מבחן דרכים: דוקאטי מולטיסטראדה V4 ראלי

כתב: דניאל מיצו פטרי | בוחנים: אריק רוזנבלום, מיקי כהן, דניאל פטרי | צילום: דניאל דהרי, אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: ג'יפ מרצדס (טוב נו, אאודי…) מפואר ומפנק, בעל יכולות בלתי מבוטלות בכביש – בתוספת של יכולת שטח משופרת.

ליין דגמי המולטיסטראדה של דוקאטי חגג לאחרונה 20 שנה. ה־Multistrada. כשמו כן הוא – אופנוע שאמור להיות כולבויניק – "רב דרכים" באיטלקית, 4 אופנועים באחד – רובוטריק שמחליף זהויות בלחיצת כפתור. במשך כל השנים האלו התגאו בחברה מבולוניה בכך שהאופנועים שלהם מגיעים עם סט-אפ מכלולי קצה איכותיים במיוחד, מנוע אגרסיבי המכוון להספק גבוה מצד אחד ולגמישות תפעולית מצד שני, ובגדול עם אוריינטציה של כלי שיכול לבלות כל היום על הצד ובידיים הנכונות לבייש לא מעט רוכבים ספורטיביים. בזכות זאת, דגמי המולטיסטראדה מאפשרים לרוכבים בסגמנט האדוונצ'ר (וצריך להגיד – זהו סגמנט שבו קיימים שחקנים רבים) לבחור באופנוע שה־DNA שלו הוא על הצד היותר ספורטיבי/רגיז של הספקטרום.

משתמשים בכלי לרכיבות בינעירוניות או בזוג בטיולים ארוכים ובא לכם ארגזים מאחורה? סעו בכיף במצב טורינג. נכנסתם לתנועה עירונית צפופה ואתם צריכים לנסוע על קטנוע מפנק, נמוך, לא מאיים, שיאפשר להתפתל בין הרכבים בפקק? מצב אורבן. מתחשק לכם לרדת לאיזה שביל לבן ולהריח חרציות? סעו במצב אנדורו. ואם בא לכם לעלות למסלול או לאיזה פס בכביש מגניב ולהתפרע עם חבר'ה ספורטיביים? נו פרובלמו סניור או סניוריטה, תעברו למצב ספורט ותנו בראש כאילו אין מחר… והכל בלחיצה פשוטה על כפתור שעל כידון שמאל: כל האופנוע משתנה – לא רק תגובת המנוע, אלא סט-אפ מלא קומפלט – הבולמים משתנים בהתאם למצב, כל האופנוע נדרך או משתחרר, הוא עולה או יורד בגובה כדי להתאים למצב שבחרתם, ולא פחות חשוב מזה – גם מערכות הבטיחות מתאימות את עצמן למצב הנבחר, ביחד עם שינוי תגובת המנוע ושליטה על שיא ההספק נותנת חוויה של "הרבה אופנועים באחד".

משפחת המולטיסטראדה מורכבת ממספר תתי-דגמים וחלקם מותאמים יותר למצב ספציפי מבין ה־4. כך למשל דגם ה־V2 משמש כדגם הכניסה עם מנוע וי-טווין בנפח 937 סמ"ק המפיק כ־113 כ"ס, אבל דגם ה־V4 הבכיר משדרג את חווית הרכיבה באמצעות מנוע – ניחשתם נכון, ארבעה צילינדרים ב־V – עוצמתי יותר, בנפח 1,158 סמ"ק, המפיק 170 כ"ס. עליהם תוסיפו את דגמי ה־S בשני האופנועים, דגמים המשדרגים את הרכיבה עם מגוון רחב של מערכות אלקטרוניות, בולמים חשמליים ואביזרים נוספים כמו רדאר קדמי ואחורי (ב־V4S) ועוד. עד לאחרונה מעל כולם עמד דגם הפייקס פיק, המציג התנהגויות ספורטיביות שבאמת לא מביישות אופנועי ליטר-ספורטיביים ואיתו זכתה החברה מספר פעמים במרוץ טיפוס הגבעה בקולורדו, על שמו נקרא הדגם, הפייקס פיק. אך דגם ה־RS שהושק רק לאחרונה על ידי דוקאטי לוקח את האלמנט הספורטיבי צעד אחד קדימה מעבר לדגם הפייקס פיק עם מנוע של פניגאלה ומכלולים עוד יותר קיצוניים, אבל זה כבר חומר לכתבה אחרת.

ומהצד השני, לאלה שרוצים להתחרע על שבילים ותוואי אוף-רואד, ייצרו בדוקאטי את דגם המולטיסטראדה אנדורו הייעודי שהתפאר גם בגלגל 19" מקדימה, גם בזרוע כפולה מאחור במקום זרוע חד צידית, גם במיכל דלק של 30 ליטר, גם במהלך בולמים ארוך יותר וגם בהמון עיצוב ותכנון שייעד אותו לתפקיד של אופנוע שאיתו אתם רוצים לגמוא יבשות.

המולטיסטראדה V4 ראלי שהושק לפני מספר חודשים הוא הממשיך הישיר של אותו מולטי אנדורו, והקונספט שלו מתגלגל סביב הרעיון של "קח איתך כל מה שצריך, צא לדרך ותפרק יבשת או שתיים". הראלי הוא אופנוע שמרגיש יותר גדול מ־V4 "רגיל". מיכל הדלק הענק בן 30 ליטר ביחד עם בולמים בעלי מהלך גדול יותר גורמים לו להתנשא מעליך כשהוא עומד שם בחניה ולהסתיר לך את השמש… עם האלומיניום המוברש הבוהק על מיכל הדלק. תוסיפו לזה סט ארגזים גם הם מאלומיניום וקיבלתם את המקבילה האיטלקית לאדוונצ'ר הבווארי. אני לא מתווכח איתכם לא על טעם ולא על ריח, אבל בעיני התוצאה יפה, בטח בשילובי הצבעים השחור/אפור/אלומיניום עם אלמנטים של אדום בוהק על המיכל ובשלדת הזנב וכמובן הלוגו של דוקאטי על מיכל הדלק.

הנפת הרגל מעל המושב של הראלי מרגישה לי שונה מאשר המולטי פייקס פיק הפרטי שלי. הראלי לא רק נראה גבוה אלא הוא באמת גבוה, כשגובה המושב מתכוונן בין 870 ל־890 מ"מ. בזכות מהלך בולמים ארוך יותר מבדגם ה־V4S, עם 200 מ"מ מלפנים ומאחור, אני נוגע בקרקע עם קצות האצבעות. זה כמובן עוזר אם אתם מתכננים באמת לחצות איתו יבשות, או אם אתם רוכבים "כבדים" עם מורכב/ת ומזוודות מלאות. אבל אם לא, ואם הגובה הזה מרתיע את הרוכב, בזכות מערכת הבולמים האלקטרונית (Skyhook DSS EVO) של האופנוע אפשר בקליק של ג'וייסטיק לקבוע את רמת ה־preload לנמוכה יותר, בכל מצב רכיבה. כך קל מאוד למשל להגדיר שבמצב Urban האופנוע יהיה נמוך משמעותית מאשר למשל במצב Touring או אחר. בנוסף, למולטי יש פטנט מגניב במיוחד לכאלה רוכבים שרוצים "להוריד את האופנוע לרצפה" יענו הכי נמוך שאפשר: לוחצים לחיצה ארוכה על מתג הבולמים האלקטרוני, והופה האופנוע יורד נמוך נמוך נמוך, הכי נמוך שהבולמים מאפשרים. שימושי מאוד לרוכבים קצת יותר נמוכים שרוצים להוריד שתי רגליים בטוחות על הארץ בתנועה עירונית למשל (הפיצ'ר מוגבל במהירות עד ל־115 קמ"ש). כמובן שלחיצה ארוכה נוספת על המתג מעלה אותו לגובה המקורי (ועל זה תוסיפו פיצ'ר המקטין את השיכוך של הבולמים כדי להקל על הרמה מג'ק צד). בנוסף יש גם אפשרות לבחירה באחד משני סוגי מושבים נמוכים יותר (שמנמיכים בעוד 15 מ"מ ו־45 מ"מ, בהתאמה, ומאפשרים להוריד את גובה המושב עד ל־825 מ"מ). אגב, יש אפשרות לבחור במושב נמוך יותר גם מאחור.

האופנוע מגיע עם התנעה ללא מפתח – מה שנקרא, Keyless – ולחיצה קלה על מתג ההפעלה במרכז מעוררת לחיים את צג ה־TFT הצבעוני בגודל 6.5 אינץ', עם אנימציה של האופנוע. לוח המחוונים מציג את כל המידע בצורה ברורה וקריאה גם באור שמש ישיר וגם בלילה, וכל מה שצריך לראות ברכיבה נמצא מול העיניים. בצידו השמאלי של הכידון יש מעין ג'וייסטיק רב תכליתי המאפשר דפדוף בין המצבים והתצוגות השונות. גם בצד שמאל, הפעם של הקוקפיט, יש מעין 'תא כפפות' קטן ולא ננעל, עם שקע USB, בו אפשר לשים את הטלפון, אך בתנאי שהוא מהסוגים הקטנים יותר. בצידו הימני של הקוקפיט שקע 'מצת' לטעינה, וכך גם מתחת למושב האחורי. אגב, המושב האחורי "מחושמל" עם מתג שנמצא בין רגלי המורכב, שם הם יכולים לבחור להדליק לעצמם חימום למושב. את החימום של הרוכב מתפעלים מהצג הראשי. איכות ההרכבה והחומרים, ביחד עם איכות המכלולים – מצוינת. כל חלקי הפלסטיקה/אלומיניום מתלבשים בול אחד על השני, והצג הצבעוני מותקן על מנגנון שיכוך זעזועים. בחלקו התחתון של הצג ישנם כמה חוטים שנראים חשופים, אבל הוסבר לי שאלה חיבורים לחשמל לאביזרים כמו GPS או טעינת סלולרי, למי שצריך.

נגיעה בסטרטר בצידו הימני של הכידון, והיידה למלחמה. המולטי V4 ראלי – כמו ה־V4S הרגיל – מצוייד באגזוז שטוח ודק יחסית בצידו הימני. בזכות תקנות רעש ופליטה הראלי הוא אופנוע שקט יחסית, והוא נשאר שקט גם כשפותחים גז חזק. מתמרן קלות ויוצא לדרך. הפעם בחרתי לרכב עם שתי מזוודות האלומיניום, ולכן בתנועה העירונית אני שומר על מרחק בין הרכבים. מצב אורבן הנמוך מוגדר להפיק "רק" 114 כ"ס בתגובה מתונה והאופנוע מתנהג כמו סקרמבלר – נוח לתפעול, גז רגוע, קלאץ' קל ורך שאפשר לזרוק בלי חשש.

דגם הראלי הוא למעשה המשכו הישיר של דגם האנדורו שהיה עם מנוע וי-טווין בנפח 1,200 או 1,260 סמ"ק. הראלי, עם מנוע ה־Granturismo בתצורת V4 ובנפח של 1,158 סמ"ק מפיק לא פחות מ־170 כ"ס ב־10,750 סל"ד, ומומנט של 12.3 קג"מ ב־8,750 סל"ד. בזכות הסט-אפ של המנוע אנחנו מקבלים אופנוע שמרגיש חזק מאוד מסל"ד נמוך, וככל שפותחים את המצערת – הסוסים הצוהלים, שמחים להשתחרר ולבעוט את האופנוע קדימה. יחס ההעברה מאפשר לעבור להילוך גבוה מוקדם מאוד, מה שמאפשר גמישות תפעולית וחוסך העברות הילוכים מיותרות. כמו בשאר דגמי ה־V4 של המולטי, גם המנוע של הראלי הוא ללא מנגנון שסתומים דזמודרומי ולכן בזכות זאת מרווח טיפולי השסתומים שלו עולה ל־60,000 ק"מ וטיפול רגיל כל 15,000 ק"מ. בניגוד לדגמי ה־V4 האחרים של המולטי, המנוע בראלי יודע לכבות בעצמו את זוג הבוכנות האחוריות לא רק במצב עמידה בניוטרל, אלא גם תוך כדי שיוט במהירות קבועה – מתחת ל־4,000 סל"ד – וההבדל היחיד המורגש הוא בסאונד. פתחו גז – והופה כל 4 הבוכנות חוזרות לעבוד. שימושי לשיפור תצרוכת הדלק והפחתת החום. ביחד עם מיכל הדלק העצום אנחנו מגלים טווח של כ־450 ק"מ אופטימיים, או פחות אם אתם חובבי מצערת רגיזה.

יצאתי מהעיר ואני עושה דרכי צפונה לרמת הגולן. הראלי משייט לו בהנאה על הכבישים הפנויים יחסית של חופשת סוכות (טרם המלחמה) ואני מכניס אותו למצב טורינג ומפעיל בקרת שיוט אדפטיבית, פיצ'ר המתאפשר בזכות הרדאר הקדמי, כשהאופנוע שומר על מהירות, מאט ומאיץ לפי הצורך בהתאם לתנועה שלפניו. עם בקרת שיוט מופעלת המהירות מוגבלת ל־160 קמ"ש, והיא יודעת להאט בעצמה כשהאופנוע נכנס לפנייה. אני פחות אוהב את הפיצ'ר הזה, אבל יש כאלה שנוסעים מרחקים ארוכים שבוודאי יהנו ממנו. כך או כך הק"מ עוברים בחטף ואנחנו מתקרבים לעליות לרמת הגולן.

הראלי כבד יותר מדגם ה־V4S הרגיל, 227 ק"ג יבשים לעומת 215 ק"ג בדגם ה־V4S, אבל על המשקל זה יש להוסיף את זה של מיכל הדלק הגדול בן 30 הליטר, לעומת 22 ליטר במולטי הרגיל. כבישי הרמה המפותלים מתנחשים מתחת לצמיגי האופנוע, ואני מרגיש את ההבדל בין סגנונות הרכיבה על האופנוע הפרטי שלי לבין הראלי. צריך להגיד את זה: בזכות חלוקת המשקל שלו והבולמים המעולים הראלי שומר על הקו שלו, ובשיוט על כבישים מהירים הוא מרגיש ממש כמו קטר על פסים, אבל גלגלי השפיצים – ולא נשכח שהקדמי בקוטר 19 אינץ' – כבדים יותר מאשר אלה במולטי הרגיל, ואין ספק שתוספת המשקל הבלתי מוקפץ מקהה במעט את תחושת הזריזות. אם אשווה אותו למולטי V4S הרגיל – ובטח שבטח למולטי V4 פייקס פיק שירדתי ממנו הרגע – עם גלגל 17 אינץ' מקדימה – הוא בהחלט מרגיש טיפה יותר כבד וטיפה פחות זריז. אבל אל תטעו לחשוב שהראלי מתנהג בכבדות באופן כללי. בזמן רכיבה כל התחושה הזו נעלמת חיש קל והראלי הופך להיות כלי מהנה מאוד לרכיבה גם בטוויסטיז, וברגע שמתחילים לזוז אתם תשכחו מהכל.

אני מכניס את האופנוע למצב ספורט. הזנב מתרומם, ההיגוי הופך לחד יותר, תגובת המצערת הרבה יותר רגיזה, וכל 170 הסוסים יורדים אל הכביש דרך הגלגל האחורי. בפתיחת גז אגרסיבית הגלגל הקדמי מניף את עצמו חיש קל כמה ס"מ מעל הכביש. לרכיבת כביש כזו – גם ספורטיבית – הצמיגים איתם מגיע הראלי אוחזים נפלא ומאפשרים גם רכיבה על שבילים לבנים, אבל כמובן שמי מכם שירצה לרכוב באופן אגרסיבי בשטח בוודאי יעדיף להחליף את הצמיגים. ההטיות החדות מאפשרות לגעת ברגליות הרחבות ואני כמעט מוכן להישבע שגם המזוודות נגעו… ההילוכים קצרים, ובזכות מערכת הקוויקשיפטר המקורית – שניתנת לביטול פר-מצב – הרכיבה קלה מאי פעם.

לראלי – כמו לשאר דגמי ה־V4 של המולטי – יש מערכות בטיחות מתקדמות שמקלות מאוד על הרכיבה מצד אחד, ומצד שני מאפשרות לרוכב להרגיש בטוח גם במצבי קיצון. המערכות הללו – הכוללות ABS לפנייה, בקרת ווילי השולטת על הרמת הגלגל הקדמי, בקרת אחיזה השולטת על אחיזת הגלגל האחורי, מצב הבולמים (הכולל כאמור גם את העומס הראשוני ודרגת הקשיחות) וכן מערכת השולטת על בלימת המנוע – כולן ניתנות לכיוונון ידני באמצעות תפריט גרפי קל לשימוש, אבל מי שרוצה לחסוך מעצמו משחק בהגדרות יכול פשוט להשאיר את האופנוע על ברירת המחדל שלו ולקבל 4 מצבי רכיבה כפי שהזכרתי בתחילת הכתבה – וכל מצב מותאם בדיוק לצורך הספציפי שלו. ניתן לעבור בין המצבים גם בעת תנועה וההגדרות הפרטניות של כל מצב צריכות להתבצע במצב עמידה.

