מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
הסיפור מאחורי הסוס של פרארי
אחד הסמלים הידועים בעולם הרכב הוא הסוס של פרארי; צללית סוס בשחור העומד על רגליו האחוריות (Cavallino Rampante, באיטלקית – "סוס המתרומם על רגליו האחוריות") על רקע צהוב הוא ככל הנראה לוגו מותג הרכב המפורסם בעולם. אז לאחר שאת המכוניות כולנו מכירים ממזמן, הגיע הזמן לספר את סיפורו של הסוס המעטר אותן.
1923. בסיום מרוץ המכוניות במסלול Sivocci שבראבנה, איטליה, אנזו אנסלמו פרארי הצעיר ניצח, נוהג באלפא רומיאו והשמחה הייתה רבה; בין יתר השמנה והסלתה של החברה הגבוהה באיטליה שצפו במרוץ היו גם בני הזוג בראקה, דוכסים, בני אצולה איטלקיים, שבנם פרנצ'סקו היה לאחד מגיבורי המלחמה האיטלקיים במלחה"ע הראשונה; לאחר שניצח כטייס ב-34 קרבות אוויר הוא הופל במהלך קרב אוויר מרובה משתתפים בסמוך להר מונטלו שבאיטליה, ונהרג. "בשנת 1923 פגשתי את הרוזן אנריקו בראקה (Enrico Baracca), יחד עם אשתו, הרוזנת פאולינה, שאמרו לי באותה הפגישה: "שים את הסוס שעיטר את מטוס בננו על מכוניות המרוץ שלך. זה יביא לך מזל'. וכך עשיתי. הותרתי את הסוס שחור והוספתי רקע צהוב – לכבוד עיר הולדתי, מודנה, שהצהוב הוא צבע הדגל שלה". זהו הציטוט הידוע היחיד של אנזו פרארי, מייסד אגדת הרכב הנושאת את שמו בו הוא מתייחס למקור סמל החברה שלו. הסיפור הזה די ידוע ובהחלט פיקנטי, אם לא מרגש. אבל, מסתבר שהסוס המפורסם הוא לא עוד סוס. וגם מסתבר שלא בכדי לא הרחיב ודיבר פרארי מעבר למצוטט דנן אודות הסמל והבחירה בו, עד ליום מותו. אז הנה, כמה נתונים, עובדות והשערות שיגרמו לכם – אולי – להסתכל על סוסים קצת אחרת. לפחות על הסוס שבסמל של פרארי…
פרנצ'סקו בראקה גדל כבן אצולה עשיר, וכאשר התגייס לצבא איטליה במלחה"ע הראשונה הפך לטייס קרב – ג'וב שיועד בשעתו בעדיפות לבעלי דם כחול. בראקה צייר על מטוסו את הסמל המשפחתי – הסוס הצוהל – באדום ולא בשחור כפי שפרארי הזכיר – שעיטר את סמל בית האצולה בראקה מזה עידנים. בית הדוכסות בראקה התפצל בשלב מסוים מבית האצולה סבוי, שסמלה היה – נכון – הסוס הצוהל. אותו הסוס בדיוק. כמו אנשי בית סבוי כך עסקו גם בני בראקה – וביתר שאת – בגידול וטיפוח סוסים לשימושים צבאיים ו'ספורטיביים' (בעיקר עבור בני אצולה ככלי תחבורה, לציד וכיו"ב). המקור העתיק ביותר הקיים כיום לסמל הסוס הצוהל הולך אחורה עד לשנת 1692, כשיחידת פרשים של הדוכס מסבוי, ויטוריו אמדאו ה-2, השתמשה בו כסמל היחידה. הדגל המקורי עוד קיים ושמור במוזיאון. גידול סוסים היה עיסוק די מכובד בשעתו, כך שציון המקצוע על דגל המשפחה היה לגיטימי ומקובל.
המפגש עם פאולינה ואנריקו בראקה הותיר בפרארי רושם עמוק, וככל הנראה גברה הערכתו למחווה ולגיבור האיטלקי על הרעיון הביזארי משהו, שסמל שבמידה רבה מסמל אסון – ישמש למזל… במבחן התוצאה – זה עבד. אבל למה הפך פרארי את הסוס מאדום לשחור? ובפרט כשהאדום הפך ברבות השנים לצבע המזוהה ביותר עם פראי ('אדום פרארי' – האדום הייחודי שאיתו צבועות מכוניות פרארי (האדומות…) הוא סימן מסחרי של פרארי עד היום)? פרארי החליט שעל מכונותיו הסוס ייצבע בשחור ולא באדום, כאות אבל וצער על מותו של בראקה – כפי שחבריו של הטייס שינו את צבע הסמל. את הפרט הזה לא תשמעו מפרארי הרשמית, שכן מי ירצה לנסוע באוטו שצבע סמלו מסמל מוות ובמידה רבה יכול לשמש כסוג של מצבת זיכרון לחלל מלחמה…?
אגב – הערה למען הצדק ההיסטורי: סמל הסוס הצוהל של פרארי שכה מחובר למותג כיום, עשה את הופעת הבכורה שלו על מכונית אחרת: אלפא רומיאו; פרארי החל את הקריירה שלו ב-1929, עם הקמת ה- Scuderia Ferrari – קבוצת מרוצים שהכשירה מכוניות ונהגים למרוצים. הקבוצה העסיקה בשיאה כארבעים נהגים ומכונאים והתבססה בעיקר על מכוניות מתוצרת אלפא רומיאו – פרארי עוד לא היה יצרן רכב באותה העת. המכונית הראשונה עם לוגו הסוס המפורסם הייתה אלפא רומיאו 8C מ-1932. שנה מאוחר יותר, עקב משבר כלכלי אצל האחרונה שהוביל להוצאת קבוצת המרוצים מהארסנל, הפכה Scuderia Ferrari לקבוצת המרוצים הרשמית של אלפא רומיאו. הפרארי הראשונה – ה-125S מ-1947 הייתה גם הראשונה לקבל את הלוגו המפורסם תחת השם פרארי.
נמשיך עם הסוס שלנו; עדויות חיילים ששירתו עם בראקה הצעיר, מסבירות באופן שונה לגמרי את מקור הסמל; באחד מקרבות האוויר הראשונים שלו הפיל בראקה טייס שעיטר את מטוסו בדגל עירו – שטוטגרט – שדומה עד זהה לסמל משפחת בראקה – סוס שחור על רקע צהוב! ולא בכדי – כבר ההסבר; אותן עדויות מסבירות שבראקה צבע על דופן מטוסו את סמל מוצאו של מטוס האויב שהפיל, שבמקרה היה כמעט זהה לסמל המשפחה (ראו בתמונות המצ"ב), כיחסי ציבור ואלמנט של הפחדה – מסורת מקובלת בשעתו, שהפכה לחלק מתרבות הטייסים מאז. אז רגע אחד – איך ייתכן שהסוס של שטוטגרט – העיר בגרמניה – כל כך דומה לסמל של משפחת בראקה/סבוי האיטלקייה…? טוב ששאלתם, מסתבר שיש קשר.
שטוטגרט החלה את דרכה לפני כ-1100 שנים כחווה לגידול סוסים, או בגרמנית עתיקה: Stutengarten. עם צמיחת המקום לכדי כפר ואח"כ עיר עוות השם במהלך הדורות ל-Stuttgart, וכך אנו מכירים אותו כיום. עיון בסמלי החווה דאז ואח"כ הכפר והעיר שהתפתחו ממנה מלמד שהסוס הצוהל בתצורתו הידועה החל ככל הנראה בשטוטגרט, וסביר כי בשלב מאוחר יותר השפיע על סמל בית האצולה סבוי, מיודענו. ובית סבוי החל את דרכו לפני למעלה מאלף שנים באזור שמהווה כיום את הגבול בין איטליה, שוויץ ואוסטריה, ועם השנים עברו כוחו ועוצמת הבית לאיטליה, עד להגעת מעמד מלכי איטליה מאמצע המאה ה-19 עד לאמצע המאה ה-20. והסוס הנאמן הגיע איתם, מן הסתם…
וחכו – הסוס עוד לא נח; לא תאמינו, אבל אותו הסוס שמעטר את מכוניות פרארי – משמש גם כסמלה של אחת המתחרות המרות של מותג העל האיטלקי: פורשה. כן, כן, לא נעים להרוס למעריצי שני המותגים – אבל אתם סוחבים את אותו הסוס על חזית המכוניות שלכם. גם באותו הצבע וצבע הרקע. וככל הנראה מדובר אפילו באותם הגנים… אז איך הוא הגיע לפורשה…?
קבוצת המרוצים של פרארי כונתה ועדיין מכונה Scuderia Ferrari, קרי: אורוות הסוסים של פרארי, בתרגום חופשי, כשהכוונה לסוסים שטופחו לצורכי מרוץ, וההגדרה עברה באיטלקית מעולם הסוסים אל עולם הרכב. פורשה לא "שאלו" בכדי את הסוס של שטוטגרט עבור סמל מכוניותיהם; פורשה נוסדה וממוקמת בשטוטגרט שבגרמניה וסמלה כולל את דגל העיר, ובדגל מצויר אותו הסוס. פירוש המילה Stutengarten – השם המקורי של שטוטגרט, כאמור – הוא חווה לגידול סוסים, ועם השנים הפך שם זה – גם בגרמנית – לשם נרדף לחווה לגידול סוסי מרוץ או הרבעה, ולא סתם אורווה, ובתחילת עידן הרכב שימש אותו השם גם לתאר קבוצות מרוצי מכוניות…
זהו? ממש לא. מסתבר שלסוס שלנו – כן, אותו הסוס… – גם עבר דו-גלגלי מפואר, וכמו במקרה של פרארי ופורשה – גם בעולם זה הוא הביא מזל, כבוד ותהילה. פאביו טגליאוני (Fabio Taglioni), המהנדס הראשי והמנהל הטכני של יצרנית האופנועים האיטלקייה דוקאטי בין השנים 1954-89 השתמש בסמל הסוס הצוהל על אופנועי המרוץ של דוקאטי לאורך השנים. וכן – מדובר באותו הסוס ממש. ההוא מהמטוס. מסתבר שאביו של טגליאוני שירת יחד עם פרנצ'סקו בראקה באותה הטייסת – וגם הוא ביקש להנציח את חברו באמצעות שימוש בסמל שעיטר את מטוסו. וגם במקרה זה הייתה זו שיחה – הפעם בין אב לבנו – בסגנון "שים את הסמל של החבר שלי על האופנועים שלך – וזה יביא לך מזל". אמנם בסמל של דוקאטי אין זכר לסוס של פרארי, אבל על אופנועי המרוצים של החברה הודבק איור של הסוס במקום בולט, ללא כיתוב או הסבר, בגדר אנדרטה מתנייעת לחבר ההרוג. ולגבי המזל – היסטוריית הניצחונות המזהירה של דוקאטי מוכיחה שגם במקרה זה זה עבד… עם השנים, כאשר הסוס זוהה יותר ויותר עם פרארי, נטשה דוקאטי אט אט את הסמל עד לזניחתו המלאה. מידע לא רשמי טוען כי האדונים פרארי וטגליאוני נפגשו בארבע עיניים לסגור את הפינה הזו, ומתוך כבוד למת ששניהם העריכו במידה דומה תוכנה לא נודע מעולם. התוצאה אבל היא שפרארי המשיכו עם סמל הסוס הצוהל ודוקאטי חדלו, כאשר כיום סמל הסוס הצוהל הוא סימן רשום של פרארי, כמו הצבע האדום הייחודי, כאמור.
האם פרארי ידע בשעתו את כל הקוריוזים והעובדות האלו? בסבירות גבוהה שכן. וזה הופך את כל אגדת הסוס למסתורית ומרתקת הרבה מעבר למה שידוע רשמית. אז בפעם הבאה כשתראו פרארי, תקדישו כמה שניות למבט מקרוב על הסמל. הסוס הזה הוא לא עוד איור סתמי. זה סוס עם כבוד!
