זכות / יואל פלרמן

זה עניין של זכות. הייתה לי הזכות להכיר את מאיר שלו בהקשר של רכיבה, נהיגה וכתיבה עליהן.

אותה זכות שהעניקה לי השראה לשנים הרבה, למעשה עד היום, נוצרה בגלל השילוב של תאוות הידע שלו על מה שכתב עליו, הקשר הבלתי אמצעי לרכיבה ולנהיגה, כישרון הכתיבה המופלא. אותו כישרון מצא ביטוי לא רק ברומנים הגדולים שלו, בספרות העיון ובספרי הילדים, בטורים שכתב על נושאים נחשבים – אלא גם בתיאור המפגשים שלו עם אופנועים עליהם כתב במוטו ועם מכוניות בהופעות אורח באוטו.

מאיר שלו גילה את הרכיבה על אופנועים, ונתן ביטוי שאין שני לו לחוויה ולהתנסות, שילב באופן מופלא ממש את תובנות הרכיבה שהיו לו בכתיבה משועשעת ובעברית עשירה מאין כמוה. ומכיוון שקיבלתי את הטקסטים שלו, התגלגלה לידי זכות.

אז הוא היה שותף עם ב. מיכאל לקטטה הנמשכת על יתרונות וחסרונות הרכיבה מול הנהיגה (וההפך, בו־זמנית ובמקביל), וגם תרם מספר טורים שקבעו רף באיכות הכתיבה, גם בדרך בה העניק לנושאים אלה מעין מעמד שהוא מופת של חוויה.

מאיר שלו, כידוע, למד באופן מעמיק את רזי המקצוע של האנשים עליהם כתב – האפייה ב'עשו', סיתות האבנים ב'ביתו במדבר'. כאשר היה צריך לברר עניינים שוליים, כמו סוג הצופר שהיה ברכב כבד במחצית המאה ושאר זוטות, הוא פנה שוב ושוב כאילו הכל תלוי בדיוק המוחלט של המידע הזה. הוא לא יכול היה לשאת את ההפך מכך, ותיאור רכיבה ואופנוע שגוי מהיסוד שיצא מתחת לידיו של סופר נכבד אחר, נראה לו עניין חמור מאין כמותו.

הייתה לי הזכות, כי מאיר שלו היה כותב יחיד במינו, גם במקומותינו אלה.