מבחן בכורה: רויאל אנפילד שוטגאן 650 בהשקה עולמית

כתב: סר אלן קאת'קארט | צילום: Royal Enfield

שורה תחתונה: השוטגאן הוא אופנוע מהנה, שאמנם מיועד להיות דף חלק ליצירת קרוזר בהתאמה אישית, אבל בעל יכולות מפתיעות משלו.

רויאל אנפילד השיקה לפני שש שנים, בשנת 2018, את אופנועי הטווין הראשונים שלה בעידן המודרני, ה־Interceptor 650 וה־Continental GT 650, שפותחו, נבנו ותומחרו בצורה נהדרת, והזניקו את היצרנית ההודית להובלת שוק האופנועים בנפח בינוני.

לצמד הדגמים הללו הצטרף לפני שנה ה־Super Meteor, הראשון במה שהוגדר כסדרה של גרסאות Custom על אותה פלטפורמה דו-צילינדרית. זה היה להיט אפילו יותר גדול מקודמיו, למרות עיכוב באספקה לשווקים שונים, שלושת הדגמים היקרים והחזקים ביותר במגוון של רויאל אנפילד, שמנכ"ל החברה סידהרת'ה לאל ציפה שיהפכו למבקושים ביותר בקרב הלקוחות מחוץ להודו, במקום זאת, זכו לביקוש מפתיע דווקא בשוק הביתי ההודי של החברה שעלה בהרבה על הציפיות שלהם. אפילו כשהייצור במפעל החברה מחוץ לצ'נאי עובד בקצב גבוה שישה ימים בשבוע, יש רשימות המתנה בכל מקום לאופנועים האלו, שכן הייצור מתקשה לעמוד בקצב הביקוש. למרות זאת, חברת האם של רויאל אנפילד Eicher Motors דיווחה על עלייה עצומה של 54.7% ברווח הנקי בנובמבר האחרון, עבור הרבעון השני של שנת העסקים שלה, עם עלייה של 17% במחזור על רקע עלייה של 13% במכירות רויאל אנפילד. וללא הקושי לעמוד בביקוש, המאזן הבריא הזה כבר יכול היה להיות טוב עוד יותר.

כעת, הצרות הטובות של רויאל אנפילד עלולות לגדול עם השקת ה־Shotgun 650 לשנת 2024, גרסה נוספת בגזרת ה־Custom של רויאל אנפילד העושה שימוש באותה שלדה של הסופר מטאור, אך עם גיאומטריית שלדה שונה בתכלית, ותנוחת רכיבה שונה למדי. השוטגאן מבוסס על אופנוע הקונספט Shotgun SG650 שהוצג בתערוכת EICMA מילאנו 2021, שהזניק את ההתעניינות העולמית די והותר כדי לשכנע את הנהלת רויאל אנפילד שאכן יהיה שוק לאופנוע כזה. התוצאה תגיע בקרוב לסוכנויות רויאל אנפילד ברחבי העולם, בארבעה צבעים שונים, כולם במחירים נוחים ובשילוב אחריות יצרן ללא הגבלת ק"מ לשלוש שנים. דגם הבסיס ב־Sheetmetal Grey יעלה 6,699 ליש"ט בבריטניה, בעוד גרסאות ה־Plasma Blue וה־Green Drill מתומחרות ב־100 ליש"ט יותר, ודגם הפרימיום ב־Stencil White עולה 6,899 ליש"ט. לשם השוואה, הסופר מטאור 650 מתחיל ב-6,799 ליש"ט. ובכל זאת, המחירים הנמוכים האלו עבור טווין מקבילי מאובזר היטב בנפח ביניים מאשרים שרויאל אנפילד ממשיכה במסורת שלה להציע הרבה אופנוע בתמורה לכסף.

השוטגאן נולד כדף חלק להתאמה אישית, מספר מארק וולס, מנהל אסטרטגיית המוצר והעיצוב של רויאל אנפילד. "בדקנו מה אנשים עושים עם האופנועים שלנו לאחר הרכישה, וראינו שהם נוטים יותר ויותר לקסטם ולהתאים אותם אישית", הוא אומר. "אז החלטנו ליצור את השוטגאן כנקודת ההתחלה עבורם, ולקחנו השראה מעולם הקסטום כדי ליצור פלטפורמה שאנשים יכולים לקחת קדימה ולפתח בעצמם". אנשים באנפילד מכנים את התוצאה ככזו ש'נולדה מכאוס יצירתי', מה שמסכם בצורה יפה את עולם הקסטום!

