מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
החלום המוטורי שלך (מבחן יגואר XJ)
נח אבגר הלוי
צילום: נועם עופרן
אני לוחץ על הגז ולא מאמין למה שהיגואר הזה עושה לי, מגלה אט אט מה הרכב הזה מסוגל לעשות. הרי מדובר ביגואר ארוכה ומגודלת, מכונית פאר שבנויה לכך שיהיה לך נהג, מכונית בה אתה, הבעלים, יושב מאחור. אתם יודעים איך יודעים שמכונית תוכננה לכך שיהיה לך נהג? אם תגידו לא – זה אומר שמעולם לא ישבתם ברכב כזה, היות ואם הייתם יושבים בו התשובה הייתה פשוטה וברורה. אבל רגע, אגיע לזה מאוחר יותר, בינתיים אני נוהג. נוהג ולא מאמין. מכוניות פאר בקנה מידה כזה, מאלו שעולות 839,000 שקלים לא נועדו לנהיגה ספורטיבית, אבל זו לא מכונית פאר רגילה, זה יגואר.
סטירת לחי מחתול שחור
מכוניות פאר, ברובן, נוסעות מהר מאוד, יציבות מאוד, בעלות מתלים שגם אם תנהגו בה בכבישים משובשים תוכלו להחזיק כוס יין בלי לשפוך אותה. אבל מכוניות פאר הן לא, בפירוש לא נועדו לנהיגה ספורטיבית. אלא שאנחנו בתוך יגואר, ולמותג יגואר יש מחויבות ספורטיבית. אז הנה אני נכנס לכביש נס הרים המפותל והיפיפה ומתחיל לתת בגז. הפניות הופכות להיות טכניות והיגואר הזו חזקה. אפשר לעזוב גז מאוחר מאוד, הבלמים עומדים בזה בקלות, ולהאיץ בשבריר השנייה שהסיבוב מסתיים. היגואר הזאת אוחזת את הכביש חזק יותר מפוליטיקאי שאוחז בכסא שלו.
ואז, באחת הפניות אני טועה. הביטחון וההתלהבות על הגז גברה על הדיוק, וביציאה מהפנייה האצתי מוקדם מידי – שבריר שנייה לפני שסיימתי את הפנייה ו…החלקה – יותר מידי כוח עבר לגלגלים מוקדם מידי. מדובר במכונית עם 340 כוחות סוס, האחיזה עוזבת לרגע וההחלקה מתחילה. אבל אז היגואר נזכרת שיגואר זו חיה ממשפחת החתולים- ואני מקבל ממנה שריטת אזהרה. עוד לא הספקתי לתקן את ההגה לכיוון ההפוך מההחלקה, וכמו סטירה קלה מחתול- כזו עם ציפרניים סגורות, שריטה שרק מזהירה ואתך ממה שהיה יכול לקרות- בקרת האחיזה מתערבת, אני שומע איזה צפצוף אזהרה, היגואר מתייצבת וממשיכה כאילו כלום לא קרה.
רק אז אני נזכר שאני בכלל נוהג במצב הרגיל וליגואר הזו יש כפתור שנקרא "דיינמיק מוד". אני לוחץ עליו. הבולמים מתקשחים, מפת ההזרקה משתנה. עד עכשיו, מסתבר, היגואר הזו הייתה חצי רדומה. רק עכשיו היגואר XJ מוכנה לנהיגה אמיתית. מאוד רציתי להישאר רגוע, אבל לא הייתה לי ברירה. צריך לבדוק מה היא יודעת לעשות. אבל היא יודעת יותר מידי. תפגשו אותי באירועים מוטוריים ואני אספר לכם את מה שאני לא יכול להגיד כאן. בואו נגיד שאם נועם עופרן הצלם לא היה מורגל לנהגים מופרעים ממני, הוא היה מבקש לרדת. אסתפק בלהגיד לכם שוב: זו לא מכונית פאר שנועדה לנסיעות רכות, ארוכות ומהירות בלבד, זה החלום המוטורי שלכם. מנוע שישה צילנדרים בנפח 3.0 ליטר עם סופר צ'ארג'ר, 340 כוחות סוס ו- 45.9 קג"מ, שלדת אלומיניום, משקל של 1.7 טון, שזה קליל בהתחשב בעוצמות שלה (מזדה 6 לדוגמא, שוקלת כמעט אותו משקל). אבל זה לא רכב ספורט – זו מכונית פאר, ובואו רגע נבדק מה זה אומר.
