הדלק – וחיבור ישר ונקי בין הטנק והמושב, שמעניק מראה כאילו הם מותקנים ישירות על גבי המנוע. לוח השעונים האנלוגי העגול והגדול המחובר ללינק העליון במזלג של ה־Nefud הוא עוד מגע רטרו מודרני, עם פאנל דיגיטלי קטן המציג סל"ד, קילומטראז', מד מרחק מתאפס אחד בלבד וטמפרטורת מנוע – אם כי תצטרכו זכוכית מגדלת כדי לקרוא את זה! לבסוף, שני כפתורי המתכת הקטנים על כל כידון מפעילים את המאותת הרלוונטי, לצידם מתג החלפת אורות משמאל, ומימין כפתור מתנע.

היו לי שתי הזדמנויות לרכוב על ה־Nefud, הראשונה שבהן בפסטיבל המהירות של גודווד בשנה שעברה, שם חלקתי ברכיבה עם רוכב המבחן של בראף סופריור, Simon Pitelet, על אב הטיפוס של ה־Nefud ועל האסטון מרטין AMB 001 לעיני 100,000 צופים בפסטיבל, ועוד כמה מאות אלפים בבתיהם. כן אני יודע – אין צורך לרחם עלי! ורכיבה ארוכה יותר לאורך הכבישים הכפריים של דרום אנגליה מאוחר יותר השנה, כשהאופנוע ביקר שוב בבריטניה, סיפקה לי את ההזדמנות להכיר אותו כראוי – גם אם התבקשתי לא לרכוב עליו בשטח! זאת מכיוון שהוא היה בדרך לעוד מפגש אקסקלוסיבי של אניני טעם מוטוריים, בתקווה שאלו יהיו לקוחות פוטנציאליים.

כמו הלורנס, איתו הוא בעצם חולק חלקים רבים (מינוס הגלגל האחורי הצר יותר), הנפת הרגל מעל המושב הגבוה של ה־Nefud הראתה מיד עד כמה שונה הדגם החדש הזה מהדגמים הספורטיביים של בראף, דוגמת ה־SS100. שכן המושב האמור נמוך ב־50 מ"מ מאשר ב־SS100, וגובהו 780 מ"מ, וכתוצאה מכך מרגיש כאילו אני יושב יותר בתוך האופנוע מאשר עליו, כמו על אחיו הספורטיבי, כך שלמרות פוטנציאל השטח שלו, אין בעיה לרוכב בגובה 180 ס"מ להניח את שתי רגליו על הקרקע בעצירה. לכידון הטיטניום הגבוה העשוי מקשה אחת, שהוא יצירת אמנות מתכתית – ולמעשה מיוצר על ידי ברינגר, (אלו מהבלמים) – יש צורה שונה למדי בהשוואה לזה של הלורנס. זה גבוה ורחב יותר, אבל עם גריפים רחבים וקרובים יותר אל הרוכב, מבנה הכידון יחד עם הרגליות המעט נמוכות יותר יוצר תנוחת רכיבה זקופה ונוחה יותר, מה שמקל על הרכיבה עם ה־Nefud בתנועה עמוסה. ואכן, ההיגוי ממש קל הודות לגלגל הקדמי בקוטר 19 אינץ', אך לא עד כדי היגוי יתר בפניות של הכבישים הכפריים. זה אופנוע מאוד אינטואיטיבי, ועבורי הוא מדורג גבוה, יחד עם ה־Pendine בתור אופנוע הכביש המספק ביותר של בראף – אבל עם אפילו יותר אופי. אך אני לא מחבב את ידיות המתכת המושחרות, שיש להן נטייה להחליק בכפפות, ולמען האמת מעוצבות יתר על המידה, ומתמקדות יותר במראה מאשר בתפקוד. צריך להחליף אותן!

עם זאת, הכידון הרחב יותר מקל על השליטה בהחלקה הבלתי נמנעת של הגלגל האחורי, שהגיעה כשהתלהבתי יותר מדי בגודווד, ביציאה מפניות הדוקות יותר כמו ה־Molecombe, שם הגומי הדו-שימושי של מישלין – המפתיע באחיזתו בכל התנאים האחרים – כשל בחיפושו אחר אחיזה, בהיעדר בקרת אחיזה או עזרי רכיבה דיגיטליים דומים. אבל הצמיג לא גרוע בגלל זה, כי תחושת ההנאה והסיפוק ברכיבה על ה־Nefud עולה ככל שמקפידים להשתמש בכל שיש למנוע הווי-טווין הידידותי ועתיר המומנט שלו להציע. שיוט במהירות של 160 קמ"ש כשהמנוע מסתובב ב־7,000 סל"ד הזכיר לי את אותה תסמונת ריינג' רובר: ה־Nefud הוא גומע קילומטרים נהדר עם פוטנציאל שטח שאולי ישתמשו בו רק מדי פעם – אבל לפחות יודעים שזה בסדר ללכלך את הצמיגים האלו בשטח אם באמת רוצים.

