רכיבה ראשונה: Surron אולטרה בי

כתב: רון לב | צילום: אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: קליל, חזק ושקט. העובדה שהוא חשמלי חסכוני ולא מזהם היא רק בונוס.

אתחיל את המבחן הזה בגילוי לב אמיץ – אני סולד קשות מכלי רכב חשמליים ופרקטיים. זאת מכיוון שלרוב נלוות אליהם מילים כמו 'יעילות', 'איכות הסביבה' ומילה נוספת שאני לא מחבב במיוחד, 'חסכוני'.

כל מבחני הדרכים שקראתם פה על קטנועים פרקטיים לשימוש עירוני יעיל ושקט לא נכתבו על ידי וגם בעתיד לא יכתבו. אבל ישנן כמה יצרניות, שניתן לתאר כ'צדיקות בסדום', שאמנם תורמות את חלקן בקידום האג'נדה החשמלית ומיתוגה כמהפכה והדרך היחידה לעתיד ורוד יותר, אבל פועלות לשמר את חדוות הדו"ג אצלנו בידיים, כל עוד מבחני דרכים עוד נכתבים בידי בני אדם מחפשי ריגוש ולא ע"י צ'אט זי-בי-טי.

אחת מהיצרניות האלו היא Surron, חברה שהוקמה בשנת 2014 ע"י 3 רוכבים חובבי טכנולוגיה והספיקה כבר לעורר גלים בארה"ב, קנדה ובריטניה ולמכור בהן לא מעט כלים חשמליים מתוצרתה. בישראל השם סורון עדיין לא שגור בפי רוכבי האנדורו דוברי העברית, אבל למכירי החשמל שביניהם השם ידוע ואופנועי סורון מוכרים מהיותם בעלי אופי שובבי ונטייה של הגלגל הקדמי להתנתק מהקרקע.

למעשה, מבחן הדרכים הזה החל עוד לפני שהנחנו יד, רגל או ישבן על האולטרה בי. כחובב Playbikes עוד בצעירותי, עקבתי אחרי סורון עוד לפני שהגיעו לישראל, ממש מרגע שראיתי תמונות  ראשונות ומבלי לשמוע או לראות את האופנוע הזה זז. עכשיו, כשענף הרכב החשמלי מתפוצץ ושולח רסיסים גם לחלקו הדו-גלגלי, אין זמן נכון יותר לחברה מגניבה כמו סורון להגיע לישראל. הרגע בו ההינע החשמלי יתפוס תאוצה בענף הדו-גלגלי עוד יגיע, אולי זה תלוי בטווח הרכיבה או במגוון, אבל אני בטוח שזו לא שאלה של האם – אלא מתי… וכשזה יקרה, הסורון מייצג את סוג האופנועים שימשכו אותי לכלים נטולי בנזין מתוך מגוון הכלים האפורים והיעילים שהעולם החשמלי מציע.

ה־Ultra Bee אותו אנחנו בוחנים הוא אחד מתוך שלושה דגמים לבית סורון. מדובר בסוג של בן כלאים בין אופנוע לאופניים, אשר נוטה יותר לצד האופנועי שלו. 'אופנוע קל' היא הגדרה המדוייקת ביותר עבורו, ולא מדובר באופניים חשמליים כבדים – זאת מכיוון שהוא מורכב מחלקי אופנוע ולא מחלקי אופניים. החוסר במנוע בנזין, מיכל דלק, מערכת פליטה ושאר ירקות מייצר משקל – רטוב או יבש, אותו הדבר בחשמלי – קל במיוחד של 85 ק"ג בלבד ויכולת להגיע בקלות לזוויות קיצוניות לכל הכיוונים – סטופי, ווילי ופאן טהור, גם ברחוב שומם מאחורי הבית ומבלי שאף אחד רוצה להוציא את הטלפון שלו ולהתלונן על המחדל הזה, אנחנו כמובן לא מדברים מתוך ניסיון אישי.

מבחינת עיצוב האולטרה מדבר לליבנו, קרבי ועוקצני כמו דבורה שבשילוב עם לבן וצהוב צועק (כמו שאנחנו אוהבים במוטו) נראה מצוין ומתברר גם כדי נוח כבר בהנחת הישבן הראשונה. תנוחת הרכיבה טבעית ונינוחה עם כידון רחב ומושב גבוה (910 מ"מ) שיוצרים ארגונומיה די טבעית לרוכב. כצפוי יכולת התמרון בעיר מהירה, הוא צר ולא נמוך במיוחד ובכך משתחל בין פחית אחת לשניה בשקט מופתי ובקלות יתרה – שוב, כצפוי. לאולטרה בי יש שלושה מצבי רכיבה – E כלומר אקו, D הווה אומר דרייב ו־S שהוא כמובן ספורט.

בנסיעה קצרה בתל אביב, הנדרשת כדי להגיע מסוכנות היבואן לשטח, האולטרה בי מרגיש נעים, מצב אקו מעדן מאוד את תגובת המצערת ומגביל את המהירות המקסימלית ל־45 קמ"ש וניתן 'לפתוח גז' גם בצורה אגרסיבית מבלי ששום דבר דרמטי יקרה. מעבר למצב דרייב מספק תגובה יותר מחודדת וקצרה אך עדיין נשלטת ומהירות סופית של 90 קמ"ש והתאוצה שעל הדף נרשמת ב־2.3 שניות ל־50 קמ"ש הופכת לממכרת, במיוחד מרמזור לרמזור – והשקט שביניהם עוד יותר. מצב ספורט אמנם משאיר את המהירות הסופית על 90 קמ"ש אך מבהיר למה הכלי הזה נקרא אולטרה בי ומראה מאיפה עוקצת הדבורה.

אבל לא לשם תנועה עירונית הוא נוצר, ומהר מאוד לקחנו את האולטרה בי לאזור המחייה הטבעי שלו – השטח… החול, האדמה והסלעים. תחושת הנוחות והשלווה עליה דיברנו קודם, הופכת כאן לכמעט מסוכנת, האולטרה בי מייצר הרבה ביטחון, שגורם לרוכב להרגיש חופשי לעשות הכל ולקחת סיכונים. אין שום דבר רע בכלי שמייצר תחושת ביטחון גבוהה, אך לרוכבים מתחילים או פחות מנוסים זה עלול להוות שער ללקיחת סיכונים גדולים מדי ומהר מדי.

בשטח האולטרה בי מתגלה ככלי עוד יותר זריז מששיערתי, הוא נע מצד לצד ומניף גלגל במהירות וקלות. האולטרה בי נבנה לשטח ומרגיש שם נכון, לעיתים, כשמביאים בחשבון את יתרונות ההינע החשמלי, הוא מרגיש אפילו יותר 'נכון' מאופנוע בעירה פנימית – אין עקומת כוח חמקנית, חיפוש של סל"ד או הילוך נכון ושאר התמודדויות של רוכבי שטח אחרים. הכוח זמין באופן קבוע ומסופק במחווה קלה של יד ימין, כמו קסם שקשה להסביר. כשהשטח נהיה קשה ומאתגר יותר, מצב ספורט מציע פתרון ומחדד ומשחרר את כל יכולות המנוע – כל שצריך מרגע זה הוא אומץ.

על הנייר, הנתונים והמספרים לא קרובים לייצג את כמויות ההנאה והריגוש שהאולטרה בי מספק. המנוע החשמלי מתהדר ב־12.5kW, שהם בערך 16 כ"ס… אבל אלו זמינים מיד בתחילת התנועה ועם נתון מומנט היסטרי של 44.8 קג"מ, גם אם זה לא נשמע הרבה – זה הרבה. חלוקת המשקל פנומנלית ועם 85 ק"ג בלבד הוא מהיר וזריז מאוד. מכלולי הקצה – בלמים, בולמים וכיוב' – מרגישים איכותיים למדי וטובים בהרבה מהסטנדרט בכלים חשמליים. מהלך הגלגלים עומד על 240 מ"מ והמתלים מציעים כיוונון מלא. מערכת הבלימה, שנבדקה גם בעיר וגם בשטח, סיפקה פידבק טוב בידית הבלם והייתה מספיק עוצמתית.

