מבחן דרכים: סאן יאנג MMBCU 125

כתב: עמית משיח | בחנו: אריק רוזנבלום, עמית משיח | צילום: אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: קטן וחסכוני, יעיל בזכות הריצפה השטוחה – ילד טוב מבית טוב.

זוכרים את הסיפור על הדרקון שהחליף אותו נחש?! אז משהו כזה שוב קרה פה הפעם, ואני מסביר;
בעבר, נגיד לפני שנתיים, היה פה מחליף לסאן יאנג דרגון שנקרא ממבה 160 והיו לו 158 סמ"ק במנוע והוא הפיק 15 כ"ס. שניהם היו נציגים של אופנת נפח 'קצת יותר גדול' שסוחפת את איטליה מדי כמה עשורים. באיטליה, דרך אגב, זו לא סתם קטגוריה – המנועים המשופרים בעלי נפח של 150-180 סמ"ק בדרך כלל, משמשים לתנועה פרברית וגם לתחרויות ספורטמוטוריות מקומיות; של ליגות חובבים. אבל!
אצלנו זה לא איטליה… מרוצי רחוב לא מקודמים במקומותינו על ידי עיריות או מועצות מקומיות, ומה שקובע את הנפח המועדף בשוק הדו-גלגלי היה ונותר מחיר הביטוח. אז הפעם אנחנו בוחנים את אחיו הקטן של אותו ממבה – עם נפח תואם מציאות של 125 סמ"ק. מה שאולי גורם למי שמכיר את הדגם להרגיש שיש לו קצת פחות כוח או שהוא 'חנוק' לעומת מה שבזכרון אבל מאידך גיסא יש פה קטנוע מצויין ,זריז וחזק לנפחו – שמתאים הרבה יותר לדרגות הרישוי בארץ ולכן מתאים יותר לשוק. פרדוקס שכזה, בארץ ההזדמנויות הבלתי אפשריות….

עוד משהו תמוה, שיש להתייחס אליו כבר בפתח הדברים, הוא שם הדגם. אמנם אנחנו חיים בתקופה שבה לפעמים גם לשם המותג כבר אין חשיבות ורצף רנדומלי של מילים או אותיות לועזיות כבר מספיק בעולם הרכב (התמחות שהסינים פיתחו לדרגת אומנות) אבל משם ועד המקרה דנן יש מרחק… על דופן הכלי מודפסות האותיות MMBCU, זה שם הדגם. תתמודדו.
בסאן יאנג משווקים אותו כ-ממבה, כלומר אותו נחש חנק גדול מימדים הנוהג להתלפף סביב ענפי הג'ונגל או סביב קורבנותיו. אנחנו במערכת, אחרי שנהנינו מהגובה שלו ויכולת התמרון משובבת הנפש שלו בעיר, דווקא חושבים שיותר מתאים לו הכינוי ממבו, על שם הריקוד הלטיני.

ואחרי הקדמה שכזו, לא נותר אלא להגיע ולהתרשם מהאקזמפלר. הקטנוע חונה בפינה נסתרת בחניון היבואן בקצה רחוב תושיה, משקיף על האיילון, כשחזיתו אל הגדר ואלינו הוא מפנה את אחוריו. פייר, כאילו במקרה ולא כזה מנומס אבל דווקא יצא לו בול באופי. מאחור הקטנוע נראה עתידני ומסקרן – בעיקר כי אין הרבה פרטים לראות, כלומר, הזנב הצר והגבוה ביחד עם המתלה האחורי היחיד והנסתר מן העין, יוצרים חלל שחור וקרבי מהמושב ועד הכנף האחורית הנמוכה, בצד בית הווריאטור ומסנן האוויר וגם הם בשחור קרבון קרבי שכזה. כל החזות אומרת ספורטיביות, עם אלמנט חשאי כלשהו. אבל כשמביטים עליו כמכלול, משהו במראה של מסכת החזית לא עושה שקט בעין. אולי הכבלים אולי העיצוב שלא החליט אם הוא קוביה או חללית, בכל אופן זה לא נראה שייך לסקסיות של החלק האחורי.

עכשיו אנחנו מתפנים לדבר על אלמנט חשוב בעיצוב – ייחודי ומוצא חן בעינינו במערכת – גוון אפור פיות;
כבר הכרנו בעבר כסוף מטאלי, אפור עכבר, אפור בטון ואפור בטון מט. עכשיו תכירו גוון חדש, עם נטיות של זיקית – כשעומד אדם מול חזית הקטנוע הוא נראה לו לבן פנינה עם נגיעות של סגול, כשמתקרבים הצבע הופך כסוף. כשעומדים ליד המושב הוא הופך טורקיז ועל יד הזנב הוא נראה כמעט אפור בטון בהיר. והכוונה היא לכל המעטפת שנראית כאילו מחליפה צבעים, לא טלאי פה טלאי שם. צביעה מטאמורפית…
א. יפה מאוד סאן יאנג ו-ב. ביחד עם פנס החזית ועיצוב המיו מהמבחן בחודש שעבר המסקנה שלנו היא שלמישהו במחלקת העיצוב/שיווק בסאן יאנג יש חיבה לקטנועים חשמליים…

מעבר למראה המסנוור ולעיצוב הצעיר/ספורטיבי, שבכל זאת זוכר להיות שימושי ומגיע עם רצפה שטוחה ומדרס רגליים גדול ומועיל, כולל וו תליה מסורתי. הכידון שטוח והארגונומיה נוחה ומתאימה אינטואיטיבית, המראות מספקות שדה ראיה נרחב לאחור, יש פה מנגנון קילס אבל התפעול של הסוויץ' סך הכל נותר כמו בכל סאן יאנג קלאסי, למעט הלשונית ההיא ששמרה על הסוויץ'. יש גם שקעי USB – אחד מהם אפילו טייפ סי, והמושב הכפול מרופד קשיח ונוח. מתחתיו כמעט ונכנסת קסדה שלמה, וחבל שרק כמעט. עוד יש לנו פה מנוע מקורר נוזל עם רדיאטור צמוד לצד המנוע, ללא צנרת שרצה מחזית הקטנוע אל אחוריו וחזרה. אחרי שיצאנו איתו לדרך גילינו שיש לו גם וריאטור מדוייק וחלק.

יש פה גם מתלים קשיחים וטובים, כאשר מאחור פועל בולם יחיד – מונו-שוק – פתרון שמוכר מעולמות הסופר-ספורט ותורם משמעותית ליציבות ולדיוק הדינמי של הכלי. השילוב הזה מורגש היטב ברכיבה: ה־MMBCU שומר על קו נקי, מגיב באופן צפוי ואינו מתנדנד גם כשדוחפים אותו לקצב גבוה יחסית לקטגוריה. ABS וטראקשן קונטרול משלימים את החבילה, והגובה המלא – עם גובה מושב של 810 מ"מ – מאפשר לרוב הרוכבים להגיע בנוחות לקרקע, גם בעיר וגם בעצירות תכופות. ההיגוי זריז ונותן ביטחון בעת ובעונה אחת; הוא מספיק חזק בפתיחות אבל לא מפתיע, לא בועט ולא מנסה להרשים בכוח. הווריאטור עולה באופן לינארי בסל"ד, והממבה יודע להשיג מהירות של כ־102 קמ"ש בביטחון. הבלמים טובים – אמנם הורגש מחסור קל בתחום הרגש – אך הם מרגישים בטוחים, עם ABS שעובד ביעילות כשצריך ולא מתערב כשאין בכך צורך, ובקרת האחיזה מורגשת לטובה. כצפוי ממבחן דרכים שנערך בשבוע של גשמים ורוחות צד ערות, הממבה הצעיר מקבל כאן ציון עובר גבוה.

גם בתחום ההרכבה הממבה המשיך והפתיע; על אף שהוא קצר למראה הרי שבפועל הוא מתהדר בבסיס גלגלים של 1,385 מ"מ ואורך כללי של כמעט שני מטרים וכפועל יוצא מכך לא מרגישים עליו צפוף מדי גם בשניים, יש ידיות למורכב/ת והכלי מרגיש יציב בכל מצב, כולל במפרים/בורות שלא מקלקלים אלא להיפך, כמו בהרבה קטנועים קטנים – כשהמתלה האחורי מועמס במורכב/ת היציבות וההתנהגות משתפרות.
עוד דבר קטן שמתגלה כשמתחילים לחיות איתו לאורך זמן הוא פתח התדלוק הקדמי, הוא מאוד נגיש ונוח למלא דרכו אבל צריך לשים לב שהתחלת הזרימה לא משפריצה החוצה, רגש נרכש – תרתי משמע.
ועוד נתון שתמיד טוב לדעת בהקשר של דלק המאובנים – גם בתנאי המבחן שהוגדרו על ידי כותב שורות אלו לא פעם כ-'Ride it like you stole it' – צריכת הדלק בפועל עמדה על 1:40 קמ"ל. שזה מרשים.

לסיכום: כיף לרכב עליו, הוא בול בגובה ובמימדים שמתאימים לי, פרחח עירוני, חמודי, זריזי וגבוה! עם צביעה בגוון של פיות, ויעילות מובנית גם יחד. עם מחיר שישאיר מעט עודף מ-20,000 ₪ ורקורד של סאן יאנג, הנחש החדש הזה הוא קטנוע יעיל, נוח, מהנה ומתחרה ראוי בקטגוריה מול כאלו שיש להם הכל אבל אין להם ריצפה שטוחה ומעוף של כלי עבודה לצד נוחות ופרקטיות..