יש אינספור נגיעות של פרטים מיוחדים ב־Nefud, כמו בכל הבראפים בני ימינו, כמו משאבות הבלם והמצמד האלגנטיות למראה, או הסמלים בקצה הכידון, או הקימורים התלת מימדיים האלגנטיים על גלזי המזלג, או… – ובכן, פשוט הביטו באופנוע וכל חמש שניות תמצאו משהו אחר להתפעל ממנו, כל זה מוסיף לתחושת האיכות. אפילו המפתח הוא יצירת אמנות – אם כי הכנסתו לסוויץ' שנמצא די רחוק לפני ומשמאל לראש הצילינדר הקדמי די קשה אם כבר יושבים על האופנוע. עם זאת, אם תעשו את זה מהצד, לפני שתעלו על סיפונו, תבחינו בלוח הקטן לידו, על המזלג, החתום על ידי הבחור שבנה את המנוע בבראף – כמו שבצד השני יש אחד החתום על ידי האיש שהרכיב את האופנוע במלואו. נחמד מאוד.

לחיצת אצבע את מתג ההתנעה והכיבוי האדום ומנוע הווי-טווין ב־88º מתעורר באופן מיידי בשאגה עמומה ונעימה מצמד המפלטים – האופנוע הזה נשמע כמו שהוא נראה. ביצירת ה־Nefud, הנרייט ושות' שיפרו בעדינות את צליל המנוע בהשוואה ל־SS100 – עדיין יש לו הרבה בס ומספיק עוצמה להנעים אוזניים, אבל הצורה בה הוא עובד מהנה יותר מבעבר. יש פיזור מומנט רחב שמתחיל עוד נמוך יותר מאשר בדגמי בראף האחרים עליהם רכבתי, מה שהופך אותו לגמיש עוד יותר, ומאפשר לצמצם את העברות ההילוכים אם תרצו. אבל במובן מסויים זה מתפספס, כי למרות כל המומנט שיש לו ופעולת ידית המצמד הקלה, החלקה והמדויקת, ועם כך שמדובר באופנוע אידיאלי לרכיבה בתנועה עירונית גם בזכות תיבת שישה הילוכים שעובדת ללא דופי, המפצה על העובדה שאין עליו אפילו קוויקשיפטר רגיל, שלא לדבר על אחד דו-כיווני, זה מעט מפתיע אין קוויקשיפטר באופנוע עם רמת בנייה וביצועים שכזו, כמו גם תג המחיר התואם – אבל תיירי הנרייט אומר שזה מהלך מכוון. "כמובן, יכולנו להתקין קוויקשיפטר, אבל אני לא רוצה למנוע מהבעלים כל מעורבות אישית ברכיבה על האופנוע הזה", הוא אומר. "זה אופנוע שמציע חוויית רכיבה טהורה, שלדעתי התערבות אלקטרונית מוגזמת תהרוס". יכול להיות שהוא צודק…

למרות שעדיין יש לו מצערת המופעלת ע"י כבל 'מיושן' – וכך יהיה בעתיד הנראה לעין, אז אין כרגע מבחר של מצבי רכיבה שיגיעו עם מצערת אלקטרונית – המיפוי בסל"ד הנמוך של מחשב ניהול המנוע של Synerject היה ממש מצוין, עם מיפוי דלק אידיאלי המספק מעבר חלק ממצערת סגורה, והספקת כוח ליניארית כשהסל"ד עולה. כך שכאשר אתם בולמים אל תוך הפנייה, מזלג ה־Fior יאפשר לעשות בצורה בטוחה לחלוטין, נקודת המעבר שבה פותחים את המצערת כדי להתחיל להאיץ אל מחוץ לפנייה לא מעוררת אף תגובה קופצנית או אגרסיבית מדי שעלולה לגרום לצמיג אחורי לאפקט נוסף, רק חיבור חלק, כמעט חמאתי. יש המון מומנט החל מ־2,000 סל"ד נמוכים, המוצגים על הצג הדיגיטלי הקשה לקריאה שבתוך השעון העגול והגדול המותקן במרכז הכידון. זה גם מציג את טמפרטורת המנוע ואת הקילומטראז', אבל עדיין אין מחוון הילוכים שבאמת יהיה שימושי באופנוע עתיר מומנט שכזה, בו קל מדי לאבד את המעקב באיזה הילוך נמצאים. כפי שאמרתי בעבר, אם לק.ט.מ 125 דיוק יש אחד כזה, גם בראף סופריור צריך. כמו כן, עדיין אין מד דלק – רק נורת אזהרה. ובזמן שאני מתלונן, כפתור ההתנעה והאיתותים עדיין קטנים ומסורבלים מדי לשימוש עם כפפות.

כפי שיספר כל בעל ב.מ.וו מסדרת K, ישנם מספר יתרונות למזלג של Fior, כולל הפרדת פעולת ההיגוי והמתלים, כך שהמתלה הקדמי מאפשר לבלום עמוק אל תוך הפנייה בזווית. יש גם התנהגות מתלים מעולה, הודות לבולם מתכוונן לחלוטין המבטל את בעיות החיכוך של כל מזלג טלסקופי, בתוספת האנטי-דייב המגיע עם העיצוב, שמפחית את העברת המשקל ושומר על גיאומטריית היגוי קבועה, מכיוון שהוא מאפשר לגלגל לנוע רק למעלה ולמטה, במישור אנכי אמיתי, אפילו תחת הבלימה הכי חזקה שאפשר. הוא גם מספק את טווח ההיגוי המצוין של ה־Nefud, בתוספת אפס שקיעת פרונט בבלימה, כך שאין סיכון שהגלגל הקדמי יגע במנוע. ויש גם ירידה במשקל הבלתי מוקפץ, מה שמוביל להתנהגות משופרת, ואסתטיקה נקייה יותר. מזלג הווישבון מציע גם פוטנציאל התאמה אידיאלית לכל גיאומטריית ההיגוי – מפסע, זווית היגוי, בסיס הגלגלים, גובה וחלוקת משקל, כמו גם כוונון עדין וקל יותר של המתלים משאפשרי אפילו במזלג הטלסקופי המתוחכם ביותר. תוסיפו את יחס הקשיחות והמשקל המשופר של המתלה הזה בהשוואה למזלג טלסקופי, ותוכלו להעריך את הסיבות לאמונה הפנאטית שהייתה לקלוד פיור בעיצוב שלו, שמהנדסי ב.מ.וו זיהו מאוחר יותר, והנרייט שילב כעת בהצלחה בכל הבראף סופריור החדשים.

את כל היתרונות האלו אתם יכולים לחוש מהר מאוד על ה־Nefud, מהאופן בו טרייל-ברייקינג מאוחר ועמוק יותר הופך במהרה לטבע שני, ללא חשש שהמתלה הקדמי לא ישתף פעולה. אתם יכולים לראות את מגן הרוח השקוף נע מעלה ומטה ומסמן כי המתלים עדיין פועלים כדי להעלים אי אילו בעיות על פני הכביש, למרות שממש לא מרגישים את זה פיזית כי הבולם המתכוונן עובד כל כך טוב, עם יכולת מצוינת גם על כבישים לא מטופחים. יתרה מכך, הנרייט שמר על צלילה קדמית מינימלית – ככל שזה ניתן – כדי לתת למישהו שלא מכיר את המתלה הזה את התחושה שהאופנוע מגיב כשלוחצים בעוצמה את ידית הבלם הקדמי. מה שאכן קורה, מכיוון שהבלמים של ברינגר באמת יעילים בעצירת האופנוע הקל למדי, במיוחד אם מערבים גם את הבלם האחורי כשרוצים להשיל מהירות ביעילות.

למרות הגלגל הקדמי בקוטר 19 אינץ', נראה שההיגוי של ה־Nefud לא רק שלא איטי יותר, ובהשוואה לגלגל ה־18 אינץ' של ה־SS100, הוא דווקא מדויק יותר מה־SS100, כנראה בגלל תנוחת הרכיבה הזקופה יותר, והמנוף של הכידון הרחב הזה. לבולם האחורי המתכוונן במלואו יש אותו לינק פרוגרסיבי כמו ל־SS100, והוא מספק מהלך גלגל דומה של 130 מ"מ, אשר אינו מספיק עבור רכיבת שטח רצינית, אך מרגיש טוב הרבה יותר מהחיבור הישיר של ה־Pendine וגם איכות הרכיבה הייתה יותר טובה.

ושוב, נראה שתיירי הנרייט והצוות שלו בבראף סופריור יכולים לסמן לעצמם ניצחון נוסף עם ה־Nefud החדש, אם כי חבל ששוב הבעלות על אופנוע כל כך יפה וכל כך מהנה לרכיבה תהיה מוגבלת רק למעטים בעלי ממון. בהשקה מחדש של מותג בראף סופריור לאחר 85 שנות תרדמת, הם יכולים להיות גאים בכך שהאגדה ממשיכה להתקיים, הודות לעוד דגם מוצלח והפעם סופר פרקטי של אחד האופנועים המודרניים המיוחדים ביותר שכסף יכול לקנות.