פורשה: כך הכל התחיל

כתב: דני שטיינמן | צילום: פורשה

פורשה היא מיצרניות הרכב המפורסמות בעולם ומהמצליחות שבהן. לפורשה 911, על נגזרותיה, אחת מהצלליות המוכרות והמזוהות ביותר בכלל ובקרב מכוניות הספורט בפרט. קיימת תמימות דעים שהפורשה האמיתית הראשונה היא ה־356, שהוצגה באמצע 1948 ויוצרה עד 1965 בלמעלה מ־75,000 יחידות. אז היא הוחלפה על ידי ה־911 האלמותית, שהפכה להצלחה בלתי פוסקת ולסמל של מכוניות פורשה בפרט ולמכונית ספורט גרמנית בכלל. ה־356 היא המכונית הראשונה שיוצרה על ידי חברת פורשה, אותה הקים פרדיננד פורשה עוד ב־1931, ועברה מאז כמה גלגולים, כולל פרק אפל בשירות גרמניה הנאצית.

בנו של פרדיננד, פרדיננד גם הוא (כונה פרי, Ferri), היה למעשה הכוח העיקרי מאחורי פיתוח וייצור ה־356 (וגם ה־911, מאוחר יותר, יחד עם בנו – ניחשתם נכון, עוד פרדיננד, אבל הוא כונה Butzi). הוא הסביר את הרעיון מאחורי פיתוח מכונית הספורט האייקונית בכך שלא מצא מכונית בשוק שתענה על דרישותיו. דרישות אלו כללו מנוע אחורי, קירור אוויר למען הפשטות והאמינות, אווירודינמיות, קשר הדוק למסלול המרוצים ויחד עם זאת שימושיות יומיומית. אבל הגענו ל'אבל'; מסתבר שישנה "פורשה ראשונה" שיותר ראשונה מה־911 ומה־356. לפורשה הראשונה קראו Typ 64, ויש בה את כל שנדרש כדי לשאת בתואר "מכונית פורשה". הנה סיפורה בקצרה.

בספטמבר 1938, בזמן שפיתח את "המכונית לעם" (החיפושית), חשב פורשה על מכונית ספורט מתקדמת לזמנה. זו תוכננה להיבנות בגישה שונה לחלוטין מהמכוניות שהיו מקובלות אז. פורשה דגל בהשגת ביצועים באמצעות הורדת המשקל ועיצוב מתקדם, ולא בחיזוק המנוע בלבד. בשל סירוב הממשלה לספק ליצרנים פרטיים חלקים מפרויקט ה־Volkswagen, בני משפחת פורשה תכננו וייצרו את המכונית בעצמם. השלדה לא הגיעה מהחיפושית, אלא היתה פרי תכנון חדש, מתקדמת וקשיחה בהרבה. היא התבססה על המילה האחרונה בטכנולוגיית בניית המטוסים, תוך שימוש בסוגי מתכות, ברגים ומיסבים. המנוע – ליטר, 4 צילינדרים שוכבים, שתוכנן על ידי פורשה עבור החיפושית – שופר וחוזק באופן משמעותי עד שהספקו זינק מ־23 לכדי 40 כ"ס. בניגוד למקובל במכוניות בכלל, ובמכוניות ספורט בפרט, מוקם המנוע מאחורי הסרן האחורי. זאת כדי למקסם את המקום בתא הנוסעים ולא להפריע לעיצוב האווירודינמי של החזית. תצורה זו השתמרה במכוניות פורשה (והחיפושית) במשך שנים רבות, עד היום. את המרכב בנתה בעבודת יד סדנת Reutter Karosserie משטוטגרט, יצרנית ותיקה של כרכרות לסוסים שהסבה את עסקיה בראשית המאה לייצור מרכבים למגוון יצרניות רכב.

הודות למשקל הנמוך – 611 ק"ג בלבד (שצנח לכדי 545 ק"ג בגרסה השלישית שיוצרה) – הצליח הרכב להשיג מהירות גבוהה (160 קמ"ש) עם מנוע קטן וחלש יחסית. לכך סייע גם העיצוב האווירודינמי עליו היה אחראי ארווין קומנדה, מעצב הבית של פורשה והאיש שחתום גם על עיצוב ה־356 העתידית. ה־Typ 64 הפכה משרטוטים ואיורים למכונית של ממש באוגוסט 1939, לפי בקשת משרד התעמולה הגרמני. מטרת הפרויקט הייתה להשתתף במרוץ הסיבולת ברלין-רומא, שאורכו 1,500 ק"מ, ולהציג את ההישגים הטכנולוגיים של גרמניה. עם זאת, בשל סמיכות לפריצת מלחמת העולם המרוץ בוטל. ממשלת גרמניה פסלה במקביל את הרעיון לתמוך בייצור מכוניות ספורט, והפרויקט נפסל עוד בטרם החל שלב הייצור הסדרתי. למרות זאת, החליט פרי פורשה, הבן, שאביו והוא יבנו מכונית שנייה ושלישית למטרות בחינה, ניסוי ופיתוח, מתוך כוונה לייצר בעתיד מכוניות תחת מותג עצמאי. תוך שלושה חודשים נבנתה ה־Typ 64 השנייה ובאמצע 1940 – עמדה על גלגליה השלישית.

