מבחן דרכים: פאנטיק קבאלרו 700

כתב: אריק רוזנבלום | צילום: דניאל דהרי

שורה תחתונה: מספק טווח שימושים גדול, מהנה, איכותי ושופע סטייל, מחירו יקר – ובכל זאת, התאהבנו.

פאנטיק הוא מותג אופנועים ותיק, האמת היא שלא כל כך ותיק כשמביאים בחשבון חברות כמו הארלי דוידסון או רויאל אנפילד, אינדיאן או טריומף, שמייצרות אופנועים כבר מעל ל־100 שנים, אבל פאנטיק שמייצר אופנועים מאז 1968 מרגיש לנו ותיק יותר בגלל יחוס, או יחסיות… אם הייתם כאן בסביבה בשנות ה־70 וה־80 או שאתם מכירים רוכב אחר שהיה, בטוח שמעתם את השם הזה, יחד עם עוד מותגים איטלקים וספרדים, שרובם אינם עוד.

פאנטיק היה מושא הערצה של לא מעט רוכבים בישראל בפרק בראשית של ענף האופנועים הישראלי, מאז עברו הרבה שנים וגלגולים ולא מזמן פאנטיק חזרה לחיינו, לפני כעשור, עם מגוון די מצומצם של כלים, רובם צנועי נפח – שכן פאנטיק מאז ומתמיד התמקדה בזה – אבל מרגע כניסתה של פאנטיק לעשור הנוכחי משהו השתנה. זה התחיל עם הגברת הנוכחות בזירת המרוצים העולמית, ובחסות הקשר המתהדק עם ימאהה, ששיאו במכירה של מפעל המנועים מינארלי מידי היפנית לידי האיטלקית, החלו להופיע דגמים חדשים, בקטגוריות נוספות ובאיכות גבוה הרבה יותר.

עם השתתפות בראלי דקאר ובאליפות המוטו2 ברקורד שלה, תזרים מזומנים ויכולות פיתוח חדשות ממפעל מינארלי ותמיכה מחברה יפנית מוכרת, לראשונה אי פעם פאנטיק הייתה מוכנה לעלות בנפח עם הדגם הדו-צילינדרי הראשון שלה, הקבאלרו 700 המצויד במנוע טווין מקבילי בנפח 689 סמ"ק.

אם הנפח הזה נשמע לכם מוכר, אז חכו שתשמעו אותו עובד, אז מיד תבחינו בצליל של מנוע הקרוספליין CP2 של ימאהה, שמגיע מה־MT-07, טנרה 700, XSR700, טרייסר 7 ו־R7, ומותקן בפעם הראשונה בשלדה איטלקית. זו עשויה פלדת כרומולי ופותחה ע"י פאנטיק במרכז המו"פ שלה. סביב המנוע של ימאהה והשלדה של פאנטיק מותקנים מכלולים איכותיים דוגמת בולמי מרזוקי, בלמי ברמבו, מערכת פליטה דו-קנית מנירוסטה וחבילה אלקטרונית הכוללת חיישן מדידת אינרציה (IMU), קורנרינג ABS, בקרת אחיזה, 3 מצבי רכיבה המאפשרים גם כיבוי מלא של כל הבקרות וצג TFT עגול עם קישוריות בלוטוס, כמו גם תאורת LED מלאה.

העיצוב נאמן לייתר דגמי הקבאלרו (למעשה, יש לומר "קבאיירו", אך ההגייה השגויה כבר הכתה שורש), ושם נגמר הדימיון, שכן ה־700 הוא אופנוע חדש לחלוטין, עם רמת גימור ובניה שניתן בקלות לתאר כיפנית, אופנוע שמרגיש איכותי ושלם, עטוף בסטייל של סקרמבלר איטלקי מושך תשומת לב. ואם חשבנו שאות הכבוד הגבוה ביותר שאנחנו מסוגלים להעניק לו הוא בתיאורו כאופנוע עם גימור יפני, אז עיטור גבוה אף יותר הוא מקבל על הצורה בה הקבאלרו 700 הצליח להזכיר לנו את הסקמבלר אייקון החדש של דוקאטי. מחמאה ממעלה ראשונה.

כבר רכבנו על הקבאלרו בעבר, בגרסת ה־500, וחשבנו שאנחנו כבר יודעים למה לצפות, היינו אפילו מוכנים להתאכזב בשל תג המחיר הגבוה וניסיון העבר שלא היה תמיד חיובי. אך מרגע שהמשאית עצרה ברחוב וזכינו במבט קרוב יותר בקבאלרו 700, התמלאנו התרגשות להוריד אותו מהעגלה, להניע ולשחרר קלאץ'. וכך היה, התארגנו בזריזות ועלינו על הקבאלרו, מיד במטרים הראשונים נוכחותו של מנוע ה־CP2, שאנחנו – ועוד כמה עשרות אלפים ברחבי העולם – אוהבים מאוד, מבורכת ומאפשרת להתחבר בקלות לאופנוע.

הקבאלרו 700 מעט יותר גדול, ומשמעותית יותר רחב, מאחיו הסינגל, המושב רחב ומרווח, מזמין מאוד להעמיס עליו אדם נוסף ולצאת לטייל, אך נמוך מספיק כדי שגם רוכב בגובה ממוצע יגיע בקלות לקרקע עם שתי רגליים מלאות. הקבאלרו אופנוע מאוד ידידותי ונוסך המון ביטחון, עם התנהגות מעולה בכביש, היגוי קל ומדויק, תחושת יציבות בתוך פנייה בכמעט כל מהירות, אחיזה מעולה של הצמיגים ומתלים שלמרות היעדר כיוונון עושים עבודה טובה בשיכוך מבלי להתנדנד יותר מדי ומספקים גם פידבק מצוין. זאת כמובן כשהכבישים במצב ראוי וכשלא מגזימים בבקשות ובעומס על האופנוע. הכידון הרחב אמנם תורם לתחושת הקלילות והדיוק של ההיגוי, אך בשל רוחבו לא מאפשר תנועה מהירה וזורמת בתוך עומס עירוני, ומצריך תכנון ומשנה זהירות כדי לא לפגוע במראות רכבים וסימנים כחולים בידיים.

תנוחת הרכיבה טבעית ונינוחה, ניתן לנוע בחופשיות על האופנוע עם הרבה מרחב, עבור למוד קרבי יותר ולחבוק את המיכל בכביש או בכלל לעבור לרכיבה בעמידה בשטח – אך לקטעים קצרים. כשהכביש נפתח ומתפתל אפשר לנצל את המנוע הגמיש הזה במלואו, על כל 74 סוסיו ו־7.1 קג"מיו, ולעבור מסחיטת המצערת לסחיטת הבלמים, דחיפת האופנוע עמוק אל תוך הפנייה וחזרה מהירה לגז, דחיפה של הכידון לצד השני, בלימה קלה ופתיחת מצערת אל עבר הכביש שנפתח, וכל זה על סקרמבלר שנועל צמיגים דו-שימושיים על גלגל 19 אינץ' מקדימה. אם רוכבים איתו מהר צריך למהר גם לתחנות דלק, שלכן למרות שהוא די חסכוני ובתנאי המבחן נע בין 24 ל־20 ק"מ לליטר, מיכל הדלק המעוצב בעל נפח של 13 ליטר בלבד

אין צורך להרחיב על התנהגות המנוע, הוא חלק וצפוי, נשלט מאוד ובעל מספיק עוצמה כדי להזיז את הסקרמבלר בכל הילוך. ניתן לזנוח לחלוטין את השימוש במצמד מעבר לתחילת תנועה ועצירה, העלאת הילוכים מצריכה רק סגירה רגעית של הגז ומתבצעת בחלקות גם ללא מצמד, אם כי פעולת ידית המצמד קלה ולא מעייפת. הדבר היחיד שמגביל את מהירותו של הקבאלרו 700 הוא היעדר מיגון הרוח, אם כי עיצוב הפנס מסיט מעט את הרוח ומאפשר לשייט במהירות של בערך 130 קמ"ש, שם גם המנוע עובד בנעימות ובעל רזרבות של כוח, כשהרוח מתחילה להציק באזור ה־145, וממש מפריעה ככל שמצפינים. המנוע פולט קצת חום, יכול להפריע בימים החמים ביותר של הקיץ, אך בתקופה הזו – כמעט ולא מורגש.

וגם בשטח הוא לא פחות מהנה, כמובן שאנחנו מתכוונים לשבילים ושטח קל ולא לרכיבת סינגלים או משהו מאתגר יותר, שם מהלך המתלים הדי ארוך מרסן בצורה טובה את תוואי הקרקע ושומר על עקיבה, ניתן לכבות את כל המערכות ולתת לצמיגים דרור, אלו בעלי אחיזה טובה מאוד גם על קרקע לחה, הוא מסוגל להגיע לכמעט כל פינה בשטח והמגבלה היחידה הייתה החוסר במיגון וחוסר הרצון שלנו להחזיר את האופנוע פצוע וחבול, הוא לא צרצר קרבי וגם לא דו"ש מקצועי, אבל בעל יכולות שטח מעל הממוצע, שתואמות את ייעודו ומגשימות את ההבטחה שבעיצוב הסקרמבלר.

יש באופנוע הזה זהויות רבות, והאמת היא שלא רצינו להפריז במחמאות, אבל הוא מצליח לערבב בתוכו קצת מה־DNA של כל דגמי ימאהה המשתמשים במנוע הזה, יש בו קצת מהנוחות היום יומית והוורסטיליות של ה־MT, קצת מיכולות השטח של הטנרה, קצת מהלוק והסטייל של ה־XSR700, נוחות טובה ברכיבה בין-עירונית שמזכירה מעט את הטרייסר, ואפילו קצת ספורטיביות מה־R7, אבל את עיקר האופי שלו הוא קיבל מאימו האיטלקיה, את היופי וההקפדה על הפרטים, החל מהגריפים של אופנוע אנדורו ועד לדגל איטליה שתפור על המושב, הוא הצליח לגרום לנו לרצות לרכוב עוד ועוד בתקופה בה כולנו חסרי אנרגיה והגענו איתו לכל פינה בארץ, בגשם ובשמש, ביחיד ובזוג, נסענו איתו קצת בשטח אבל הרבה בכביש, והוא היה איטלקי במראה ובתחושה, יפני באיכות ובגישה, ומבין האופנועים המגוונים ביותר שרכבנו עליהם בשנה האחרונה.

והוא לא מושלם, מכיוון שהוא יודע לעשות הרבה, אין דבר שהוא עושה בהצטיינות, הוא טוב בהכל – ולא יותר. יש לו בלמים טובים אך חסרה בהם קצת עוצמה, ובמהירות גבוהה אין מנוס מלערב את האחורי בתהליך. הוא נשלט וקל, אבל הכידון הרחב הזה מאוד מקשה על התנועה בעיר, ולמרות שהוא נוח מאוד בבין-עירוני, הוא זקוק נואשות למשקף. ותג המחיר שלו פשוט גבוה מדי – 78,500 ₪ הם הרבה כסף לכל אופנוע בנפח ביניים. אבל עם כל זה פשוט התאהבנו בו עוד ברכיבה הראשונה, ובכל יום עליו עוד יותר רצינו שישאר אצלנו בחניה.

הוא מודרני, אך מרגיש קצת "של פעם", הוא טכנולוגי מבלי להיראות כזה, יש לו מנוע שהוא לא פחות מאחד הטובים שיש כיום, הוא יפה, רב-גוני, איכותי, מהנה ופשוט שונה בנוף האפרפר. האם יש אופנוע שמספק את אותו הדבר? כנראה שלא. אז אכן יש כאן תמורה – בלי קשר למחיר. הקבאלרו לא יהיה להיט מכירות, ולא הרכישה הכי משתלמת בישראל, אבל אנחנו בטוחים שלכל רוכב שנפגוש על אחד כזה יהיה חיוך שאף קסדה לא יכולה להסתיר.

מעוניינים ברכיבת מבחן?

קראתי והסכמתי לתנאי השימוש באתר.