מבחן דרכים: סוזוקי אווניס 125

כתב: אריק רוזנבלום | בוחנים: עמית משיח, אריק רוזנבלום | צילום: דניאל דהרי

שורה תחתונה: קטן וחמקן, מפגין נוחות ברכיבה, נראה מצוין, אך בעייתי בסעיף האחסון.

סוזוקי תמיד הקפידה, וכנראה גם תמשיך להקפיד, על מתינות ועקביות, לא תמצאו הרבה יצרניות, גם לא בקרב היפניות, שנשארות עקביות וסומכות על הסוסים המנצחים שלהן. ראיה לכך היא בסדרת הווי-סטרום לדוגמה, או בסדרת ה־SV, ששמרו בנאמנות על אותו הבסיס. אם תציצו גבוה יותר בליין הדגמים תמצאו נייקדים המבוססים על סופרבייקים בני יותר מ־20 שנה, ואיך אפשר שלא להזכיר את המלכים הבלתי מעורערים של העקביות: ה־DR650 וה־DR-Z400, שבין הדגם החדש "מהניילון" לדגם המתקרב לסטטוס אספנות תמצאו הבדלים בודדים, אם בכלל.

ושלא תבינו לא נכון, אנחנו מעריכים מאוד את התכונה הזו בסוזוקי, שידעה גם להמציא דברים ולחדש כשצריך, אבל גם ניחנה בתכונה הכמעט אלוהית לדעת מתי משהו עובד – ולא צריך שינוי. שנים רבות שלסוזוקי אין נציגות נרחבת בקטגוריית משודכי הווריאטור, מעבר לבורגמנים הגדולים שגם הם קיפלו את הבאסטות. הקטנוע העירוני הקטן האחרון של סוזוקי שהסתובב בכבישי ישראל היה האדרס 50.

אבל אז, בין תערוכת קלן למילאנו, סוזוקי עשתה את הבלתי יאמן ושחררה על יבשת אירופה לא פחות מ־3 קטנועי 125 סמ"ק חדשים, טוב – חדשים ליבשת – המכוונים להיות יעילים ככל הניתן, חסכוניים, וחולקים ברובם את אותה הפלטפורמה. הבורגמן סטריט 125 לצערנו עוד לא מצא את דרכו לארץ הקודש, אבל שני אחיו הקטנים, ה־Address וה־Avenis 125, כן; ביניהם מבדילים פרטים קטנים ובעיקר עיצוב – האחד רטרו עגלגל ונעים הליכות והשני חצוף, חד וטוען לספורטיביות, מעוטר גרפיקות והשפעות של מרדנות טינאייג'רית קלאסית. ושלושה דגמים חדשים, קטנועים, מסוזוקי, זה לא עניין שבשגרה.

למרות הקשר העמוק בין מערכת מוטו לאדרס 50 המיתולוגי, בחרנו להתחיל דווקא מזה שנראה שובב, האווניס, ונתנו את המפתחות שלו למפקד העליון לחטיבת השובבות – ראסטי ג'יימס, המוכר גם בזהותו הבדויה "עמית משיח". האווניס, כמו עמית, נועד לשלב בין היעילות המקסימלית וההיגיון, לפוטנציאל הריגוש והשובבות, שניהם עוצבו לאיזון הקדוש שבין ביצועים לשימושיות. את האווניס עיצבו בהשראת מורשת אופנועי הספורט של סוזוקי, כמו דמותו האופנוענית של עמית, והוא בעל (גם עמית בעל, ואב אוהב) קווים חדים, עיצוב קומפקטי ומודרני, עטוף בגרפיקות נאות ואפילו מגן אגזוז וידיות נוסע מעוצבים. עכשיו, אנחנו יודעים מה אתם חושבים, גם אנחנו ראינו את המימז ברשת המשווים בין האווניס המסכן לחמור של שרק ולג'אר ג'אר בינקס, אך במציאות קשה לראות את הקשר לדמותם של הסיידקיקים הקולנועיים. אגב, גם לעמית קשר לבמה ולמסך.