כל זה גרם לי לראות את האופנוע הפרטי שלי באור אחר ולחשוב עליו כעל מיושן ומסורבל, והוא מבציר 2021 ודי מוצלח, אבל הביצועים המפתיעים והשקט הממכר, כמו גם החיסכון בעלות התחזוקה, האחזקה והתפעול, גורמים לי לראשונה לאהוב כלי חשמלי… השקט מאפשר רכיבה בקטעי שטח בכל אזור, גם ממש סמוך לאזורי מחייה ואפילו מאחורי הבית.

ככלי עירוני הוא מעולה, אפשר לקפוץ איתו לסידור במהירות וזריזות, אך מי שיבחר לעשות זאת יגלה נעילת כידון די פשוטה שלא מניחה את הדעת להשאיר אותו בחוץ ללא השגחה. כמו כל כלי חשמלי, החגיגה נגמרת די מהר, לאולטרה סוללת 55Ah המספיקה לרכיבה של כ־5 שעות בסינגלים, וזה מתאים לרמת הכושר הממוצעת של רוכב מצוי, אך ברכיבה מהירה לשטח או בין סינגל לסינגל הסוללה מתרוקנת בקצב גבוה. האולטרה בי לא מתיימר להיות אופנוע אנדורו, אבל ברכיבת שטח קצת קשוחה וסלעית מרגישים את ההבדלים, בעיקר כתוצאה מהצמיגים הרזים, שאמנם מהווים יתרון בקלילות בה הוא זז מצד לצד, אך לא מתאימים כמו שאמרנו, לאנדורו אמיתי.

צריך להתרגל לענייני הטווח וחישובי הסוללה כדי לתכנן נכון את יום הרכיבה, ובזה הוא שונה מאוד מאופנוע שטח בנזיני. טווח הרכיבה המוצהר עומד על 140 ק"מ ברכיבה עירונית, ובפועל מדובר בכ־100 ק"מ שתלויים מאוד בתפעול יד ימין. במהלך המבחן לא התעוררו בעיות טווח וככל שגרים קרוב יותר לשטח כך החשש מתפוגג. כשאוזל החשמל, טעינה מלאה אורכת כ-4 שעות או שעתיים לטעינה מ־20 ל־80%. ואם זה לא מספיק, ניתן לרכוש סוללה נוספת הניתנת להחלפה די בקלות, כמו כן אפשר לקחת את הסוללה לטעינה בנפרד מאופנוע, אם כי היא די כבדה ושוקלת 20 ק"ג…

אחרי שהחזרתי את האולטרה בי ליבואנית EMoto וחזרתי לאופנוע שלי חשבתי לאן אנחנו מתקדמים וכמה העולם הזה רץ מהר – וגם כמה אני רוצה אופנוע כזה לצד האופנוע היומיומי, יותר מאשר הייתי רוצה אופנוע שטח עם מנוע בעירה פנימית, וזה אומר הרבה כשזה מגיע ממכחיש חשמל שכמותי. אני גם לא בטוח לאן כל זה הולך, מה תהיה הקפיצה הטכנולוגית הבאה ומה יהיה גורלן של הסוללות הנוכחיות, יש כאן תנועה משמעותית אבל לא ברור מה היעד, במיוחד כשיצרניות האופנועים המסורתיות עוד לא ויתרו על המנועים ששורפים דלקים ומחפשות דלקים חלופיים. בכל מקרה ובלי קשר ליעדה של ספינת התחבורה העתידית, לכלים חשמליים קלים, זריזים ומהנים כמו הסורון אולטרה בי יש מקום כבר היום, עם תג מחיר תחרותי העומד על 38,900 ₪ מדובר בפלייבייק אמיתי, מרגש ומחדש, עם הרבה יתרונות ייחודיים שנלווים לשקט ואיכות האוויר. חשמלי זו לא מילה גסה, לא תמיד, לפחות…

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן