מבחן דרכים: Voge 500AC

כתב: אסף לביא בנארי | בחנו: אריק רוזנבלום, עמית משיח, אסף לביא | צילום: רונן טופלברג | מדגמן: צחי שף לוי

מתוך מגזין מוטו, גיליון 414, אוגוסט 2022, לקריאה דיגיטלית כאן.

שורה תחתונה: עם מנוע זריז וגיר קצר ובהיעדר מיגון רוח – ה־500AC לא מיועד לרכיבות בין עירוניות ארוכות, בעיר הוא מתנהג למופת ואפילו מהנה מאוד, על כך המראה המוקפד והמרשים הוא בונוס.

בעשור האחרון משהו השתנה, אם פעם הציפיות שלנו מאופנוע המיוצר בסין היו לא להיתקע בדרך או לחזור עם אופנוע שלם לסוכנות, היום כלים דוגמת האופנועים של Voge נשפטים באותה החומרה והרצינות המגויסת למבחנים של אופנועים אירופאים, וכן – גם יפנים. וכנראה שהידיעה הזו הגיעה גם לסין, למפעלי ווג, שמייצרים את האופנועים שלהם לעמוד באותו הסטנדרט בעזרת מכלולים שמגיעים בחלקם מיפן, עיצוב וסגנון שמגיע מאיטליה וקצת תיבול של מוזרות סינית. יש לסינים תכונה לשלב בכלים שלהם המצאות מקומיות, לייצר משהו מיוחד ובדרך כלל קצת מוזר שיהיה יוצא דופן – פעם אחת אפילו נכנסו לרכב שהציג את מזל החודש לפני ההתנעה, למי שמתעניין בהורוסקופ לקראת הנסיעה.

ה־500AC של ווג לא יוצא דופן בזה, הבסיס הוא אותו אחד סביבו נבנים יתר דגמי ה־500 של מותג הבית של לונסין, המנוע שנקרא KE500 התחיל את חייו על שולחן העבודה של הונדה בדגמי ה־CB500 המצליחים שלהם, וכשהוחלף בגרסה חדשה נמכר לקונצרן לונסין שביצע בו שינויים קלים לטובת נוחות הייצור – כמו התאמה לשימוש בחלקים שונים שהם מייצרים כבר בשביל ב.מ.וו. אני יודע שכל זה מבלבל, יש פה סלט עם הרבה מאוד מרכיבים, ילד עם הרבה הורים, אבל אני מבטיח שזה יתבהר בהמשך. או שלפחות אנסה. לקראת התקנתו ב־500AC ווג החליטו לעשות מעשה שהותיר אותנו חלוקים עד כתיבת שורות אלו – מספר שבועות אחרי הפעם הראשונה שעלינו עליו – לא בטוחים האם זה היה צעד נכון או שגוי, הם לקחו את תיבת ההילוכים ושינו את יחס ההעברה של ההילוכים כך שיהיה קצר יותר והוסיפו גם סליפר קלאץ'. השינויים שנעשו הסתכמו באספקת מומנט טובה יותר בסל"ד נמוך-בינוני, עם נתוני הספק ומומנט מירבי שנותרו זהים לאלו של יתר הדגמים.

היום אין כמעט יצרן שלא מותח כל פלטפורמה לקצה היכולת להציג מגוון רחב למדי של דגמים על אותו הבסיס, להונדה יש ארבעה דגמי 500 סמ"ק עם שמועה על עוד אחד בדרך, לקוואסאקי 5 דגמי 650, ימאהה התקינה את ה־CP2 שלה ב־4 דגמים שונים ולא נראה שמתכוונת להפסיק, וכל זה קורה גם בנפחים גדולים ובנפחים קטנים יותר. ווג שלמעשה שמה למטרה להפוך לאחת מהיצרניות המתחרות באלו עושה את אותו המהלך, אחרי האדוונצ'ר בשתי גרסאות הגיע נייקד ואחריו רטרו, ה־500AC לשמו נתכתבנו, ובהמשך יהיה גם דגם RR ספורטיבי וקרוזר – ואולי עוד בעתיד.

הצגת ה־500AC היא צעד חשוב מאוד ל־Voge, שמצפה לראות את הליין הדגמים שלה כובש את אירופה כמו שהצליחה בנלי, מכיוון שזוהי אחת מהקטגוריות האהובות על האירופאים, שיודעים להעריך עיצוב טוב ובשנים האחרונות פונים יותר ליצרנים "קטנים" כשהמחיר נכון. וכמו באירופה ככה בישראל, סתם, שוק האופנועים הישראלי רחוק מאוד מהמגמות האירופאיות. כמו שקטנועי גלגלים גדולים לא זוכים לאותה הערכה, כך גם אופנועי רטרו, ואופנועים של יצרנים פחות מוכרים צריכים לעבוד קשה יותר בשביל למצוא את הלקוח שישלם את תג המחיר הנדרש וירכוב עליהם לשקיעה או לפחות לטיילת. אבל אם יש אופנוע שיצליח לעשות את זה, זה כנראה יהיה ה־500AC.

נהפוך את הסדר של המבחן הזה ונתחיל בהסבר על ה־500AC, בואו אפילו נקרא לו סיכום, ואחר כך נמשיך לפרט. ה־500AC הוא אופנוע עירוני מובהק, מחוץ לעיר הוא מרגיש כמו הניסיון להסביר לאמא שלי משהו טכנולוגי, הרבה מאוד מאמץ ולא יוצא מזה כלום, כשהוא שב לסביבה מוכרת יותר – אורבנית – מוצא רוגע ושלווה והרבה אהבה. אין לו מיגון רוח, ההילוכים קצרים מדי ונוחות הנסיעה נפגמת ממנוע שעובד בסל"ד גבוה מדי. אבל מרגע שהוא נכנס לעיר, עדיפות לאזור שיקי מרובה היפסטרים במטרופולין גדול, הוא פשוט פורח, המנוע הזה עובד שם נהדר, הוא נוח, זריז ומדויק, מהנה מאוד לרכיבה וגורם לרצות לעשות עוד כמה סיבובים בשכונה.

אז איך זה קורה? המושב של ה־500AC לא גבוה במיוחד, עם 795 מ"מ מהקרקע הוא מאפשר לרוב הרוכבים להגיע בבטחה עם רגליים יציבות בעצירה, ב־198 ק"ג רטובים הוא נמצא על הצד הקל של הסקאלה, ואת זה הוא עושה עם מיכל בנפח מכובד של 19 ליטר, בסיס הגלגלים קצר באורך 1,450 מ"מ ומימדיו – למעט כידון מאווווווד רחב – צנומים. על ההתנהגות הצייתנית והמדויקת אחראים בין היתר מזלג הפוך שמנמן מתוצרת קאיאבה שמותקן מקדימה וניתן לכוונן באופן מלא, בולם יחיד עם כיוונון עומס קפיץ ושיכוך החזרה שמותקן מאחור וצמיגי פירלי אנג'ל GT מצוינים שמספקים שפע של אחיזה, יותר מש־47 הסוסים של ה־500AC יכולים לאתגר, גם כשסוחטים את המנוע – שנשמע נהדר אגב, בזכות אגזוז שנראה לא פחות טוב מהצליל שהוא מפיק.

המנוע גמיש מאוד ותיבת ההילוכים קלה ומחולקת בצורה נכונה, כלומר – נכונה בין ההילוך הראשון לרביעי. בפעם הראשונה שרכבתי על ה־500AC הייתי בעיקר בעיר, לא חושב שעברתי את ההילוך השלישי. אבל כשהתקדמתי ויצאתי מהעיר, מהר מאוד הגעתי להילוך 4, משכתי אותו, העלתי הילוך, ו… הרגשתי כאילו פספסתי הילוך, אבל הצג מראה שאני בחמישי. אני מושך גם את החמישי, מעביר, ו… שוב פעם, אני כמעט לא מרגיש הבדל. אז אני מחליט לבדוק את זה כדי להבין מה קורה, מבצע את אותן הפעולות אבל עם אקסטרה תשומת לב ורואה שההפרשים בין הרביעי לחמישי והשישי אכן קיימים, אבל קטנים, כשמרגישים את זה בפעם הראשונה זה מרגיש כמו הילוך שהתפספס, בפעם הבאה כבר שמים לב שהסל"ד ירד מעט, אבל ממש מעט, והאופנוע ממשיך כמעט באותה התאוצה – ל־500AC יש הילוך 4, הילוך 4.5 והילוך 4.5S, ממש ככה.