הראלי עושה שימוש בצמד דיסקים בקוטר 330 מ"מ מקדימה הנשוכים על ידי קליפרים מסוג Stylema של חברת ברמבו – הטופ של מערכות הבלימה לכביש הציבורי, שני רק ל־Stylema R. מאחור יש דיסק בקוטר 265 מ"מ. מערכת הבלימה המשולבת עובדת נפלא, כשברוב הזמן מספיק להשתמש באצבע אחת או שתיים על המנוף הקדמי כדי לשתול את הבהמה במקום – גם אם אתם רוכבים על 250 קישואים ממולאים לעונה… שווה להזכיר גם את המערכת לזינוק בעלייה – Vehicle Hold Control – שבעת עמידה מאפשרת ללחוץ בחוזקה על הבלם הקדמי או האחורי, והאופנוע יעמוד במקומו אחרי שחרור הבלם. בעת פתיחת גז הבלם משתחרר ליציאה קלה מהמקום. שימושי מאוד.

מערכת בטיחות נוספת שאני מוצא כשימושית במיוחד היא התראת השטח המת במראות, שפועלת בזכות הרדאר האחורי. כשיש רכב או אופנוע שמתקרב מאחורה במגמת עקיפה, נדלקת תאורת LED כתומה במראה הרלוונטית (אגב, המראות עצמן מעולות ונטולות רעידות). כשמאותתים ויש מאחור כלי רכב מתקרב הנורות במראות מהבהבות כדי להזהיר. עוד במחלקת אבזור הבטיחות – אנחנו מוצאים תאורה עוקבת פניה, והיא – בשילוב עם צמד פנסי ערפל מקוריים – פותחת את הדרך בלילה באופן מרשים.

אני רגיל לרכיבה על אופנועים ללא מיגון רוח וחי עם זה בלי בעיה. אבל מיגון הרוח של הראלי מצוין, עם משקף מתכוונן שעולה ויורד עם אצבע אחת, גם תוך כדי רכיבה, רחב וגבוה יותר ב־20 מ"מ מהמשקף במולטי V4 הרגיל, וסט של דפלקטורים לצידי הקוקפיט. הכנפונים המובנים באזור הרגליים מאפשרים הזרמת אוויר מחלקו הקדמי אל הרגליים וכך אנחנו מקבלים הסטה של חום המנוע, שימושי מאוד לרכיבה במזג האוויר בישראל. עם זאת, אם קר לכם, אפשר בקליק לסגור את פתח האוורור בכנפונים. אגב רגליים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבניגוד לבן-דודו הבווארי, במולטי הרוכב אשכרה יכול להניח רגליים על הארץ בלי לדפוק לעצמו את השוקיים בתימרונים בחניה או בין רכבים…

לא רכבתי על הראלי בשטח, את זה השארנו לרוכב אחר במערכת שרגיל לקחת לשטח אדוונצ'רים במשקלו ובממדיו. במצב אנדורו תפוקת המנוע יורדת ל־114 כ"ס, תגובת המנוע הופכת ליותר מתונה וליניארית וכל מערכות הבטיחות עובדות יחד כדי לאפשר לרוכב ליהנות במקסימום בטחון. ניתן גם להחליף בקלות את התצורה של רגלית הבלם האחורי כדי שתהיה נגישה יותר לרכיבה עם מגפי שטח. בזכות הרגליות הרחבות והכידון הגבוה יותר מבמולטי הרגיל ניתן לרכוב בעמידה בנוחות יחסית, כשהרגליים סוגרות על החיבור בין המושב למיכל הדלק – שמגיע עם מגנים מותאמים למטרה הזו באזור הברכיים.

עוד משהו שלא השתמשתי בו הוא החיבור לסלולרי. ניתן – באמצעות אפליקציה ייעודית – להציג גם ניווט על הצג הגדול, ולתפעל את השיחות והמוזיקה מהכפתורים בכידון. אולי אני מיושן, אבל בשבילי אופנוע הוא לרכיבה, ופחות מעניין אותי איזה שיר מתנגן לי בפלייליסט או לאיזו שיחה אני לא מתכוון לענות…

המולטיסטראדה V4 ראלי הוא אופנוע מושחז ומוקפד המיועד לסגמנט האדוונצ'ר חוצה-היבשות בו נמצא גם ה־R1300GS של ב.מ.וו, הנצר האחרון לשושלת הבווארית. מדובר באופנוע לא זול, שמאגף מימין את מי שהוגדר כמלך הקטגוריה בזכות יכולות ספורטיביות שהגרמני עד לדגם ה־1250 היה יכול רק לחלום עליהן, ונחכה לבואו של ה־1300 כדי לראות כמה אלו השתפרו. רמת האבזור, ואיכות החומרים וההרכבה הן מהגבוהות שראיתי ותואמות את תג המחיר, ובעוד שעל טעם וריח ניתן להתכווח – בעיני מדובר באחד מאופנועי האדוונצ'ר היפים. טווח הרכיבה שלו ארוך מאוד בזכות מיכל דלק עצום, וכך גם מרווח הטיפולים – וטווח השימוש.

ועל החלק המלוכלך של טווח השימושים של המולטי ירחיב כעת מיקי כהן:
על הכביש הצר, כאשר הצלם שישב בתוך הרכב המסחרי ביקש ממני להיצמד לרכב על מנת לצלם את צדודית המולטי, הרמתי את עיני והבחנתי כי אין סיכוי ששני כלי הרכב יעברו על האספלט, הפתרון היה ירידה לשביל הכורכר הצמוד לכביש ומעבר מרכיבה בישיבה למצב עמידה, כשבאופן מיידי מתגלה ההשקעה של מהנדסי דוקאטי במעבר מישיבה לעמידה, שמרגיש הכי טבעי שאפשר, הכל מתחבר. אם זה הכידון שנופל בול לידיים, אם אלו השקעים במיכל הדלק המאפשרים לירכיים להיצמד לאופנוע ועוד – וכל אלו על אופנוע מבחן אשר לא עבר כיוונונים ובדקות הראשונות של הרכיבה.

המולטי, למרות המיכל הגדול ועודף המשקל – כשאופנוע המבחן הגיע חמוש בארגזי צד – מרגיש מאוזן וקליל בהרבה ממשקלו, לאחר תחילת תנועה, ומאפשר רכיבה בטוחה מעבר לאספלט – גם עם צמיגי הכביש בהם היה מצויד אופנוע המבחן. גם על אותם שבילים לבנים וגם במקומות להם הוא לא יועד, בכל תוואי שטח בו בחנתי אותו, ההרגשה הייתה כי המגבלה היחידה היא האומץ והכישרון של הרוכב וכי המולטי שש לכל גחמה.

מבין ארבעת האדוונצ'רים הגדולים, אין ספק כי המולטיסטראדה ראלי הוא הספורטיבי מבין כולם, אולם זה לא אומר שלא ניתן לצאת איתו להרפתקאות בשבילים המובילים לאותו מקום קסום על שפת הנחל או על פסגת הגבעה, לפיקניק – שכמובן יהיה יוקרתי ואיטלקי, בהתאם ליחוסו של המולטי. בעזרת האלקטרוניקה של דוקאטי ניתן לכוון את המולטי לרכיבות שטח קלות עד בינוניות, היכולת שם ואני מאמין כי רוכבים מנוסים בעלי כיסים עמוקים יוכלו אף יותר, למולטי זה לא יפריע.

אבל לא הכל מושלם ולפעמים עודף אלקטרוניקה אף עלול להפריע – וכך גם המתלים האלקטרוניים של המולטי. בעוד שברוב הזמן המתלים האלו הם מלאכת מחשבת ומצליחים להתגבר על שיבושי השטח, ישנם מקומות בהם האלקטרוניקה מרימה ידיים. זה קורה במיוחד בשביל משובש מאוד במהירות גבוהה או לאחר נחיתה מקפיצה. שם האלקטרוניקה הולכת לאיבוד והמתלים מרימים ידיים – אבל זהו מצב שאני בספק אם אי פעם רוכב מולטיסטראדה ישראלי יפגוש. פשוט קשה לי להאמין כי יש מי שירד עם הראלי לשטח-שטח, מעבר לשבילים נוחים.

כמו מתחריו הגדולים, גם המולטי בסינגל מרגיש כמו פיל בחנות חרסינה ושוב, אני בספק אם ימצא האדם שיקח אותו לשם מעבר לבוחן משועמם ולא הכי אינטליגנטי. לאחר מספר שעות – לא מספקות, משום שהרצון להישאר על אוכף המולטי עוד זמן רב היה גדול – ניתן לסכם את פרק השטח כהצלחה לא קטנה לדוקאטי. הארגונומיה מעולה, האלקטרוניקה טובה מאוד ומעצימה את יכולות הרוכב וכלל המכלול השלם מאפשר התניידות מהנה מאוד ובטוחה כמעט בכל תוואי שטח. בקשה אחת למי שירכוש – תעשו לעצמכם טובה, אל תשאירו אותו רק על האספלט, המולטיסטראדה ראלי מהנה מאוד ברכיבה בשטח – וחבל לפספס את זה.