fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מוטוטאץ דקר
מידלנד שחורי 140 על 70
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
לרט
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
voge מוטו24 באנר
סטפן

מוטופאן ימי | Bigfoot עם סנפירים ופרופלור

מוטופאן ימי | Bigfoot עם סנפירים ופרופלור

כתב: נמרוד קרן | צילום: אריק רוזנבלום, נמרוד קרן

מתוך מגזין מוטו, גיליון 400, יוני 2021, לקריאה דיגיטלית כאן.

נקישה קטנה היא כל שנשמע מהמנוע כשהגיר נכנס להילוך אחורי וללא רעש, בשקט המתאים דווקא למנוע חשמלי הסירה מחליקה לאחור, מתרחקת מרציף האבן הספוג בריח מלח ורשתות דייג, אל עבר הים הפתוח, מסלול המרוץ שלנו להיום. השקט מפתיע. בכל זאת, 250 כוחות סוס של מנוע ארבע פעימות שרירי. 250 כוחות סוס שיושבים, מחוברים על מדף הירכתיים של הסירה שהיא עצמה סופר מעניינת. אז לפני שנכנס לתיאורים בעלי ריח ים, קצת מספרים שכל חובב מנועים ותנועה מבין – אנחנו מדברים פה על בין 250 כ"ס ל-300 כ"ס שיושבים על 1,200 ק"ג, אולי קצת פחות. זה מרשים ביבשה, בים הרבה יותר.

לחלקכם אולי עולם כוחות הסוס והביצועים לא מתחבר לים השקט והרגוע " שוטי שוטי ספינתי", חכה במים, פנסיה וכו' – אבל להשכבות, חרטום שעולה לשמיים, פניות חדות ופניות אס צמודות והדוקות אתם כבר יכולים להתחבר. במילה אחת, טורנדו. בשתי מילים, סירות אקסטרים, יצאנו לבדוק שתי גישות, די דומות – אבל שונות. ספורט ימי מוטורי הכי ישראלי שיש.

תפיסה אחת שולטת בבירת סירות הטורנדו הישראלית, עכו. ואת השניה מצאנו בסירה הכי מהירה במרינה בהרצליה. צעדנו במהירות בינות הסימטאות הצרות והעתיקות של עכו, לפני שהפכו לצרות העתיקות של עכו. קצת ישר, פניה שמאלה ואז ימינה. חוצים את הסמטאות של העיר העתיקה. לפתע, אפלולית הסמטאות נעלמת וריח המלח עוטף עם האור והצבע הכחול את החושים. הנמל העתיק. הדייגים. המרינה. שם, ברציף שבין רשתות הדייגים לסירות המפרש של האגודות הימיות רתוקות הסירות. וסיפור מאוד מעניין שזור בהן, (טוב נו, גילוי נאות, עצרנו לנגב חומוס. חומוס וים הולכים טוב ביחד). מייקל מחברת 'טורנדו מסעדת הסירה' הוא הבעלים של הסירות ושל החיוך מסביר הפנים. הוא לוחץ את היד בחום ובכף יד שגדלה לתוך רשתות ודגים. סביבו ילדים, משפחה, חברים ועובדים. כולם מדברים איתו בהערכה.

הוא מזמין אותי לשבת בספינה מהצד השני של רציף אצבע קטן, "זאת המסעדה היחידה על סירה בארץ" הוא מספר בגאווה. "אנחנו מתמחים בדגים – דגים טריים, לא קפואים, מחירים נוחים, מפנק עם אירוח ושייט רגוע". מייקל, כמו רובנו חטף חזק את הקורונה. את המסעדה הוא פתח לפני כשנתיים, קצת לפני פרוץ הקורונה ורק לאחרונה היא שבה לפעילות. מסעדה באופן כללי היא לא סיפור פשוט, זה כולם יודעים ומי שקרוב לים יודע שהים הופך הכל למסובך יותר. עכשיו תוסיפו גם קורונה. צריך להיות קצת משוגע לתחום והרבה אהבה לים.

מייקל התחיל כדייג. דייגים מספרים עליו שהיה דייג טוב, עם הציוד הכי טוב. "פעם היו הרבה דגים, היום כמעט ואין. הדגים נעלמו. בסוף, צריך לשלם חשבונות", הוא עונה כשאני שואל איך דייג שנהנה מהשקט שלו עם הדגים שממלאים את פיהם במים ולא חופרים בדיבורים הגיע לעבוד מול קהל. ואנחנו קהל, איך נגיד את זה, קהל שאוהב לדבר. מייקל, 45, עשה את המעבר לאט. כשהדגים החלו להיעלם, הוא התחיל לעבוד במקביל גם במלכת עכו, ספינה גדולה יחסית שעשתה סיבוב רגוע סביב החומות, מהצד של הים, וכך התוודע לעניין הקהל, הנוסעים. "היינו דגים בלילה וביום שמנו בסירת הדייג ספסלים ועושים שייט רגוע", לאט לאט הוא הבין שהקהל רוצה יותר אקשן, אולי גם הוא חיפש קצת. המנועים גדלו והספסלים השתפרו והפכו לכיסאות ייעודיים שמאפשרים לאנשים לשבת בנוחות ולהרגיש בטוח גם באקרובטיקה.

סירת טורנדו זה כמו מטוס אקרובטי ימי, כמו מכונית דריפט, אבל עם נוסעים. תתארו לכם שיכולתם לשבת במטוס או מכונית כזאת וטייס או נהג מיומן מפנק אתכם באקשן. זה זה, עם תוספת מפנקת של מים, שפריצים וחוויה של פארק מים, רק שאתם נשארים יבשים. "השתפרנו, האנשים רוצים מים, רוצים בלאגן", הוא אמר ומגיע לדבר על מה שמדליק אותי, הסירות, המנועים, הבידונים, כי מה שמיוחד מאוד אצל מייקל זה שהם בנו והתאימו את הסירות בעצמם. שנים של ניסיון ועם ההקפדה שהביא איתו מעולם הדייג עושות את שלהן.

לרציף קשורות מספר סירות. סירות גדולות עם שני מנועים וקטנות יותר עם מנוע אחד. כל המנועים הם הונדה חיצוני 250 כ"ס. הסירות עם שני המנועים מתברר, היו רק אבולוציה בדרך. הוא מראה לי תמונה של סירה 'בווילי', "זאת הסירה של שני המנועים", הוא אומר, אבל עכשיו הוא עובד עם סירה עם מנוע אחד, הוא מסביר, "שני מנועים זה יותר דלק, יותר עלויות. משקל הסירה הוא פי שניים ואפילו פי שלושה ועל פי הביטוח והחוק אתה בכל מקרה יכול לקחת אותה כמות אנשים, 15 איש. על הגדולה אפשר לקחת 30 איש אבל אסור לך ואנחנו עובדים כחוק, מסודר". אין מה להגיד, מייקל איש משכנע. חשבון פשוט, פי שתיים כ"ס, חלקי שלוש משקל, יחס הספק-משקל האהוב, ואני שוב לוטש עיניים לסירה עם המנוע האחד. הסירות החד מנועיות מביטות אלינו מהחלון ומייקל מחייך אליהן אומר, "הן עושות כ-60-65 קשר. חוצות את מפרץ חיפה 7-8 דקות" (כ-13 ק"מ. נ.ק.) בים, זה המון. אנחנו יוצאים מספינת המסעדה וצועדים לרציף אל בין שתי סירות חד מנועיות שעומדות שם. "למה הונדה?", אני שואל. "בגלל השירות", הוא עונה. "יש תקלה, באותו יום מחליפים את המנוע", ותשובה לוויכוח האין סופי – מנוע חיצון מול מנוע פנימי – כבר ברורה מעצמה, לפחות בצד של מייקל.

הסירות הן בבסיסן "חסקה", לא של המציל, אלה סוג של סירת דייג עשויות פיברגלס. "הן נבנות כאן בעכו", הוא מסביר. סירות חזקות, קלות, עם שוקע נמוך. סוס עבודה. וזה, החלק הכי מעניין. הן חסקה שעברו "שיפור" והתאמה של הגוף על ידם. IN HOUSE. ולמי שאוהב סירות ומבנה וכאלה, זה מרתק. תכנון סירות זה עניין מורכב. מהנדסים, מנהרות מים ומחשוב כבד, ניסיון וכישרון או שיפור וטעיה והרבה סבלנות, הקשבה לסירות וגם, נכון, ניסיון נרכש וכישרון. מייקל בחר בשיטה השנייה.