כל עוד הנסיעה על המהיר קצרה היא יכולה להישאר מהנה, החוסר במיגון רוח ממילא מגביל את הרוכב החפץ ביקר צווארו לשמור על מהירות שפויה וגם בהילוך 6 – סליחה, 4.5S – ה־500AC מאיץ בקלות בכל סל"ד בלי להשתנק או לגמגם. מערכת הבלימה של J.Juan עם צמד דיסקים בקוטר 298 מ"מ עושים עבודה טובה למרות שהקליפרים מקדימה בסה"כ כפולי בוכנות, משאבת הבלם הקדמית לעומת זאת קצת קהה ברגש. כמיטב האופנה, ה־500AC מצויד בתאורת LED היקפית, מסך TFT גדול עם שפע מידע וחיבור בלוטוס לסלולרי, חיישני לחץ אוויר בצמיגים עם חיווי טמפרטורה ובעיצוב שובה לב. העיצוב הוא פרי שיתוף הפעולה של ווג עם יצרן איטלקי נודע, שסייע בגיבוש והידוק המראה הרטרו-נייקד-מודרני של ה־500AC, זאת אחת מהנקודות החזקות של האופנוע הזה, וזאת מבלי לזלזל בשאר איכויותיו, ובמגוון הצבעים הנועזים שהוא נמכר בהם, אנחנו בטוחים שכל אחד ימצא את הגוון שתואם את טעמו. ההקפדה על הפרטים הקטנים, הגימור, התפירה של הכיסא וההתאמה של החלקים, כולם גבוהים ומרשימים.

תנוחת הרכיבה והמושב נוחים למדי, לפחות לי ולמימדי הגדולים וגובהי הממוצע, לבוחנים רזים וגבוהים יותר היה פחות נוח, אבל לא ברמה של להתלונן אלא ברמה של לציין. הבולמים עושים עבודה טובה בשיכוך תחלואי האספלט המחמירים, ואפשר לבלות על מושבו יום שלם של הרפתקאות אורבניות ושיגורים ברמזורים. מעבר לאותו הגיר הקצר לא מצאנו יותר מדי על מה להתלונן, אולי רק על התפעול הקצת מסובך של צג ה־TFT שמופעל בעזרת שלושה כפתורים על הכידון השמאלי ברוב חוצפתו ניתן לניווט ושינוי בזמן תנועה – אבל בכך אנחנו וחוסר הסובלנות שלנו ללמוד את תפעול המערכת אשמים.

ה־500AC הוא לא סטריטפייטר, הוא לא לוחם עירוני, בסופו של דבר זה אופנוע 500 סמ"ק שמיועד בעיקר למתחילים, אבל מתאים גם למתקדמים המחפשים אופנוע מהנה לעיר ומעוניינים בקצת יותר כוח וסטייל, שימצאו בו פרטנר נהדר לשלום ומלחמה. הוא לא לוחם עירוני, אבל הוא מסובב מבטים כאילו היה אופנוע שעולה פי 4 ממחירו האמיתי, שעומד על 45,900 ₪ סבירים ותחרותיים אל מול התחרות. הוא לא סטריטפייטר, הוא גם לא נייקד, העיצוב שלו נע בין קפה רייסר לסקרמבלר ומשהו אחר, הוא מהווה שדרוג מבורך על ה־500R שקדם לו – בעיקר בזכות אותו עיצוב שובה לב – הוא אולי לא לוחם, אבל הוא דוגמן, ודרך התניידות מהנה ומעניינת לסביבה האורבנית. כמו שאמרנו, היצרנים הסינים אוהבים לעשות סלט, וכאן יש מרכיבים יפנים, עיצוב איטלקי, איכות טובה, יכולות מהנות ברכיבה יומיומית וכן, גם קצת מהמוזרויות הקטנות של הסינים, שאין בהן שום דבר רע, אבל מי צריך לדעת מה טמפרטורת הצמיגים באופנוע כזה? תנו מידע על מצב הים בתל אביב – זה יהיה שימושי.

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן