רכיבה ראשונה: קאן-אם ספיידר F3-S ו־RT ורייקר ראלי

כתב: רז היימן | צילום: רונן טופלברג

שורה תחתונה: שלושה דגמים שונים מאוד של אותו קונספט ייחודי.

הכלים התלת-גלגליים של קאן-אם, הספיידר והרייקר, טפטפו ביחידות בודדות לישראל בייבוא אישי לאחר שנפתח הסכר לייבוא של הכלי הייחודי. לאור הביקוש ולאחר שנים רבות בהן מתעניינים בעופר אבניר ושוקלים את הייבוא הסדיר שלהם – זה קרה.

ממש בתחילת השנה הכלים הראשונים החלו להימסר לבעליהם ונקבע מועד ההשקה, המועד עצמו פחות קריטי, אם כי מזג האוויר היה טוב במיוחד לשלהי ינואר, עם שמש חמימה ורוח קרירה שביחד מלטפות ברוך 21 מעלות מושלמות לרכיבה, והחשוב הוא דווקא היעד: ים המלח, המקום הנמוך בעולם והיעד הכי הגיוני לקחת אליו את העולים החדשים שדורשים כבישים צרופי נופים ובעיקר פנויים.

אחרי הסבר הכרחי על תפעול כל אחד מהכלים, שחררנו בלם יד ויצאנו לדרך. לפני בערך 20 שנה, קאן-אם הציגה את ה־Spyder, רכב תלת-גלגלי המשלב בין מבנה של טרקטורון לזה של אופנוע, אך מיועד לשימוש בכביש, שהפך פופולרי בקרב מגוון רוכבים, בעיקר מצטרפים חדשים וכאלו שחזרו לרכוב, וגם בקרב חובבי בנייה אישית. הספיידר מיוצר, בגדול, בשתי גרסאות: F3 הספורטיבית ו־RT המותאמת לטיולים. לצד הספיידר, קאן-אם מציעה את ה־Ryker, גרסה קטנה וזולה יותר לקהל צעיר. תצורת ה־Y הייחודית של הכלים האלו, עם שני גלגלים מקדימה ואחד מאחור, ללא יכולת הטייה, נשענת על טכנולוגיית אופנועי השלג של החברה ומספקת יציבות מלאה ללא צורך בהורדת רגליים – ובעבור חלק מהרוכבים, שלא יכולים להתנהל פיזית עם אופנוע סטנדרטי – זאת בדיוק הסיבה לרכוש אותם. אבל זאת ממש לא הסיבה היחידה.

האתגר הראשון, מבחינתי, היה לקלוט כמה שיותר מהר את התפעול כדי להתפנות להבין ולחוש יותר טוב את הדגמים – המלאכה מרובה והיום קצר – מעבר לתפעול האלקטרוני של מצבי מנוע וכיוב' יש כאן גם הבדל בצורת הנהיגה, זה אופנוע עם מבנה שונה מאוד, ולמרות זאת, באופן מפתיע זה מרגיש דומה בלא מעט דברים, אתה חשוף לאיתני הטבע, לבוש וממוגן כמו על אופנוע ואוחז במצערת ביד ימין, אבל מולה פתאום אין ידית בלם, בולמים עם רגלית בלבד, אין ידית מצמד כי הגיר אוטומטי או חצי-אוטומטי, וכאמור – אין הטייה.

למרות שאין כאן שום עניין של שמירה על שיווי משקל או יציבות, ואפשר לשבת איך שרוצים, בכבישים המפותלים של  סדום-ערד גיליתי שעדיין חשוב לעבוד עם הגוף, להטות אותו פנימה לסיבוב ובכך לשפר את האחיזה ולהעלות את מהירות הכניסה לפניה, וגם במקרה של הכלים החזקים – לעכב את כניסתה של מערכת האחיזה ששומרת שהגלגל האחורי יעקוב אחרי הקדמיים ולא להפך, דבר שניתן לעשות בקלות כמעט יתרה.

לישראל מגיעות שתי גרסאות של הספיידר F3 הספורטיבי, במחירים שנעים בין 199,950 ל־249,950 ₪; שתיים של הספיידר RT התיורי, בין 267,950 ל־299,950 ₪; ושלוש גרסאות רייקר – אחת מהן גרסת ראלי דו-שימושית – בין 109,950 ל־139,950 ₪.

לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי להבין מי הכלי הספורטיבי במשפחת הספיידר, ה־F3, ששלדת הצינורות האדומה, המושב הנמוך, הג'אנטים בעלי 10 חישורים, מדרסי הרגליים המתכווננים והעיצוב נטול ארגזים מסגירים אותו. למרות זאת, הוא חולק את אותם המכלולים עם דגם ה־RT, ולכאורה אפשר לצפות שחווית הרכיבה על השניים תהיה דומה. יש להם אותו מנוע 3 צילינדרים בנפח 1,330 סמ"ק, עם 115 כ"ס וגיר 6 הילוכים חצי-אוטומטי, והם נהנים מכל אותן מערכות בקרה אקטיביות – אבל יש הבדל קסום אחד ב־F3 שנקרא מצב ספורט. ניתן לבחור אותו במסך המגע או הבורר על הכידון, ובחירה בו מעבירה את בקרת האחיזה להתערבות הכי מאוחרת שניתן לפני שהכלי מתגלגל, סחיטת המצערת בזינוק, בתוספת ליטוף קל של הבלם, מבטיחה פרפור ארוך וקולני של הצמיג האחורי שממשיך עד לקו האדום במד הסל"ד. מהר מאוד הבנתי שזינוק תוך הפנייה קלה של הכידון גורם לזנב לברוח הצידה ומכאן השמיים (או שולי האספלט) הם הגבול… כמות הפאן שמכונת הדריפטים הזו מסוגלת לייצר לא פחות ממדהימה! תנו לי אותו על המסלול הנכון ואני מוכן לבלות כמה שעות שצריך כדי לנסות להבין מה ייגמר קודם – מיכל הדלק או הצמיג האחורי…

הספיידר RT הוא דגם התיור המפנק והוא פונה למי שמחפש טיולי סופ"ש רגועים, רצוי עם שותף או שותפה שימלאו את הכורסא המפנקת מאחוריו. אפשרויות האבזור ב־RT כאילו מגיעות מעולם אחר והגרסאות השונות נבדלות זו מזו בעיקר ברמת האבזור. דגם ה־RT Limited עליו רכבנו מגיע עם סט ארגזים מקוריים (המצטרפים לתא האחסון המרופד והמואר בחרטום הכלי) בנפח כולל של 177 ליטר, מערכת מתלי אוויר מתכווננת עצמאית, חימום למושב ולגריפים, בקרת שיוט, מדרסים רחבים לכפות הרגליים, משקף גדול שניתן לכיוונון חשמלי, זוג מראות גדולות המתפקדות גם כמסיטי רוח מהידיים ומערכת מולטימדיה משובחת עם מסך מגע בגודל 10.25 אינץ', הכוללת שישה רמקולים, רדיו ואפשרות לצימוד הסלולרי.

כל הטוב הזה שהועמס על הכלי מתכנס לנתון משקל מרשים. כצפוי, זה ה"אופנוע" הכבד ביותר עליו רכבתי אי פעם, עם מיכל דלק מלא (26.5 ליטר) ושאר הנוזלים משקלו מגרד מלמטה את החצי טון! אבל, מנוע הרוטקס מטיס את הכלי קדימה מכל מצב ובכל מהירות. כנראה שאף לקוח לסדרת ה־RT עומד להתלונן על מחסור בעוצמה או מהירות סופית לא מספקת. יש שמספרים שראו 200 קמ"ש על השעון ואני בהחלט מאמין, אך נראה לי שזו התנסות השמורה למחפשי גבולות וממש לא ללקוח הטיפוסי. מערכות הבטיחות האקטיביות כוללות ABS כמובן, בקרת יציבות, בקרת אחיזה ואפילו מערכת למניעת הידרדרות לאחור. יש מצב אקו וגם מצב רגיל – אבל אין מוד ספורט כמו ב־F3, כך שניסיון לרכב במהירות שאינה מתאימה לפנייה תענה בהתערבות של בקרת האחיזה, את זה הרגשתי מספר פעמים בפיתולי כביש סדום ערד. למרות שזו הסדרה היקרה ביותר בליין הכלים, אנחנו מאמינים שדווקא היא תהיה הנמכרת ביותר, ה־RT מספק באופן הכי מתאים את חווית הרכיבה המצופה מכלי שכזה ומאפשר לרוכב להיות חלק מהטבע בדרך נוחה, מפנקת, מרשימה ורגועה, בדיוק כמו שהבטיח.

דוושת הבלם בכל דגמי הספיידר ממוקמת גבוה מדי, באופן שמחייב הרמת כף הרגל מהמדרך או לחלופין הנחה שלה צמוד למנוע ובלימה עם קצות האצבעות. אך כשאלו עובדים, הבלמים מספקים פידבק מיידי כמו גם יכולת בלימה טובה מאוד. בזכות הגיר הידני, שמופעל ע"י שני כפתורים על הכידון, אפשר לשמור את המנוע צוהל בסל"ד הנכון ולא לדאוג לגבי הבלימה. הספיידר F3 Limited, כלל חימום לידיות ולמושב שניתן לכוון לאחת המתאימה מתוך חמש דרגות חום, תענוג ביום הנע בין שמשי לקר.

אני מניח שרוב הקוראים הצעירים חיכו שנגיע לזה: הרייקר, האח הקטן במשפחת הטרייקים. אנחנו רכבנו על הבכיר בגרסאותיו, הרייקר ראלי, שנבדל מהדגם הרגיל ומדגם הספורט בבולמי קאיאבה עם מהלך ארוך יותר ו־4 מצבי שיכוך, צמיגים רחבים בחתך גבוה יותר ומבנה שמתאים גם לרכיבת שבילים מהירה, זאת בנוסף לאגזוז אקרפוביץ', חישוקי אלומיניום מחוזקים, מיגונים ועוד. גם לרייקר ראלי יש את כפתור הקסם המאפשר לבחור במצב רכיבה ספורט ולצמצם את התערבותה של בקרת האחיזה למינימום ההכרחי. והמשמעות זהה: החלקת זנב בכל הזדמנות אפשרית… בזכות הגיר הרציף והמנוע המתון בנפח 900 סמ"ק, עם 82 כ"ס, השליטה בהחלקה, על כמעט 300 ק"ג, קלה ופשוטה.

קשה לקבוע מי מהשניים מספק חווית פאן טובה יותר, שניהם מאתגרים ובאותה מידה מרגשים. לראלי אין מערכת היגוי דינמית והחיבור לאספלט דרך הגלגלים הקדמיים ישיר ומיידי, תנוחת הרכיבה נוחה יותר, בעיקר בזכות האפשרות לכוון (ללא כלים) את מיקום הדוושות וגם את מיקום הכידון. ב־F3 המושב נוח יותר והמנוע חזק הרבה יותר, ועבורי בסעיף ההנאה הם מסיימים בתיקו. לא רכבנו מחוץ לאספלט, אבל כאן יהיה לראלי יתרון, וזה יכול להיות מעניין מאוד לרכוב עליו בשבילים נוחים כמו באזור בתרונות רוחמה בנגב הצפוני. רכיבת הכביש חשפה את אופיו הידידותי של הרייקר, התפעול נוח, הוא קל וניתן לרכב עליו שעות ארוכות ללא מאמץ. ניתן להגיע איתו גם למהירות של 160 קמ"ש, אבל בהיעדר מיגון רוח מצאתי עצמי נהנה לשייט במהירות נמוכה משמעותית מכך. הרייקר לא יתנגד לעוד כמה סוסים והשמועות אומרות שבין הלקוחות כבר יש מי שהזמין קיט טורבו, בדרך לארץ.

משפחת הכלים התלת-גלגליים של קאן-אם מספקת פתרונות למגוון רחב מאוד של לקוחות ומאפשרת מרכיבת תיור רגועה ועד רכיבה ספורטיבית מופרעת, אפילו בשטח. כל הכלים רחבים כמעט כמו רכב, וזה אומר שהם לא נועדו לחצות את העיר וכשהתנועה צפופה, הם יעמדו בפקק. גם חנייה עבורו היא נושא שמצריך חשיבה ואינה טריוויאלית כמו דו גלגלי. בפועל לא כל אחד יוכל למצוא פתרון לנושא – וזה לא אמור להתאים לכל אחד.

בסיום יום מבחן ארוך, במהלכו רכבתי על 3 כלים, כל אחד מהם בעל 3 גלגלים, הבנתי שהפעם, לא מדובר בהשקה לסתם כלי תלת-גלגלי וגם לא לאחד בעל מספר גרסאות, אלא שלושה כלים שונים לחלוטין, זה כמו לומר שאופנוע אנדורו, אופנוע ספורט, אדוונצ'ר וקרוזר דומים כי יש להם מספר גלגלים זהה. ואם אתם מבין הלקוחות הפוטנציאלים של התלת-גלגליים של קאן-אם, כדאי שתכירו טוב טוב את הצורך שלכם ואת אופי השימוש לפני שתבחרו בדגם. אין פה שיקול של נראות או מחיר, וכמובן שאני ממליץ על נסיעת מבחן. רק אל תשכחו להכניס אותו למצב ספורט, ותספרו לי כמה זמן הצמיג מחזיק…