fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
אלבר טריומף מתחת ל-menu – אמצע 3
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מידלנד שחורי 140 על 70
אישימוטו באנר קוביה שמאל
אלבר טריומף קוביה עליון
מוטוטאץ דקר
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
סטפן
voge מוטו24 באנר

חיוכים בתל אביב – אנאבל ברוס עטאר

חיוכים בתל אביב – אנאבל ברוס עטאר

צילום: אריק רוזנבלום

כתבה: אנאבל ברוס עטאר

הפעם האחרונה שרכבתי על קטנוע היתה לפני שנה וחצי, בשיעורי הראשון, בדרך להוצאת רישיון על אופנוע. עוד מההתחלה היה לי ברור שאני רוצה אופנוע, אופנוע ורק אופנוע.

תמיד רציתי את הדבר האמיתי, זה עם ההילוכים- מה שאומר שקטנוע, עבורי, לא נכלל בקטגורית האופנועים. אולם רצה הגורל ועמדתי מול דו גלגלי שקרץ לי וקרא לי לקחת אותו לסיבוב קצר. לא היה זה אופנוע גדול, אלא לגמרי ההיפך- קטנוע צנוע מידות, וספה פשוטה לכאורה, קטנוע שעמד להפתיע אותי.

"נו, מה לי ולדבר הזה?" חשבתי לעצמי. "מה כבר יכול להיות? במצב הכי גרוע אני עלולה להנות מזה". חייכתי חיוך גדול וקפצתי על ההזדמנות- וגם על הוספה היפה. חיפשתי אחר המצמד ונזכרתי שאין כאן הילוכים. לרגע זה אמנם בלבל אותי, אך במהלך הנסיעה גיליתי שהדבר ידידותי להפליא. הייתי חופשיה לרכוב ברחובות תל אביב מבלי להתאמץ יותר מידי. המושב היה רחב ונח וכפות רגליי הונחו בחופשיות על מדרך הרגליים. הוספה זרמה יפה, ובזכות המתלים שהפתיעו אותי לטובה לא חששתי לרכוב בכבישים משובשים. הוספה גרמה לי לחייך בתוך הקסדה.

המשכתי לחייך, כיוון שבזכות משקלה הקל של הוספה שאפשר לי לנוע בחופשיות בין המכוניות- הצלחתי לזרום בקלילות. המנוע בנפח 124 סמ"ק שיתף פעולה עם הזרימה, כיוון שהוא שקט להפליא ומשרה ביטחון. יש לו מספיק כח והתאוצה הלינארית מאפשרת נסיעה חלקה.
הרגשתי משוחררת וחסרת דאגות, בדיוק כמו אודרי הפבורן המקסימה בסרט "חופשה ברומא" שיצא לאקרנים ב- 1953.
יותר משישים שנה חלפו מאז שהשחקנית זכתה באוסקר כשרכבה על ווספה ברחובות רומא. ומאז הוספות שודרגו והשתכללו, אולם העיצוב שלהן נשאר יפהפה ויחודי. הרגשתי בדיוק כמו כוכבת הקולנוע האגדית, ולראשונה בחיי נהנתי לרכוב על קטנוע. אהבתי את מבטי הנהגים והעוברים ושבים בכל רמזור שעצרתי. הוספה ללא ספק משכה תשומת לב. פשוט מדליקה.

הופתעתי לגלות שאני נהנית לרכוב בתוך העיר ולא פחות נהנית לרכוב על קטנוע. אולם לא היה זה סתם קטנוע- היה זה קטנוע עם סטייל. מחיר הסטייל מתבטא בתא אחסון קטן יחסית, אולם ניתן לפתור את הבעיה בהתקנת ארגז מקורי המשתלב היטב עם עיצובו היחודי של הקטנוע.

הוספה הופכת את הרכיבה העירונית לפשוטה ונעימה. ולסיכום אומר רק מילה אחת: אהבתי.

למבחן דרך המלא – וספה LX 125

5 תגובות ל חיוכים בתל אביב – אנאבל ברוס עטאר

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל