מוטו פוגש | קאל קראצ'לו - הוא עוד ישוב

תמי גורלי | תמונות: MotoGP, WithU Yamaha RNF Team

קאל הניח את הקסדה בסוף עונת 2020, עונת הקורונה הייתה קצרה ומבולבלת ובמקרה של קאל קראצ'לו גם מלווה בבעיות קשות ביד כתוצאה מתסמונת היד הכרונית או בשמה המוכר 'ארמ-פאמפ'. הרוכב הבריטי שנשוי ללוסי ואב לווילו אמר שהוא רוצה לפרוש כדי להבטיח שיוכל לקחת את בתו לבית הספר בכוחות עצמו, בהליכה. הוא חייך כשאמר את זה אבל לא התבדח.
זה גם היה אחד התנאים כאשר הפתיע וחתם על חוזה של רוכב מבחן עם ימאהה וחזר לעבוד עבור היצרן היפני אחרי עונה אחת עם דוקאטי ושש שנים עם הונדה. קאל, שזכה עם ימאהה בתואר אליפות הסופרספורט ורכב עבורם גם בסופרבייק ובעונותיו הראשונות במוטוGP בקבוצת טק3, החליט לקבל את ההצעה בתנאי שיוכל לחיות חיים רגילים. הרוכב הטיל וטו על מרוצי ווילד קארד וסגר חוזה לעונה אחת אחרי האכזבה של ימאהה מחורחה לורנסו כרוכב מבחן.
למרות שנבנה צוות מבחן אירופאי, ראש הצוות גלבוסרה וקראצ'לו עבדו מעט בעונת 2021. דברים זזו באיטיות, לא פשוט לשנות הרגלים של יצרן ובעיקר של ההנהלה. המשבר של ימאהה עם מאווריק וינאלס והפציעה של רוכב קבוצת הלווין פרנקו מורבידלי אילצו את היצרן להחזיר את קראצ'לו למסלול כמחליף.

שני מרוצים במדי קבוצת המפעל, שניים בקבוצת הלווין פטרונס וקאל חזר הביתה, אל הנשים בחייו ואל האופניים.

עונת 2022 כבר נראתה אחרת. למרות שהמבחנים שערך צוות הפיתוח נשמרו בחשאיות, היו לא מעט כאלו באירופה וביפן, כשהמטרה להכין את ה־M1 לעונת 2023 אחרי שהובן שהמנוע לעונת 2022 יישאר על המדף.
במהלך חופשת הקיץ קראצ'לו מקבל טלפון נוסף בו ימאהה מיידעים אותו שעליו להגיע ולהתייצב פעם נוספת על הגריד והפעם כמחליף של דובי בקבוצת הלווין של רזלאן רזאלי (אשר נקראת העונה WithU Yamaha RNF) לששת הסבבים הסוגרים של העונה.

מעבר למסך הוא ישוב בלבוש הרשמי של הקבוצה, עם המבט המשועשע שגם בגיל 36 מאפיין את הרוכב שנראה כי בכל רגע עומד לעשות איזשהו מעשה קונדס. "אני עירום מהחזה ומטה" הוא אומר כשברקע פרצי צחוק מחברי הקבוצה, "אז מזל שאת יכולה לראות רק את החלק העליון… פשוט הרגע סיימתי שיחה עם לוסי", הוא מסביר מיפן. לוסי בבית, ווילו כבר בת שש וצריכה להתייצב לבית הספר. כאשר קיבלה שחרור מהלימודים כדי ללוות את אביה למרוץ הראשון בו השתתף, סבב אראגון, היא קיבלה משימה מהמחנכת לעשות יומן מסע מצולם. "כשסיפרתי לווילו שאני פורש היא פרצה בבכי של אושר ואמרה שהיא כל כך שמחה, ועכשיו היא רוצה שאחזור להתחרות והיא לגמרי בתוך זה", הוא מספר. "היא לא הפסיקה לומר עד כמה זה נפלא ולא יכלה לחכות עד שאגיע לפאדוק, היא מאוהבת בזה. היא כזו ילדה טובה ויש לה הרבה חברים במסלול, אומנם מבוגרים ממנה, אבל הם אוהבים אותה כי היא כזו נהדרת. את צריכה לראות את כל התמונות שלה על האופנוע של ג׳ק (*מילר, שהוא גם הסנדק שלה) ועל האופנוע שלי והאופנוע של אנה קראסקו. היא הייתה בטירוף וכל מה שהיא רצתה לעשות זה את שילוט הפיטס – וברור שזה בלתי אפשרי, אבל החבר'ה סידרו שהיא תוכל לעשות שלט כשנכנסתי חזרה פנימה. היא הייתה נחושה שזה התפקיד שלה, היא אפילו אמרה לקאלום, חבר הצוות האחראי על זה, שמחר בבוקר הוא לא צריך לעשות את השלט כי היא תעשה את זה. הוא בא אליי ושאל 'זה נכון?' כי היא הייתה כל כך משכנעת", הוא מספר בגאווה על הרגע שובה הלב שבו רואים את ווילו בכניסה למוסך עם השלט "אבא P1" בסוף המרוץ באראגון.

"לא חשבתי שזה יקרה פעם נוספת", הוא מתוודה שהשאיר את סעיף המחליף בחוזה עם ימאהה. "זה היה מצער, למרות שאני לא יכול להגיד שזה 'לצערי', כי כל אחד היה רוצה להתחרות במרוצי אופנועים, אבל זה חבל עבור האנשים שהפסיקו להתחרות כמו דובי, או שנפצעו. אלו היו שתי עונות מאוד מוזרות, אולי אפילו שלוש, בהן היה צריך להחליף רוכבים רבים. לא ראינו מקרים דומים כשהתחלתי להתחרות, רק מרוץ אחד פה ושם, אבל בעונות האחרונות סטפן (*בראדל) נאלץ לעשות כמעט שלוש עונות מלאות כמחליף של מארקז ואני נאלצתי להחליף בעונה הקודמת וגם בזו".

"לא חשבתי ש"… הוא עוצר, מסתכל מטה ומשחק רגע בטלפון "סליחה, תמי" הוא אומר, "ווילו שולחת לי הודעות". אנחנו עוצרים לרגע כי וילוו עומדת לצאת לבית הספר בצידו השני של העולם.

"פרנקי עבר ניתוח כדי להיות מוכן לעונה הזו והסיטואציה כולה הייתה מוזרה, הייתי צריך להתחרות בקבוצת המפעל ואז בלווין, זה היה קצת מוזר ומה שקרה עכשיו עם שישה מרוצים שנותרו לעונה… דובי רוכב חכם, כי הוא לא מתחרה בסבבים המרוחקים וידע שאני אהיה חייב להחליף אותו… אבל זה בסדר, היה לי זמן רב להתכונן גם מבחינה מנטלית, שלא כמו בפעם הקודמת, אז עדכנו אותי רק ביום לפני. הפעם ידעתי הרבה זמן מראש, אז זה לא היה שוק, גם הצלחתי לרכוב על אופנוע כחודש לפני המרוץ הראשון, כשבעונה הקודמת הגעתי להתחרות אחרי הרבה זמן בלי רכיבה ובנסיבות שונות לחלוטין, בגלל זה".

הוא התקשר לדובי אחרי שקיבל את ההודעה שעליו לבוא להחליף את הרוכב האיטלקי הפורש, רק כדי לדרוש בבדיחות שיפצה אותו על חופשה שביטל עם משפחתו כדי להתייצב להחליפו בקבוצה. הוא מבין את הבעיות שהיו לרוכב הוותיק ומודה שגם הוא עדיין לא מרגיש בנוח על הימאהה. "ארגונומיה על האופנוע זה אחד הדברים החשובים ביותר. על הימאהה יושבים גבוה ולא נמוך כמו דוקאטי, אפריליה או הונדה והרוכב הוא זה שצריך ליצור משקל אחורי והבעיה היא שפאביו מרוצה מהמיקום שלו על האופנוע". קאל והצוות שלו ניסו למצוא מיקום נכון לכידון אבל כל פירוק והזזה שלו לוקח לקבוצה 40 דקות יקרות. "אנחנו בתקופת 'המארק מארקז' של ימאהה, בה ימאהה מתקשים עם שאר הרוכבים חוץ מפאביו. לא נראה שהרוכבים האחרים עושים עבודה לא טובה, עדיין אין תחליף לכ"ס ופאביו פשוט עושה עבודה מדהימה", הוא מזכיר את החסרון העיקרי של ה־M1 ומבטיח שזה של עונת 2023 עומד להיות הרבה יותר טוב. "פאביו היה לפניי", הוא אומר ואז מוסיף בחיוך משובב, "לפניי… יכולתי לראות אותו עם משקפת! אני יכול אולי לעשות דבר אחד טוב ממנו אבל הוא יכול לעשות תשעה דברים טוב ממני. כרוכב מבחן אני לא חייב להיות מהיר כדי לגרום לרוכבים אחרים להיות מהירים – וזה הלך הרוח הנכון".

אחרי המרוץ הראשון קאל מודה שהוא מרגיש כאילו 'נכנס בו אוטובוס', "סוף שבוע של מרוצים שואב את כל הכוחות, בעיקר כי אני לא רוכב מספיק. במבחנים יש לנו חלקים לבחון והם (*צוות ימאהה) רוצים מספר מסוים של הקפות שהן אף פעם לא הדמיית מרוץ – וכאשר אנחנו צריכים לעשות 23 הקפות ברציפות, זה קשה פיזית ומנטלית. בסופ"ש מרוצים צריך לחשוב כל הזמן: בחירת צמיגים, כיול אלקטרוני, היכן ניתן להשתפר – וזה כשנמצאים במוסך בשעה עשר בלילה, זו סחיטה מנטלית. בעבר יכולתי להתמודד עם זה די בקלות, אבל כעת זו ממש 'מכה למערכת', למרות שזה עדיין די מהנה לנסות להבין את הפאזל. במבחנים מאוד קשה, נכון שמצד אחד קל מאוד, כי כאילו לא אכפת לך. מנסים להמשיך ולעשות את ההקפות המהירות, לספק את האינפורמציה הטובה ביותר שניתן וזו הסיבה העיקרית לכך שנמצאים שם, אבל לא מתחרים מול אף אחד, רוכבים לפי זמני ההקפות והשעון ויוצאים מהפיטליין כאשר באמת רוצים – זה לא אינטנסיבי כמו במרוץ. במבחנים אני לא שלוש שניות איטי יותר, אבל אני גם לא מנסה לשבור שיאים. היציאה הראשונה למסלול בסביבה התחרותית זה כאילו מגיעים למלזיה אחרי כל חודשי החורף: הראש מסתובב, זה כמו רכבת הרים, מפספסים נקודות בלימה. לא עבודה קלה, אבל אני מרגיש כבוד – כי העבודה שלנו מחלחלת לרוכבי המפעל ואין ספק שפאביו רק עושה עבודה הרבה יותר טובה ממני", הוא חוזר ומדגיש.

לדבר עם קאל זה לראות כיצד גלגלים במוח שלו עובדים, לפחות חלקם. הוא נשאל שאלה ומציג את תהליך החשיבה וזה בולט כאשר נשאל לגבי המטרות שהציב לעצמו לששת המרוצים.
"להתחרות בשביל מה?" הוא שואל ומשיב לעצמו, "אני לא הולך לזכות באליפות וגם לא במרוץ, עם זאת כשעומדים על הגריד יש עדיין סיכוי לנצח. אני נותן הכל ואני עדיין לא יודע מה המשמעות של הכל. מצחיק עד כמה מהר התחרותיות חוזרת, לא מזמן רכבתי בארגון עם מרשל דגלים אחד ולא הייתה כאן נפש חיה, ובמרוץ עם יריבים מסביבי ישר משתלטת תחושה של 'אוי אני חייב לעקוף אותך, או לפחות להישאר איתך!' לא ידעתי למה לצפות, אבל נהנתי". הוא מדגיש שההנאה היא מהתחרות והפעם, שלא כמו בעונה הקודמת, ישנם רוכבים לא רק לפניו, אלא גם מאחוריו.

"מה שאני לא מבין זה למה הם כל כך מהירים! דובי היה אחרון הרוכבים ששלטו בקצב המרוץ ועכשיו המרוצים במקסימום המהירות מההתחלה ועד הסוף, אני רגיל לעשות הקפות מהר או לאט כפי שאני רוצה ובסופ"ש מרוצים מטרת המשחק היא לרכוב מהר. אם מישהו נמצא לפני במרוץ, אני לא אנופף לו לשלום, ואם עוקפים אותי, אני לא אמור פשוט לאפשר להם להמשיך הלאה".

"הרבה משתנה במוטוGP, אבל דבר אחד ברור – אני לא אשתנה לעולם", הוא מחדד את העובדה שהוא שונה מרובם הגדול של הרוכבים המתחרים כיום, אך מדגיש שהוא כן מציית לכל החוקים וההנחיות של האליפות.
"הפאדוק משתנה ואני סבור שזה גם קשור לאספקט של המדיה החברתית. כולם כמו כבשים", הוא אומר ומזכיר ציוץ שכתב בו שאל האם זו חובה לשתף תמונה ממטוס רגע לפני ההמראה ליעד בו מתקיים המרוץ, כפי שעושים רובם הגדול של הרוכבים. "אני מבין וברור שזה חלק ממה שהם צריכים לעשות כחלק מהמשחק היום, אבל אם אחד עושה משהו כולם ישר אחריו".

מבחינת ניהול המרוצים ומבחינה טכנולוגית הוא גם מרגיש את התהליך שקורה, "רוכבי המוטוGP מהירים מאי פעם, הם לא טובים יותר ממה שהיו הרוכבים מולם התחרתי בעבר, אבל האופנועים טובים יותר, הצמיגים טובים יותר והרוכבים מתפתחים עם הזמן. הרוכבים המטפסים לקטגוריה מהמוטו2 משנים את סגנון הרכיבה", הוא מסביר, "העניין הוא לשחרר את הבלם ולשמור על מהירות גבוהה בפניות, אפשר לראות איך רוכבים מבצעים את זה ולראות רוכבים כמו בסטיאניני, שאין לו כמעט משקל על הצמיג הקדמי באמצע הפנייה, ואני מסתכל על המסך ותוהה איך לעזאזל הוא עדיין על האופנוע? רוכבים ותיקים יותר אולי מתקשים, כי אין להם את הביטחון לרכוב ככה. זה גורם למרוצים להיות קשים יותר ומהירים יותר".

"רוכבים עדיין צריכים להיות חכמים", הוא מבהיר שאין שום חוסר כבוד או זלזול בדבריו. "מארק מארקז הוא הרוכב המבריק ביותר על המסלול, בזה אין לי ספק, אבל בהסתכלות לאחור רק כמה שנים, לפני 3-4 שנים המרוץ היה יותר תחת שליטה וכעת הם פשוט רוכבים הכי מהר שניתן מבחינה אנושית, להכי הרבה זמן שרק אפשר, וזה גורם למרוצים להיות קשים יותר. היתה לנו בעבר האופציה לתכנן עקיפה או יכולת לעשות דברים באופן שונה מהאופנועים מסביבנו וכעת נראה שכולם עושים את אותו הדבר, אז זה רק הופך להיות מאתגר יותר להרוויח מההבדלים בין אופי הרוכבים והאופנועים. אני לא חושב שהרוכבים חכמים יותר או פחות מבעבר. האופנועים פיזית קלים יותר לרכיבה, כי חלק מהיצרנים עושים הכל כדי שזה יהיה ככה, עכשיו זה פחות הרוכב לעומת האופנוע, והאיזון הזה משתנה כל הזמן, אולי בשנה הבאה זה יהיה בדיוק ההיפך. פעם זינקתי למרוצים על אופנוע עם מצערת, בלם, קלאץ' ומיפוי, ועכשיו יש את כל הכפתורים, ידיות, מנגנונים, בלם אחורי ובשביל מישהו זקן כמוני זה די קשה להבין. בגלל זה אולי זינקתי למרוץ ביפן בלי מנגנון זינוק…"

דבר נוסף שהשתנה בפאדוק זה סטטוס הרוכבים. רובם הגדול של הרוכבים הבכירים נשואים, מאורסים או בזוגיות ארוכה ויציבה. ישנם חמישה אבות צעירים והטאבו שהיה על ילדים וזוגיות מזמן נשכח. "תמיד הייתי הראשון שרוצה לעזוב את המסלול ואחרון שמגיע לסבב הבא, גם לפני שנולדה ווילו, כי כאן זו אינה המציאות. המציאות, החיים האמיתיים, זה לפתוח את הדואר, ללכת לקניות בסופר ולעשות דברים רגילים. אני חי חיים פריווילגים ואני יכול לעשות מה שאני רוצה, אני לא צריך לעבוד עד סוף חיי. תמיד הייתה לי הרגשה שאני רוצה להיות נורמלי ככל האפשר, כי כאן זה כמו ארץ הפנטזיה. להיות בטלוויזיה זה משהו מוזר עבורי, תמיד ראיתי את החיים כשני עולמות נפרדים. אני יכול ללכת הביתה ולהיות נורמלי ולא לחשוב שאני בטלוויזיה, וכאן בפאדוק אנשים צועקים את שמי, מבקשים חתימות – כאילו שאני גיבור על. אנשים מביטים עליך כאילו אתה גיבור, אבל גיבור בשבילי זה מנתח של ילדים, מישהו שעושה שינוי, משפר את החיים ולא רק נמצא בטלוויזיה. אני לא גיבור רק בגלל שאני יכול לרכוב מהר על אופנוע, אני לא יכול את לעשות מה שהם עושים, והם לפעמים אלו שאומרים עליי שאני גיבור, ואני גם לא יכול לעשות את העבודה שלך. אני לא רואה את עצמי כיוצא מן הכלל, אני אחד האדם ולכן תמיד יכולתי להפריד בין החיים האלו, כי תמיד ידעתי שמה שקורה כאן לא אמיתי, ידעתי שהמצלמות וכל זה, זה חלק מהעבודה", הוא אומר ואז חוזר לנושא השאלה. "אני זוכר שהבטתי מהצד על רוכבים אחרים וחשבתי לעצמי שאני הנשוי היחיד על הגריד, מעולם לא הבנתי מדוע אף אחד מהם לא מצליח להחזיק מעמד בזוגיות, בנישואין, אף אחד מהם לא הביא ילדים ובאמת חשבתי שהם מאמינים שהם נאלצים לנהוג כך וצריכים להיות אגואיסטים כדי להיות רוכבי אופנועים. כפי שאפשר לראות, זה ממש יכול להיות ההפך. כך היה נהוג בעולם המוטוGP וכל מה שאני רציתי אלו חיים נורמליים ולהיות נשוי ללוסי ולהביא בת לעולם. חלק מהאנשים שהיו אגואיסטים, או לפחות כך אני חשבתי עליהם בעבר, עכשיו אפשר לדבר איתם על ילדיהם והם חיים רק עבורם והם רואים את המרוצים כמשניים לילדים. וברור שככה זה – וככה זה גם אמור להיות. נחמד לראות את זה".

אנחנו חוזרים לדבר על המרוצים עצמם. במטרים הראשונים אחרי הזינוק הראשון שלו מזה שנה כמעט התרחשו דרמות גדולות על המסלול. "באמצע ההקפה הראשונה אני חושב לעצמי למה לעזאזל חזרתי לתוך זה? אנשים מתעופפים לכל עבר, אני בולם בעוצמה כדי לא לפגוע במשקפים המרחפים באוויר וחשבתי לעצמי מה יקרה עכשיו? הרגע ראיתי את האופנוע של פאביו מתמוסס ונעלם. חשבתי, בטח דגל אדום, ואז הגעתי לפניה הבאה והבנתי, אה, אנחנו ממשיכים – ואז טאקה! אני עושה סטופי כדי לבלום ואני חושב לעצמי ומה עכשיו? ולרגע כל עניין התחרות ברח ממני, אבל כל האחרים ממשיכים – אז גם אני צריך. לא הייתי מוכן לזה", הוא מודה בכנות.

"הגוף שלי לא במצב טוב, פשוטו כמשמעו. לא הכל כתוצאה מרכיבה על אופנועים, אלא דברים כלליים – כמו דלקות שיש לי בפרקים, בעיקר בכתף שמאל, שתצטרך החלפה בקרוב, אני לא יודע מתי, אבל המצב שלה די רע כבר כמה חודשים. חוץ מזה יש לי עקב שעדיין עם כל המתכות ויש לי גם בעיות גב, שבגללן הייתי אצל עשרה מנתחים שונים ואף אחד לא יודע להגיד מה הבעיה. אבל אני גם לא אוהב פשוט לרבוץ וסביר להניח שגרמתי להרבה מהבעיות האלו בעצמי. אני לא מתלונן, אני בחרתי לעשות את מה שאני עושה וזה גם לקום בבוקר ולחוות ישר כאב. אומרים לי 'מה אתה רוצה? אתה מזדקן', אבל אני אומר רגע, חכו, אני מזדקן ואני גם יודע שהכל נעשה גרוע יותר עם הגיל, אבל זה לא רגיל. אם מסתכלים על זה לרגע מהצד, אובייקטיבית, זאת לא בחירת קריירה נהדרת, קריירה שבה אתה זורק את עצמך מהאופנוע, עושה את כל הדברים שרוכבים עושים וכל הזמן בנסיעות. זה נפלא בחלק מהזמן, אך כשהגעתי לגיל 34 הכל פתאום החל להידרדר – אבל בכל מקרה אני בסדר", הוא מוסיף כאילו חשש שנשמע שאינו מעריך את חייו.

"אני מתחרט לפעמים כאשר אני חווה כאב אמיתי ומשהו ממש ממש כואב. אז אני לא יכול לעשות כלום, אני לא יכול לרכוב על אופניים, שאני אוהב לעשות כל יום, אני מחוייב לקחת שבוע הפסקה וזה משגע ומשעמם אותי. באותם רגעים אני חושב שהייתי נותן בחזרה חצי ממה שיש לי רק כדי לא להרגיש ככה, את הכאב, וכדי להיות ייצור בר-קיימא מושלם. אבל לא הייתי משנה את האופן בו התגלגלו חיי ולא הייתי מוותר על שום דבר ממה שאני כרגע".

השיחה איתו קולחת ומשעשעת, מדי פעם הוא מציץ בטלפון וקולות צחוק נשמעים מאנשי הצוות של הקבוצה שמקשיבים לדברים שהרוכב שלהם – לשישה מרוצים – אומר. אולי זה האופי שלו ואולי זה שהוא הגיע עם ציפיות נמוכות מעצמו שגורמים לאווירה להיות קצת אחרת, כי אין לחץ של תוצאות, למרות שהוא מודה שהוא מתעצבן שהוא לא בטופ 10. "אני כנראה תחרותי מדי, מוזר שאני מאוכזב, חשבתי שלא אהיה תחרותי עם עצמי – אבל אני כן. כנראה זה חלק מהעניין של להיות רוכב מרוצים כבר יותר משני עשורים", הוא מסביר לעצמו.

"עשיתי עם ימאהה חוזה דו-שנתי ולכן גם בעונה הבאה אמשיך לעשות את המבחנים, אבל זה יהיה קשה לחזור להתחרות כל הזמן כפי שאני עושה עכשיו. מצד שני, אם אני מתחייב לעונה מלאה, נראה לי שאני מסוגל כי אני יכול להיכנס לכושר מצוין אם אני רק רוצה בכך, וברגע שהולכים על זה, זה כבר חצי מהעניין, נראה לי שאני באמת יכול אם הייתי רוצה". כשאני לוחצת ושואלת אם יש סיכוי לקאמבק שלישי הוא משיב – "אני לא אומר שאני באמת רוצה, אבל אני יכול".