אבל כדי ליצור את הפלטפורמה הזו, רויאל אנפילד לא רק לחצה על כפתור המחיקה של הכרום והניקל וייצרה אופנוע שחור מט ונטול אביזרים, כמו הדוקאטי מונסטר M600 Dark, אלא דגם חדש בפני עצמו. זה מספק חווית רכיבה שונה בתכלית בהשוואה לשלושת דגמי ה־650 האחרים של רויאל אנפילד, למרות שארבעתם מונעים על ידי אותו מנוע טווין מקבילי מקורר אוויר ושמן, עם גל-זיזים עליון יחיד ושמונה שסתומים, בנפח 648 סמ"ק, שפותח במרכז הטכנולוגיה הבריטי של רויאל אנפילד ליד Leicester. זה מצויד בגל-איזון להפחתת רעידות מהמנוע, יחס דחיסה נמוך למדי של 9.5:1 וגל ארכובה של 270°. עם מידות קדח ומהלך של 78 מ"מ ו־67.8 מ"מ, המנוע מוזרק הדלק משתמש ב־ECU של בוש וזוג גופי מצערת של Mikuni בקוטר 34 מ"מ, ומייצר הספק מירבי של 47 כ"ס ב־7,250 סל"ד, בעוד מומנט מרבי של 5.3 קג"מ מתקבל ב־5,650 סל"ד.

תיבת ההילוכים בעלת שישה הילוכים וכוללת סליפר ואסיסט קלאץ', וצריכת הדלק עומדת על 22 ק"מ לליטר. סיימון וורברטון, שמנהל את הפיתוח של כל מוצרי רויאל אנפילד החדשים הן בבריטניה והן בהודו, מסביר כי משטרי הבדיקה הקפדניים שנערכו בו זמנית בהודו, אירופה, ארה"ב ובריטניה הם ייחודיים לרויאל אנפילד. "באירופה קריר יותר והכבישים מהירים יותר. בהודו, הרבה יותר חם, והמהירות הממוצעת הרבה יותר איטית, אז היינו צריכים לתכנן אופנוע שיכול לעבוד בשניהם היטב. בנוסף, צריכת דלק היא נושא מרכזי בהודו, בה איכות הדלק לרוב ירודה. אנחנו צריכים לקחת את כל זה בחשבון בתהליך הפיתוח שלנו".

המנוע משמש כגורם נושא עומס בשלדת העריסה הפתוחה מפלדה, המשותפת לשני דגמי הקסטום כפולי הצילינדרים, שפותחה על ידי חברת הבת הבריטית של רויאל אנפילד, Harris Performance, ונושאת מזלג Showa BP הפוך בקוטר 43 מ"מ, ללא כיוונון, עם זווית היגוי הדוקה יותר של 25.3° על השוטגאן לעומת 27.6° על הסופר מטאור, עם 120 מ"מ של מהלך גלגל. צמד בולמי ה־Showa האחוריים מספקים רק 90 מ"מ של מהלך גלגל, ויש להם יכולת כוונון של חמישה מצבי עומס קפיץ. בסיס גלגלים באורך 1,465 מ"מ בשוטגאן, קצר ב־35 מ"מ מהסופר מטאור, בין היתר בגלל מידות הצמיגים. צמיג CEAT Zoom Cruz ZE במידה 100/90-18 מותקן בחזית האופנוע החדש, לעומת 19 אינץ' מלפנים ו־16 אינץ' מאחור על הסופר מטאור, בעוד השוטגאן נועל צמיג במידה 150/70-17 מאחור. הבלימה בשני האופנועים נעשית בעזרת דיסק קדמי בודד בקוטר 320 מ"מ ודיסק 300 מ"מ מאחור, כל אחד מהם נאחז ע"י קליפר ByBre כפול בוכנות. ABS של בוש מותקן כסטנדרט, ועוזר להשיג תאימות לתקן אירו 5+ עבור שני האופנועים. השוטגאן שוקל 240 ק"ג עם מיכל דלק מלא של 13.8 ליטר, כשהסופר מטאור שוקל 1 ק"ג יותר, אבל עם מיכל של 15.7 ליטר, בעוד שהמושב גבוה יותר, עם 795 מ"מ בשוטגאן (לעומת 740/765 מ"מ בסופר מטאור), רוב הלקוחות עדיין יכולים להניח את שתי רגליים בטוחות על הקרקע.

