מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
קורס הקטנועים של דו"גרי: סיכומו של דורון
מערכת דוגרי
צילום: Zoobri photo team
הכול החל לפני חודש ימים בליל שבת, כאשר כל הבית כבר במצב שינה מתקדם, בקריאת כתבה באתר שסיפרה על אימון רכיבה לאופנועים שהתקיים בשיתוף אתר דו"גרי ובית הספר לרכיבה פרו ריידינג.
כמובן שמייד ראיתי את עצמי כמועמד ראוי ליטול חלק בקורס שכזה. קראתי את הכתבה בשנית ובשלישית אך בשום מקום לא הצלחתי למצוא פרטים מדויקים על הקורס הבא מה שהוגדר בעיניי "הקורס שלי". מאחר ודחיית סיפוקים אינה מהתכונות הבולטות שלי לא היססתי מייד לשלוח מייל לאתר דוג"רי וביקשתי לדעת מתי מתוכנן הקורס הקרוב מאחר ואני אופנוען ואני חייב להיות שם. טוב, למען גילוי נאות אני לא באמת אופנוען, אני יותר "גדלנוען" שרוכב על בורגמן 650. אבל אני נשבע לכם שאני לא אשם וזה רק פאק גנטי והתערבות היקום שגרמו לי לרכוש קטנוע ולא אופנוע וחוץ מזה אני דיי משוכנע שמהנדסי סוזוקי בטוחים עד היום שהם יצרו אופנוע לאחר שהבורגמן עלה לפס ייצור סדרתי.
השעה הייתה קרוב לאחת בלילה ושנייה לפני שכיביתי את המחשב שמעתי את הצליל המוכר של כניסת דואר חדש. נו, מי זה עכשיו ששולח מיילים עם שטויות וסרטונים באמצע הלילה? שאלתי את עצמי. מה, אין לאנשים חיים? כשראיתי את שם השולח זינקתי כאחוז תזזית על העכבר על מנת לפתוח את ההודעה שהייתה מאתר דו"גרי ושבישרה לי כי אכן מתוכננת הדרכה בין 25-27/11 וניתן להירשם באתר. דו"גרי? הייתי בשוק מאריק שטרח לקרוא מיילים באחת בלילה ועוד להשיב עליהם בסבלנות רבה. למחרת היום אכן נרשמתי באתר פרו ריידינג ואחר מס' דקות התקבל מייל בזו הלשון:
"התקבלה בקשתך לרישום הדרכת הרכיבה של דוג"רי. הודעה זאת אינה מהווה אישור סופי להשתתפותך במפגשים.
במידה והרשמתך תאושר, תשלח אליך הודעה לאימייל אותו ציינת ברישום."
מה? למה בקרירות? למה לתת לי לפתח ציפיות? נכון שזה דייט ראשון בינינו, אבל למה להתחיל בגישה של Hard to get?
כמובן שלבסוף הכול הסתדר על הצד הטוב ביותר (האם את בעיית דחיית סיפוקים שלי כבר הזכרתי?). פרו ריידינג יצרו איתי קשר ובמקצועיות רבה הסבירו על תכני הקורס, התענינו בניסיון הרכיבה שלי, סוג הכלי שאני רוכב עליו ואפילו על ניסיון העבר שלי בקורסי רכיבה.
הגיע היום המיוחל של פרק ההדרכה העיונית בו התייצבתי אחר כבוד באולם התצוגה החדש של עופר אבניר מסביבי התחילו להתקבץ אופנועים וקטנועים מכל היצע השוק. האווירה התחממה והתחברה, כי מה לעשות שמפגשים מהסוג הזה מהווים לכולנו חוויה מגבשת ומאחדת, כמו חבורת ילדים בני שלוש בחנות צעצועים או מגרש המשחקים. לפני שהתכנסנו בחדר ההדרכה עוד הספקתי לחטוף שיחה ולזכות בכוס קפה עם עודד, מנהל הסניף המוכשר ואחד האנשים הישרים והמקצועיים שהכרתי בקרב נציגי המכירות של תחום הדו"ג.
כשהתחילה ההדרכה וכולנו פשטנו מעילים וקסדות ראיתי סביבי מגוון רב של רוכבים ורוכבות מכל קשת האותיות היו שם Rים, Zדים, Fים, ועוד שלל אותיות מנפחים שונים ולכולם מטרה אחת – לבוא ללמוד, להשתפר, להתחזק ולדעת.
הערב נפתח בהרצאה מרתקת של ניסים ברדה שסקר תאונות שונות ודרכים להימנע מהן על ידי מתן טיפים מניסיון הרכיבה "הקטן" שלו. אחריו עלו סטפן היקר וכפיר לוין עם תכנים שגרמו לכל אחד מאיתנו לחשוב כמה שטויות עשינו היום רק בדרך להרצאה כתוצאה מחוסר ידיעה שלא לדבר על כל תקופת רכיבת הדו"ג שלנו. בין לבין היו שם פיצות ושתייה קרה שהובאה אחר כבוד לחדר ההדרכה וגם כן הייתה הגרלת קסדות בין משתתפי הקורס שעל זה ממש לא בא לי לדבר, כי לא אני זכיתי.
למחרת היום, ערב לפני הקורס המעשי המיוחל ירדתי לכלי על מנת לוודא לחצי אוויר, ניקיון והברקה ופתאום משום מקום החל לרדת גשם זלעפות ואני לא מדבר על גשם בסגנון הממטרות והטפטפות בכיכרות העיר, אלא על גשם אמיתי מעננים "עם שיניים". וידאתי שלחץ האוויר מתאים, כיסיתי את הבורגי ונמלטתי הביתה, כמו שפן סלעים. המשך הערב עבר בתפילה לבורא עולם שישהה את גשמי הברכה שלו החל ממחר בשמונה בבוקר לפחות עד הצהרים, עת אמורה ההדרכה המעשית של הקטנועים להסתיים ומבחינתי לאחר שאני אסיים "אחריי המבול".
בוקר יום ההדרכה נפתח בשמש חמימה ששטפה את העיר באור חמים. לבשתי מיגון ושמתי פעמיי לכיוון כוכב יאיר וכשהגעתי לכניסה לאתר המסלולים עצר בורגי עצירת חירום ספונטאנית כדי לשאול אותי "באימא שלך אתה מכניס אותי לפה? מה לי ולדרכי עפר? שכחת שאני שמן כבד ונמוך? גם ככה צוחקים עלי בכביש, תאר לך מה יקרה אם אפול בשביל הכורכר, אני אהפוך לילד כאפות הרשמי של ההדרכה".
הבטחתי לבורגי שאנחנו נעבור את השביל יד ביד והכול יהיה בסדר שלא יחשוש ושלפתי לו את נשק יום הדין "אנחנו עושים את זה ותזכור שדפקנו את פרו ריידינג שסידרו לנו קורס רכיבת שטח בחינם ומבלי שהרגישו".
כשסיימנו את הויה דולורוזה נכנסו אחר כבוד לשטח הכינוס ומיד אחד המדריכים הסב את תשומת ליבנו שאימון הרכיבה לספינות מתקיים בערב בנמל אשדוד. "אתה רואה?" שאל בורגי, "אמרתי לך שאני שמן ויצחקו עלינו".
אחרי כל ההיכרות הראשונית היה קפה, מים, וופלות (או בפלות לא ברור לי עד עכשיו מה היה שם), נכנסו לחדר ההדרכה להרצאה בנושא בלימת חירום ולאחריה מייד לתרגול מעשי במסלול.
החברה של פרו ריידינג מקצועיים, חביבים, סבלניים וסובלניים, עד שזה מגיע לנושא הבטיחות, שם אין להם אלוהים. למזלנו, אף אחד ממשתתפי הקורס לא העמיד למבחן את סבלנות המדריכים בנושא.
תרגול, הערה בונה מהמדריך, תרגול נוסף, תיקון קטן, תרגול נוסף, מילה חמה על הביצוע ואישור להגביר מהירות, ביצוע נוסף, הגברת מהירות נוספת ולבסוף הפרס הנכסף בצורת סיכום המדריך ואני מרשה לעצמי לצטט את דבריו: "כשאני רואה בהמה כזו בולמת בחירום כפי שבלמת אני יודע שהשגתי ממך את מה שרציתי להעביר לך".
השיעור הבא כלל חמיקה ממכשול פניות והטיות ולאחריהן הפרס הגדול שהיה נסיעה חופשית לאורך כל המסלול תוך יישום כל הנלמד בקורס.
"יאללה, בורגי", פניתי לכלי, "זו שעתנו, בוא נראה להם שלמדנו היטב את החומר ובוא ניישם אותו יחד על המסלול".
יצאנו אחרי המדריכים לשני סיבובי היכרות עם המסלול ולאחריו שולחנו לחופשי. בורגי פתאום שכח שהוא ילד כאפות נמוך ושמן וביצע שם פניות והטיות שלא ביצע מעולם בכזו שלמות מדויקת והרשינו לעצמנו לתת בגז בצורה מבוקרת והגברנו מהירות אחרי כל פנייה שכבר הכרנו וצברנו ביטחון לגבייה. בהקפה הלפני אחרונה פתאום צץ לי איתי המדריך, השד יודע מאיפה, ואני נשבע לכם ששנייה קודם הוא כלל לא היה שם.
הבן אדם חייב היה להיות בוגר סיירת מטכ"ל או שייטת לפי האופן שהוא הסתווה בשיחים או לחילופין לא עלינו – שוטר תנועה לשעבר שפיתח יכולות כאלה. מה עשינו? נחרדתי. למה הורדת אותי מהמסלול? "הרכיבה שלך טובה", ירה איתי וחייך, "אבל אתה קצת נוקשה בכתפיים בהפניות תרפה קצת וצא ולעוד סיבוב יישום". א י ן מ צ ב ב ע ו ל ם שממאה מטר הבן אדם קלט שאני נוקשה בהטיה (מה שהיה נכון לגמרי). חבל שהדרך בה גילה זאת תישאר עלומה בעיניי להמשך חיי, זה מבחינתי אבל מבחינתו עניין אותו רק דבר אחד שלמות וחוסר פשרות מוחלט בתכנים שהועברו על ידו. שיחת סיכום עם כפיר וסקירה על החומר הנלמד וציון ראוי שעוד הדרכה הסתיימה מבחינתו ללא תקלות או "מריחות" פלוס המלצות ליישום בדרכינו חזרה סגרו את היום.
מה, זהו? זה הכול? אין עוד היום? אפשר עוד פעם? שלחתי מבט מתחנן לכפיר שרק חייך ואמר תבוא עוד פעם אני אשמח מאוד ופנה ללכת כדי להכין ולקבל את "הכבדים" שהגיעו ליטול חלק בהדרכת האופנועים.
לסיכום, מבחינתי, אני משווה את היום הזה ליום לימודים של בית ספר של פעם ולאימון צבאי.
מצד אחד, המדריכים לא הסתפקו רק בללמד אותי אלא ממש בלחנך אותי, ומצד שני, כמו אימון צבאי מפרך זה היה אימון "עבה וקצר".
בית ספר, אימון מה זה משנה? מה אני אגיד לכם? דו"גרי, זו היתה חוויה!
יפה כתבה וחזק ואמץ על הקורסים העתידיים.
נהניתי מאוד לקרוא את הכתבה . גם אני הייתי בהדרכה – והם באמת טובים! הכותב האלמוני הצליח להסתיר את הדיסוננס הקוגניטיבי שבין רמת רכיבתו לבין הבנתו את תכני הקורס.
למדתי המון. כל הכבוד.
האם הקורס מיועד לכל הנפחים.
קראתי וניהנתי מהכתיבה. ואתם שם בדוג"רי שרק תתמידו.
לדעתי הקורס מצויין ויכול לתת גם לכאלו שחושבים שהם יודעים הכל.
כל הכבוד לעוסקים במלאכה.
בלי ספק.
אבל זה שאנשים שאנשים שרוכבים כבר עשרים שנה על אופנועים גדולים מבינים שתמיד יש מה ללמוד ומגיעים לקורס הזה זה מדהים!
פרויקט משובח!
האם גם 50 סמ"ק יכולים להצטרף?
אבל אני מפחדת לעלות עליו לאחרונה…אולי זה רעיון טוב לה
מישהו מכיר גם קורס נהיגה נכונה בטרקטורים?
מההשתתפות בקורס בקיץ אני מצטרף למסר שזה חשוב ביותר ופותח לכם – חשיבה. הכל מתחיל ממחשבה ואז מגיע הביצוע וקבלת ההחלטות. חוץ מזה זה יום כיף ענקי, ממתין גם להצטרף למסלול.
איך הייתה האחיזה במסלול ?
יישר כח לכותב , דורון .
הצלחת לשכנע אותי , אחרי קריאת הכתבה , הייתי בטוח שגם אני הייתי שם…
מתי הקורס הבא ?
חברים
אני נושא תודה רבה אישית לכל אחד ואחת מכם על הפירגון באתר ובשיחות הטלפון אלי.
אוכל רק להצטנע ולומר "זה לא אני זה התפוזים" .
בקיצור כל התודות לאתר דו"גרי על היוזמה ועל הבמה שנתנו לי לתאר ולשתף את החוויות שעברתי.
לגבי השאלה לגבי הקורס הבא אני מציע להיכנס לאתר דו"גרי על בסיס יומיומי ע"מ להתעדכן לשמוע ללמוד ולדעת .
לגבי שאלות שהופנו אלי בנושא כתבות נוספות שלי אני יכול לגלות לכם שאנחנו באתר עובדים על שני פרוייקטים מעניינים ומרתקים………. פרטים בקרוב
בברכת רכיבה זהירה לכולכם .
רגע לפני שעולים על כלים דו גלגליים חישבו והפנימו כי אנחנו בעצם לא יודעים מאומה, חושבים שאנחנו מבינים את הכלים ורוכבים עם עודפי ביטחון..מסוכנים משהו.
כתיבתו של דורון מגרה כמו גם מעניינת וחשובה לכל אחד מאיתנו להגביר את המודעות, להתאמן עוד ועוד כי אנחנו רוכבים על כלים , שבמרבית הפעמים, אין SECOND CHANCE
אני מכיר את דורון ואקנין ממועדון בורגמן ישראל, ויכול להעיד שהוא פשוט משתמש ב"גדלנועים כמוני וכמוכם.
אגב, מזמין את כולם להיכנס ולהסתכל ב-"burgman.co.il" ולראות כמה כשרונות מיוחדים כותבים שם בפורום הסגור של בעלי הבורגמן.