שתי הסירות נראות כמעט זהות. חתך החרטום מעל קן המים מעט שונה ואני תוהה אם זה בכלל בגלל הגישות (בהמשך…) ומפגשים קצת קשיחים עם רציף האבן. "הבידונים {גלילי הציפה לאורך שתי הדפנות. נ.ק.} קצת שונים. בסירה אחת הם יותר גבוהים ובשנייה הם מעט יותר נמוכים", הוא מסביר. לכל דבר יתרון משלו. בקצרה, לתמצת את ההסבר שלו, מבנה הבידונים שכולל קוטר שונה וגובה שונה על הדופן מייצר רסס מים, בלאגן והשכבה שונה. עניין סובייקטיבי, עניין של קהל.

ולמה קשיח, אני שואל? "בגלל שזה קשיח ההטיה על הצד טובה יותר מבידון גומי", מייקל עונה. הגיע הזמן להירטב ומייקל מסרב לתמונה ומציג את נביל, הבן שלו שייקח אותי וידגים לי מה הוא והסירה שלהם – אשכרה שלהם, החל משלב התכנון – יודעת לעשות. נביל מחייך אלי והולך ישר אל ההגה. אני יורד לסירה ויושב לידו, מכין את המצלמות. מעניינת אותי הסירה. המבנה, הגימור. הכיסאות – הכל.

הנקישה המפורסמת נשמעת והסירה גולשת בשקט לאחור. נביל מתרחק מעט מהרציף ואומר, קודם דלק. ואז מבין אווירת מנועי ההיי-טק, שיפורי הסירות והחדשנות, הוא שולף ג'ריקן, צינור ובסיפון של פעם הוא נותן יניקה ומשחרר והדלק מחליק אל המיכל. אנחנו יוצאים מהמרינה ועל שובר הגלים מתחת למגדלור הקטן איזה זוג שחשב שתפס פרטיות רומנטית מתמזמז ממש מולנו.

"אתה מוכן?", הוא מחייך, החומות מימין והמפרץ עם הכרמל המרוחק משמאל. המנוע לפתע מוציא גרגור והופך לנהמה והאופק יורד אל מתחת לחרטום, או שהחרטום עולה גבוה לשמיים. גל עולה ממדחף שמערבל את המים ממש לידנו בירכתיים. הסירה התעוררה והרוח מכה על הפנים. "כן" אני עונה. נביל, נותן פורפלי קטן, קצת הגה ימינה, מצערת, הסירה מקבלת הטיה עדינה מפנקת ימינה ואז הוא מסובב את ההגה במיומנות ופותח מצערת, הים בצד שמאל מתקרב מאוד לאוזן שמאל שלי, האופק אנכי ורסס לבן עולה ואני מצפה לטעם המלח האהוב. כל הציוד שלי בנוי לים ואני שמח מאוד על כך. אבל הרוח זורקת אותו הצידה ונביל מיישר את ההגה ומרגיע את המנוע והסירה מתיישרת מיד ונרגעת. הוא בודק את התגובה שלי, נערך בהתאם והקצב עולה. הסירה נשכבת יפה בסיבוב חד כמעט שלם ואחר כך בסלאלום ימינה ושמאלה וסדרת תרגילים. גלים, רסס, הכחול והתכלת מחליפים כיוונים והרבה. אין טעם במילים. היינו מגרדים גם רגליות על האספלט, רק שאין רגליות ואין אספלט.

250 כוחות סוס לבלימה יש לסירה, רק שבסירה אין בלמים. יש קדימה. יש אחורה. ויש ניוטרל. עכשיו, לך על זה. בעצם שוט על זה. לב ים, אין בעיה. הים רחב, הים עצום. אבל בשביל להגיע חזרה ולדרוך על קרקע מוצקה, צריך לפגוש שוב את אותו קיר אבן שממנו בנוי הרציף. ולעיר, הראשונה שידעה לעצור את נפוליאון הגדול (אוקיי, אומרים דווקא שהיה נמוך, אבל היי, הוא כבש את כל אירופה), כנראה שיש קירות אבן קשוחים במיוחד. מפגש שכזה יעצב מחדש את הסירה והחרטום ואת זה, אנחנו ממש לא אוהבים. גישה קוראים לזה. קצת כמו נחיתה של מטוס, היא לב העניין, אחד מיסודות השליטה, המיומנות והגאווה. כמו גם הפדיחות והמילים הפחות חיוביות. נביל נותן לי את ההגה, נענה להפצרות לי. אני מבין אותו. לא בטוח שאני הייתי מסכים. "טוב, תיקח, אבל לאט". סירה אחרת בדיוק עזבה את הרציף ויש לעבור במעבר צר בין שתי קבוצות סירות שעוגנות בכיוונים מנוגדים.

אני מסובב את ההגה ימינה והסירה עוברת צמוד משמאל ביננו לבין קבוצת הסירות העוגנת. צפוף ואני רק לומד את הסירה. כשהסירה השנייה חולפת אני מסובב מהר את ההגה חזרה שמאלה. רציתי לפנות מעבר לסירה, לא להיתקע בסירות מימין. אבל לא מהר מידי, שהירכתיים שלי לא יכנסו בירכתיים אחרות שעוגנות שם.

אני מנתק מגיר, המדחף נעצר וסקרן לדעת איך היגוי של סירה שבנוי על הרבה כוח יגיב כשהכוח נעלם בניוטרל. ההיגוי יורד אבל נגיעה קטנה, טאצ' בשפה המקצועית, והשליטה על הכלי חוזרת. הקיר של הרציף מתקדם והחשש היחיד שלי זה לא להיתקע בו. להפך. מכת מנוע קטנה אחורה של 250 כ"ס תעצור אותי לגמרי מוקדם מידי ואולי פדיחות של גלישה אחורה לקהל הבית של אנשי מייקל שמסתכלים בוחנים. זה נגמר בגישה יפה. האמת, קליל. מנוע חזק ועוצמתי שיודע להיות עדין בגישות. מרשים בהחלט. "באמת נוחה לתמרון", הוא מאשר עם חיוך.

*************

הרצליה. מגרש המשחקים, מסלול המרוצים, כזה שלא מפריע לים, לשחיינים או למפרשיות הוא המגרש הביתי של סמי, ממריה שיוט אקסטרים. סמי תקף את העניין בזווית מעניינת וקשוחה, קיצונית ואחרת. 'תקף' זאת המילה. לסמי יש בית ספר למשיטי סירה מהירה ואופנועי ים והוא הבין שהקהל הגדול רוצה אקשן. כראוי לאיש רציני שאוהב ומתפרנס מהים הוא בדק, חקר, למד וגילה את הסירה שעליה עכשיו הוא שט בגאווה. "היא מתבנית של הצבא הטורקי שבשימוש הקומנדו הימי הטורקי", הוא אומר בחיוך וזיק של תשוקה בעיניים. זאת הצהרה כבדה.

אתם עומדים על הסירה ואתם מרגיש בעוצמה. בהירה, מבריקה, מקרינה יוקרה, סמי הביא אותה מבית המלאכה שבאיזמיר טורקיה. הטורקים בעלי מסורת ימית מאוד מכובדת וידעו להקיז את דמן של האימפריות הימיות המערב אירופאיות והם עושים "קאמבק" בשנים האחרונות כשהמספנות שלהם רוכשות שם של Best Cost Effective. נישה חכמה בין האיכות האירופאית למחירים נוחים יותר. הסירה בעלת שני מנועי מרקורי 150 כ"ס כל אחד, סה"כ 300 כ"ס. "היא שוקלת 1,200 ק"ג כולל המנועים", מסביר סמי. ואני מיד מחשב יחס הספק משקל ושוב, כמו בעכו מקבל מספרים סקסיים וחזקים. "55-58 קשר", הוא אומר, שזה מאוד מרשים.

הסירה מסוג חצי קשיח, כלומר הגוף קשיח עשוי פיברגלס והבידונים מתנפחים. סגנון אהוב ונפוץ בעולם על ידי משתמשי סירות מהירות ברחבי העולם האזרחי והצבאי כאחד, לכיף ולמשימות מיוחדות. סמי מפשט את היתרון עבור הנוסע "הסירה יושבת על הבידונים. כלומר כל העומס על הבידונים ולא על הפייבר. בים סוער היא נוחתת על הבידון ולא על הפייבר הקשיח". במילים פשוטות, זה לא רק משכך זעזועים מפנק לנוסע, האויב הגדול למהירות בים עובד – מילה יפה לים סוער – הוא המכות שהסירה "חוטפת" מהקפיצות. או במילים יותר פשוטות, יותר מהירות בים סוער יותר. בהחלט נתון מסעיר.

צריך 'וואבוס' גדולים כדי להיות עצמאי במדינה, ועצומים כדי להיות עצמאי בתחום של הים, כל התחום. סמי כבר 14 שנה מחזיק בית ספר לאופנועי ים, סירות מהירות וגם סירות אקסטרים. אבל את הסירה הכי מהירה במרינה הוא הביא לא מזמן. עד אז לימד וריגש אנשים עם סירה קשיחה עם מנוע חיצון מרקורי 150 כ"ס.

בתחילת הקריירה שלו, המים שפגש היו בבריכה שבה עבד כמציל וכמדריך חדר כושר. סמי לוקח ברצינות כל מה שהוא עושה ולאחר שסיים לימודים בווינגייט התפרנס מבריכות וחדרי כושר. "רציתי להוציא רישיון לאופנוע ים וסירה מהירה ואהבתי את הענף", הוא מספר. "והמשכתי בקורסים – רישיון ב', מדריך וסקיפר ומשם התקדמתי לכל הרישיונות – סקיפר, רישיון גוררת". עכשיו הוא מסיים רישיון 7 שזה הטופ של הכלים הקטנים במדינה ויותר מהמשיט הנחשב משיט 60.

סמי, ראה שבמגזר שלו אין את זה, אז סמי, איש רציני, לקח את הספר ותרגם אותו כדי שיוכלו ללמוד בערבית ולהבחן בערבית במשרד התחבורה". לסמי, איש של כל המגזרים, יש גם שיתוף פעולה עם אחד מבתי הספר הגדולים לשייט מפרשיות במרינה כשהוא מעניק להם את הנושא המעשי לסירה מהירה ולאופנועים. "תמיד חיפשתי דברים חדשים ואם היה קל במדינה לעסוק ספורט הימי… יש לי מלא רעיונות ויכולתי להביא ולקדם מלא דברים", רק מי שבתחום מבין את עומק הדברים. הקורונה עצרה גם אותו והוא נאלץ לצמצם קצת את הצי הקטן שלו במים, אבל הוא מסרב להתלונן, "היה קשה אבל זה פגע בכולם ולכולם היה קשה, אז מה יש לדבר?" הוא מסכם.

במסגרת הרעיונות החדשים, כשהקורונה הייתה רק בירה והוויכוח היחיד היה על הטעם והאיכות ולא על הבריאות, סמי הביא את סירת הקומנדו והפך לבעלים הגאה של הסירה הכי מהירה במרינה של הרצליה. תואר לא פשוט במקום מחייב כמו הרצליה, השמועה עשתה לה כנפיים וסמי ייבא עבור כאלו שהיו 'חייבים גם' עוד ארבע סירות מאותה מספנה בטורקיה. אני משתתק ואת רעש הדיבורים מחליף רחש המנוע. הסירה משמיעה גרגור מפנק שעובר דרך גוף הסירה ומעביר תחושה של קפיץ מתוח שמחכה להשתחרר. בשיוט שלי עם סמי הוא עורך גם את אופנועי הים למפגן מרגש.

הסירה רצה על הגלים בקלות מפתיעה ואני בוחר לשבת על הבידון, אופציה שפחות שמורה לנוסע הרגיל, ומתפנק מהרכות, אבל עדיין, הסירה חותכת את הגלים, מתרוממת באוויר לעיתים והרעיון להשאיר תמיד יד אחת אוחזת, מייצבת, נראה רעיון טוב. פחות מתאים לי שסמי יעלה תמונה שלי שוחה ליד הסירה. בכל זאת, פאסון.

סירות מהירות וטורנדו בתוכן הן חצי שטות במים וחצי דוחקות, מרחפות עליהם. המשחק הזה, לרוב בעזרת זווית המדחף, מאפשר להוריד חיכוך, להפחית קפיצות או בקיצור, יותר מהירות-מהירות-מהירות.

300 כ"ס ורק 1,200 ק"ג (לא כולל משקפי השמש שלנו) במצערת פתוחה על המים זו בהחלט חוויה מרגשת, גם אופנוע ים צריך לעבוד כדי לשמור על המבנה ושוב אני מוצא את עצמי מהרהר אם זה הפיתרון להגיע לעבודה ולעקוף את הפקקים בצורה יעילה. נישא על הרוח אני מהרהר באפשרות ומגיע למסקנה אחת ברורה. אולי לאור כמות המעגנות החסרה זאת עדיין לא האופציה הכי יעילה, אבל ללא ספק, זאת אופציה מהנה ברמות.

כל חדשות מגזין מוטו ישירות לסלולרי

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל