מבחן דרכים: דוקאטי מולטיסטראדה V2 S

כתב: דניאל מיצו פטרי | בחנו: אריק רוזנבלום, דניאל פטרי | צילום: דניאל דהרי

שורה תחתונה: שילוב בין היגיון ויעילות לביצועים וריגוש, עטוף בטכנולוגיה ועם מנוע נהדר.

יש רכיבות שאתה יוצא אליהן כי צריך. ויש רכיבות שאתה יוצא אליהן כי אתה חייב – לנשום, להשתחרר, להזכיר לעצמך למה התחלת לרכוב בכלל. המפגש עם המולטיסטראדה V2 S החדש של דוקאטי לשנת 2025 שייך לקטגוריה השנייה. הכלי הזה לא רק לוקח אותך ממקום למקום – הוא גורם לך לסטות מהדרך, בכוונה.

המולטי החדש (נקרא לו כך מעתה לטובת הקיצור, ואם יהיה צורך להבדיל בינו לבין אחיו הגדול – נציין את זה באופן ספציפי) הוא כלי מסקרן מאוד. לא בגלל שלא רכבתי על מולטי בעבר… ברוך השם מאז 2015 רכבתי על כל מה שכתוב עליו "דוקאטי" והיו ברשותי לא מעט מולטיסטרדות. אבל הפעם החברה מבולוניה עשתה משהו חדש, אפילו על גבול היוצא דופן: הם לקחו קונספט מנצח (עבורם, בכל זאת מדובר ברב-מכר עבור דוקאטי), תקעו לו מנוע חדש, מעט חזק יותר, פשוט יותר לתחזוקה – אבל קטן יותר בנפח וללא מנגנון דזמו – שמהווה כרטיס ביקור של דוקאטי – ועל הדרך שיפרו אותו באלקטרוניקה של הביוקר, וכל זאת – תוך כדי הפחתה של לא פחות מ־10% מהמשקל של הדגם היוצא. שיפור ביצועים, הפחתת משקל, ותחושת פרימיום. נו? לא מסקרן? בטח שכן.

קיבלתי אותו בסוכנות ליגל בתל אביב. למי שלא יצא לו לרכוב על מולטי בעבר – ה־V2 S החדש של 2025 ייראה על פניו זהה לדגם הקודם. אבל מי שמכיר את ליין הכלים הזה יוכל לזהות כבר מהמבט הראשון שזה לא עוד עדכון לדגם ותיק.

העיצוב שומר על הקו האופייני של דוקאטי – אדום, חד, מדויק – ומשרה תחושה של כלי שמוכן לצאת לדרך, משדר נוכחות אבל גם עידון. השינויים בעיצוב כוללים חרטום מעט שונה, מיגון רוח חדש, תעלות חדשות להזרמת אוויר קר לאזור הרוכב ופינוי אוויר חם מהמנוע, יחידת תאורה חדשה, צג דיגיטלי חדש, קונסולת מתגים חדשה, ובעיקר – הוא נראה קטן וצר יותר מהדגם היוצא.

מסובב מפתח (ב־V2 S אין התנעה ללא מפתח, כמו שיש באחיו בעלי מנוע ה־V4 למיניהם) והצג מתעורר לחיים. בודק שאני בניוטרל, קליק על המתג בכידון ימין, ואחרי 2-3 סיבובים מוכרים של המתנע המנוע מתעורר לחיים. לצערנו, תקנות האירו5+ חונקות כל טיפת שמחת חיים מצלילי האגזוז והמנוע נשמע אנמי. אין מה לעשות, זה המחיר שמשלמים כשלא רוצים להתעסק עם החברים של גרטה. יאללה נזוז.

עולה על הכלי, רגל מונפת גבוה, אם כי אפשר כמובן להנמיך את האופנוע, מקפל ג'ק צד, ואז מכה בי ההבדל הראשון בדגם החדש: הכלי ממש קליל! מרגיש כמעט כמו מיניבייק. מתמרן קדימה ואחורה כדי לצאת מהחניה וההפחתה במשקל ברורה ומורגשת יותר ויותר.

על קונסולת המתגים משמאל יש כפתורים שמאפשרים לשנות מצבי רכיבה. אני עובר למצב Urban, בו הבולמים מרוככים, האופנוע יורד מעט בגובהו, הבקרות על מצב התערבות גבוה, ובעיקר – המצערת לא רגיזה והספק המנוע מופחת, להתאים לתנועה עירונית. נכון, הפקקים של תל אביב הם לא בדיוק הקרקע האידיאלית לבחון אופנוע חדש. ובכל זאת, תוך כדי תמרון בין מכוניות, במצב Urban, יש משהו מרגיע באופן בו הכלי הזה מתנהל במהירויות נמוכות. קל לשלוט בו, הוא לא מתפרץ, ותגובות המצערת עדינות – כאילו מישהו באמת חשב על הצד היומיומי של הרכיבה ולא רק על הפאסים באלפים או על אוטוסטרדות מהירות.

אמנם רכבנו עליו בזמן שלא מאוד חם בחוץ, אך גם בתנאים האלו המולטי מתחמם, מן הסתם, אבל כאן – כמו כל אופנוע ולא יותר מזה. הוונטה נכנסת לפעולה סביב 102 מעלות, אבל אין תחושות לא נעימות בפלג הגוף התחתון. בכל זאת, אני מחפש את היציאה מן העיר והופה – אני על הכביש המהיר. העברתי אותו למצב Touring, כזה שנותן את מלוא ההספק של המנוע אבל בתגובת מצערת לינארית ועדיין לא רגיזה. הבולמים עוברים אוטומטית למצב נוחות שמתאים גם לרכיבה בשניים עם מזוודות. אני מתפתל בין הרכבים הנוסעים בעצלתיים (למה אלוהי, למה דווקא הנתיב השמאלי הוא הכי איטי?!) כשהמגמה שלי צפונה, ואני סוף סוף יכול לפתוח גז.

בליבו, כאמור, פועם מנוע חדש לחלוטין עבור דוקאטי, שמצד אחד שומר על המסורת של טווין איטלקי, מצד שני פורץ אותה: L-Twin עם זווית של 90° בין הבוכנות, בנפח 890 סמ"ק (ירידה מ־937 סמ"ק בדגם היוצא), קל יותר (ב־5.7 ק"ג לעומת הדגם היוצא) וגמיש יותר. הפעם דוקאטי נפרדו מהמערכת הדזמודרומית האייקונית, ועברו לשסתומים קונבנציונליים עם תזמון משתנה. חילול קודש? אולי. אבל התוצאה בשטח? מנוע מרשים, חד, ויחד עם זאת רך ונעים כשצריך. המנוע הזה הולך לשמש את דוקאטי בכל ליין אופנועי ה"אמצע" שלהם, כמובן בכיוונונים שונים בהתאם לדגם, ובמולטי V2 S הוא עם 115 כ"ס ו־9.4 קג"מ, התחושה היא שיש כאן כוח זמין בכל רגע – כזה שלא דורש מאמץ. גם כשנכנסים לצפיפות עירונית וגם כשיוצאים ממנה לכבישים פתוחים, המנוע לא מתעייף. הוא פשוט מלווה אותך בשקט, עד שמחליטים שזה הזמן לפתוח לו.

דוקאטי עיצבו מחדש את השלדה: מונוקוק מאלומיניום, שלדת זנב מפלדה, זרוע אחורית דו-צדדית, והכל עטוף בחבילה ששוקלת 202 ק"ג (רטוב, לפני דלק, כשדגם ה־V2 שוקל 3 ק"ג פחות). המשקל הזה – כ־18 ק"ג פחות מהדגם הקודם – משנה את כל המשחק. ההיגוי זריז, התגובה מידית, וכשנעמדים על הרגליות בכביש מפותל – הכלי מרגיש קליל כמו אופנוע בינוני, אבל מתנהג כמו גדול.

גרסת ה־V2 S כוללת את מערכת המתלים האלקטרונית Skyhook, עם מצבים נפרדים לבולמים ולמצבי הרכיבה – שינוי משמעותי שמאפשר התאמה לכל מצב. Comfort לרכיבה שקטה בעיר, Dynamic לרכיבה אגרסיבית בכביש מפותל, וגם Off-Road ו־Low Grip, שברור למה הן משמשות. היכולת לעבור בין מצבים תוך כדי תנועה, בלי להרגיש את השינוי בצורה חדה מדי, הוא יתרון אמיתי. גרסת ה־V2 הרגילה מגיעה עם בולמים מתכווננים, אבל ידנית. מהלך הבולמים עומד על 170 מ"מ מקדימה ומאחור. מספיק לרכיבת שבילים קלה, לא מעבר לזה.

אני מתקרב לכבישים האהובים עלי, כבישי רכיבה מפותלת – איפה שהמולטיסטראדה מתעורר ואני עובר למצב Sport. כבישי רמות מנשה, הגלבוע, הדרך לצמח, ואז הגולן. שם, בין הצללים של אלוני הבשן לסיבובים האינסופיים של קצרין, הבנתי באמת מה יש לי בידיים. בהילוכים שלישי-רביעי, כששומרים על סל"ד יציב, האופנוע נכנס לפנייה כאילו הוא נמשך פנימה ע"י כוח קוסמי. השלדה מתקשרת כל תנועה והמתלים מגיבים כאילו הם יודעים מראש מה עומד לקרות. יש קטעים ברכיבה ששוכחים בקלות שהאופנוע שוקל יותר מ־200 ק"ג. התחושה היא כמו על כלי קל בהרבה – זריז, רגיש, אבל בלי לאבד את תחושת הביטחון. הקוויקשיפטר הדו-כיווני עושה עבודה חדה עם מהלך קצר ונקודתי, הבלמים חדים, האחיזה נהדרת, והכל מתרגם לרכיבה כזו שמגרה לחפש עוד פנייה, עוד טיפוס, עוד ירידה. רציתי לעצור לצלם – אבל פשוט לא הצלחתי להוריד את הידיים מהכידון.

המולטי – בהיותו אופנוע רב-משימתי – לא שוכח את השימושיות, הנוחות, ותחושת שליטה. המושב (המופרד לשני חלקים – לרוכב ולמורכב) בגובה 850 מ"מ, עם אופציה למושב גבוה (870 מ"מ) או מונמך (830 מ"מ). אני רכבתי עליו במצבו הסטנדרטי והרגשתי בטוח – שתי רגליים יציבות על הקרקע (לרוכבים נמוכים ניתנת הבחירה להשתמש בקיט הנמכה שיוריד את גובה המושב עד ל־790 מ"מ). עוד בגרסת ה־V2 S – מצב הנמכת בולמים שמנמיך את האופנוע בעת עצירה. נחמד, אם כי לא עושה הבדל משמעותי, אולי טוב יותר עבור כאלו שגבוליים מבחינת גובה. מיקום הרגליים על הרגליות טבעי, ובמולטי החדש הן נמוכות במספר מ"מ מהדגם היוצא וממוקמות פנימה יותר, מה שמאפשר חביקה צמודה של האופנוע עם הרגליים.

הכידון רחב בעל תחושה ניטרלית ודי נטול ויברציות, ולמשקף החדש יש סוג של ספוילרים בצדדיו, הוא מתכוונן ביד אחת תוך כדי תנועה ועושה את העבודה ברוב התנאים. הוא לא מושלם, אבל בהחלט מספק. בצידי החרטום יש תעלות שמנקזות אוויר חם מהמנוע ומעיפות אותו הצידה. מצד ימין – אגזוז פוליטיקלי קורקט לא רועש במיוחד. מקדימה – מערכת תאורת LED ראשית שעושה עבודה מעולה.

המולטי V2 S נעול בחישוקי אלומיניום קלה בקוטר 19 אינץ' מקדימה ו־17 אינץ' מאחור, הנועלים צמיגי פירלי סקורפיון טרייל 2 מעולים. על הבלימה מופקדים מקדימה צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ וקליפר M4.32 עם 4 בוכנות של ברמבו, ודיסק בקוטר 265 מ"מ עם קליפר דו-בוכנתי של ברמבו מאחור. בזכות הג'אנטים הקלים, מערכת בקרת האחיזה וה־ABS להטייה, בשילוב עם הבולמים המתכווננים בהתאם למצב הרכיבה שנבחר, הכלי לא רק שומר על הקו באופן נפלא אלא גם יודע לעצור בנשיכה חזקה ומשרה תחושת ביטחון.

תפעול האלקטרוניקה הרבה של הכלי נעשה דרך מסך TFT בגודל 5 אינץ'. יש בו תצוגת ניווט, מולטימדיה (לא חיברתי, לא חסיד של הסחות דעת), התאמת פרופילים, שליטה על עוצמת בלימת מנוע, בקרת האחיזה, בקרת ווילי, ה־ABS להטייה, קוויקשיפטר דו-כיווני ועוד. הממשק ברור, אבל המסך יחסית קטן (בטח אם נשווה אותו לאחיו הגדול וגם לאופנועים אחרים בקטגוריה) וכפתורי השליטה בצד שמאל מעט קטנים לטעמי, במיוחד לרוכבים עם כפפות עבות. עוד בצד שמאל: מתגי הפעלת בקרת השיוט, הם דווקא פשוטים וקלים לתפעול. המאותתים, אגב, מתבטלים מעצמם. בנוסף, תמצאו בקוקפיט שקע USB לטעינה.

ומה עם חימום ידיות? לא כסטנדרט, גם בגרסת ה־V2 S, וחבל. באופנוע שעולה 135,000 ₪, זה כבר אמור להגיע כלול. מה שכן – כל השאר ברמה גבוהה מאוד, כולל איכות ההרכבה, הצבע והתאמת חלקי הפלסטיק.

כמקובל בקטגוריה, ניתן להרכיב זוג ארגזים מקוריים בצידי האופנוע, וכמובן ארגז עליון מקורי ושימושי. העלות שלהם לא נמוכה, ומי שרוצה ללכת על איבזור חליפי כמובן יכול לבחור אופציות זולות יותר לנשיאת מטען (אם כי באביזרים המקוריים ניתן להתאים את המפתח). מיכל דלק של 19 ליטר מאפשר טווח יפה של מעל 250 ק"מ ברכיבה סולידית. המולטי V2 S מגיע ב־3 סכימות צביעה: אדום דוקאטי, שחור, וירוק צבאי מרשים. מרווח הטיפולים עומד על 15,000 ק"מ עם בדיקת מרווח שסתומים כל 30,000 ק"מ, וכמו כל שאר הכלים של דוקאטי מאז 2021 – מקבל 4 שנות אחריות.

לסיכום, המולטי V2S הוא לא עוד אופנוע, אלא ממש שותף נאמן ושימושי. אחרי כמעט 400 ק"מ של רכיבה שכללה הכל: עיר, בין-עירוני, כבישים מפותלים והרכבה, הרגשתי שהמולטיסטראדה V2 S החדש ל־2025 לא רק מסמן V על כל הדרישות, אלא גם מצליח להפתיע. הוא נוח מאוד, ספורטיבי כשצריך, רגוע כשרוצים, וגורם לך להרגיש שאתה לא רק רוכב עליו, אתה חלק ממנו. המחיר הגבוה שלו אמנם מציב אותו בקצה הסקאלה, אבל הוא מצדיק את עצמו – כל שקל הולך למשהו שאפשר לראות, להרגיש ולחוות. והוא עושה את זה בלי דרמה, באלגנטיות איטלקית. האם יש כלים שיתנו אחלה עבודה בפחות כסף? בוודאי שכן. אבל אם רוצים את הביצועים הטובים ביותר, ואת המכלולים הטובים ביותר – זה ללא ספק אחד הכלים הכי מהנים בקטגוריה. פחות נפח, פחות משקל – ויותר אופנוע.

גילוי נאות כי צריך לומר: הכותב משמש כיו"ר מועדון דוקאטי בישראל, בהתנדבות. זה לא מפריע לו לכתוב סקירה אובייקטיבית, כפי שעשה מאות פעמים בעבר, אבל בכל זאת, שתדעו.