מוטו בוחן: מוטו מוריני ALLTRHIKE 450

כתב: אריק רוזנבלום | בחנו: צחי שף לוי, ערן יורן, אריק רוזנבלום | צילום: אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: איטלקי מצד אבא, סיני במובן התעשייתי של המילה, ואדוונצ'ר שמוכיח שלא צריך לשבור קופת חיסכון כדי ליהנות.

יש משהו מרגש ברגע שבו מותג ותיק מחליט לחזור לשולחן הגדולים, לא דרך הצהרות רועמות אלא דרך מוצר שמדבר בעד עצמו. כך בדיוק מרגיש המפגש עם מוטו מוריני ALLTRHIKE 450 – אופנוע שמגיע בלי יומרות מיותרות, בלי רעש מיותר, אבל עם תחושת ביטחון שקטה שמלווה אותך מהרגע הראשון. זה לא אופנוע שבא להרשים במספרים, אלא כזה שמנסה להזכיר לנו למה בכלל התאהבנו ברכיבה.

האולטרייק נוחת בישראל תחת כנפיה של קבוצת מטלון, כשהוא נושא על גבו מורשת איטלקית ותיקה שעברה בשנים האחרונות לידיים סיניות, אך בלי לאבד את הזהות. להפך – נדמה שהשילוב הזה הוליד אופנוע שמצליח להיות מאוד מאוזן: מצד אחד איכות הרכבה, אבזור וטכנולוגיה מודרנית, ומצד שני אופי פשוט, נגיש, כמעט צנוע. זה לא אדוונצ'ר שמנסה להיות הגדול או החזק בקטגוריה, אלא כזה שמנסה להיות נכון.

כבר במפגש הראשון מרגישים שהאולטרייק לא מנסה להרשים בכוח. הוא נראה גדול יותר ממה שהוא באמת, אבל כשמתיישבים עליו מגלים מיד תחושה קומפקטית ונוחה. גובה המושב, שעומד על 840 מ"מ, מאפשר גם לרוכבים נמוכים יחסית להניח רגליים בביטחון, והמשקל – כ־190 ק"ג על יבש – מחולק בצורה חכמה שמסתירה אותו היטב. תחושת השליטה מיידית, טבעית, כאילו הכל נמצא בדיוק במקום שבו הגוף מצפה לו.

היציאה הראשונה איתו הייתה בכבישים המפותלים של אזור הכרמל. שם, בין פנייה לפנייה, מתגלה האופי האמיתי של האופנוע. המנוע הדו־צילינדרי בנפח 450 סמ"ק אולי לא מפיל אותך לאחור, אבל הוא עובד בצורה חלקה, עגולה, ונטולת דרמות. יש מומנט זמין כבר מסל"ד נמוך והעלייה בסל"ד ליניארית ונעימה. אין בעיטות, אין עצבים, יש שיתוף פעולה. הוא לא מנסה להפתיע – הוא פשוט עובד איתך. התחושה היא של אופנוע שמאפשר לרוכב להתמקד בדרך, בקו, בקצב, ולא במאבק עם הכלי.

בכביש מפותל הוא מתגלה ככלי מהנה. ההיגוי קליל, המעברים מצד לצד טבעיים, והשלדה מפתיעה ומעניקה תחושת ביטחון שמאפשרת לפתוח קצב מהיר ובטוח. הוא לא אופנוע ספורטיבי, אבל הוא די מדויק. התחושה היא שאתה שולט בו, לא להפך. גם כשהקצב עולה, הכול נשאר צפוי, מאוזן ונעים.

מערכת הבלימה של האולטרייק 450 מרגישה טוב, נותנת בטחון במהירויות שפויות ומצליחה לעמוד בכל הציפיות. מלפנים מותקן דיסק בקוטר 320 מ"מ עם קליפר רדיאלי מתוצרת J.Juan, ומאחור דיסק בקוטר 255 מ"מ, שניהם נתמכים במערכת ABS הניתנת לניתוק. בפועל, התחושה ביד ימין היא של בלימה מדורגת וברורה, אין פה נשיכה אגרסיבית אלא תגובה ליניארית שמאפשרת שליטה והיא מדויקת בפרט ברכיבה יומיומית ובכניסה לפניות. בכביש המהיר ובקצב גבוה, המערכת משרה ביטחון ויודעת לעצור את האופנוע בצורה החלטית וללא דרמות, בעוד שבשטח היכולת לנתק את ה־ABS מאפשרת שליטה טובה יותר בירידות ובמשטחים רופפים. הבלם האחורי משתלב היטב בעבודה הכוללת, עם מינון נוח ושימושי גם בתמרונים איטיים וגם ברכיבה טכנית.

בגזרת הצמיגים האולטרייק הצליח להפתיע לטובה. הכלי נועל צמיגי CST במידות 90/90-21 מלפנים ו־140/70-18 מאחור – מידות קלאסיות לאופנוע אדוונצ'ר שמכוונות לאיזון בין כביש לשטח. מדובר בצמיגים פשוטים יחסית, כאלה שלא מתיימרים להיות פרימיום, אבל בפועל הם עושים עבודה טובה מאוד. בכביש הם סיפקו אחיזה יציבה וצפויה, גם בהטיות וגם תחת בלימה, בלי תחושת מריחה או חוסר ביטחון. בשטח, בעיקר בשבילי כורכר ודרכי עפר הם היו לגמרי בסדר עם אחיזה סבירה ויכולת להתמודד עם אבנים וקרקע משתנה מבלי להרגיש שהם מגבילים את קצב הרכיבה. ברור שצמיגים למשל מבית מישלין או פירלי יציעו רף גבוה יותר של אחיזה ודיוק, במיוחד ברכיבה אגרסיבית או בתנאים קיצוניים, אבל פה לא היה תחושת צורך מיידית בהחלפה.

מגן הרוח של האולטרייק 450 מתכוונן ידנית ללא שימוש בכלים – ניתן להזיז אותו קדימה ואחורה, מה שמאפשר לשנות את כיוון הפגיעה ברוח, אך לא למעלה ולמטה. בפועל, הפיצ’ר עובד טוב בשיוט על כביש פתוח במהירויות של עד כ־130-135 קמ"ש, שם הוא מספק מיגון יעיל לרוח חזקה אך לא מנסה ליצור חלל מוגן לחלוטין. מעבר למהירות זו, הרוח מתחילה להרגיש מעט חודרת ורועשת, במיוחד על ראש הרוכב והכתפיים – אם תרצו להשיב את מגן הרוח חזרה למיקום ההתחלתי – תדרשו לשתי ידיים. בסך הכול, מדובר במערכת מיגון פשוטה ויעילה.

האבזור הכללי משלים את התמונה. מסך ה־TFT ברור וקריא, גם בשמש חזקה, עם תצוגות משתנות וחיבור לסמארטפון. יש חימום לידיות וגם למושב – תוספת שמתגלה כברכה בימים קרים במיוחד אלה. יש שקעי טעינה, מיגון רוח מתכוונן, ומכלולים שמרגישים איכותיים ומורכבים היטב. כן, יש גם נקודות פחות מושלמות: מיקום שקעי ה־USB פחות נוח, כפתורי השליטה מרגישים מעט מיושנים, והמגן הקדמי דורש עצירה כדי לשנות זווית. אבל אלה הערות שוליים במכלול שהוא ברובו מאוד מגובש ובטח במחיר בו הכלי מתומחר, עובדה חשובה אליה נגיע בסיכום – המתינו.

כשיורדים מהאספלט אל שביל כורכר, משהו משתחרר. המתלים מתחילים לעבוד באמת, והאולטרייק מרגיש פתאום בבית. האבנים הקטנות, הבורות והשבילים המשובשים נבלעים בצורה טובה, והשלדה שומרת על יציבות גם כשהקצב עולה. זה לא אופנוע אנדורו והוא גם לא מתיימר להיות כזה אבל לשבילים, דרכי נוף וטיולי שטח רגועים – הוא מרגיש לגמרי במקום. בקרת האחיזה וה־ABS ניתנים לניתוק וככה גם עשינו, ולא מדובר בגימיק: המערכות באמת מאפשרות לרוכב לבחור כמה חופש הוא רוצה, ואם תרצו כן להעזר בהן – הן מתערבות בצורה עדינה ולא אגרסיבית.

כשחוזרים לעיר הגדולה, האולטרייק משנה אופי בלי להתלונן. הוא מרגיש צר וקליל, מתמרן בקלות בין מכוניות, והכידון הרחב יחד עם זווית הצידוד הופכים אותו לכלי עירוני סביר בהחלט. תנוחת הישיבה זקופה ונוחה, שדה הראייה מצוין, והמנוע מתמודד היטב עם עצירות, זינוקים ותנועה צפופה. גם אחרי זמן לא קצר באוכף, אין תחושת עייפות או עומס. גם המורכבת שלנו הרגישה נעים, לא שהיה המון מקום, אבל סביר בהחלט עם ידיות אחיזה במיקום נוח, ואולם תלונה נשמעה על הרגליות שהיו גבוהות מידי, ולאורך זמן זה היה פחות נעים.

לסיכום: אחרי הרבה ק״מ של רכיבה על הכביש, בשבילי עפר ושטח כזה ואחר ובעיר, התחושה ברורה: זה אופנוע שמבין את הרוכב. הוא לא מנסה להרשים בכוח, לא מנסה להיות משהו שהוא לא. הוא פשוט עושה את העבודה, והרבה מעבר לזה – הוא גורם לך ליהנות. יש בו איזון נדיר בין שימושיות, אופי ונוחות. הוא מתאים לרוכבים בתחילת הדרך, אבל גם לאלו שכבר ראו דבר או שניים ומחפשים כלי שפשוט עושה טוב.

וכאן נכנס לתמונה גם עניין המחיר. עם טיפה עודף מ-38,000 ₪ לאופנוע שמציע מנוע מוצלח (ומוכר), שלדה גם כן מוצלחת, אבזור עשיר ויכולת טובה גם בכביש וגם בשטח, המוטו מוריני ALLTRHIKE 450 הוא עסקה משתלמת. תוסיפו לזה שמחירי הטיפולים מאוד זולים, ונשאר לכם רק לרכוש ציוד גם לשטח וגם לכביש ולהנות מאלטרנטיבה שפויה.

מדבר מגבוה: ערן יורן
כבר לא אופנוע קטן, אבל הוא עוד לא אופנוע גדול.

קיבלתי את האופנוע בירידות מהכרמל לכיוון נשר, מי שמכיר כביש טכני, מפותל, נוף מטורף. אתה מפתח פזילה, עין אחת על הכביש עין שניה על הנוף. אני וה־ALLTRHIKE לא מכירים וכשהדייט הראשון קורה ישר בכביש הזה, לאן עוד אפשר לקחת את מערכת היחסים הזו מכאן? אני לא יודע איך הוא עוצר, איך הוא מחזיק, איך ההיגוי… בקיצור מתכון לצרות. חמש דקות קדימה, אנחנו כבר חברים טובים. אהבתי את המושב המפנק, בכלל כל הקוקפיט מרגיש נכון. למרות העיצוב שמשדר אופנוע גדול יותר, הוא מפתיע לטובה ומתנהג מאוזן לכיוון השובב. הוא מגיב בקלות, קל להזיז אותו מצד לצד, אפילו את מגן הרוח אפשר להזיז ביד אחת, אבל כדי להחזיר כבר צריך 2 ידיים.

לאור ההתנסות הטובה בכביש, החלטנו לקחת את מערכת היחסים קדימה, או הצידה במקרה הזה ולרדת מהכביש. לא משהו מורכב, קצת שבילים, טיפה להרגיש את השילדה והמיתלים. אז אני שמח לעדכן שכל הבקרות האלקטרונית הן לא רק מנורות במסך אלא הן ממש עובדות, בשניה שהאופנוע מתחיל לאבד אחיזה הן מרסנות את המנוע ולא מאפשרות לעשות כלום בשטח. יחד עם זאת, הבולמים עובדים מצויין בשבילים, קצת אבנים, בורות וסלעים קטנים נספגים בקלות, אבל אני לא בטוח שהאופנוע באמת רוצה הרבה יותר מזה. אין כאן מנוע עם כח מזיז הרים שיקח אותך לראש ההר או יוריד את ההר אליך. מה שכן יש כאן זה אופנוע שממש חייב להראות לך משהו מגניב… והוא יקח אותך לשם.

אז למי הוא מתאים?
נראה לי שלהרבה מאוד אנשים. בכביש המהיר הוא עמד בקלות בקצב של אופנועים גדולים וחזקים ממנו. בכבישים המפותלים, הוא היה ממש כיף. מאוזן, צפוי, לא מתפרץ עליך. תחושה שאתה זורק רעיון והוא אומר לך, יאללה, בוא נעשה את זה. ובשטח, למרות שלא, מה שנקרא, נכנסנו לעומק היער, התחושה היא של אם תזכור שלא באנו לעשות אנדורו, נחזור הביתה עם סיפור מעניין.

שנסכם במשפט אחד?
העניין עם ALLTRHIKE 450, הוא כמו Teenager. הוא כבר לא אופנוע קטן, אבל הוא עוד לא אופנוע גדול. או כמו שהמחנכת שלי אמרה עלי בתיכון… יש לו פונטציאל.