מבחן דרכים: סאן יאנג מיו 125

כתב: עמית משיח | בחנו: אריק רוזנבלום, עמית משיח | צילום: נועם כהן

שורה תחתונה: משדר שילוב מוצלח של נוסטלגיה ועיצוב מודרני, וחווית רכיבה נעימה בעיר.

כמדי פעם בפעם, שולח אותי אריק או בכינוי כללי יותר 'מערכת מוטו' להרפתקאות דו גלגליות שמחזירות אותי אחורה בזמן, גם אם הגוף כבר לא ממש שם, מה שנקרא 'הראש חושב שאני בן 16, הגוף חושב שאני אדיוט.', והפעם: 1.77 מ' 70 ק"ג בגיל 53 הנה אני בגשם סוחף, על מיו קטן, פונה שמאלה בצומת בית דגן…

בפעם הקודמת שביקשו ממני לסקר את קפיצת הגדילה של המיו – שבמקור נקרא 'מיו 100' והיה בעל עיצוב עגול ונשי בנטייתו – כתבנו כך: "סאן-יאנג מיו 115 החדש – גרסה מעודכנת למיו 100 החביב והמעוצב שהוסיף מעט צבע לקטגוריה הקטנה. לא שונה במיוחד בממדים אך חזק יותר בכ-14% והעיצוב זוכר את הדור הקודם אך מביט קדימה אל העתיד"… הפעם לא נחשב אחוזי גדילה, כי אנחנו לא טיפת חלב, אבל כן נציין שאם בדור הראשון היה למיו עיצוב עגול קווים וקטן גוף, ובדור השני כבר ניסה לגדול ולהישאר קטן בעת ובעונה אחת, הרי שבגרסה הנוכחית של שם הדגם הזה הוא הופך לבעל קווי עיצוב אליפטיים, כשהדבר שהחזית שלו מזכירה יותר מכל הוא עוד קטנוע חשמלי מהעדר… חתיכת מהפך, אם תשאלו אותנו.

חוץ מזה, הוא גדל בנפח ועכשיו הוא מתהדר במנוע בנפח 125 סמ״ק מקורר אוויר, שמפיק 9.63 כ"ס, מיכל הדלק בנפח של 6.5 ליטרים ותצרוכת הדלק המוצהרת עומדת על 50 ק"מל. ה-Mio שומר, גם בגרסתו הנוכחית, על משקלו הכולל – 99 ק״ג, ועדיין מצויד בחישוקי 10 אינץ׳ קטנים עם צמיג 90/90 מלפנים ו־100/80 מאחור. יש לו תא אחסון בנפח 22.5 ליטרים מתחת למושב שמאפשר אחסון קסדת ¾ אבל קסדה שלמה לא תכנס – וחבל. יש פה גם שקע טעינה USB 3.0, יש לוח שעונים חדש, הכולל תצוגה דיגיטלית צבעונית שמציגה את כל נתוני הנסיעה בצורה ברורה לעין, ביום ובלילה, ומערכת תאורת LED חדשה שמספקת אלומת אור חזקה וטובה, גם מחוץ לעיר.

כצפוי מהדגם, יש כאן מדרס רגליים שטוח ומרווח, מה שמניב תנוחת רכיבה ידידותית למשתמש. שאר החלקים של הקטנוע נראים הרבה יותר קונבנציונליים ומוכרים מדגמי העבר: הסוויץ' הוא סאן-יאנגי טיפוסי ושולט גם על מכסה מילוי הדלק ועל פתיחת הכיסא, הוא גם עדיין מצוייד במנגנון כיסוי הסוויץ' ע"י לוחית – למניעת הצטברות מיותרת של אבק, חול או סתם וונדליזם. המראות מעוצבות גם הן בצורה אליפטית; שטח ראייה נרחב לאחור וגם נטול רעידות, למרות מנוע הבנזין, אבל העיצוב שלהן שונה, מעט מוזר לעין ועל כל פנים לא שגרתי. הכסא קצר ונוח, לא רך מדי, הכידון רחב מספיק כדי לשמש מנוף נוח לתמרונים והגובה הנמוך מאפשר לעבור מתחת למראות רוב המכוניות וכמובן שלהוריד שתי רגליים יציבות אל הקרקע, לא משנה מה גובהך, והמרווח שבמדרס הרגליים מאפשר תנועה על המושב ויתאים לגבוהים לא פחות מלנמוכים, כמעט מבלי שהברכיים ייתקלו בכידון או בכל פינה אחרת. לסיום החלק הטכני והיבש (תרתי משמע) נציין שמחיר ההשקה של הסאן יאנג Mio עומד על 16,485 ₪ והוא מוצע בארבעה צבעים – כסף, סגול, ורוד ולבן.

למבחן שלנו קיבלנו אחד בצבע לבן. הוצאנו אותו לארבעה ימים של רכיבות עירוניות, בינעירוניות קצרות, צילומים, סחיבות ו-'הקפצות מפה לשם'.
כבר ממבט ראשון אפשר לקבוע שהקשר העיצובי למיו בגרסה הראשונה – זו שהחלה את השושלת – כבר לא באמת קיים. האחוריים שהיו מאופיינים בקווים עגולים וחמוקיים דמויי וספה על צידי הקטנוע, הפכו לרבועים, רגילים לקטגוריה עד להחריד, מזכירים פידל או כל אחד אחר… אפילו הלוגו של שם הדגם לא דומה ולא מתקשר עם שום היסטוריה של הדגם, רק אומרים, וזה עוד כלום לעומת מה שיש לנו לומר על החזית שכאמור דומה לכלי חשמלי יותר מלכל דבר אחר. חדשנות שנויה במחלוקת, ככה זה בסדר לקרוא לזה? קחו הצצה בגלריית התמונות ותחליטו בשביל עצמכם.

כשמתיישבים עליו מתגלה כיסא שטוח, מרופד די רך ונוח ויחד עם זאת לא שוקע תחת משקל הרוכב. מתחתיו לא הצלחנו לדחוק קסדה שלמה אלא רק תיק גדול, וכשיוצאים עם המיו לדרך – הישיבה נוחה וכפות הרגליים מונחות לבטח על האספלט, הכידון והמתגים בהישג יד וכל הקטנוע משדר גודל מלא ולא 'רק כמעט'. התנעה מגלה מנוע שקט וכמעט נטול וויברציות, משיכה בריאה של המצערת מגלה זריזות תגובה ותאוצה מרשימה ; הכל יחסי, כן? אבל עם מנוע 125 מקורר אוויר הוא עמד יפה בפתיחות מול מוביS ויכול לו!
זה גם המקום לציין שהחיבור והניתוק של הוריאטור חלקים למשעי ואינם מורגשים כלל, המנוע מושך חזק ובאופן רציף ונטול בורות, עד למהירות שנושקת למאה קמ"ש.

בתחום ההיגוי וההתנהגות שמחנו לגלות יציבות כיוונית – בפניות, בכביש המהיר סחוף הרוחות והגשמים, וגם על הכבישים המשובשים של הכרך התל-אביבי, על פרבריו. זה נכון שכבר בדגם המייסד של שושלת מיו הייתה התנהגות טובה ויציבות מפתיעה לטובה, אפילו שהיה זאטוט של ממש, אבל בדגם הזה יש כאמור תוספת לגודל, ולא רק של המנוע. השלדה מעט גדולה וארוכה יותר, מרווח הרגליים על המדרך השטוח מעט גדול יותר והכידון לא מתנגש בברכיים… הנתונים היבשים מדברים על בסיס גלגלים של 1,250 מ"מ ואורך כללי שגדול ב-2 ס"מ מבדגם הקודם; 'להגדיל בשקל תשעים? כן בבקשה'.

על מערכת הבלימה אמונים דיסק קדמי ותוף אחורי (שריד למלאי על המדפים של היצרנים הגדולים כולם) שמשולבים במערכת CBS שאכן משפרת את האיזון בין הקדמי לאחורי בזמן בלימה, אבל עם הנטייה הטבעית של גלגלים קטני קוטר להינעל בבלימה וליפול פנימה אל הפניה היינו מרוצים לו הייתה מצורפת גם מערכת ABS פעילה.

הרכיבה עליו הייתה נוחה ובטוחה, אפילו כשלקחתי אותו לסיבוב ארוך מרמת גן לדרום תל אביב וחולון ומשם לראשון לציון – מזרח ומערב, ואפילו שאני כבר לא בגיל או במשקל והגובה המצופים מקטנוע קטן מידות שכזה, אפילו שכבר בצומת חולון התחיל לרדת גשם ואפילו שלא הייתי עם ציוד ראוי לסערה של ממש… המיו עמד בגבורה ובלי תלונות גם בכל אלה והמשיך, בלתי נלאה, בלי להתרגש או לאתגר אותי. למעט נעילות גלגל קדמי שכבר הוזכרו וכעת מקבלות רקע הגיוני וראוי – בלימה במהירות נמוכה על משטח רטוב היא דבר חמקמק וחלקלק.

עם מחיר של פחות מ-16,500 ₪ ורקורד של סאן יאנג, המיו החדש הוא קטנוע חמוד ומהנה, מתחרה ראוי בקטגוריה.