מוטו פוגש: טופראק רזגטליאולו – הנסיך הטורקי

תמי גורלי | צילום: WorldSBK, Pata Yamaha with Brixx WorldSBK

מתוך מגזין מוטו, גיליון 415, ספטמבר 2022, לקריאה דיגיטלית כאן.

גם היריבים הגדולים ביותר של טופראק רזגטליאולו (Toprak Razgatlıoğlu, הדרך הנכונה להגות את שמו ולא רזגטליאוגלו כפי שנהגה בדר"כ), אלוף הסופרבייק לעונת 2021, מחייכים כאשר הם מדברים על הרוכב הטורקי. "טופראק זה טופראק", הם אומרים על האקרובט, כשהם מנסים להסביר מה כל כך מיוחד ברוכב של ימאהה על המסלול, אך גם מחוצה לו. "זה טוב, זה נחמד", הוא אומר כשהוא שומע מה חושבים עליו אלו שאמורים להילחם נגדו.

לטופראק רזגטליאולו יש כישרון טבעי. הוא בנו של מי שהיה מלך הפעלולים של טורקיה "ווילי" אריף. אביו ראה את היכולות של בנו ואפשר לו להתחיל להתחרות באליפות הטורקית. כאשר התחרה בגביע ה־R6 הגרמני, הבחין בו קינן סופואוגלו, חמש פעמים אלוף הסופרספורט, ולקח אותו תחת חסותו.
כאשר אריף נהרג בתאונת אופנוע לפני חמש שנים, סופואוגלו הפך מאח ומנטור לדמות אבהית. הסוכן הפך לאדם החשוב בחיי הרוכב, למעט אולי אמו ואחיו של טופראק. סופואוגלו הוא זה שהאמין שטופראק יתעלה על הצלחותיו שלו ויהיה לטורקי הראשון שיוכתר אלוף בקטגוריה הבכירה של הסופרבייק. הוא צדק.

דמות חשובה נוספת בחייו הוא דווקא אחד היריבים הגדולים שלו על המסלול, ממנו לקח את כתר האליפות, ג'ונתן ריי. הרוכב המצליח בהיסטוריה של האליפות היה זה שקיבל את פניו של טופראק כאשר השתלב בקטגוריה בעונת 2018. ריי הדריך את הצעיר, שרכב עבור קוואסאקי בעונתו הראשונה בסופרבייק, כחלק מהנאמנות ליצרן. החברות והקרבה עם ראש הצוות שלו פיל מרון, אשר החל לעבוד עם הטורקי בקוואסאקי ועבר יחד איתו לימאהה, היא מערכת יחסים חשובה נוספת בחייו. למרות שזו כבר העונה הרביעית בה השניים עובדים יחד, מרון עדיין נדהם ממה שהרוכב שלו מסוגל לעשות עם הצמיג האחורי והשליטה שלו בצמיג הקדמי – וכמו רבים, ביניהם מנהל ובעלי הקבוצה פול דנינג, הוא מתקשה לתאר את התדהמה שלו מהפנומינליות של טופראק על המסלול.

כשמרון וטופראק החלו לעבוד יחדיו, הרוכב עדיין התקשה באנגלית והשניים תקשרו בסימני ידיים ותרגום של סופואוגלו שהיה בעבר נוכח יותר במוסך. גם היום האנגלית של הטורקי אינה מושלמת, מדי פעם במהלך הראיון גוגל מושיע ולעיתים טופראק עונה על משהו אחר ממה שנשאל – למרות שבדיעבד ייתכן שזה מבחירה.

טופראק לא אוהב להתראיין. הוא לא מקיים הרבה ראיונות, הוא חסר סבלנות מול עיתונאים וזה ניכר. זה לא ברוע או בחוסר נחמדות אלא בעקיצות חריפות, סרקסטיות חביבה או בתזזיות.
"אני גם אף פעם לא מפסיק", הוא אומר ומזכיר את הסיטואציה בה רק יומיים קודם, בזמן המתנה לראיונות עם העיתונאים, ניסה לייצב עצמו על הרגליים האחוריות של כיסא והתרסק מספר פעמים במהלך הניסיונות. המראה שיעשע את אלברו באוטיסטה, מי שמוביל את האליפות השנה בקרב המשולש והמרתק בינו לג'וני ולטופראק. רזגטליאולו מדגיש שלמרות שהתרסק בניסיונות הראשונים, הבעיה לא הייתה בו אלא באביזרים "החלפתי כיסא ואחרי זה הרגשתי הרבה יותר טוב. אני תמיד ככה. אולי זה האופי שלי, כי אמנם אני בן 25, 26, אבל אני כאילו בן 18. אני אוהב שזה ככה, כי כולם אוהבים את זה", הוא אומר ומודה שבגלל כל התמונות זה גם טוב ליח"צ. "אני באמת נהנה לעשות את הפעלולים שאני יכול לעשות עם האופנוע, בעיקר את הסטופי ואת הווילי שבאים לי בקלות".

הוא גורם להכל להיראות כאילו לא נדרש שום מאמץ. האימונים שלו במשך שנים בקרוס פיט, בהתעמלות קרקע (גם עם אלופת העולם הטורקית) וכמובן עם אביו, עד שהחל להתחרות באופן מסודר בגיל 12 ברכיבה, נתנו לטופראק את הכלים להיות פעלולן. השמועות הן שכשהיה צעיר יותר, היה קופץ עם האופניים מגג הקרוואן בפאדוק. גם כיום הוא רוכב בין המקצים על אופניים ללא גלגל קדמי ובשיטוט ברשתות החברתיות אפשר לראות את טופראק עושה עמידת ידיים על הוברבורד, או טירוף חדש – שכיבות סמיכה על מגדל משקולות. "ראיתי איזה סרטון והיה שם בחור שעשה את זה, אמרתי לעצמי אוקיי, זה אפשרי, ועליי לנסות – אבל אני צריך להוסיף משקולת נוספת, כדי לא לעשות את אותו הדבר ולהעלות את הקושי… וניסיתי", הוא אומר אחרי שצוחק כשנשאל מה לעזאזל… אחר כך גם מסביר שזה לא היה פשוט כל כך. "ניסיתי אולי שלוש או ארבע פעמים עד שהצלחתי, לשמחתי לא התרסקתי וזה טוב – כי אם הייתי מתרסק, אולי הייתי מגיע לבית חולים כי זה היה כבד מאוד…".

עם יכולות היציבות שלו זה נראה רק טבעי שטופראק יתעסק בענף המוטורי שדורש את זה "אני אוהב הארד-אנדורו, אני מתאמן ככה, אבל רק כאשר העונה נגמרת, כי זה מסוכן ואני תמיד רוכב מסוכן, לא נורמלי. אני רוכב לא נורמלי, כי גם אם אומרים לי שזה בלתי אפשרי אני עדיין מנסה. אני לא עוצר".

בדיקת הגבולות הזו היא שמאפשרת לו להיות מה שהוא על המסלול. החיפוש התמידי אחר הקצה, עד ההתרסקות, שלשמחתו אינה שכיחה. "אני לא יודע, אני פשוט אוהב את זה, אני חי ככה. משעמם לי כרגע לשבת ככה", הוא אומר לא כדי להקניט, אלא כדי להסביר מדוע הוא משחק עם משקל הכיסא ומציץ מתחת לשולחן מדי פעם. "אני משתעמם בישיבה, אני מנסה תנוחות שונות ואני חושב על זה כל הזמן. עם האופנוע אני לא בטוח, אבל אולי היציבות הזו עוזרת לי בבלימות החזקות, אולי באחיזה ויכולות השליטה באופנוע, בתחושה הטובה שאני מקבל מהאופנוע בחזרה".

המערכת האלקטרונית החדשה שהביאו ימאהה העונה עבור ה־YZF-R1 לא עבדה טוב עבור האלוף. טופראק משתמש באופן שונה בצמיג האחורי ונועל את הקדמי, למרון והצוות לקח זמן לפתור את הבעיה, או יותר נכון למצוא את הדרך בה טופראק יוכל לשמור על סגנונו המיוחד. "אני תמיד מחפש את הגבול, אני צריך קודם כל לראות אותו, למצוא אותו. למה אני חזק על הבלמים?", הוא שואל ועונה, "כי אני תמיד מנסה עוד, ורק אחרי זה אני מבין ש… אוקיי, כאן אני נמצא, הגבול שלי בבלימה הוא פה. אני מנסה לבלום ומבין אם ניתן ואז אני מנסה עוד, קצת מאוחר יותר ומבין שזה כבר בלתי אפשרי. עד שאני מבין. אני תמיד מנסה, כדי לשפר את האופן בו אני בולם. אני רואה שכל הרוכבים מנסים לשפר את נקודת הבלימה, אבל לא צעד אחר צעד. פעם אחת מוקדם ובניסיון הבא האופנוע לא עוצר להם. אז בניסיון השלישי מנסים שוב, אבל כמו בניסיון ובנקודת הבלימה הראשונה. אני מנסה בשלבים, לכן אני לא יוצא רחב ומצליח לקחת את הפנייה. בזכות זה שאני עובד בהדרגה אני מבין את הגבולות".

"זה טוב שכולם אומרים בזמן האחרון שאני אגרסיבי, כי זה סגנון הרכיבה שלי", הוא מציין כשנשאל כיצד הוא מאזן את האגרסיביות ברכיבה, נושא שעולה לא מעט בקרב הרוכבים. טופראק נהנה מהקרב, נהנה מההתקפה והוא מתאמן יחד עם סופואוגלו, התאומים אונצ'ו (דניז מתחרה במוטו3 וצ'אן בסופרספורט 600) ובן דודו של סופואוגלו על סגנון הרכיבה הזה, בו הם תוקפים בכל הזדמנות, כולל בפניות שאינן לטעמם של שאר הרוכבים על המסלול. "בהקפה האחרונה אני מפוקס על היריבים", הוא מסביר בהתייחסו לתלונות של ג'ונתן ריי על העקיפה בפנייה מספר 13 של מסלול מוסט, הפנייה המסוכנת בכל האליפות לדברי רוכב קוואסאקי. "אני צריך לעקוף אותם, אני חייב לנסות. אם בהקפה האחרונה אני לא מנסה לדחוף, אחרי המרוץ אני תמיד אשאל את עצמי מדוע לא ניסיתי, מדוע לא ניסית. אני מכיר את עצמי. אני מנסה ועוקף, זה לא תמיד פשוט, לפעמים קצת מסוכן, אבל זה הסגנון שלי, זה המרוץ".

"אני לא חושש להיות אגרסיבי, זה הסטייל שלי, מאז ומתמיד זה ככה. אם מסתכלים על איך שאני רוכב, רואים שאני מבין את הגבול", "את הגבול שלי", הוא מדגיש. "אני מבין את נקודות הבלימה החזקות, אני רואה את האחורי מתרומם ואומר לעצמי שזה בסדר, זו בלימה קשה. אם אני לא מרגיש את האחורי מתרומם, אני מבין שזו הייתה בלימה עדינה ואני ממתין לפניה הבאה, כי אני צריך את האגרסיביות הזו. כשאני מרגיש את האופנוע אני יכול לתת לעצמי אישור שאני באמת רוכב. ככה אני תמיד חושב".

זוויות הפה של טופראק מתרוממות כאשר הוא מדבר על סגנון הרכיבה שלו. אפשר לראות שהוא נהנה שם על המסלול, גם היריבים שלו רואים את זה, וזה מרגיש שלחלקם זה קצת צובט בלב. "דווקא כשאני מרגיש שלא פשוט לבלום – אני מאושר", הוא אומר וצוחק. "אני לא מצליח להסביר את זה, אבל אני מאוד נהנה ברגעים שאני רוכב על האופנוע והוא זז וקופץ, והאחורי עולה ויורד". הקבוצה מנסה לשכנע את טופראק לחשוב יותר אסטרטגית, לא לחפש רק את הקרב, את העקיפות, אלא גם לברוח קדימה כשהוא יכול. אולי בזכות זה בסבב החמישי של עונת 2022 הוא הצליח להגשים חלום של טריפל – שלושה ניצחונות מתוך שלושה בסופ"ש.

"מאז ומתמיד החלום שלי הוא המוטוGP", טופראק מזכיר נושא סביבו היו שמועות רבות, גם כי הוא בחן את ה־M1 של ימאהה כמתנה על תואר האליפות וגם כי נראה טבעי לרצות להיות חלק מחוד החנית של מרוצי האופנועים. "למה כתבתי את זה? כי כולם אומרים כל הזמן 'לטופראק אין חלום להגיע למוטוGP' ו־'טופראק לא אוהב את הפאדוק ההוא', מעולם לא אמרתי דבר כזה. לכן כתבתי בטוויטר שזה החלום, כי לא רציתי שאנשי המוטוGP יחשבו 'טופאק לא אוהב את העולם שלנו'. כל רוכב צעיר חולם על ה־GP, גם אני. אמנם כעת אני בן 25, 26, ואני מתרכז באליפות הסופרבייק, אבל ייתכן שבעתיד נלך לשם, אני לא יודע כעת. נגלה בעתיד. טוב לי כאן, אני תמיד מרגיש פה בבית, במוטוGP קצת קשה ואני לא כל כך אוהב… למה אני לא אוהב את העולם ההוא? כי אפילו אחרון המכונאים מתהלך כמו כוכב ואני לא אוהב את זה. אני לא אוהב שאומרים לי 'אתה כוכב'. אני אדם רגיל. באופן כללי אני לא אוהב לומר 'אני', אני אוהב לומר אנחנו. 'אנחנו' אלופי העולם. לא רק הקבוצה, תמיד. אני מדבר ברבים, זה חלק מהאופי שלי. אחרי אליפות העולם אני לא חוגג בטירוף כי אני פשוט לא אוהב את זה, זה לא נחוץ, כי אני רואה רוכבים אחרי ניצחון חוגגים וזה מוזר, אני פשוט מחייך. כאשר כולם אומרים על מרוץ שזה מרוץ מדהים אני מגיב שזה מרוץ סטנדרטי ומחר ננסה יותר. אם כולם מחבבים אותי, אז הכל בסדר, נכון שסגנון הרכיבה שלי יכול להיות קשה, אני מודע לזה, אבל אני לא אוהב שאומרים לי 'אתה מלך' אני רק זורח כרגע, אני רק טופראק. אולי למדתי ככה מהמשפחה שלי – ורק סטופי זה מספיק אחרי הניצחונות".

מהיותו מוסלמי מאמין הוא גם לא יכול לחגוג על הפודיום כשאר הרוכבים, מתוך כבוד לרבים מתומכיו הוא יורד מהפודיום ברגע השמפניה. את הפרחים הוא נותן ובאופן מפתיע גם את הגביעים הוא לא פעם מעניק. את הגביע לניצחון הראשון בעונה של מרוץ מלא הוא נתן לפול דנינג לזכר אביו שמת מספר חודשים מוקדם יותר. בין הבוס לרוכב יש קשר מיוחד, הבריטי מצא את הדרך לתמרן בין הנוכחות החזקה של סופואוגלו ואופיו הרגיש של טופראק. דנינג הצליח למשוך את טופראק כשקוואסאקי עשו טעות עם הרוכב ולא נתנו לו לרכוב במרוץ סוזוקה ב־2019, למרות שטופראק היה מוכן במוסך הקבוצה. זה פגע בכבודו של הרוכב שבחר, להפתעתם של רבים, בגלל הקשר העמוק של המנטור שלו עם קוואסאקי, להחליף יצרן. דנינג מקבל את טופראק לעוד לפחות עונה נוספת, כי ימאהה במוטוGP טעו לחשוב שהוא יסכים לרכוב עבור קבוצת לווין. "רשמי, זה חייב להיות אופנוע רשמי", הוא מבהיר ומספר שבמבחן הבעיה שלו עם ה־M1 היתה מיקום המושב, חוסר נוחות שדורש התאמה מיוחדת עבורו. "אם זה לא אופנוע רשמי אז עדיף להיות כאן. ואין שום בעיה עם רדבול", טופראק גם מבהיר שמועות שהיו שהחוזה עם משקה האנרגיה הוא הסיבה שאינו עובר אליפות. "אולי נלך למוטוGP ואהיה 'ירוק' בימאהה, אולי אלך עם דוקאטי ואז אשמור על רדבול, אולי בהונדה עם רדבול, נראה".