בסך הכול יוצרו שלוש Typ 64. אחת נהרסה בשל הפגזה במלחמה ושתי הנותרות עברו לשימוש משפחת פורשה. האחת שימשה את בני המשפחה והשנייה נמסרה לבודו לפרנץ, השותף של פורשה מטעם הממשלה בפרויקט פיתוח 'המכונית לעם', שהרס אותה בתאונה. לאחר מכן הגרוטאה אוחסנה במחסן בית המשפחה באוסטריה. במאי 1945 גילו כוחות אמריקאים את המכונית (השלמה) שהוחבאה בבית פורשה והרסו אותה לאחר התעללות כרכב שעשוע. בשלב מסוים ירו לשם שעשוע במנוע, וכשהמכונית שבקה סופית היא פורקה לגורמים. חלק ממכלולי המכונית שפורקה על ידי החיילים האמריקאים נמצאו ונאספו במהלך השנים עד שמוזיאון Petersen בקליפורניה בנה על בסיס חלקים אלו מכונית מן המסד, תוך שחזור מדויק של חלקים נעדרים. המכונית מפארת כיום את המוזיאון. היחידה ששרדה בשלמות הייתה בבעלות פרי פורשה, שהעבירה ב־1947 לשיפוץ אצל בטיסטה פארינה האיטלקי, מייסד סדנת הרכב הנודעת פינינפארינה. פורשה השתמש בה כמכוניתו הפרטית בשימוש יום-יומי, ובשלב מסוים קבע בחזיתה את הלוגו של שם משפחתו בעיצובו. הלוגו נכתב בפונט שיישאר הפונט המאפיין של המותג בהמשך.

ביולי 1948 חשף פרי פורשה את ה־356, הפורשה הסדרתית הראשונה שהתבססה לא מעט על ה־Typ 64 והייתה השלב הבא באבולוציה שלה. זו הייתה כבר גרסה שתוכננה לייצור המוני ומודרני ביחס ל־Typ 64. במהלך ההשקה, שכללה נסיעות בין מספר ערים באוסטריה, לוותה ה־356 על ידי ה־Typ 64, וזו הייתה למעשה נסיעת הפרידה שלה מבני משפחת פורשה. ב־1949 היא נמכרה לאוטו מאת'ה האוסטרי, שניצח איתה את ה־Alpine Rally של 1950, מרוץ מפרך ומפורסם שזינק מצרפת וחצה מעברי הרים גבוהים של האלפים בשוויץ, גרמניה, אוסטריה ואיטליה. מאת'ה הקים מוזיאון רכב קטן משלו באינסברוק האוסטרית, ולאחר שיפוץ קל העמיד שם את "הפורשה הראשונה" לתצוגה. כשנתיים לאחר חניית הפורשה במוזיאון כמוצג מרכזי, החל פרי פורשה לנסות ולשכנע את מאת'ה למכור לו את ה־Typ 64. פורשה רצה להציג אותה במוזיאון פורשה, שרק הוקם, כמוצג שמסמל את תחילת הדרך של פורשה כיצרנית מכוניות עצמאית. לאחר כעשור של שכנועים, שלא הזיזו את האוסטרי העקשן מעמדתו, כולל הצעות מפתות במיוחד בדמות מכוניות פורשה חדשות או סכומי כסף משמעותיים, התייאש פורשה וירד מהרעיון. מאת'ה התחרה במכונית באינספור מרוצים עד 1982. בשנת 1997, שנתיים לאחר מותו, מכרה משפחתו את המכונית לאספן פורשה האוסטרי תומאס גרובר. גרובר שיפץ את המכונית ושיחזר אותה באופן מלא, וגילה כי כל הרכיבים החשובים נותרו מקוריים. בכך נקבע כי ה־Typ 64 הזו היא הפורשה הראשונה, והוותיקה ביותר הידועה כיום – והשלמה ביותר.

באוגוסט 2019 הועמדה המכונית למכירה על ידי בית המכירות הנודע RM Sothebys עם צפי להשיג לפחות 20 מיליון דולר. באחד המהלכים המביכים אי פעם בסוג מכירות שכזה נפלה ההצעה לאחר שכבר הוצעו עבור המכונית 17 מיליון דולר בשל תקלה טכנית. הצג הראה שהתקבלה הצעה של 70 מיליון דולר במקום 17 מיליון, וזה היה יותר מדי גם עבור קהל מעריצי המותג ואספני הרכב העשירים שהשתתפו במכירה, וכולם הסירו את הצעותיהם. עד שהטעות התבררה כבר היה מאוחר, ולפי תקנון בית המכירות כל המכירה נפסלה. מאז לא הועמדה ה־Typ 64 למכירה, אך ניתן להבין שאם זה יקרה, סביר להניח שהמחיר יחצה את קו 20 המיליון.

ה־Typ 64 היא המכונית הראשונה שיוצרה על ידי הצמד פרדיננד פורשה – האב והבן – וקיבלה את השם "פורשה". יש בה את כל הגנים שעברו למכוניות פורשה בהמשך, הן מבחינת הקונספט – מנוע אחורי, תצורת 'בוקסר', קירור אוויר (שהמשיך ב־911 עד 1997, אז קיבלה הרכב קירור מים) – ובוודאי שמבחינת העיצוב, שגם כיום קשה לטעות בו. ה־Typ 64 היא בעצם ההתחלה של יצרנית מכוניות הספורט המצליחה פורשה כיצרנית עצמאית, והיא ללא ספק הייתה הפורשה הראשונה.