מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
מבחן דרכים: ימאהה MT-09 SP דור שני
כתב: אריק רוזנבלום | בוחנים: רוני לדו, סטפן אבנדיצ'י, אריק רוזנבלום, בוחן אורח: אלי כרמל | צילום: אריק רוזנבלום
שורה תחתונה: הטריפל המעודכן, בחבילת שיפורים איכותית; קרבי זה הכי אחי.
ימאהה חשפה את ה־MT-09 כדגם 2013 תחת הסלוגן 'The Dark Side of Japan', כפרשנות שלה לאופנוע רחוב קיצוני ומרגש אבל גם שמיש ותקציבי ככל שאפשר, תוך שנתיים הוא עזר להביא את ימאהה לפסגה חדשה כמותג הנמכר ביותר באירופה, כשהוא כובש את לבבות הרוכבים שמחפשים משהו שונה ומרגש. ה־MT-09 עבר עדכונים וגלגולים, כולם מתיחות פנים קלות אבל אף אחד לא קיצוני כמו דגם 2021 אותו אפשר לתאר כחדש לחלוטין. שלל העדכונים לדגם הגיעו כמובן גם לכלים שמבוססים עליו, כמו הטרייסר 9 והטרייסר 9 GT וה־MT-09 SP, אותו אנחנו בוחנים כאן.
אחרי שמונה שנים מוצלחות של דגם הבסיס בשוק ושלוש שנים של ה־MT-09 SP דגם הקצה מקבל שלדת דלתא-בוקס חדשה, עיצוב נקי ועירום יותר, צביעה בהשראת הסופרבייק R1M, פתחי יניקה חדשים, בקרת שיוט, מזלג KYB חדש בקוטר 41 מ"מ עם ציפוי DLC (ר"ת Diamond Like Coating) על רגלי המתלה לתנועה חלקה וחיכוך מינימלי אפשרויות כיוונות מלאות, בולם אחורי של אוהלינס עם כיוון עומס קפיץ דרך ברז ותא לחץ נפרד, מושב חדש שמשלים תנוחת רכיבה טבעית יותר בזכות מיקום חדש לכידון והרגליות, זרוע אחורית מוברקת, חבילת אלקטרוניקה משודרגת עם חיישן מדידת אינרציה שש-צירי (IMU) שמגיע מה־R1 עם מערכות בקרה בתגבור חיישן הטייה, צג TFT בגודל 3.5″, תאורת LED היקפית וקיווקשיפטר דו כיווני.
אה כן, ומנוע – ה־CP3 המוצלח של ימאהה שודרג ועלה בנפחו ל־889 סמ"ק, לעומת 847 סמ"ק בדגם היוצא, דף הנתונים מסכם את החלק הזה עם תוספת של 4 כ"ס בהשוואה לדגם הקודם, עליה של כ־7% במומנט ויותר כוח בכל קשת הסל"ד. עם זאת, למרות שרצועת הכוח נעימה יותר וחלקה יותר, והשתפרה מהדגם הקודם בעיקר בשימושיות, 117 הסוסים המגיעים ב־10,000 סל"ד מרגישים די דומה כשלא משווים ישן ליד חדש, וזה ממש לא דבר של מה בכך, עם הצורך לעמידה בתקן זיהום אוויר מחמיר הרבה יותר קל ליצרנים פשוט לסרס ולמתן את האופנועים לעומת שיפור שלהם.
כאמור, גרסת ה־SP לוקחת את הבסיס החדש ל־2021 ומשדרגת אותו בכמה מובנים. בראש ובראשונה מתלים, בעלי אפשרויות כיוון וציפוי להפחתת חיכוך, מאחור אפילו התפנק הנער עם בולם של אוהלינס עם שלל כיוונים שחלקם זמינים ממש תוך כדי רכיבה. הבולמים מכוונים לצד הקשיח כדי לתמוך ברכיבה ספורטיבית יותר, לכן בתוך העיר קשיחים ומעבירים תחושה מלאה של כל מה שקורה בכביש, ברמה שאם נעבור על מטבע נדע להבדיל אם זה שקל או חצי, אבל הקסם האמיתי קורה מחוץ לעיר, שם הנוקשות של העיר הופכת לתענוג בפניות וככל שהמהירות עולה כך תפקודם מתבהר – הם באו לעבוד, לתמוך ולספק הסחורה. לאופנועים כאלו, עם מרכז כובד גבוה ובסיס גלגלים קצר יחסית – יש נטיה להתנדנד קלות במהירות גבוהה, הנטיה הזו קיימת ב־MT-09 אמנם הופחתה בדגם החדש, אבל עדיין קיימת. בשילוב עם צמיגים נכונים ותנוחת רכיבה מהודקת יותר ניתן יהיה להקטין את האפקט עד כדי להעלימו – כמובן שלא מדובר במשהו שמופיע במהירויות נמוכות עם יד קלה על הגז, אלא כשהמהירות עולה ממחוזות הנייקד והיד מתחילה לדרוש עוד מהמנוע הגמיש.
תנוחת הרכיבה היא למעשה השינוי המשמעותי ביותר שעבר ה־SP השנה, לא חידוד או שיפור אלא מייקאובר רציני, עם תנוחה טבעית ונוחה יותר, המאפשרת שליטה טובה וקלה יותר באופנוע, עם ישיבה קדימה יותר, על אופנוע שהוא כבר ממילא קצר. מנח כפות הרגליים היה סוגיה שעלתה רבות לשיח, מיקום אחורי מדי בדגם המקורי לא אפשר לייצר תמיכה ראויה עם השרירים החזקים (ירכיים וישבן), ורוב הרוכבים מצאו את הפתרון בלהניח ישבן רחוק מאחור וידיים שלוחות רחוק אל הכידון בתנוחה פחות טבעית, תומכת או יעילה לשליטה בכידון. בדגם החדש, "משולש הרכיבה" (היחס בין המושב, הרגליות והכידון) ממש הגיוני יותר וגם נוח. עם חביקה טובה לאזור הברכיים והמון חופש תנועה בפלג הגוף העליון. הכיסא רחב, תומך ונוח. הכידון צר עדיין ביחס למקובל היום ועם סחיפה מעט מוגזמת לאחור (אך ניתן לכיוון), אבל מקנה התנהגות טובה ונשלטת. מנופי בלימה טובים אך חסרה לנו אפשרות לכיוון את מרחק ידית המצמד אם ממש נהיה קטנוניים. הוא מאוזן להפליא ומשמעותית יותר טוב מקודמו. בדגם החדש צנח צוואר ההיגוי ב־13 מ"מ והאופנוע השתנה לחלוטין. תקיפת פניות מאוזנת יותר ובלימה לתוך הפניה שופרה ונשלטת יותר. ה־MT-09 SP מהנה לרכיבה גם בעיר, זריז וגמיש. בבינעירוני עדיין נעים איתו, מנוע זורם כמעט עם כל הילוך בכל מהירות וההתגלגלות קלה. נוח לישבן גם ברכיבה ממושכת או מאומצת ובניגוד נפלא למראה והיכולות הספורטיביות המשופרות, משתפרת פה גם נוחות הרכיבה למי שחפץ לרכב איתו ארוכות, זה עדיין נייקד, אבל עם טווח שימוש רחב יותר.
כפתורי השליטה מהכידון טובים, הגלגלת החדשה מרגישה טיפה פחות איכותית מהשאר והעבודה איתה לא ברורה או אינטואיטיבית, אך קלה להתרגלות. לוח המחוונים צבעוני ויפה, חלק מהבוחנים מצאו אותו עמוס בפרטים ולא מספיק ברור לקריאה זריזה ברכיבה, חלק התחברו בקלות ומצאו את הנתונים שחיפשו, מי שהתרגל מהר היו הבוחנים שביום-יום רוכבים על כלים עם מסכי TFT ולכן ההתאמה למסך העשיר בנתונים הייתה קלה.
מנוע הטריפל הנהדר עבר כאמור עליה קטנה בנפח ומספק 4 כ"ס נוספים, אבל את זה הוא עושה עם יותר כוח וזמינות בכל סל"ד, הוא יעיל יותר, חזק יותר וגמיש מאוד והסאונד שלו מהנה. למרות המחסור בצילינדר אחד הוא מרגיש באופיו קרוב מאוד לזה של ליטר מרובע צילינדרים ועוצמתי, שיא המומנט מגיע ב־7,000 סל"ד יחסית נמוכים, אבל הכל נגיש יותר גם למטה מזה, ממש מרגע שחרור הקלאץ' המנוע מרגיש חי ומסתובב בקלות ויודע לדהור עד קצה הסקאלה, שם מפיק המנוע 117 כ"ס – באזור ה־10,000 הסל"ד. למרות יכולותיו הוא לא מאיים למי שהורגל, גם אם מעט, לאופנועים חזקים. זה אופנוע נייקד ומהירות סופית היא פקטור של כושר שרירי הצוואר או הרצון להתקין מיגון רוח, אבל ראבק – גם בשני ושלישי האופנוע הזה יודע לייצר מהירויות שלילת רישיון בקצב מסחרר. עוד מאפיין ששופר הוא תגובת המצערת החשמלית, בדגם הקודם התפעול היה רגיז, לא באמת משנה באיזה מפת הצתה בחרתם, המעבר בין גז סגור לפתוח היה בועט. נושא זה נפתר כמעט לחלוטין עם מערכת חדשה וחלקות רב נקודתית איתה קל לדייק ולקבל מה שרוצים לגלגל האחורי. גם הגיר נפלא עם תנועה קצרה וסופר מדויקת ויחסי הפחתה נכונים ושמישים, כרגיל בימאהה – שאפו. הקוויקשיפטר קיבל עדכון והוא עובד טוב לשני הצדדים, טוב משמעותית מהדור הקודם.
הבלם הקדמי, עם שני דיסקים בקוטר 298 מ"מ וקליפרים רדיאליים עם ארבע בוכנות, בעל נשיכה עוצמתית ויכולות בלימה מכובדות ויעילות המסוגלות להביא את האופנוע בבטחה מקצה היכולת לעצירה מלאה. מערכת ה־ABS עושה את עבודתה טוב מדי וממהרת להתערב, כמו בהרבה מדגמי ימאהה, ולמעשה כמו אצל רוב היצרנים היפנים וכדי לשפר את העניין, יש להתקין צמיגים דביקים יותר. כיול המערכת שמרני במיוחד ולא מכוון לביצועי קצה אלא לבטיחות אקטיבית. זה לחלוטין מרגיש שאפשר היה לייצר בלימות חזקות יותר ומרחקי עצירה קצרים יותר גם אם זאת הרגשת שווא. חסר כאן יותר ממצב ABS אחד, כמו שהונדה הגדילו לעשות ב־CBR1000RR-R החדש, או כמו ש־KTM עושים עם מצבי הסופרמוטו. בקרת האחיזה בדגם החדש שואבת מידע משישה צירי תנועה ומתפקדת מצוין. רוב הרכיבה בילינו על רמת ההתערבות מינימלית וכשראינו אותה מהבהבת בצהוב, חיתוך הצתה נעשה בעדינות וחלקות, לא מפריעה ורק מגוננת, ולחשוב שרק לפני עשור המערכות האלו נראו כמו סופו של עידן בו נהנה מאופנועים ומרכיבה ספורטיבית, כעת מערכות כמו אנטי-ווילי, סליפר קלאץ', מפות מנוע רק מוסיפות לחגיגה ומעלות את רף היכולת.
התאורה מעולה, עם לדים היקפיים ותאורה ראשית מאוד יעילה, מורכבת על מסיכת חזית חדשה, וזה השינוי העיצובי העיקרי באופנוע, חזית קרבית ומודרנית המיישרת קו עם אופנת 2021 בקרב יצרניות הנייקד. יחידת התאורה החדשה הכתה גלים ברחבי הרשת עם מאות וכמעט אלפי תגובות שנדהמו לראות את השינוי – ולא לטובה. אבל אנחנו יכולים לספר שהפיל הוא למעשה עכבר ובמפגש פנים מול מסכה, הכל נראה הרבה יותר טוב והעיצוב החדש, גם אם לא אלגנטי ומושך כמו הקודם, מתכתב בבירור עם העיצוב המתוח ולאחר כמה ק"מ וימים גם מרגיש נכון ויפה.
מאחור אוחזת את הגלגל האחורי זרוע אחורית עשויה אלומיניום בוהק מאחורי לכה שקופה, יפה ומושכת המון תשומת לב, ובכלל, ה־MT-09 SP הזה נראה נכון וחד ובזמן המבחן קיבל שבחים מעוברי אורח סקרנים.
אי אפשר להתווכח עם הצלחה בקופות וה־MT-09 הוא כלי נמכר ואהוב על רבים, אין שום סיבה שדגם ה־SP לא יהווה שדרוג לבעלי MT-09 רגיל, גם אם הפער לא גדול, הוא משמעותי ומורגש כשהמהירות עולה ומדד האטרף מתקדם. כמו שאמרנו, לא מתכווחים עם נתוני מכירות, ואלו מראים שהרוכבים אוהבים את מנוע הטריפל המעניין ואת העיצוב, או אולי את החבילה כמכלול. לא תצרוכת הדלק העומדת על 14 קמ"ל או תג המחיר יהיו אלו שיקסמו לקהל היעד של ה־MT-09 SP, אלא השובבות שהכלי מציע והמשלהבת את הרוכבים, גם אם הוא לא כלי ספורטיבי מדויק כהלכתו, אבל כזה שנותן מענה עירום לגישה הספורטיבית, יכולת יום יומית מצוינת ומפנק בפסקול טרפילי בשרני.
מדד האטרף: משה שחם | ימאהה MT-09SP
לא ממש צריך להציג את סדרת ה-MT של ימאהה, בין אם זה האח הקטן יותר, ה-07, או הסדרת ה-09, שמהרגע שנחתה בארץ אי שם ב-2014 הפכה למבוקשת מאוד, כש בהמשך הגיעה גרסה קצת יותר קרבית, ה-SP, שם המתלים המשודרגים עשו את העבודה והאופנוע הפך 'מתקשר' הרבה יותר. לשנת 2021 הגיע דגם חדש שעל העיצוב נשמעו הרבה דעות, עניין אישי ללא ספק.
הגעתי לנקודת כינוס מערכות לחימה ותומכים לדורותיו, ומולי עמד MT-09 SP חדש, מאחר והגעתי רכוב על Z900 חדש זה הפך את המפגש לטעון, מצד אחד Z900 מרובע צילינדרים בנפח של כמעט ליטר עם 125 כ"ס ומצד שני טריפל פסיכי עם הרבה חריף במנוע. קילפתי את אריק מהמושב של ה-SP והתיישבתי, וכבר כאן הופתעתי, מיד מרגישים שהכידון ממוקם גבוה יותר, מרגיש יותר תיורי, השם ישמור.
חשבתי לעצמי, במעט פחד, "רק שלא עשו אותו יותר מדי תיורי" לאחר היכרות קצרה וקצת כיוונים של הבקרות ומפות המנוע יצאנו לדרך.
הקוויקשיפטר עובד מצוין גם למעלה גם למטה, תגובת המנוע במצב 1 מידית ואפילו מעט תזזיתית, מעבר למצב 2 מרגיע מעט את התגובה וממש כיף לרכב ככה. אבל בתכלס' באתי לראות שהוא עדיין יודע להעלות חיוך שלא יורד מהפנים…
שני, שלישי, רק תחליטו… והגלגל הקדמי עולה, לא צריכים זווית גבוהה לשייט על האחורי, כל נגיעה קלה מחזירה את האף למעלה, למרות שלתחושתי האישית הדגם הקודם מעט חזק יותר בסל"ד נמוך. דווקא כאן כשהכידון מעט גבוה והתנוחה זקופה יותר השליטה קלה יותר, ברגע שמתרגלים לתנוחה אפשר להגביר קצב, בשום שלב לא הורגשו אי הסכמות או רמיזות 'חביבי תרגיע'. כמובן שבפניות הוא עובד מעולה כיאה מתלים שבהם צויד, הכניסה לפנייה מזמינה, הוא פשוט נופל אליה בקלות והתחושה מאוד יציבה.
הייתי בטוח שהשינויים של הדגם, עם כל התקנות החדשות, יסרסו את אופיו. אז לא רק שלא סירסו אותו, הוא אפילו נהיה ידידותי יותר הרכיבה הרבה יותר נעימה, פחות מזמין לשחרר רסן, מתורבתת יותר ללא ספק, אבל עדיין ברגע שרוצים הוא יודע לחזור למצב ה-Bad Boy המוכר. אישית, עבורי, בנישה של האטרף הוא קיבל ציון 10 מלא!! ולאריק היה ממש קשה לקלף אותי ממנו בסופו של יום.
