ארצברג 2026: המרוץ שהבטיח – וקיים, ובגדול

כתב: שחר מלאך   צילם:Future7Media

בסוף השבוע האחרון נערכה המהדורה ה־30 של רד בול ארצברגרודאו (Red Bull Erzbergrodeo) – אחד ממבחני האקסטרים הקשוחים והמפורסמים בעולם האנדורו. כרגיל בהר הברזל, גם הפעם זה לא היה רק מרוץ נגד השעון או נגד היריבים. זה היה מרוץ נגד סלעים, עליות בלתי אפשריות, עומסי חום, פקקים אנושיים, ובעיקר נגד עצמך. אבל השנה, מעבר לקושי הרגיל של ה־Hare Scramble, היו כמה שאלות גדולות באוויר.

האם מנואל ״מאני״ לטנביכלר יצליח להפוך לרוכב השלישי בלבד בהיסטוריה – אחרי תדי בלאזוסיאק וגרהאם ג'רוויס – שמשיג ניצחון חמישי ברציפות על ה־Iron Giant? האם נראה לראשונה אופנוע חשמלי שמסיים את המרוץ? האם גרהאם ג'רוויס, בגיל 52, יצליח להוסיף עוד פרק לאגדה שלו, הפעם על כלי חשמלי בשם Jarv-E? ומה יקרה עם פול טארס והימאהה טנרה 700, אחד הצמדים הכי לא הגיוניים והכי מרתקים בעולם האנדורו?
ובכן, המרוץ שהבטיח – קיים. ובגדול.

500 זינקו, 15 בלבד סיימו
ב־Erzbergrodeo 2026 Hare Scramble זינקו 500 רוכבים למסלול של כ־35 קילומטרים על ״הר הברזל״. על הנייר, 35 ק״מ אולי לא נשמעים כמו מרחק בלתי נתפס. בפועל, בארצברג המרחק הוא כמעט פרט שולי. מה שקובע הוא מה עומד בינך לבין קו הסיום: מדרגות סלע, עליות יער תלולות, קטעי אחיזה כמעט בלתי אפשריים, עומסי רוכבים בנקודות התקועות, ושעון אחד שלא מפסיק לרוץ.
מתוך 500 מזנקים, רק 15 הגיעו לקו הסיום בתוך מגבלת ארבע השעות. בערך שלושה אחוזים בלבד. זה נתון שמספר את כל הסיפור: ארצברג הוא לא עוד מרוץ. הוא מסנן אכזרי של טכניקה, כוח, סבלנות, כושר, ניסיון וקור רוח.

מאני עושה את זה שוב
מנואל ״מאני״ לטנביכלר הגיע לארצברג עם מטרה ברורה: ניצחון חמישי ברציפות. הלחץ היה עליו, ההיסטוריה חיכתה לו, וכל העיניים היו מופנות אל רוכב Red Bull KTM Factory Racing.
כמו בשנים האחרונות, מאני הראה למה הוא האיש שכולם צריכים לנצח. הוא פתח חזק, בנה לעצמו מרווח, ניהל את הקצב בדיוק הנדרש, ובעיקר נמנע מהטעויות שיכולות להפוך גם יתרון מבטיח לאסון בארצברג. הוא חצה את קו הסיום ראשון בזמן של 3:05:39.953, והוסיף עוד ניצחון ענק לרצף ההיסטורי שלו.
זה לא היה שיא זמן חדש. הזמן שלו השנה היה איטי יותר מה־2:49:17 שנרשם בניצחון שלו ב־2025, וגם בהשוואה לשנים מהירות יותר בעבר. אבל בארצברג צריך להיזהר מהשוואות ישירות: המסלול משתנה, התנאים משתנים, והקושי אף פעם לא נמדד רק בשעון. מה שלא משתנה הוא השורה התחתונה – גם ב־2026, מאני היה האיש שניצח את ההר.

מאחוריו: אכזבה, חיוך ופודיום מרשים
טריסטן הארט סיים שני, כ־8.5 דקות אחרי לטנביכלר, בזמן של 3:14:10.574. מבחוץ זו תוצאה אדירה: מקום שני באחד ממרוצי האנדורו הקשים בעולם. אבל בסיום היה קשה לפספס את האכזבה על פניו. זו אולי בדיוק רוח הספורט ברמות האלה – רוכב שמסיים שני בארצברג, ועדיין מרגיש שהמרוץ ברח לו מהידיים.
הארט היה צמוד למאני בחלקים משמעותיים מהמרוץ, אבל טעויות קטנות בארצברג עולות ביוקר. דקות נשרפות מהר מאוד כשנתקעים בעלייה, בוחרים קו לא נכון או מאבדים מומנטום במקום שבו אין כמעט דרך לתקן.
את הפודיום השלים מריו רומן, שסיים שלישי בזמן של 3:18:10.926. עבור רומן זה היה יום מרשים במיוחד: הוא זינק מהמקום ה־12, השנה כבר לא על שרקו אלא במסגרת MR74 Racing Team, ובנה מרוץ חכם, התקפי ובלתי מתפשר. בסיום הוא אפילו חייך ואמר שאם המרוץ היה ארוך יותר, אולי היה יכול לנצח. משפט כזה, אחרי שלוש שעות פלוס על הר הברזל, אומר לא מעט על האופי שלו.

החשמליים כבר לא גימיק
אחד הסיפורים הגדולים של Erzberg 2026 היה כניסתם המלאה של האופנועים החשמליים. לא כמופע צדדי, לא כקטגוריית ראווה, אלא ראש בראש מול אופנועי הבעירה, תחת אותם חוקים ספורטיביים וטכניים.
Stark הגיעה עם ה־VARG EX ועם רוכבים כמו אדי קרלסון, טובי מרטין וקופר אבוט. האירוע גם כלל תשתית ייעודית לחשמליים: עמדות טעינה, נקודת טעינה נוספת על ההר, ונקודת החלפת סוללות במקום שבו רוכבי הבנזין מבצעים תדלוק.
אבל כל זה היה נשאר בגדר סיפור טכנולוגי בלבד אלמלא התוצאה בשטח.
אדי קרלסון סיים במקום התשיעי על Stark Future בזמן של 3:42:48.963. טובי מרטין, גם הוא על Stark, סיים במקום ה־12 בזמן של 3:47:30.288. שני רוכבי Stark בתוך 15 המסיימים, בשנה הראשונה שבה החשמליים מתחרים באופן מלא מול אופנועי בנזין בארצברג – זה כבר לא קוריוז. זו הצהרת כוונות.
הם לא רק השתתפו. הם סיימו. והם עשו את זה באחד המקומות הכי קשים בעולם להוכיח בו משהו חדש.

ומה עם פול טארס והטנרה?
לצד כל הדרמה סביב החשמליים, היה עוד שם שהאוהדים חיפשו בעיניים: פול טארס. הקטלוני, שהפך את הימאהה טנרה 700 לכלי שמאתגר את ההיגיון כמעט בכל סרטון וידאו שלו, הגיע שוב לארצברג עם אחת המשימות הכי לא טבעיות שיש – לקחת אופנוע אדוונצ׳ר גדול וכבד אל תוך מרוץ שנועד לשבור גם אופנועי הארד אנדורו ייעודיים.
הפעם, בניגוד לאגדות שכבר כתב בעבר עם הטנרה, טארס לא הופיע ברשימת 15 המסיימים של ה־Hare Scramble. אבל גם בלי קו סיום, עצם הניסיון שלו נשאר חלק מהקסם של ארצברג: המקום שבו אנשים לא באים רק לנצח, אלא גם לבדוק איפה עובר הגבול בין בלתי אפשרי לבין “בוא נראה אם זה עובד”.
בזמן שמאני כתב היסטוריה בצמרת, ג'רוויס הוכיח שהאגדה עוד חיה, והחשמליים שברו את מחסום הספקנות – טארס והטנרה הזכירו שיש בארצברג גם צד אחר: לא רק תוצאה, אלא מופע של תעוזה, דמיון, וקצת טירוף בריא.

ג'רוויס, גיל 52, ועדיין אגדה חיה
ואז יש את גרהאם ג'רוויס.
בגיל 52, כשחלק מהרוכבים סביבו צעירים מספיק כדי להיות הילדים שלו, ג'רוויס הגיע שוב להר הברזל – הפעם על Jarv-E. הוא זינק מהשורה השנייה, ובמרוץ שבו רוב השדה בכלל לא רואה את קו הסיום, הוא סיים במקום העשירי בזמן של 3:45:56.317.
קשה להגזים במשמעות של זה. ג'רוויס הוא כבר מזמן לא רק רוכב. הוא מדד. נקודת ייחוס. אגדה חיה של הארד אנדורו. וב־2026 הוא הראה שגם בגיל 52, מול דור צעיר, רעב ומהיר, יש לו עדיין את מה שצריך כדי לנצח את ההר – לפחות במובן הכי חשוב של ארצברג: להגיע לסוף.

למה ארצברג כל כך קשה?
הקושי של Erzbergrodeo לא מגיע מגורם אחד. הוא לא רק טכני, לא רק פיזי, ולא רק מנטלי. הוא הכל ביחד.
יש קטעים שבהם הרוכבים כמעט מטפסים עם האופנוע בידיים. יש עליות שבהן בחירה לא נכונה של קו יכולה להחזיר אותך עשרות מטרים לאחור. יש סלעים שמפרקים קצב, ידיים וריכוז. יש רוכבים תקועים שיוצרים פקקים, ויש את הלחץ הקבוע של מגבלת הזמן.
במרוץ רגיל, טעות עולה כמה שניות. בארצברג, טעות יכולה לעלות עשר דקות. לפעמים היא עולה במרוץ כולו.
הדוגמה הברורה ביותר השנה הייתה ריידר לבלונד, שסיים במקום ה־15 והאחרון בתוך הזמן, עם 3:59:15.329. פחות מדקה לפני סגירת חלון ארבע השעות. זהו ההבדל בין “מסיים ארצברג” לבין עוד שם ברשימת הרוכבים שנבלעו בהר.

רשימת המסיימים:

השורה התחתונה
Erzbergrodeo 2026 ייזכר כמרוץ שבו מאני לטנביכלר המשיך לכתוב היסטוריה, אבל גם כמרוץ שבו העתיד דפק על הדלת – והפעם לא ביקש רשות.
האופנועים החשמליים הוכיחו שהם מסוגלים לא רק לזנק, אלא גם לשרוד. Jarvis הוכיח שגיל הוא מספר, לפחות כשמדובר בגאונים של הארד אנדורו. הארט הראה כמה כואב יכול להיות מקום שני, רומן הזכיר לכולם שאף פעם אסור למחוק אותו, וטארס עם הטנרה הוסיף למרוץ את מנת הטירוף הבריאה שרק ארצברג יודע להכיל.
ומעל הכול, הר הברזל נשאר מה שהוא תמיד היה: המקום שבו מאות רוכבים מגיעים עם חלום, ורק בודדים יוצאים ממנו עם הזכות לומר: "סיימתי את ארצברג".