חם מהממ"ד: מותגי רחוב שיצרו בני נוער בלי סיכון ומלאי

כתב: אורן קוזלובסקי | תמונה: Ai

אזעקות, מרחבים מוגנים, נערים בזום וכולם מטפסים על הקירות. אני מחייך, לעצמי כי חנות המרצ'נדייז של מגזין מוטו נפתחה במערכת שאני הקמתי. פתאום אני קולט שהמון זמן לא רכבתי על אופנוע. אחרי למעלה משני עשורים של כתיבה על אופנועים ומכוניות, אני כבר שנתיים בעשיה יזמית בתחום ההדפסה על פי דרישה ולא נגעתי בדו-גלגלי.

למי שלא מכיר, הדפסה לפי דרישה או בקיצור המוכר POD, משנה בשנים האחרונות את העולם. פתאום כל אחד יכול להיות יצרן אופנה אפילו אם אין לו כסף להשקיע. אם בעבר, יצרנים היו צריכים הון עתק לייצור, מלאי, הפצה ופרסום, כדי למכור חולצה או נעל. היום אפשר לעשות הכל מהמחשב או הטלפון שיש לכל אחד מאיתנו בכיס ולהתחיל למכור לפני שנוצרה אפילו יחידה אחת.

אל הפלא הזה נחשפתי כשעוד כתבתי על כלי רכב. באותם ימים הגיע אלי בני (שהיה אז בן 13) וביקש אופניים ב- 26,000 שקלים. הסכום נראה אז מוגזם, אבל כדי לא ריב ולהיות אבא רע, העליתי הצעה- שיעבוד ועל כל שקל שהוא ירוויח, אני אתן עוד שניים.

הוא בחן את הרוכבים הגדולים בעולם והחליט כמוהם, למכור חולצות ממותגות. כדי לא להדפיס מאות חולצות מראש בהשקעה עצומה, ואחר כך להיתקע עם כל מה שלא נמכר אצלי בסלון, החלטנו לייצר רק את ההדפסים לגיהוץ ולהכין את החולצות במידה והצבע הנכונים, רק אחרי שמישהו ישלם עבורן.

כדי לקצר את הסיפור אציין שהוא השיג את האופניים בלי העזרה שלי ואני בעקבותיו הקמתי עם חבר בעל בית דפוס, את פלטפורמת mymerch.co.il. אתר בו כל אחד יכול לפתוח חנות מרצ'נדייז בחינם. בחנות ניתן לעצב חולצה (או מוצר אחר) שתוצג בחנות ולהפיץ את הקישור לקונים שהעיצוב יכול לקסום להם.

עכשיו כשאנחנו כולנו במלחמה, עסקים ויוצרי תוכן רבים משתמשים במערכת כדי לייצר לעצמם הכנסה נוספת ולחזק את הקשר שלהם עם הקהילה שבנו. אבל בכל סצנת המרחבים המוגנים וההצמדות למסכים, פתאום ראינו משהו מרענן ומעורר השראה. נערים ללא ניסיון עסקי, גילו את המערכת והחלו להקים לעצמם חנויות עם עיצובים משלהם.

בני הנוער שנכנסים למערכת, עובדים אחרת מהיוצרים עבורם הקמנו את mymerch מלכתחילה. נראה שהם עובדים חכם יותר ועם הרבה יותר הנאה. הם משתמשים ברשתות החברתיות אחרת ובכלל, הם הרבה יותר טבעיים ביצירה והרבה יותר מקצועיים במכירה. הם ממוקדים בנושאים שמעניינים אותם ומשתמשים במוצרים המעוצבים כדי לחבר בין בני נוער החולקים עניין בנושא.

אני לא יודע אם המניע לפתיחת החנות או העיצוב עצמו, מגיעים משעמום, צורך מיידי בכסף או רצון בהכרה וחיזוק חברתי. אני כן רואה שכמות המוצרים גדולה יותר ומתחלפת במהירות. מוצר שנמכר, משוכפל. מוצר שלא מקבל את אהדת החברים, נמחק כעבור יומיים או שלושה. והכי חשוב, הם לא מנסים למצוא חן בעיני כולם, מי שמבין קונה ואז מייצרים עוד דוגמה.

גם השיווק של בני הנוער אחר. בלי ללמוד מנהל עסקי ושיווק, הם מצלמים, עורכים, כותבים ומשתמשים ב-ai כדי ליצור שפה שרק הם מבינים. הם משתמשים בוואטסאפ אחרת מכל מה שראיתי. סטטוסים, קבוצות וקהילות. ממוקדי נושא ולא מושלמות גרפית.

הבריחה מהממ"ד הסגור, עוברת כנראה דרך משפט מצחיק, או קומיקס מתריס. אני מסתכל עליהם ומבין שהכל השתנה. אם פעם, 9 חודשים אחרי מלחמה הינו רואים גל של לידות, אחרי המלחמה הזאת נראה גל מטורף של מותגי נוער, סטארטאפים שנולדו בממ"ד והם כנראה גם יניעו את הכלכלה מחדש ויחזירו אותנו למסלול. אני לא אתפלא אם יום אחד, נער יגיע לאולם תצוגה לקנות את אופנוע או מכונית חלומותיו וישלם בכסף שהרוויח מהחולצות. אולי הוא ילבש חולצת מוטו שרכש לעצמו כדי להרגיש שייך לעולם הדו גלגלי. בינתיים אתם יכולים להתרשם מהפריטים שגרמו לי להתגעגע לרכיבה.

לחנות מוטו מרצ'