הוא מתעקש שהוא זה שקובע את עתידו, "דברים אינם כפי שהם נראים, אנחנו תמיד מדברים", טופראק אומר על מערכת היחסים עם סופואוגלו. "אני זה שמקבל את ההחלטות, אנחנו תמיד מדברים ובוחנים יחד באיזו אליפות להיות, האם החוזה טוב והכל תקין. אם הכל בסדר מבחינת שנינו אנחנו מתקדמים. קינן לא נמצא לבד בהחלטות".

טופראק גבוה ורזה, 1.82, והאהבה הגדולה לאוכל אינה ניכרת על מבנה גופו הצנום והאתלטי. "כשהוא החל לרכוב עבורינו, טופראק היה חולה ג'אנק פוד, מומחה לאוכל ג'אנק והחלטתי לשנות את זה", אומר דנינג שהצטרף לראיון. "אני תמיד אוכל המבורגר, בעיקר מקדונלדס", זורק טופראק באוויר ודנינג מוסיף "עכשיו כפרס על הניצחון מותר לו לאכול המבורגר".
במהלך עונת 2020 בכל פעם כשהגענו לאירופה, הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת למקדונלדס. עשינו שינוי ואני אוכל קצת ירוקים…" מתוודה הרוכב. "לקחתי לתשומת ליבי, פול לוחץ ועכשיו אני גם מרגיש טוב יותר, אבל יש לנו הסכם שאחרי ניצחון אנחנו הולכים למקדונלדס, זו חגיגה טובה – אבל רק אחרי המרוצים המלאים. עד עכשיו שלושה מקדונלדס עבור הניצחונות של המרוצים הארוכים. המרוץ הקצר אינו מרוץ אמיתי, כולם דוחפים, לא צריך לשמור על הצמיג האחורי והוא רק 10 הקפות. במרוץ הארוך תמיד צריך להשקיע יותר, צריך לבנות אסטרטגיה, לשמור על צמיג אחורי ולא פשוט בכלל" וזה שווה מקדונלדס לדבריו.

טופראק מדבר רבות גם על האוכל של אמא, מרק העדשים הטורקי עלה בשיחה פעמיים והוא אוהב גם תרד וקובה, אבל מזכיר שהוא ספורטאי ולמרות שהאוכל של אמא נגיש כי הוא מתגורר עימה, הוא נמנע. הוא אוהב לחזור הביתה. "אני מרגיש יותר נוח בטורקיה. כולם שואלים למה אני לא עובר לגור באירופה, אבל אני מרגיש בטורקיה יותר בנוח. בבית תמיד מרגיש יותר טוב".

למרות ההישג הגדול והתואר, לדבריו הוא איננו סופרסטאר בבית, "בטורקיה הסופרסטארים הם כולם שחקני כדורגל… ישנם אנשים שיודעים מי אני, אבל אני בטח לא כוכב. קינן הוא הכוכב המוטורי בטורקיה", הוא מבהיר למרות שהמסלולים מלאים בדגלי טורקיה והאליפות שוקלת בזכותו לשוב להתחרות במסלול איסטנבול פארק.

הוא אלוף העולם, אך הוא סבור שהוא עדיין צעיר ולא מנוסה מספיק כדי לייצג ולהיות דובר. הוא מודה שלפעמים אפילו הספרה 1 עמה בחר לרכוב העונה קצת הלחיצה אותו, "חשבתי באימון הראשון ובאימון השני שאני חייב להיות במקום הראשון, כי השתמשתי בספרה של האלוף. אחרי הסבב באסן שכחתי מזה ועכשיו אני רוכב טוב יותר. אני חושב מרוץ בזמן מרוץ ואם שואלים אותי כמה נקודות יש לי, מה המצב הדירוג ומה פער הנקודות אני אפילו לא יודע".

הוא אוהב את ולנטינו, אותו הוא מזכיר בשעשוע ובהנאה על המסלול, והוא אוהב את מארק מארקז, אותו הוא מזכיר בשליטה בקדמי ובחלקו האחורי של האופנוע. הוא מעריץ את סופואוגלו ומוקיר את העזרה של הסמן שלו באליפות הסופרבייק, ומי שממנו הוא לקח את הכתר בעונה הקודמת, ג'ונתן ריי. "אף פעם לא אשכח את מה שעשה ג'וני עבורי ב־2018, הוא תמיד עזר לי", אומר טופראק כשנשאל האם הוא מרגיש קצת אשמה שהוא מתחרה מול מי שנתן לו כלים. "רכבתי אחריו כשרק טיפסתי לקטגוריית הסופרבייק. הוא הסביר לי כיצד ומה לעשות עם האלקטרוניקה, כי זה אופנוע שמצריך סגנון רכיבה שונה. בכל פעם הסתכל מסביב כשיצא אל המסלול וכשראה אותי סימן לי 'בוא, בוא'. נכון, כעת אנחנו נלחמים, אבל זה רגיל. בחוץ אנחנו חברים, אבל על המסלול אנחנו נלחמים. כי הוא רוכב קוואסאקי ואני ימאהה. אבל אני תמיד אכבד אותו". מספר טופראק, אך לא יכול שלא להזכיר את המשבר מהעונה הקודמת, בה ריי התלונן שהטורקי יצא מהקווים בהקפה האחרונה של המרוץ הקצר במאגני-קור ובגלל זה נלקח ממנו הניצחון והחלום של טריפל נדחה עד העונה. "אני תמיד מכבד אותו, אני רק קצת שבור מבפנים אחרי התקרית ההיא, למרות שאנחנו שוב מדברים רגיל. לא כמו פעם, אבל כיום כבר אין בעיה בינינו".

"אני לא יודע מה העתיד צופן, נראה", הוא אומר כשנשאל היכן יהיה בעוד שנתיים כשהחוזה עם ימאהה בסופרבייק ייגמר. טופראק, שבדרך כלל שומר על חייו האישיים נסתרים, מפתיע ומדבר דווקא על חלומותיו מחוץ למסלול. "יש לי חברה כרגע, אבל נראה, אנחנו צריכים זמן. בעבר לא הייתה לי, כי הייתי מרוכז בעבודה, אבל אני רוצה להתחיל לחיות את החיים שלי, לקחת את הצעד הבא. אני רוצה ילד בעוד שנתיים, כך אני לפחות מקווה".

טופראק הוא אדם של ניגודים, מצד אחד הוא אינו אוהב את תשומת הלב, אך מהצד השני הוא עושה פעלול אחר פעלול, מה שמושך אליו את תשומת הלב כל הזמן. הוא לובש חליפה מוזהבת לחגיגת הניצחון, אבל מעדיף צניעות וענווה. הוא חריף ונשכני, אבל אף רוכב מולו הוא מתחרה אינו כועס עליו באמת. אני מתעקשת לדעת אם הוא באמת סבור שהוא ככל האדם, 'נורמלי' ושואלת שוב, אך הפעם מחדדת – האם למרות שהוא אמר לי כל הזמן שהוא רגיל הוא מוכן להודות שמה שהוא עושה זה לא נורמטיבי ורוב בני האדם אינם מסוגלים לכך, הוא מחייך ומשיב "אני רגיל עד הפיט-ליין, אני אוהב נורמליות. במסלול אני טופראק אחר, וכן – אני יודע שאני לא נורמלי" הוא מאשר.

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן