מוטו פוגש: פיטר היקמן – לא מוותר

תמי גורלי | צילום: Steve English, FHO Racing, ב.מ.וו, טריומף, באדיבות פיטר היקמן

פיטר היקמן הוא שם גדול, גדול מאוד אפילו. מספר השיאים וההישגים שלו ארוך וכולל 13 ניצחונות ב־TT של האי מאן, 3 ניצחונות ב־Macau Grand Prix ו־7 ניצחונות ביום אחד באולסטר פארק, וגם שיא ההקפה של האי. כל זה במקביל לקריירה ארוכת שנים באחת מהאליפויות הקשות והתחרותיות בעולם, הסופרבייק הבריטי, והיותו יזם ואיש עסקים די מצליח.

הוא יושב מאחורי שולחן, על כסא משרדי, במרחק אלפי קילומטרים. הוא רק חזר מאיטליה שם היה בפגישות עסקיות. הוא גר בלנקשייר, בחוף המזרחי של אנגליה, עשר דקות מקאדוול פארק, לשם המשפחה עברה אחרי שאביו פרש, כי ההורים שלו אוהבים את החוף, טיולי קרוואנים וקמפינג. אבל המיקום לא מחייב אצלו, היקמן – או היקי, כפי שכולם מכנים אותו – מתגורר בקראוון לא רחוק מהסדנה שבבעלותו, וזה מבחירה. "זה מפליא אנשים לדעת עד כמה גדולים הקראוונים. זו דירה על גלגלים עם מטבח מסודר, מכונת כביסה, מקלחת, שירותים רגילים, כל מה שרק אפשר לבקש, ההבדל היחיד הוא שזה לא מקובע. חוץ מזה שאם היה לי בית, לא הייתי בו. אני מתחרה המון. 11 סופי שבוע של ה־BSB, בנוסף לימי מבחן, בנוסף למרוץ הנורת' ווסט – שזה שבוע שלם, וה־TT – שזה מרוץ של שבועיים. התחריתי גם במקאו – שזה שבוע, לה מאן 24 השעות, סוזוקה שמונה השעות, סלובקיה שמונה השעות, קטאר שמונה השעות, מרוצי אינדורנס, ווילד קארדס בסופרבייק (החליף את מייקל ואן דר מארק ב־BMW) ועוד. אז גם כשהיה לי בית שילמתי על משהו שלא הייתי בו יותר ממחצית השנה ותמיד תהיתי למה אני משלם על זה. החיים בקראוון קלים ופשוטים", הוא אומר בחיוך רחב.

כשעוברים על הביוגרפיה שלו, לא הכל נראה קל ופשוט והיקמן נאלץ להילחם על מקום בקבוצות, אופנועים ואפילו לרכוב. הוא בנו של דייב היקמן, רוכב עבר אשר התחרה במרוצי כביש ומסלול, כולל ה־TT וגם המוטוGP, אך הקריירה שלו נגדעה בסוף שנות ה־70, אחרי פציעה קשה שקרתה במהלך מרוץ השנה במאלורי פארק, מרוץ שאינו משתייך לאליפות, אך משך אליו בזמנו רוכבים גדולים. היקמן סניור היה מאושפז שנתיים בעקבות הפציעה וכאשר פיטר נולד, קריירת המרוצים של האב הייתה זכרון.
דייב, שנשאר בתפקידים אחרים בעולם המרוצים, אסר על בנו לרכוב, אבל הילד סירב להסתפק בענפי הספורט אליהם האב ניסה לדחוף את בנו כתחליף. כדורגל, קריקט, חיצים – רק לא דו-גלגלי, אבל זה לא עזר לאב. פיטר אסף את דמי הכיס ורכש את האופנוע הראשון שלו בגיל 12. "אבא שלי לא רצה שארכב על אופנועים. נקודה. קניתי אופנוע והחבאתי אותו בחצר כשהייתי בן 12 והוא מצא אותו אחרי מספר שבועות, ו"נזיפה" היא דרך עדינה לתאר את האופן בו הוא הגיב. אבל אז הוא אמר שאם כבר, אז הוא ילמד אותי מהי הדרך הנכונה, אבל הוא חשב שזה רק כדי להרגיע את הדחף שהיה לי ולא כדי להתחרות במרוצי אופנועים, בתקווה שאני אלך ואשחק כדורגל. כשהיה ברור שאתחרה באופנועים הגבול שהוא שם היה מרוצי כביש, כי אם כן, לא ידבר איתי לעולם. כשהחלטתי ללכת ל־TT הייתי בן 26, עם עשר שנות ניסיון והייתי כבר מבוגר. לקחתי את ההורים לארוחה ולא העזתי לספר להם והם חשבו שהכנסתי מישהי להריון או משהו כזה. הם נבהלו, אבל אז אבא ישר אמר שאם אני עושה את זה אז עלי ללמוד ולקחת את זה ברצינות. זה היה ערב לפני שנסעתי ללמוד את המסלול".

אחרי כמה עונות טובות – או סבירות, לדבריו – באליפות הבריטית, את עונת 2013 סיים מחוץ לעשירייה המובילה "לא מדהים, אבל גם לא גרוע". היקמן לא הצליח למצוא מקום או אופנוע ראויים לעונה הבאה, אלא אם כן יביא מימון עצמי, שהוא מציין כי אף פעם לא היה לו. "מעצבן אותי שביקשו ממני להביא כסף – כשחשבתי שמגיע לי כסף על מה שאני עושה. כל מה שרציתי זה להתחרות, אני אוהב מרוצי אופנועים ולא אכפת לי איפה זה יהיה, בחצר, מסלול מרוצים או כביש. חשבתי איך אוכל להתחרות מבלי לשבור את הכיס, היו לי חובות, לא היה לי רכוש, אפילו הקראוון שהיה לי כבית שאלתי מחבר. אז אופציה שעלתה על הפרק הייתה לעשות את ה־TT ואת הנורת' ווסט. מצאתי קבוצה של חבר ואפילו קיבלתי סיוע מהאי מאן. זה עלה לי קצת כסף אבל לא גמר אותי, מצאתי נותני חסויות לצמיגים, דלק, ובפעם הראשונה בקריירה גם סיימתי מרוץ ביתרה, בזכות כספי הניצחון, ולראשונה מאז שהתחלתי להתחרות לא היה לי מינוס בבנק. בעקבות זה הדברים התהפכו, היה לחץ של אוהדים על כך שאני לא מתחרה ב־BSB, הציעו לי מקום בקבוצה. עלי להודות על כך ל־TT של האי מאן, החזרה ל־BSB לא הייתה המטרה, אבל זו הייתה התוצאה".

אחת המילים שישר עולות לראש כשחושבים עליו היא 'התמדה'. הוא מגחך כששומע את זה.
"אני מאוד עקשן, מאז ומתמיד, התמדה זו צורה יפה להגיד את זה. אני אדם שבדרך כלל לא נכנע, לא מוותר, זה לא בטבע שלי לוותר על משהו, גם כשהרבה אנשים יכולים לראות – ואפילו כשאני יכול לראות – שאני מתעקש על מטרה אבודה. אני נתקע על משהו ולא משחרר, זה אולי קצת בור מצידי – אבל כשיש משהו שאני מאוד רוצה לעשות, אז ככה זה יהיה, גם אם מסכימים איתי וגם אם לא. ואם זאת תהייה טעות, אני אגיע למסקנה הזו בשלב מאוחר יותר. אז 'התמדה' זו הצורה היפה להגיד את זה".

מאז, לדבריו, הוא לא הסתכל לאחור. כאשר האופנועים שרכב עליהם לא היו מספיק טובים, שכנע את הקבוצה להחליף יצרן. כאשר צוות הקבוצה לא היה חזק מספיק, אפילו כשהיה רק רוכב, עזר להביא חברי צוות חדשים.
לכן מילה אחרת שקופצת כשחושבים על פיטר היא 'יזם', כבר מגיל צעיר היקמן היה איש עסקים. הוא אסף פאונד אחר פאונד ורכש ללא ידיעת הוריו את האופנוע הראשון שלו, יש לו חברה מצליחה, הוא מייצר ומשווק לבד את הממרוביליה שלו וגם, כפי שסיפר, התנהל כשותף בקבוצות בהן היה רק שכיר. אבל זה לא הכל.
"תודה רבה", הוא משיב, "זו מחמאה גדולה. נראה לי שזה מתחבר לזה שאני עקשן כמו פרד, זו לא זחיחות, אלא רצון עז שאם אני רוצה משהו – אני אגרום לו לקרות. האמנתי שכדי לנצח דברים צריכים להשתנות, אז ישבתי עם הקבוצה ופרסתי בפניהם את השינויים שצריכים לקרות – וכדי שאתחרה עבורם, השינויים צריכים לקרות, ואז אוכיח להם שזו הייתה הדרך הנכונה".

רוכבים רבים היו נענים בטריקת דלת. "אני לא יודע, אני רוצה להאמין שאני לא אדם טיפש, אני בטוח שיש אנשים שאינם מסכימים איתי… כשאני יכול להסביר ולהציג כיצד אני רואה את הדברים, אנשים מבינים ורואים את נקודת המבט ממנה אני בא. לא שכולם מסכימים תמיד, אבל אני מסוגל להביע את עצמי ולתקשר, לתרגם את המחשבות שלי למילים כך שמי שנמצא מולי מבין. רוכבים רבים יכולים לרכוב היטב על האופנועים, אלופי עולם שעושים עבודה מדהימה על הכלים, אך לא מסוגלים ללמד מישהו אחר כיצד. לא מסוגלים לתרגם למילים את מה שהם עושים וחושבים. אני מסוגל לתרגם למלל דברים גם למי שרואה אותם אחרת ממני. כנראה בגלל זה אף אחד לא שלח אותי לעזאזל…"

היקמן עוזר ומדריך רוכבים, הוא פתוח לשאלות שמגיעות גם מיריביו ומעודד בעיקר רוכבים ממרוצי הכביש לבוא ולשאול שאלות ולמזער את הסכנה. הוא מיטיב לומר את דעתו – שצריך להקפיץ את גיל המינימום להשתתפות במרוצי הכביש – ועכשיו גם כמי שמוביל את אליפות המיניGP באנגליה ואירלנד, כיבואן הבלעדי של אובהלה, הוא מנסה לשכנע הורים לא לדחוף את הילדים להתקדם מהר מדי. במקביל הוא גם מריץ בן קבוצה במרוצי הכביש ורוכב צעיר במרוצי המסלול. "אני חושב שבגלל שאני יודע עד כמה זה קשה, וישנם הרבה אנשים שלא מקבלים את ההזדמנות שהם ראויים לה – בגלל כסף או בגלל ניצול, וזה קורה הרבה בספורט, בכל מקום שיש תשוקה יש ניצול, אז אני עושה את המיטב לעזור למי שאני יכול מבלי לפגוע בשאיפות שלי", הוא מסביר.

כמו שהוא מלמד וחולק ידע, הוא למד הרבה מחברים, שותפים ומעסיקים בעברו, כמו כיצד לנהל את עסק הממרוביליה על שמו שהוא מעצב, מייצר ומשווק בעצמו. עסק שכולל חולצות, כובעים, כוסות וגם רום וג'ין. בשנים האחרונות הוא פתח עסק נוסף וזו סדנת האופנועים PHR Performance שבה כל אופנוע יכול להפוך תחת ידיו ועובדיו לאופנוע סופרבייק. היקמן הצליח אפילו להפוך לסדנת הטיפול הבלעדית עבור כל מנועי הטריומף לאליפויות הסופרבייק וה־TT השונים. בינהם גם המנוע שלא מכבר ניצח את מרוץ הדייטונה 200.
"אם הייתי לומד את מה שאני עושה, לא הייתי עושה את זה. עסקי מרוצי האופנועים, זה תחום קשה", הוא אומר.
"אני לא איש של תוכניות ותכנון לעתיד, למרות שיש לי את העסק שלי, אבל אין תכנון פרישה. אני לא מתכוון להפסיק לרכוב בעתיד הקרוב – והרחוק יותר – וכמו שאני מכיר את עצמי, אני לא מתכוון לפרוש אי פעם ונראה לי שבזה אני דומה לג'רמי מקוויליאמס".

הוא גורם להכל להראות פשוט, לא מסובך. כשאני אומרת לו שלמרות שזה ברור שהוא מאוד אינטליגנטי יש אנשים שיגידו שזה טיפשי וחסר אחריות להיות רוכב אופנועים, בטח במרוצים כמו ה־TT, הוא אומר "יש כזה דבר 'סיכון מחושב' וכל מי שנמצא בחוד החנית לא טיפש. לא יכול להיות טיפש, ממש ההפך. הם מחושבים, מודעים לסביבה, הם יכולים לחשב סיכון בזמן קצר מאוד, כמו מהלכים בזמן מרוץ. זה לא אומר שאנחנו לא עושים טעויות, אבל כל אחד, בעצם כל אתלט עילית, חייב להיות נבון ולא יכול להיות טיפש".

על כך שגם ולנטינו רוסי אמר שהוא לא יעז להתחרות אף פעם ב־TT ושהמרוצים בסביבה פחות סטרילית נחשבים קצת פחות 'סיכון מחושב' הוא מהנהן ומסביר "סיכון הוא עניין סובייקטיבי, אנשים שלא מכירים את הענף יגידו שהמוטוGP מסוכן, אבל אנשים מתוך הענף יגידו 'עשינו את זה ואת זה ואת זה כדי שהוא יהיה פחות מסוכן יחסית למה שהיה יכול להיות', ומעביר הביקורת יכול לקבל את זה או שלא. ה־TT מסוכן, באופן טבעי, אבל ישנן רמות שונות של סכנה ומה שאני מחשיב מסוכן שונה ממה שחושב כמעט כל אדם אחר. כמו שיש אדם שחושב שמאה קמ"ש זה הרבה ויש כאלו שיגידו שזה שום דבר. הסובייקטיביות כלפי סכנה ומהירות תלויה כנראה בניסיון חיים וגם הבנה וידע. העניין עם ה־TT זה שיש חוסר הבנה בסיסי בכל הנוגע אליו. הרבה אנשים יודעים מה זה ושמעו עליו אבל רק בגלל החדשות הרעות ולא בגלל הסיבות הנכונות. הם רואים אנשים כמוני וחושבים 'משוגעים, טיפשים, לא נורמליים' או איך שלא תקראו לזה. הם אומרים שאני מטורף שאני רוכב מהר כל כך, 'Flat Out' כל הזמן, אבל אני לא. אני מנצח מרוצים בקצב המרוץ האיטי ביותר שאני יכול להרשות לעצמי. אם אנצח בפער של שתי שניות או עשרים דקות התוצאה אותה תוצאה, אבל מה יותר בטוח? בפער הקטן יותר אני שם את עצמי ברמת סיכון נמוכה יותר. אני מנסה להתמקם בפער של עשר שניות, זה פער די גדול בסגנון מרוצים שכזה ואני שולט בזמנים כדי לא להסתכן יתר על המידה, אני לא עם מצערת פתוחה כל הזמן, עד הסוף, אני לא על הקצה, וכשאני מסביר את זה, זה פותח לאנשים את העיניים. לאורך הקריירה שלי לא הייתי הכי מהיר באימון הראשון, לא משנה באיזו אליפות או קטגוריה, למה? כי מה משנה הזמן המהיר באימון? זה סיכון ללא פרס. אני מחשב את הסכנה בכל עת".

"זה נקרא שליטה בדחפים, ולא, גם אני לא תמיד מצליח בזה ולמרות שיש לי רישיון רכיבה ויש לי אופנוע אני לעיתים רחוקות מאוד עולה על הכביש ביום יום, בדיוק מהסיבות שהרבה רוכבים מקצועיים אחרים מעדיפים להימנע מזה", הוא אומר, ונכנס להסבר איך הוא לא מצליח לרכוב 50 או 80 קמ"ש ומאיץ או בולם. "מאז שאני רוכב על אופנועים, מגיל 12, מוטמע בי לרכוב מהר. רוב חיי ממוצע המהירות המינימלי שלי הוא 160 קמ"ש, אני רוכב על אופנועי 1,000 סמ"ק כבר 19 שנים, מגיל 17 עד עכשיו בגיל 36. 160 קמ"ש מרגיש לי כאילו אני לא זז. הדרך הכי פשוטה שלי להסביר למי שאינו מתחרה היא ההשוואה לנהגים בכביש. כשעולים על אוטוסטרדה מהירות המקסימום מרגישה גבוהה כי רגילים למהירות של 50. אז הרגעים הראשונים מרגישים כאילו נוסעים מאוד מהר ואחרי עשר דקות זה מרגיש כאילו מאטים, מתחילים להעלות את הקצב וכל זה כי המוח התרגל והחל להבין בתת-מודע, עוד לפני הנהג, כי ניתוח האינפורמציה נעשה עוד לפני שמגיעים אליה, ולכן זה מרגיש כאילו הייתה האטה. כשלבסוף יורדים מהאוטוסטרדה מרגישים כאילו עומדים כי המוח עדיין חושב קדימה, אבל אם קופצים מרכב נוסע במהירות של 50 קמ"ש ישר מבינים שזה עדיין מהיר. אני לא מודע למהירות שאני מגיע אליה 99% מהזמן".

"אז כשעשית את השיא של ה־TT…", אני שואלת, והוא עונה, "לא ידעתי בדיוק, אלא רק שאני בהקפה טובה, ידעתי שאני דוחף היכן שיכולתי ורציתי וידעתי שיש לי את הפער, את המרחב המוגן שלי, ידעתי עד כמה אני יכול להיות מהיר יותר בתוך כל אחת מהפניות. עם יד על הלב, אני לא מותח את הגבולות – אני יכול – אבל אני לא, ואני יודע בדיוק איפה הם נמצאים, אבל אני לא מתקרב לשם – אלא אם כן אני רוצה, חייב או צריך. כי לפעמים אני צריך, אבל אני בוחר שלא בפנייה הזו אלא בזו שאחריה. אני מחשב את הסיכון או יותר נכון – את הסיכון הקביל".

הוא בעצמו לא מבין כיצד לא השתרש בו החשש והפחד, למרות הפציעה הקשה של אביו והשנים בה ניסו הוריו לשכנע את בנם היחיד לוותר על קריירת מרוצים, "אני לא יודע, זה כנראה קשור יותר במי שאני כאדם, למרות מה שלימדו אותי בבית, אני רואה דברים אחרת, יכול לחסום דברים ואני לא דואג בגלל משהו שאינו בשליטתי. זה מטורף בעיני שאנשים דואגים בגלל דבר שהם לא יכולים לשנות".

אבא שלו התחרה בממוצע של 175 קמ"ש על אופנועי 500 סמ"ק ו־167 קמ"ש על אופנועי ה־250 סמ"ק. "הוא נדהם מהמהירות, הוא בטח היה אומר שזה 'מפוצץ את המוח' אם היית מדברת איתו עכשיו. הראיתי לו את צילומי ה־On Board שעשיתי השנה, מהירות ממוצעת של 219.35 קמ"ש (136.3 מייל) והוא מתקשה לעקל. הוא אלוף ה־BSB, ניצח מרוצים, התחרה ב־TT. הוא חי בסביבת אופנועים גם אחרי הפציעה שלו, כמכונאי וכמנהל קבוצה – והוא עדיין לא מצליח להבין את המהירויות שאנחנו מגיעים אליהן עכשיו, בעיקר עם האופנועים הגדולים".

"הוא השלים עם העובדה שאני מתחרה, בהתחלה הוא לא, אבל הוא כבר הרבה זמן בסדר עם זה. בהתחלה הוא ניסה לדחוף אותי לעסוק בכל ענף ספורט אחר – קריקט, גולף, חיצים – הייתי די סביר בכולם, אולי זו הקורדינציה שיש לספורטאים. מאז שרכשתי את האופנוע והבאתי אותו לחצר הבית הוא היה שם עבורי. הוא ואמא באים לכל המרוצים, באים לאי מאן ולא מפספסים דבר. הם שונאים ואוהבים את עולם המרוצים באופן מאוזן והם קצת יותר לחוצים ממרוצי הכביש מאשר ממרוצי המסלול, באופן טבעי".

יש לו בת זוג אבל אין לו כרגע ילדים, "תפיסת החיים שלי שונה במקצת מזו של אבי, אני אדם של 'חייה בשביל הרגע' ותעשה מה שבליבך. החיים קצרים. מחר אני עלול להידרס על ידי אוטובוס או ליפול במדרגות ולשבור את המפרקת. אז אם אני רוצה לעשות משהו אני הולך על זה – ואני אומר בדיוק את אותו הדבר לכל הסובבים אותי. החיים נועדו בשביל לחיות אותם, אי אפשר להתעטף בצמר גפן. יש תמיד סיכוי שניפצע או גרוע מזה".

למרות שהוא בן 36 הוא לא חושב שהתוצאות המאכזבות העונה ב־BSB הם עניין של גיל, אלא מקריות. העונה הטובה ביותר שלו הייתה 2021 וגם בעונה הקודמת, למרות שלא הייתה מושלמת, היו גם רגעים טובים. "עכשיו אני הרוכב הכי טוב שהייתי אי פעם ואני מהיר יותר, אלא שכך גם כל שאר הרוכבים. אני לא רוצה לבקר את BMW, אבל כל עונה מאז 2017 הייתי הרוכב הכי מהיר שלהם, למעט העונה הנוכחית", הוא מאוד מתאמץ שלא להעביר ביקורת, אך קשה להתעלם מכך שזה לא האופנוע החזק באליפויות הסופרבייק השונות. "אנשים יכולים להבין מזה מה שהם רוצים, אבל אני יכול להגיד על עצמי שהייתי לאורך השנים הרוכב הטוב ביותר שאני יכול להיות על האופנוע הזה. אליפות הסופרבייק הבריטית מאוד צמודה בשנים האחרונות. בסופ"ש האחרון 13 רוכבים קבעו זמן הקפה בפער של 0.8 שניות ביום האימון, ויום למחרת הייתי תשיעי בזמנים ובפער של 0.48 שניות מהפול פוזישן, וזה לא משנה באיזה מסלול נערך סבב האליפות – הזמנים מאוד צמודים. זה מצוין, אבל זה גם מאוד גרוע, כי אם יש לנו יום רק קצת פחות מושלם, אנחנו נראים כאילו אנחנו במצב הרבה יותר גרוע מהמצב האמיתי שלנו. זו עבודה קשה".

אנחנו מדברים על מה עכשיו והוא מספר שמאז שהיה ילד חלם להיות רוכב מוטוGP, אבל כבר כשהיה בן 12 היתמר לגובה מטר ושמונים. אבא שלו אמר לו מההתחלה שאין לו סיכוי להגיע לאליפות העולם וסופרבייק זה הכי טוב שהוא יכול – ולשם הוא עדיין חולם להגיע "אני בן 36, אז העגלה מתחילה לנסוע, אבל אני גם לא מוכן לשלם על מקום ועל אופנוע שיאפשר לי לנצח".

רגע לפני שאנחנו נפרדים אני מחזירה אותו ל־TT ושואלת אם הוא רוצה להשתמש בהזדמנות לתת לי פיץ' למרוץ, הוא לוקח רגע ומשיב "קשה למכור את ה־TT, מה שאני אומר לאנשים שמתנגדים לקיום המרוץ הזה, זה שהם לא יבינו אותו לעולם אם הם לא יבואו וירגישו אותו – ולא משנה עם כמה אנשים הם דיברו עליו. גם אנשים שלא אוהבים אופנועים או מרוצים יהנו שם, אין אירוע דומה לזה בעולם. יש מילה אחת שאפשר לתאר בה את המרוץ הזה והיא "בלתי-יאמן" (באנגלית זו מילה אחת) וגם היא לא עושה צדק עם המרוץ".
אחרי מספר רגעים הוא מזמין את כולם לבוא ל־TT ולא לשכוח לעצור להגיד לו שלום. תמצאו אותו במוסך או באוהל עם הלוגו Hicky מתנוסס עליו בגדול. תוכלו לרכוש חולצה, כובע או בקבוק ג'ין ואם תבקשו תקבלו גם עצה או טיפ בחינם – מגדולי הרוכבים של העידן הנוכחי.