מתחת לכל העיצוב הנהדר הזה – האם מוגזם לבקש גם גרפיקות מרוצים, סוזוקי? – והתדמית הספורטיבית השובבה ניצב קטנוע בסיסי, יעיל וחסכוני, ניחשתם נכון – כמו עמית. אך אין ספק שהאווניס חסכוני הרבה יותר מעמית וצורך על פי היצרנית רק ליטר אחד של דלק בעבור יותר מ־50 ק"מ של נסיעה, את עמית צריך להשקות הרבה יותר בשביל אותו הטווח, כשתחת ידו הכבדה וליבו האמיץ של עמית, תצרוכת הדלק במהלך המבחן הייתה 38 ק"מ לליטר, כלומר יותר מ־40 קמ"ל לרוכב בר פחד ושש חיים, ואולי אפילו יותר לאנשים שלא ממהרים כמו רוכבי המערכת.

את זה סוזוקי משיגה בעזרת מה שהיא מכנה טכנולוגיית SEP (ר"ת Suzuki Eco Performance), המיושמת מאז 2007 ביותר מ־5 מיליון מנועי קטנועי סוזוקי שנמכרו ברחבי אסיה ואמריקה הלטינית. הטכנולוגיה כוללת מספר רעיונות מעניינים למקסום הביצועים והיעילות של מנוע קטן נפח ומקורר אוויר: כל חלקי המנוע בנויים להפחתה מקסימלית של החיכוך, המשפיע משמעותית על הניצולת של כל מ"ל דלק העובר בלוע היניקה, שכאן מקבלת צורה קעורה לטובת ערבול של התערובת שנזרקת אל חלל תא הבעירה מהמזרק ובית פילטר האוויר, וכשזאת נדחסת ביחס די מתון של 10.3:1, צורה מיוחדת של תא השריפה משפרת את הפעולה ע"י זריקה של התערובת לכיוון המצת, שממוקם בסמוך למאוורר המצנן את המנוע ובכך שומר על טמפרטורה עקבית יותר.

כל זה מעניק למנוע החד-צילינדרי, חד-גל-זיזי-עילי ודו-שסתומי, בנפח 124 סמ"ק, הספק של כמעט 9 כ"ס ב־6,750 סל"ד ובערך קג"מ אחד בודד ב־5,500 סל"ד, ומבין 3 הקטנועים שסוזוקי חשפה בסוף השנה שעברה הוא המהיר ביותר, הודות ככל הנראה למשקלו הקטן, אך גם בזכות וריאטור המכוון לתאוצה מירבית בסל"ד נמוך. כל המנוע שוקל בסה"כ 32.9 ק"ג. כצפוי, הוא מאיץ בצורה ליניארית ודי דומה לקטנועים מקבילים, מהיר מזה ואיטי מזה, אך עושה זאת בצורה חלקה מאוד – ושקטה – וגם עם וריאטור מאוד מדויק המתחבר ומתנתק בשלווה מפתיעה, וסה"כ נעים הליכות. כמו עמית. חשבתם ששכחנו?

האווניס הוא קטנוע עירוני המנסה לשלב בין יעילות ותג מחיר נמוך עם בונוס של ספורטיביות ושמחת חיים, קצת ביזנס וקצת פלז'ר, אם תרצו, ועיקר הספורטיביות שלו נעוצה בממדיו הצנומים – באורך כולל של פחות מ־2 מטרים ובסיס גלגלים של 1,265 מ"מ, משקלו הקל העומד על 107 ק"ג, גלגל 12 אינץ' מלפנים ו־10 אינץ' מאחור מקנים לו תזזיתיות, אך פחות אהודים בחלקה הבוגר והאחראי של המערכת, זווית ההיגוי חדה ובעיקר בולט כאן העיצוב המשרה אווירה של מרד נעורים ברמת קעקוע בלי אישור הורים.

אבל מעבר לזה מדובר בסופו של דבר בכלי יעיל וחסכוני, שמנסה לאזן בין המרדנות הזו לציונים טובים בבית הספר. מלפנים ומאחור תמצאו יחידות תאורת LED נאות ויעילות, לצידן מאותתים רגילים, אלו מקדימה ממש על הכידון, עליו תמצאו גם לוח מחוונים עם צג LCD שצמד המילים "שופע מידע" אינן הגזמה לגביו – יש לו את מד המהירות הנדרש, שמופיע באותיות ענקיות וברורות, וגם שעון זמן, מד תצרוכת דלק נוכחית וממוצעת, מד טמפרטורת מנוע, שני מדי מרחק מתאפסים, מד דלק, מד מתח סוללה, תזכורת להחלפת שמן וגם נורת Eco שמעודדת את הרוכב להשאיר אותה דולקת בשאיפה להשיג את אותם נתוני צריכת דלק מוצהרים. עמית, כמובן, לא ראה אותה דולקת לשנייה. הצג קריא גם בשמש ישירה ונוח מאוד לשימוש.