כידון התיור הגבוה והרחב של הסופר מטאור הוחלף בשוטגאן באחד צר ושטוח יותר, הנמשך בעדינות לאחור, וכולל ידיות קלאץ' ובלם מתכווננות. אין מד סל"ד, רק שעון ספידומטר אנלוגי עגול יחיד המשלב צג LCD דיגיטלי מובנה, המציג את ההילוך הנבחר, מד דלק, שעה, וגם שקע USB כסטנדרט. ה־Tripper, מערכת הניווט פניה-אחר-פניה של רויאל אנפילד, שפותחה בשיתוף גוגל ומקושרת לסמארטפון של הרוכב באמצעות בלוטוס', כלולה כסטנדרט, כמו בסופר מטאור. אבל אין מחזיק לטלפון – אחד כזה תוכלו לרכוש מ־31 האביזרים המקוריים של רויאל אנפילד, החל ממראות קצה כידון ומושב סולו מפוסל ועד חישוקים מכורסמים. האופנוע מגיע גם עם הפיצ'ר החדש של רויאל אנפילד, ה־Wingman, אפליקציה המאפשרת למשתמש לצפות במיקום האופנוע, רמות הדלק ושמן המנוע, תזכורות שירות ועוד.

גם ג'ק צד שקל מאוד לשימוש בישיבה על האופנוע וגם ג'ק אמצע עם גישה קלה, מגיעים כסטוק. בתי המתגים החדשים בעלי המראה המלוטש גם מסוגננים וגם פרקטיים, למרות שנראו מעט עירומים בגלל היעדר כל אלקטרוניקה מלבד הזרקת דלק ו־ABS על אופנוע עם מצערת בעלת כבל. ובכך, נטולי הכפתורים והמתגים של הנלווים לטכנולוגיית רכב-על-חוט, נראים בנויים היטב, בעוד ידיות הכידון בעלות הפרופיל המזכיר צורת חבית, המשלבות את הלוגו של רויאל אנפילד, מעוצבות בצורה טובה לאחיזה נוחה. פנס ה־LED הראשי עטוף באלומיניום מסוגנן ומותאם בסגנון לפנס ה־LED אחורי. איכות הבנייה מעולה עם תשומת לב ברורה לפרטים.

ההזדמנות לבלות יום רכיבה של 240 ק"מ על השוטגאן, דרך הכבישים המהירים עמוסי התנועה של לוס אנג'לס בדרך לכביש המהיר האגדי אנג'לס קרסט, המוביל לקצה מדבר מוהאבי, חשפה אופנוע מפתיע מאוד שלא היה בכלל מה שציפיתי. לאחר שלושה ימים של רכיבה על הסופר מטאור דרך מדבר רג'סטאן של הודו שנה קודם לכן, ציפיתי שהשוטגאן יהיה גרסה מופשטת של הקרוזר שלוח הרגליים, אבל במקום זאת, נתגלה אופנוע מסוג אחר. כאשר הרגליות ממוקמות 284 מ"מ יותר לאחור – כמעט 30 ס"מ!! – ו־82 מ"מ יותר למטה, על אותה שלדה כמו הסופר מטאור, יחד עם המושב הגבוה יותר, התוצאה היא תנוחת רכיבה טבעית והגיונית יותר אך גם ספורטיבית יותר עבור השוטגאן, כפי שאישרה הרכיבה בכבישים המפותלים יחד עם לא אחר מאשר אלוף העולם שלוש פעמים פרדי ספנסר. פרדי חבר לרויאל אנפילד בשנה האחרונה כשגריר מותג ומאמן רכיבה עבור סדרת המרוצים האמריקאית Build, Train, Race של החברה ההודית, המיועדת לרוכבות, והצטרפותו להשקה סיפקה לו את ההזדמנות לחוות את מנוע הטווין המקבילי של האנפילד לאורך אחד מכבישי המרוצים המשובחים ביותר של דרום קליפורניה.

