fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
קאברג שחורי 205 על 35
דיאלים 204 על 35
אגמ מוטורס עליון מתחת ללוגו טארו
הארלי שמאל
טריומף קוביה
אגמ מוטורס קוביה 140
הווסקוורנה באנר שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
אלבר מוטושופ קוביה 140 מרכז
מידלנד שחורי 140 על 70
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
סטפן
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

מבחן דרכים: מיני קופר SE חשמלית

מבחן דרכים: מיני קופר SE חשמלית

כתב: רון לב | בחנו: אריק רוזנבלום, רון לב | צילום: אריק רוזנבלום

שורה תחתונה: מעבר לכמויות הסטייל ואיכויות הבניה המוכרות, ל-SE יש יכולות דינמיות שהופכות כל נסיעה עירונית משעממת לחוויה מהנה, בצירוף השקט והיעילות של הינע חשמלי זה אפילו ממכר.

המבחן הזה החזיר אותי אחורה בזמן, לתקופת התיכון שלי, שכצעיר המערכת לא הייתה כל כך מזמן, זה מסע קצר בזמן, לימי בתיכון שבו למדו ילדי אזור סביון ומושבי המרכז המבוססים, שם חניית בית הספר הייתה נראית כמו קטלוג של חברת יבוא רכבי יוקרה, חניון שהזכיר יותר את תערוכת אוטומוטור מאשר חניית בית ספר, היה שם הכל, החל מאאודי S1 'צנועות', דרך מרצדס AMG ולנד רוברים שהיו דבר שגרתי ומובן מאליו, או RZR'ים של פולריס שהיו כלי הרכב הנמכר והפופולרי ביותר בקרב תלמידי כיתות י' שכל מה שהיו צריכים בשביל לנהוג במכונה הזו שנבנתה למשימות שטח קשוחות, היה רישיון לטרקטור שמוצאים בגיל 15 בקלות בלתי נסבלת, אבל מה שהיה הכי פופולרי בחניית בית הספר היה רכבם הנבחר של בנות התיכון, והוא כמובן מיני קופר.

אני חייב להודות, תמיד ראיתי ברכב הזה נשי, לא שזה משהו רע, כן? אבל משהו בפנסים העגולים ובצורה שלו, בפנים הרכב המוכר של מיני, הדאשבורד שלא דומה לשום דבר אחר, המון תאורה מגניבה מסביב, ערימות של סטייל – כל אלו לא התחברו לידי משהו 'גברי' כפי שהעולם מכתיב. כילד, יותר התלהבתי מגולף GTI או מסובארו אימפרזה – שבמקום להיות הקן לברבי שהיא מיני היו יותר צעצוע ג'י.איי ג'ו קרבי עם מעט מאוד סטייל אבל הרבה ביצועים ורעש וטסטוסטרון, סלחו לי על הקיטלוג – ותמיד רציתי לדעת מה מושך וגורם לכך שלכל משפחה סטנדרטית בסביון יש מיני קופר אחת לפחות בחניה. התפנית הגיעה כשחבר טוב קנה מיני קופר S בצביעת שחור-אדום יפהפייה, והראה לי בדיוק ממה כולם מתלהבים. ישר כשנכנסים לרכב מרגישים שהוא איכותי ברמה אחת מעל כל רכב מיני אחר, תא הנוסעים הזה מורכב מחומרים ברמה הגבוהה ביותר וזה ניכר בכל פינה. הכל נעשה בסטייל ולא נזרק באופן מזלזל באזורים שונים של הדאשבורד. וזה ממשיך בשאר הרכב ובפרטים הקטנים, מושבים איכותיים, תאורה עוטפת של הקונסולה, תאורת אווירה. והמנוע.. איזה סאונד…. סליחה. קצת נסחפתי, שכחתי שהמבחן כאן הוא על מיני קופר החשמלית החדשה ולא על ה-S שהתאהבתי בה בתיכון. אבל השורה התחתונה היא שעד שלא תיכנסו למיני או אולי תסתפקו בחוויה האישית שלי, לא תבינו כמה הרכב הזה הוא הרבה יותר ממה שהוא נראה, ושכל העניין הזה של 'זה לבנים וזה לבנות' יכול – וצריך – להיזרק לפח.

ה-SE מבוססת על הפלטפורמה העירונית של מיני, כשגם בחשמלית הקטנה תא הנוסעים זהה למה שהורגלנו, כשהתאורה היא אותה תאורה והתחושה היא אותה תחושה, נגדיל לומר שאם ניקח מישהו שנוהג ביום יום במיני מודרנית ונושיב אותו בכיסא הנהג של המיני SE הוא לא ימצא הבדל עד הרגע בו יניע – או יותר נכון, 'יניע' – את הרכב.

ב.מ.וו, כמו שרק ב.מ.וו יודעת, מצליחה לשמור על אותם קווי אופי של הרכב הזה כל כך הרבה שנים ולעדכן אותו במודרניזציה עכשווית תוך כדי שהיא דואגת שישר תזהו שזו מיני מבלי להרוס את העיצוב הכללי. לעיצוב הזה מתחברים הרבה אנשים, גברים ונשים כאחד, אך כמו שאמרנו, הרכב הזה קיבל תדמית של "נשות הכדורגלנים". מי שנהג בו יודע שמתחת לתדמית החמודה הזו מסתתר רכב שובב וחצוף שרק מחכה למי שיוציא או תוציא לו את הזנב לטיול קצר, או עם קצת יותר גז – להוציא ממנו את השד. מבחוץ קלארק קנט ובפנים סופרמן. המיני היא מכונית סליפר שנותנת למראה שלה לתעתע בכם בצורה שלא תבינו עד שלא תקחו אותה לסיבוב (בגרסאות ה-S, ה-JCW וכנראה תופתעו – גם החשמלית).

בפנים – וגם בחוץ – המיני SE שומרת את מסורת קודמותיה עם מסך מרכזי גדול שסביבו מעגל אורות המשתנה לפי הפעולה המתבצעת (שינוי עוצמת הרדיו, מעבר למצב ספורט או חיסכון ועוד.) רק שהקונסולה הראשית שמאחורי ההגה שונה במקצת עם דאש יפה שמציג את נתוני הסוללה, תיעול האנרגיה, ק"מ נותרים לטעינה וכו'.

רמת חיסכון הסוללה והק"מ הנותרים הם נתונים דינמיים ומשתנים לפי סגנונות הנהיגה האחרונים שנרשמו, מלבד כך רשימת האבזור די מכובדת וכוללת פנסי LED, אפשרות לשנות את גוון תאורת תא הנוסעים, מושבי עור ספורטיביים הכוללים חימום, כניסה והתנעה ללא מפתח, מערכת מולטימדיה שהסאונד שלה בוקע ממערכת שמע לא פחות ממעולה ועוד פינוקים קטנים. מה שצרם לנו בעיקר היה כוונון המושבים הידני – הרי כל הרכב חשמלי, לא חבל? זה פיצ'ר קטן שכבר יש לב.מ.וו בארסנל – ובעיקר אביזרי הבטיחות המתקדמים שמתחילים להופיע ביותר ויותר רכבים – כמו בקרת שיוט אקטיבית, בלימה עצמאית במקרה חירום (קיים במהירות עירונית בלבד), בקרת סטייה מנתיב ושמירה עליו – שלא קיימים כאן, מעט מאכזב כאשר רכבים העולים כמחצית מהמיני מצוידים במערכות אלו כבר מהמפעל, וכאן לעומת זאת נדרשת מערכת מובילאיי. יתרון בגזרת המושבים היה נוחות מעולה וחובקת בכל המבחן, למרות שאין לנו באמת דרך – או סיבה – לבדוק אותם בנסיעה ארוכה מאוד, ורוב הנסיעות שהתבצעו במהלך המבחן היו עירוניות עד בין-עירוניות ולא מרחיקות לכת.

מעל מכסה המנוע נוכל לראות כונס אוויר איכותי אך ללא תכלית אמיתית ואם תביטו היטב תראו שהוא לא מוביל לשום מקום. תחת המכסה תמצאו סוללת ליתיום-יון בקיבולת של 32.6 קוט"ש אשר מאפשרת טעינה ביתית (בהתקנת שקע תלת פאזי 11 קוט"ש) בזמן קצר של 3.5 שעות. ובעמדת DC ציבורית מהירה (50 קו"ט) תקבלו 100% טעינה בשעה וחצי בלבד. נתונים על הנייר זה נחמד אבל כל זה לא אומר לנו כלום עד שאנחנו לא יודעים כמה המנוע יודע לנצל את הסוללה הזו. אז ככה, יחידת ההנעה פה מספקת 184 כ"ס ומומנט של 27.5 קג"מ שמתרגמים ל-7.5 שניות ל-100 קמ"ש. כל זה אמנם לא נשמע כמו טיל קרקע אך בפועל אנחנו מקבלים בעיטה בישבן מהמומנט המפלצתי כבר ממהירות אפס, כלומר היישר ביציאה מהמקום. אתם יכולים לשער לעצמכם שזו בהחלט מכונה שאוהבת לחרוך את הכביש בלחיצה לא נכונה על הדוושה. אין טעויות כאן, כן? למיני הזו יש הילוך אחד יחיד וגמיש שמושך מ-0 ועד ל-150 קמ"ש מוגבלים אלקטרונית באופן שווה. מה שגורם להאצה מיידית והחלטית בכל רגע נתון שבו תחליטו שאתם צריכים להתקדם קדימה.

איך זה עובד ואיך זה מרגיש? בפועל החוויה יוצאת דופן, שונה מכל דבר אחר שאנחנו מכירים – כן, גם מרכבים חשמליים אחר בהם נהגנו. מצד אחד בנסיעה עירונית המיני הזו שקטה ונעימה, וזו תחושה טובה, גם כשצריכים את כל הסוסים באורווה אין מנוע שצורח ולא מרגישים חוסר נעימות ללחוץ אותו למקומות האלו, כאן הכל בסדר, בכל מצב. ואיך היא בכביש מפותל? הו… מי שמכיר\נהג\חווה נהיגה במיני קופר יודע בדיוק איך זה מרגיש. המיני הזו, כמו שאר אחיותיה חדה מאוד, מגיבה מאוד ומעורבת מאוד. מערך השלדה-מתלים ההדוק הזה, עם בולמים שמצייתים בכל פקודה של הנהג כמו כלב מאומן של עוקץ מול מפקדו הנערץ, או כמו שמיני בעצמם מגדירים זאת – The Go Kart Feeling – שמעבר למשפט שיווקי חכם זאת אמירה די מדוייקת. גם ההגה כמו קורא מחשבות ומדויק כמו, נו – מכונית קארטינג חדה במסלול. התגובה של המיני להפניית ההגה פשוט פנטסטית ומרשימה במיידיות שלה, מה שמפריע קצת בכביש המהיר – אבל נפלא ביותר כשמגיעים לכביש המפותל. המתלים לא מתרגשים מהעברות משקל ושומרים על המיני בנתיב הנבחר, גם כשהבחירות של הנהג לא הכי נכונות היא נשארת סלחנית במיוחד ויושבת על הפנייה כמו רכבת על מסילה. כן, אוטו שנע בין התנהגות של קרטינג לבין יכולת של רכבת, עם מראה של תכשיט ויכולות של קטנוע – פשוט כיף!

אבל בסוף כל החגיגה הזאת לצערנו מגיע 'אבל', וכאן הוא נמצא בסעיף היעילות. שם המיני SE די מאכזבת, ה-SE חלילה לא מתיימרת להיות הרכב היעיל ביותר, בכלל לא – עם תא מטען לא גדול בנפח 211 ליטרים בלבד, מושבים אחורים שלא יתאימו ל-3 מבוגרים גם אם חטובים וטווח נסיעה מוצהר של 235 ק"מ המיני לא מהיעילות בקטגוריה, ואם בטווח עסקינן, אז נספר שהטווח המוצהר הזה קשה במיוחד להשגה. למיני 4 מצבי נסיעה, 'מפות הצתה', ובעזרתם ניתן לשחק עם הטווח – בין מצב ה-Green+, שהוא המצב החסכוני ביותר, ממתן את רגישות הדוושה ומספק את טווח הנסיעה הגדול ביותר, במצב זה מערכת המיזוג נכבית (על מנת לחסוך בחשמל, כמובן) ומד הקילומטרים הנותרים על השעון מטפס; מצב Green, שגם הוא מצב חסכוני – אך לא פוגע באיכות החיים או בנהיגה כמו קודמו, אך נשאר ללא תאוצות יוצאות מן הכלל; מצב Mid שהוא סטנדרטי ומותיר את המיני SE חרוצה וזריזה כפי שמיני אמורה להיות ומאפשר לה להראות מי היא ומה היא שווה; ואחרון הוא מצב Sport – מצב טירוף – בו הקונסולה המרכזית מראה את הכביש הופך למסלול ואת המיני כרכב ספורט שנכנס אליו. השד יוצא, התגובות מתחדדות וחומר ממריץ זורם לעורקיה, נגיעה לא במקום בדוושת הגז והמיני משודרת קדימה, במצב הזה קשה מאוד לשמור על הטווח ונסיעה קבועה בו תגרור אתכם מהר מאוד לחפש את שקע הטעינה הקרוב.

חוץ ממצבי הנסיעה ישנם גם שני מצבי בלימה רגנרטיבית – כשבמצב האגרסיבי יותר הבלימה עוצמתית מיד עם עזיבת דוושת התאוצה ובמצב העדין היא כמו כל רכב שאנחנו רגילים לבחון. כשבחנתי אותה חשבתי לעצמי שאם היה לי רכב חשמלי הייתי לומד להתרגל לבלימה הזו ובעצם לבלום רק איתה ובכך אנחנו גם חוסכים בסוללה וגם שומרים על הבלמים – אידיאלי. בזמן המבחן נסענו בשלל המצבים כשברוב הנסיעות שלנו היינו על מצב Green עם גיחות קצרות למצב ספורט, הטווח שהצלחנו לממש הסתכם באזור ה-180 ק"מ, למרות שלא היה לנו האומץ לסחוט את הסוללה עד אל סופה, מהפחד שנתקע בצד הכביש חסרי אונים. עם האפליקציה המצורפת שקיבלנו בסוכנות ניתן היה לראות תחנות קרובות ורחוקות בהן ניתן "לעגון" את המיני שלנו ולטעון אותה. שקע הטעינה מתחבר בקלות ונמצא אתכם תמיד מוסתר מתחת לתא המטען. הפחד להתקע חסרי אונים היה קיים כל רגע במבחן, היא לא באה לבצע נסיעות ארוכות ויכול להיות שאנחנו פחדנים ובכיינים, אבל אותנו אישית זה עדיין לא מספק, למי שרוצה קצת יותר מרכב אטרף\עירוני חמוד שיוצא לכביש מפותל מהנה ויחסית קרוב ומחזיר אותך הביתה זה עדיין לא שם, בצד היעילות והטווח יש עוד לאן להשתפר. ואם לחזור לרגע לנוסטלגיה מההיי סקול, בשביל הנסיעה התמימה ההיא מהתיכון הביתה – מי שעצלנית לא חייבת אפילו לטעון כל יום…

לסיכום – החשמלית הקטנה הזו אמנם לא הצטיינה אצלנו בסעיף היעילות כשהטווח המוצהר לא היה קרוב מספיק לטווח שלנו, המושבים מאחור צפופים ותא המטען קטן. בואו נדבר דוגרי, את הרוכש או הרוכשת הפוטנציאליים זה לא יעניין, גם תג המחיר שמתחיל ב-239,000 ₪ לא יפחיד אותו, ואתם יודעים מה? בצדק. אם תרצו תא מטען ככל הנראה תקפלו את המושבים האחוריים וכך תקבלו את מלוא המקום, ובואו.. כששמים את הפאן פקטור על השולחן המיני החשמלית הזו לוקחת בקלות הרבה רכבי בנזין גדולים ומוגדשים שבחנו בעבר והתיימרו לדגדג לנו יותר את בלוטת האנדרנלין, היא מהמחוברות יותר, החדות יותר והמתקשרות יותר שבחנו לאחרונה וזה אומר הכל. לעזאזל היעילות.

כל חדשות מגזין מוטו ישירות לסלולרי

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל