רכיבה ראשונה: Voge DS625X

כתב: צורי כהן ארזי | בחנו: אריק רוזנבלום, צורי כהן ארזי | צילום: יובל כהן ארזי

שורה תחתונה: אדוונצ'ר שימושי וידידותי, גם ביכולות וגם במחיר.

בעולם שבו כמעט כל אדוונצ'ר ביניים מנסה להראות גדול, קרבי או יוקרתי יותר ממה שהוא באמת – ה־Voge DS625X בוחר בגישה אחרת. הוא לא מנסה להתחפש לשחקן בליגת-העל, לא מבטיח להקיף איתך את העולם ולא לחצות מדבריות. במקום זה הוא מתרכז במה שרוב הרוכבים באמת צריכים: כלי נעים, שימושי, מאוזן, כזה שקל לחיות איתו ביום-יום ושעדיין עושה חשק לצאת לטיול כשמקבלים הזמנה מעניינת בווטסאפ. כאן למעשה הקסם שלו. ה־DS625X מרגיש מההתחלה כמו אופנוע שתוכנן סביב החיים האמיתיים – לא סביב פוזה. הוא נוח בעיר, רגוע במהיר, מסוגל לקחת אותך לשביל בלי להלחיץ, ומגיע עם רשימת אבזור שעושה רושם שמישהו באמת חשב פה על הרוכב. אופנוע של מציאות שהוא גם הרבה אופנוע לשקל. ובשביל רובנו, זה בול בפוני.

כשמתיישבים עליו – או יותר נכון בתוכו – ה־DS625X עוטף וממקם אתכם בדיוק במקום הנכון. המושב, בגובה 835 מ"מ, מאפשר עמידה יציבה בעצירה גם לרוכבים נמוכים יחסית, ובדרך כלל לא דורש התפשרות כדי להגיע עם רגל בוטחת אל הקרקע. רוכבים גבוהים יותר עשויים להרגיש מעט צפיפות בין הרגליות למיכל, עניין של מבנה גוף וסגנון רכיבה, אבל לרוב זו הסתגלות מהירה. תנוחת הרכיבה מאפשרת חביקה טובה מאוד של המיכל, מה שמייצב את הגוף ומקל על שחרור הידיים.

סביבת הרוכב מתמקדת בפשטות שימושית: הכל נגיש, ברור וקל להפעלה, החל ממיגון הרוח שמגיע עם שני מצבים, אותם ניתן לשנות ידנית, דרך המנופים ועד מתגי הכידון שנמצאים במקום הטבעי שלהם, כשכיבוי בקרת האחיזה וה־ABS נעשה בלחיצה ארוכה אחת על כפתור בכידון. בלי תפריטים, בלי התעסקות. פשוט. אפילו לתאורה לכפתורים על הכידון דאגו, ובחושך זאת ברכה.

בחבילת האלקטרוניקה מקבלים לא מעט ציוד שלא מובן מאליו בקטגוריה הזו: מסך TFT גדול וברור, מצלמת דרך קדמית מובנית, מערכת ESS, חיישני לחץ אוויר בגלגלים ושני מצבי רכיבה. נציין בכנות שההבדל בין המצבים כמעט לא מורגש. עבור רוכב שמחפש פתרון יומיומי – מדובר בחבילה שמעניקה את כל מה שצריך. וזה כולל כמובן שקע USB/12V שהוא כבר מוצר חובה בכל כלי דו גלגלי. בתנועה עירונית ה־DS625X מרגיש קליל ונוח. הכידון הרחב מאפשר להשתחל בתנועה של חמישי בערב בלי להרגיש מגושם ומגיני המנוע לא מוסיפים לרוחב. בקרת האחיזה מתפקדת היטב, מחליקה פתיחות גז חדות על אספלט מפורק ושומרת על אופנוע יציב ונשלט. הוא כל כך נעים ולא מאיים שאפשר לנסוע איתו לסידורים, לקפוץ לפגישה, או פשוט לזוז במרחב העירוני בלי לחשוב יותר מדי.

והוא נראה טוב. ממש טוב. יחידת החזית שלו נועצת בך מבט חד, ושני פנסי הערפל מוסיפים לו אופי ומזכירים שהוא יודע לעבוד גם בעיר וגם בשביל. בפניות המתהדקות שיורדות מוואדי ערה למגידו אני מגלה שלא רק המבט החודר של החזית עושה רושם – גם התאורה עצמה לא פראיירית בכלל. אלומת האור מאירה יפה את הכביש, וההבהובים מהנהגים מולנו מזכירים לי שפנסי הערפל דולקים ועושים עבודה לא רעה בפני עצמם. בסדר, בסדר, אני מכבה – לא צריך לצעוק.

כל הפלטפורמה הזו נשענת על ה־DS525X, עם מנוע טווין מקבילי שגדל לאחרונה ל־581 סמ"ק, ובגרסה הלא מוגבלת מפיק 64 כ"ס. לטובת המבחן קיבלנו את גרסת ה־A1, מה שאומר שהמנוע מוגבל אלקטרונית בחלק העליון של הסל"ד כדי להתאים לרישיון. המנוע רגוע ולינארי, מספיק בשרני למטה כדי שלא תצטרכו למשוך את ההילוך, אבל לא תקבלו ממנו בעיטות בתחת וגם לא תרגישו רעידות מוגזמות כשתדחפו חזק למעלה. ובכל זאת, מסתובבת שמועה על 175 קמ"ש שנצפו איפשהו בדרום רמת הגולן. שמועות, כבר אמרנו. יחידת הכוח הזו ארוזה בתוך שלדת עריסה כפולה קשיחה שממש לא התלוננה, אפילו פעם אחת, כשניסינו לקמט אותה בפניות. וניסינו. השלדה נשארה בשלה מה שמוסיף המון ביטחון כשדוחפים אותו קצת יותר ממה שתכננו עבורו.

ה־DS625X מצביע בגלגלים ובצמיגים בדיוק לאן שהוא מכוון – אדוונצ'ר. גלגלי השפיצים – שדרך אגב, הם טיובלס – בקוטר 19 אינץ' מלפנים ו־17 אינץ' מאחור, יחד עם צמיגי Metzeler Tourance, ייקחו אתכם לשתות קפה בשבילי קק"ל בלי לחשוב פעמיים, וגם קצת מעבר לזה אם מתחשק. המרווח בגחון לא מהגבוהים בקטגוריה, אבל הוא ארוז בתוך פלטת מיגון טובה שנותנת שקט נפשי מול אבנים, בליטות ושאר הפתעות של שבילים. כדי להוסיף עוד שכבת ביטחון מקבלים כאן גם מיגון מנוע וקשתות צד, וגם מגיני ידיים – שילוב שמוכן לא רק לשטח קל, אלא גם לאותה נפילה מביכה מעמידה בצהרי יום אפרורי בעיר. אלה החיים, וה־DS625X לגמרי ערוך להתמודד איתם.

קפה? יאללה קפה. תחבנו את האף לשביל הראשון שראינו – ועל אדמת מטעים רכה השתחררה שאגת אושר: וווואההההה! על השעון 100 קמ"ש בשביל, בקרת אחיזה מכובה, שרירי בטן עובדים, הסנטר קדימה והגז פתוח. אה, וכדאי לסגור משקף כדי לא לבלוע ברחשים. אושר עילאי.

בואו נגיד שעמידה היא לא התנוחה הטבעית של האופנוע הזה, אבל כשהשטח קורא – זה עובד. הבלמים מספקים פידבק מספק כדי לעבוד איתם גם על שביל, ומי שרוצה "לשחרר" לגמרי יכול לכבות את ה־ABS בלחיצה ארוכה על הכידון. שוב, בלי להתעסק בתפריטים. כדי לאפשר את הקפה הזה בשטח, ה־DS625X מקבל מהלך מתלים ארוך יותר: מזלג KYB הפוך בקוטר 41 מ"מ מלפנים ובולם אחורי יחיד – שניהם עם כיוונונים מלאים. על הנייר זה שדרוג משמעותי, ובפועל הם בהחלט משפרים את היכולת, אבל לנו הם הרגישו מעט קופצניים ונוקשים. גם בכביש וגם בשטח המתלים מתקשים "לגהץ" מהמורות, בעיקר כשמגבירים קצב. שווה להשקיע את הזמן בכיוונון מדויק.

על הבלמים אין הרבה להרחיב: הם לא הרשימו במיוחד, אבל עושים את מה שמצופה מהם. לא יותר, לא פחות. ממוצעים – אבל במקרה של הכלי הזה, זה בול בפוני.

מיכל הדלק, שלפי היצרן מכיל 17.5 ליטר, גרם לצג הדלק להבהב לפני הזמן, ובתדלוק נכנסו 14 ליטר של 95 אוקטן. בפועל זה התרגם לצריכת דלק של כ־21 ק"מ לליטר במבחן – נתון טוב מאוד לאדוונצ'ר בנפח בינוני, ובטח בהתחשב בקצב הרכיבה שבחרנו.

איפה התרשמנו במיוחד? מהמושב – כן, המושב – ומתנוחת הרכיבה כולה. השילוב ביניהם, יחד עם מיגון רוח מצוין, מאפשר לרכב מרחקים לא קטנים בלי להרגיש שהגוף מתפרק. כאן ה־DS625X באמת הפתיע לטובה. גם למורכב יהיה נוח לאורך זמן, וידיות האחיזה מאחור מוסיפות תחושת ביטחון ויציבות. פחות התחברנו לתיבת ההילוכים. היא דורשת דיוק גבוה מדי, ובסל"ד נמוך מייצרת נקישות לא נעימות גם בהעלאה וגם בהורדה. זה אמנם מורגש פחות ככל שהקצב עולה, אבל עדיין שם – וזה אחד המקומות שבהם היינו שמחים לקבל תחושה חלקה יותר.

ועכשיו נחזור להתחלה, לזווית האישית שלי בסיפור. אני מודה: יש בי רתיעה טבעית מכלים שיוצרו תחת משק כנפי הדרקון, וכנראה שכבר לא בצדק. כי אני חושב שיש קסם באופנוע שהוא ממוצע – אבל בול בפוני – שמצליח לנער את הדעות הקדומות האלה. החשש מהמקור שלו פשוט הפסיק לעניין, ואפילו הפך למסקרן. האם משק כנפי הדרקון הסיני באמת שונה ממשק כנפי הנשר האמריקאי? כנפי העגור היפני? אוזני הפיל ההודי או כנפי ה… פסטה?

ברירת המחדל שלי מול אופנוע חדש היא רגש. אני רוצה שינגן לי על המיתרים של הלב, שאציץ לו מתחת לכיסוי ויהיו לי פרפרים בבטן, שיימרח לי חיוך על הפרצוף בכל רכיבה. וכשזה לא קורה – אני בדרך כלל ממשיך הלאה. ולכן, עם כל החירטוט הרגשני שקראתם עד עכשיו, הוא כנראה לא היה האופנוע שהייתי חולם עליו אילו הייתי ממש רגע לפני קנייה בקטגוריה הזו.

אבל – ויש כאן אבל גדול – כשרוכבים על ה־DS625X מבינים שיש כאן אופנוע עם מכלולים טובים, מנוע עם התנהגות סופר-ידידותית ופרקטית, חבילת אלקטרוניקה מלאה, נוחות מצוינת, וגם את האפשרות לדפוק גיחה לשביל ולשתות שם קפה, אפילו בהרכבה. ואז, כשמסתכלים למציאות בעיניים, מבינים שיש כאן המון אופנוע שישרת אתכם ביומיום. אגב המחיר שלו עומד על  52,900 ₪ שזה מרגיש לנו נכון : כשאתם קופצים מהבית לעבודה, טרודים וטרוטי עיניים, או כשחבר קרוב או אח רחוק שולחים הודעת וואטסאפ בסופ"ש שמזמינה לטיול – אתם לא תחשבו פעמיים. הוא לא דוגמן איטלקי ולא סכין יפנית. אבל בינינו, מי מאיתנו באמת חי את חייו בין מילאנו לטוקיו? אנחנו חיים את הממוצע שבין חדרה לגדרה ושם, גם הנאות פשוטות מהנות. ובדיוק בשביל זה הוא – ניחשת נכון – בול בפוני.