האופנועים עליהם רכבנו היו גרסאות ה־Stencil White הבכירות, מהן מושב הנוסע והסבל האחורי, אשר כלולים כסטנדרט, הוסרו על ידי רויאל אנפילד כדי לספק מראה בובר מופשט. המושב היחיד התגלה כיותר נוח ממה שהוא נראה, ללא שום נמנום ישבני אחרי יותר מ־200 ק"מ. זאת בגלל שגל-האיזון של המנוע באמת עושה את עבודתו, ללא כל ויברציה העוברת דרך הכידון או הרגליות בכל סל"ד, ורק רטט קל עד בלתי מורגש עובר דרך המושב האמור, ולמעשה די נעים! זאת אחרי שלוחצים על הכפתור והמנוע מתעורר מיידית לחיים, מתיישב היכן שבהיעדר מד – למה?! – אני מניח שיהיה סרק מהיר ב־1,200 סל"ד, כאשר המקצב שנקבע על ידי גל-ארכובה 270° מופק דרך מפלטים מאוד לא יפים בשחור מט שיהיו המועמדים הראשונים שלי להחלפה אילו יטילו עלי להתאים אישית את השוטגאן עליו רכבתי.

הגיע הזמן להצטרף לפרדי במרדף אחר הרוכב המוביל המהיר שלנו, קולין פטיסון, לאורך הכבישים ההרריים המתפתלים של דרום קליפורניה, ואז הבנתי את אופיו האמיתי של השוטגאן. לקרוא לו קסטום, כפי שרויאל אנפילד עושה, ממש מסתיר את הטבע האמיתי שלו, מרמז על התנהגות של "שופוני" המתעדפת את המראה על פני הרכיבה, בעוד אדם או סדנא צבעו מחדש את האופנוע כדי לשקף את הסגנון האומנותי של הבעלים. לרויאל אנפילד היו כחצי תריסר דוגמאות כאלו שהוצגו ב־Bike Shed LA, שהותאמו באופן אישי על ידי גאוני הקסטומיזציה כמו רולנד סנדס וכריסטיאן סוסה – אבל השוטגאן הוא הרבה יותר מזה.

שכן השיפורים הדינמיים שסיימון וורברטון וצוותו ביצעו באופנוע, בהשוואה לסופר מטאור, הפכו את השוטגאן ללא פחות מאופנוע Hotrod, שבו אין ספק כי האופי גובר על היופי. קחו לדוגמה את ההתנהגות – בסיס הגלגלים הקצר ב־35 מ"מ, זווית ההיגוי החדה יותר והמפסע המופחת, הם לא כל הסיפור – שכן המזלג עצמו קצר ב־30 מ"מ מאשר בסופר מטאור, והבולמים האחוריים ארוכים ב-20 מ"מ. יחד עם תנוחת הרכיבה השונה, כל זה מעביר יותר משקל לגלגל הקדמי, ויש לו השפעה של חידוד ההיגוי של השוטגאן בצורה קיצונית למדי. לא קשה לזהות את ידיו האוסטרליות של פול יאנג, הבוחן הראשי של רויאל אנפילד ורוכב ה־500GP ו־British Supersport לשעבר, בכל זה, כי התוצאה הסופית היא אופנוע שכל כך יעיל ומתגמל ברכיבה מהירה בצורה שהמראה שלו לא מכין אותך אליו. זה דף חלק, תזכרו.

אז הטיית השוטגאן מצד לצד בהילוך שלישי, דרך רצפי הפניות המצויים בשפע בכביש האנג'לס קרסט, מרגישה כטבע שני לרודסטר המתוק הזה, שפונה אל תוך האייפקס בקלות, אך בדיוק. הוא לא סתם נופל לפינה, אלא נכנס אליה מוכן לעשות את מה שאומרים לו לעשות, במונחים של שמירה על מהירות פנייה, מבלי להתקפל על הגלגל הקדמי – אם כי באופן בלתי נמנע, אם תעשו זאת תראו לא מעט פעמים את הגששים שבתחתית הרגליות מוציאים ניצוצות! זה בתורו דורש הרבה מהצמיג הקדמי, ונדהמתי – וזו לא הגזמה, כי גם פרדי הסכים – מהביצועים של הצמיג הקדמי של CEAT בקוטר 18 אינץ'. הוא נצמד כמו דבק לאספלט הקליפורני עם ערימות של אחיזה גם על הצד, ומספק פידבק הראוי לטכנולוגיות פירלי ששימשו ליצירתו. מזלג ה־Showa גם מילא את תפקידו בהנצחת הביטחון המוחלט בקדמת השוטגאן, אופנוע "הקסטום" הזה, ומי שבחר את הכיוונון המקורי, של הבולם הלא מתכוונן, בהחלט ידע מה הוא עושה. שוב יאנג? בהחלט יכול להיות…

לעומת זאת, 90 המ"מ המוגבלים של המתלה האחורי היו פחות אידיאליים – השיכוך בסדר, רק שאין לו הרבה מהלך גלגלים כדי לעשות את עבודתו. התוצאה הייתה שהשוטגאן קיפץ בצורה מורגשת מעל בליטות בכביש ההררי, ואיכות הרכיבה לא הייתה הטובה במיוחד על פני משטחים מחוספסים. מצאתי את זה מפתיע בהתחשב בכך שמהנדסי רויאל אנפילד תיאורטית שיחררו פוטנציאל נוסף של 20 מ"מ מהלך גלגל באמצעות הבולמים הארוכים יותר. ובכל זאת, זה לא הזיק להתנהגות הכללית של השוטגאן, ושלדת ההאריס מעולם לא איבדה מקשיחותה, אפילו לא בפניה המפורסמת באנג'לס קרסט הצוללת ימינה, שאם לא מכירים היטב יכולה להיות די מבהילה לרוכב באופן אישי, שלא לדבר על הבולמים של האופנוע! השוטגאן התנער מזה וחזר לפעילות רגילה ללא תנועה אחת לא רצויה בכידון. ונגיעה בידית הבלם הקדמי כדי להשיל מעט מהירות לתוך פנייה בירידה לא הביאה את השוטגאן להתיישר ולכוון אותנו ישירות אל עבר מקסיקו. הוא ניטרלי לחלוטין בהתנהגותו.

טרייל-ברייקינג לתוך פנייה כזו מרגישה כטבע שני לבלמי ה־ByBre ההודים מתוצרת ברמבו, שעצרו היטב את השוטגאן ממהירות גבוהה אם משתמשים בהם יחדיו בעוצמה יחסית. אבל הדיסק הקדמי הבודד בקוטר 320 מ"מ אינו חזק במיוחד כאשר משתמשים בו בלבד כדי להאט אופנוע כבד למדי עבור 650 טווין, במשקל של 240 ק"ג עם מכל דלק של 13.8 ליטר, או 230 ק"ג ללא דלק – משקל זהה בדיוק לטריומף בובר 1200 סמ"ק הנוכחי, עם כמעט פי שניים בנפח ועם 80% יותר כ"ס ומומנט כפול. מה שמציל את השוטגאן מלהיות בתת-בלימה הוא הדיסק האחורי בקוטר 300 מ"מ, אשר לא רק ראוי לאופנוע קסטום, אלא גם להונדה RC211V של אלוף ה־MotoGP המנוח ניקי היידן, רוכב השטח לשעבר שעל כל אופנועי המרוץ שלו הקפיד שיהיה אחד כזה. ובכן, זה עזר לו לנצח את ולנטינו רוסי בקרב על תואר אלוף העולם…! עם זאת, על הרויאל אנפילד צריך להיזהר משימוש יתר בו, אלא אם שמך הוא פרדי ספנסר ואתה משחזר את ימי ילדותך כדירט-טרקר בזמן האטה לקראת פנייה, כשהחלק האחורי של השוטגאן מתנער מצד לצד. לעזאזל – הלוואי שגם אני יכולתי לעשות את זה…!

אבל מה שמאפשר לשוטגאן להציג את נימוסי התנהגותו הטובה והבלתי צפויה בצורה הטובה ביותר הם הביצועים של אותו מנוע דו-צילינדרי בנפח 650 סמ"ק. פעם נוספת, זה הוכיח את עצמו כיעיל וסופר-חלק, כשהפעם היחידה שבאמת מרגישים שזה 'רק' 650 ולא משהו גדול יותר היא ברול-און על הכביש המהיר. בעיקרון, אם אתם רוצים להאיץ אפילו במהירות סבירה, למשל, מ־100 ל־130 קמ"ש בהילוך השישי, אתם חייבים להוריד הילוך אחד או אפילו שניים ולאפשר למנוע לעלות בסל"ד. זו לא טרחה כמובן, מכיוון שתיבת ההילוכים של הרויאל אנפילד ממש חלקה ומדויקת – אני באמת לא זוכר שרכבתי על אופנוע כביש עם תיבת הילוכים טובה יותר מזו. באותה מידה, גם פעולת המצמד וגם החלפת ההילוכים קלות, עם תחושת דיוק נהדרת, ובנוסף ניתן למצוא את הניוטרל בקלות בכל פעם, ונסיעה בתנועה כבדה בעיר אינה קשה. כל התפעול הוא כמו קלישאת החמאה – וללא דופי. עם זאת, ההילוך השלישי תוכנן היטב ובו אפשר להחזיק קילומטר מפותל אחר קילומטר מפותל ברכיבה דרך כבישים הרריים, כאשר המנוע הגמיש נע בקלות מסל"ד נמוך עד גבוה. היעדר מד סל"ד או אפילו נורת העברה הפך למעצבן בסופו של יום, בגלל שהמנוע כל כך חלק וסלחן, לא הייתה לי כל אזהרה מתי הוא יגיע למגביל, שלמרות מצערת רגילה לא חתך בגסות אלא עבד כמעט כמו מצערת אלקטרונית המגלגלת את הסל"ד לאחור. בוא נדאג למד סל"ד על הגרסה הבאה, בבקשה!

השורה התחתונה היא שמדובר באופנוע מאוד מאוד טוב שמספק רמת ביצועים גבוהה באופן בלתי צפוי יחד עם היכולת להיות אינדיבידואלי כפי שחשבון הבנק והדימיון מאפשרים. בתחפושת הסטנדרטית שלו זה ממש אופנוע סליפר, אופנוע שהמראה הנאה אך חסר המעוף שלו מסווה – ובכן, לא כל כך אריה, אולי פומה בהיותו רק 650. עם זאת, בכינויו קסטום, אני חושב שרויאל אנפילד מעט פספסה את מה שהאופנוע הזה באמת.

מכיוון שה־650 Shotgun הוא גרסה מודרנית של זן אופנועי הספורט המוסווים שיצרו היצרניות היפניות בסוף שנות ה־80 וה־90, שנמכרו במחירים נוחים, מצוידים במתלים בסיסיים להפליא, גלגלים, בלמים, צמיגים, קרבורטורים, עיצוב וכו', אשר לאחר מכן היו תלויים ברוכב שישפר אותם במידת רצונו וכפי שהוא יכול להרשות לעצמו. אלה כללו אופנועים כמו ההונדה Bros 650 (המכונה הונדה הוק בארה"ב) שהפך לקלאסיקה אהובה משנת 1988 ואילך ביפן, או הקוואסאקי מרובעי הצילינדרים Zephyr עם מנועי 400, 550 או 750 סמ"ק מקוררי אוויר בהשראת אופנוע אליפות ה־AMA סופרבייק של אדי לוסון. או הימאהה טריקסי, ה־TRX850 שמקורו ב־TDM ובסופו של דבר ב־YZE850 של סטפן פטראנסל שזכה שש פעמים בדקאר, שהיה אביו הקדמון הקלאסי של השוטגאן, כאופנוע הראשון עם גל-ארכובה של 270° במנוע טווין מקבילי. כל הדגמים הפופולריים האלו ואחרים נוצרו כדי לספק דף חלק לבעלים שיתאימו אותם אישית, באדיבות מותגים נחשקים כמו ברמבו, אוהלינס, קייהין, מרקזיני ואחרים – מלבד זאת, בעוד שהתוצאה המוגמרת לעתים קרובות קיבלה צביעת בנזאי, השיפורים המכניים הם שבאמת גרמו לכל אופנוע לבלוט כאופנוע בהתאמה אישית. קסטום, אבל אחר.

אז הרויאל אנפילד Shotgun 650 הוא קלאסיקת 'זיקית' מודרנית, אופנוע שכיף לרכוב עליו ובמחיר סביר, עם פוטנציאל עצום להתאמה אישית ושיפור. ולא רק באמצעות צבע…

מעוניינים ברכיבת מבחן?

קראתי והסכמתי לתנאי השימוש באתר.