מתחת למושב תא אחסון שקרע את המערכת, מצד אחד הוא נדיב ממדים בנפח כולל של 21.5 ליטר, אך בשל צורתו לא הצליח להכיל אף אחת מהקסדות המלאות שניסינו להכניס אליו. למה קרע את המערכת? כי אנחנו אנשים אמוציונליים, בסדר? ואת הריב על ההגדרה "תא אחסון גדול" אנחנו נפתור על המסלול. כדי לגשר בין המחנות ולהשכין שלום מערכתי, סוזוקי שמו בחלקו הקדמי של האווניס שני תאים, שמאלי עם דלת ושקע טעינה USB וימני פתוח לאיתני הטבע, עם מקום לבקבוק מים וכו', וביניהם וו תליה.

למרות ממדיו הצנומים של האווניס, הוא לא מרגיש צפוף ויש הרבה מקום על רצפת הקטנוע השטוחה, הכיסא המדורג מתאים לשניים בתנאי שהם סינים והשאירו את הכינור בבית, אך קוטף מחמאות בשל חומרים איכותיים ותפירה כפולה נאה, הוא קשיח ונוח מאוד, ומשופע מעט קדימה. תנוחת הרכיבה גם כן נוחה ומאוד טבעית ומאפשרת לדחוק בקטנוע להשתמש בכל יכולותיו, הכוללות היגוי זריז וקל והתנהגות מתלים יותר מסבירה ביחס לקטגוריה, צייתנות לבקשות הרוכב להטות עמוק אל הפנייה, שמירה מפתיעה על קו רכיבה לכלי קצר וקטן גלגלים, וזווית צידוד כידון שנראית בלתי מוגבלת המאפשרת לו להסתובב כמעט על מקומו, "סביב השנקל".

עוד אהבנו – מערכת בלימה משולבת בידית הבלם השמאלית, עושה עבודה מצוינת מכל מהירות – 103 היו המספרים הגבוהים ביותר שנראו על הצג, אבל 90 קמ"ש הם הרבה יותר מציאותיים ובטוחים. את הידית השמאלית ניתן גם לנעול במקומה כבלם חניה, פיצ'ר אהוב במערכת. האווניס מוגדר ע"י סוזוקי כ"חץ עירוני", ולמרות שגייסנו את כל הציניות שבתוכנו, מצאנו את עצמנו מסכימים עם ההגדרה, הוא חולץ הפקקים הכי חולץ שהכרנו בשנים האחרונות.

כדי לאפשר תדלוק קל ולחסוך במקום וחלקים סוזוקי מיקמו את פתח התדלוק בזנב הקטנוע, על ציר, וזה אכן נוח לתדלוק, אבל מה לגבי ארגז? וחשוב גם לציין באותו הקשר שצריך להוציא את המפתח מהסוויץ' כדי לתדלק. האווניס ההודי-יפני הקטן אמנם די בסיסי ולא מאובזר בכל טוב, אבל כן מצויד במערכת עצור-וסע, "התנעה קלה", כלומר – אין צורך להחזיק את כפתור המתנע, די בלחיצה קטנה להפעלתו, הוא הרגיש מאוד איכותי, ברמת הגימור והבניה וגם בחומרים, ומותקנים עליו צמיגי דנלופ D307 N, שמצטיינים באחיזה!

האווניס לא שובר מוסכמות או משנה מציאות, הוא קטנוע עירוני שימושי ונעים, שזו בעצם המנה עצמה, כשהספורטיביות היא התיבול שמעל. מחירו עומד על 15,970 ₪, ולמרות שהיו לנו טענות בעיקר על האחסון, הוא הרגיש רענן ותחרותי לאופוזיציה הוותיקה, הוא קטנוע ידידותי, חסכוני, קצת שובב, נאה ויעיל, שותף נאמן לדרך. נו, כן, כמו עמית.