ליטוף מחתולת רחוב
קודם כל המראה שלה, תסתכלו בעצמכם – אי אפשר לטעות. משהו בה משדר "אני עולה יותר מכמה שיש לך לשלם על מכונית". זה רכב שמסובבים אחריו מבט כשהוא עובר. מפנים לך את הדרך, ספק פוחדים ממך ספק מסתכלים עליך בקנאה. בלוטות הדאווין שלי נכנסו לפעולה ומייד שמתי פעמיי אל רחובות מרכז תל אביב ואל רחובות כפר סבא, מקומות בהם אני מכיר לא מעט אנשים ואני רוצה, מאוד רוצה שהם יראו אותי בתוך היגואר הזו.
כשאנשים שאני מכיר ראו אותי ברכב כזה התגובות נחלקו לשני סוגים קיצוניים: היו את אלו שפערו פה, הלסת התחתונה שלהם נשמטה ונפלה עד הפופיק וראיתי על הפנים שלהם הפתעה, אולי אפילו עלבון. הם לא ידעו שאני "כזה". כן, כן – מבט אחד בך יושב בתוך היגואר הזו מייד מציב אותך בקבוצת האוכלוסייה הזו שהפגנות המחאה החברתית היו נגדה. הקצר שיצא להם מהראש נקלט אצל דני רופ כברקים באמצע יום קייצי. מצד שני, יש את אלו שמייד, אבל מייד קפצו וצרחו: "נח". נעצרתי, תמיד. הם התקרבו ליגואר, מבט מלא הערכה, הערצה. מבחינתם אני הגשמתי את החלום, והם מסתפקים בלהראות לכל השאר שיש להם חבר כמוני. סחטיין, הם יגידו עם חיוך. שלך? ישאלו בקנאה. ואני, במבט צנוע, מתחמק ושואל "מה שלומך, איך העניינים?" נו, מה, לא חבל על הרגע הקסום? מה, אני אספר להם שבסוף היום אני מחזיר אותה לסוכנות?
"סליחה" ניסיתי את כוחה של היגואר על מישהי ברמזור, כבת שלושים, יפיפייה ברמות שבימים כתיקונם לא היה לי אומץ לפנות אליה בכלל. "סליחה" אמרתי לה "אני לא מכאן, את מכירה אולי איזה מקום יפה שאפשר לשתות קפה או בירה מול הים להירגע לפני הפגישות הבאות שלי?" מה לדעתכם הייתה התגובה שלה? אז תראו, רק מפאת מצבי המשפחתי, שמתחיל באות "נון" אני נאלץ להפסיק את הסיפור כאן ולהשאיר את ההמשך לדמיון שלכם. בואו נגיד שהיא לא הסתפקה בלהניף אצבע ולהגיד לי "לך לשם…"
צילום: נועם עופרן (אחרי זה הוא פרש כי שום אוטו לא היה לו נח יותר..)
מה יש בו, ביגואר הזה?
בואו נספר לכם קצת על הרכב עצמו.
דבר נחמד: אין מפתח. יש לכם שלט בכיס. כשאתם מתקרבים למכונית היא נפתחת באופן אוטומטי, כשאתם מתרחקים היא ננעלת. השלט גם טוען את מערכת ההנעה ואין צורך לעשות את הפעולה הפרימיטיבית של הכנסת המפתח לסוויץ. נגיעה קלה בכפתור, נגיעה- לא לחיצה, והיגואר מונעת. מימינכם, כמו בסרט מדע בדיוני, מתרומם עמוד כסף קטנטן שהוא מוט ההילוכים. הילוכים מעבירים בתנועה סיבובית ימינה ושמאלה ולא קדימה ואחורה כמו במרבית המכוניות. מכסה הבאגז' הענק מתרומם בנגיעת כפתור ונסגר בנגיעת כפתור. הכסאות כמובן שמתכווננים באופן חשמלי ויכולים להתאים את עצמם לנהגים בגובה של הילדה הכי נמוכה בכיתה ועד לנהגים בגובה שלי, שמתקרב לשני מטרים. תא הכפפות ותאורת הפנים ברכב מופעלים על ידי כך שמקרבים אליהם את האצבע – אין צורך לגעת. לוח המכוונים דיגיטאלי, אך מעוצב כלוח מחוגים אנלוגי. עם הנעת היגואר, נדלק גם מסך שמציג, כמובן, את מה שתרצו שהוא יציג. ידית האיתות שולטת על התצוגה. בכלל, ההגה משופע בכפתורי שליטה הממוקמים כך שאינם מפריעים לנהיגה, ואתם יכולים להחליט אם אתם רוצים שעל המסך יופיעו תחנות הרדיו, סרט הדי.וי.די שלכם, GPS, מסך האייפון שלכם, מפת מיזוג האוויר ברכב או תצוגת השליטה האין סופית במערכות האלקטרוניות של היגואר. ברגע שתכניסו להילוך אחורי, איך לא, מופעלת באופן אוטומטי מצלמת וידיאו והתמונה מוקרנת על המסך. יש גם וילון צל חשמלי לחלון אחורי ובנוסף, תמצאו ביגואר את כל הבקרות שאתם יכולים לדמיין: בקרת החלקה, ABS, מערכת אלקטרונית לשליטה על מגבלת המהירות ומה לא.
עוד פיצ'ר נחמד הוא בקרת הסכנה. אם הרכב שלפניכם מאט בפתאומיות, או אם אתם מתקרבים אליו באופן מהיר מידי – תופעל ביגואר אזעקה קלה, ואם תרצו, תוכלו להפעיל מערכת שגם מתערבת בנהיגה ומאיטה אתכם.
איך תדעו שהיא מתוכננת לנהג בוס?
כשאתם יושבים על הכסא האחורי – קודם כול אתם מייד מבחינים שהמרחב של הנוסע האחורי הוא אין סופי ביחס לכל מכונית אחרת. כמו הפער בין המחלקה האקונומית למחלקה ראשונה במטוסים. אני מתנשא לגובה של מטר תשעים וחמישה סנטימטרים, כך שאתם יכולים לפקפק בכמעט כל מה שאני אומר, אבל כשאני אומר על מרחב שהוא גדול, אתם בהחלט יכולים לתכנן טורניר סטנגה בחלק האחורי של הרכב במהלך הנסיעה.
אבל מרחב גדול לא מספיק כדי להגיד שדווקא שם יישב הבוס ואת כסא הנהג יאכלס "שופר" עם כובע תואם. מה שהופך את עניין הנהג-בוס לזועק לעין הוא שני עניינים אחרים: הראשון הוא שהחלונות האחוריים כהים. כלומר, עוברים ושבים יכולים לראות את הנהג, אך לא את הנוסע במושב האחורי. והשני הוא שליושב במושב האחורי יש את פקדי השליטה על המוסיקה על מיזוג האוויר במכונית. כמו שאתם יודעים, מי ששולט במוזיקה ובמזגן שולט ברכב – וזה כנראה נכון לכל מעמד כלכלי.
היגואר הזו תוציא אותך טוב אפילו כשתיסע עם בת הזוג שלך, וזו כרגיל, תתלונן על כך שהמזגן חזק מידי וקר לה. מיזוג האוויר, מסתבר, ניתן לכיוון שונה עבור כל כסא ברכב. אתם קולטים את זה? אם המזגן קר מידי עבור בת זוגך, אתה יכול להגיד לה שאתה תסבול את החום עבורה, ואז לכוון כך שבכסא שלה יהיה חם יותר מבלי שתצטרך לחמם את עצמך.
אז מה תגידו, שהתלהבתי? כן, אתם צודקים. אם תכננתם אי פעם להוציא קרוב למיליון שקל על מכונית, היגואר XJ תספק לכם גם חווית נהיגה מטורפת של צעיר ספורטיבי ועצבני, גם דאווין של טייקון כלכלי, וגם פוזת נימוסים של ג'נטלמן בריטי.
יגואר: קצת היסטוריה
יגואר הוקמה על ידי שני יצרנים של סירות לאופנועים, ללא ספק התחלה מוזרה ליצרן מכוניות ספורט ויוקרה. לשני המייסדים שם פרטי זהה, וויליאמס, האחד ליאונס והשני וולמסליי. ייצור הסירות לאופנועים החל ב- 1922, אך המכונית הראשונה שייצרו הייתה ב-1935. ראשי התיבות באנגלית של סירות לאופנוענים זה SS, צירוף שאחרי מלחמת העולם השנייה הפך לסמל נאצי, והחברה נאלצה לשנות את שמה. שנות הזוהר של יגואר החלו עם ייצור דגם ה-XK בשנת 1949 והגיעה לשיאה עם הדגם המיתולוגי E-Type בשנת 1961. לא נלאה אתכם בפרטים שאפשר להשיג בקלות בויקיפידיה, אבל יגואר ידעה עליות ומורדות, הן בהישגים על מסלול המרוצים והן באיתנות כלכלית – כלומר כמות מכירות – והחליפה ידיים אחת לעשור או פחות. משנות התשעים והלאה אל תוך שנות ה- 2000 יגואר הייתה בבעלות פורד, ואז נמכרה לתאגיד ההודי הענקי טאטא (2008) ובבעלותו היא נמצאת עד היום, אם כי התכנון והייצור נשארו על אדמת בריטניה.
היכולות של האוטו הזה זה היסטרי
ככה זה שאתה חייל
תפור עליך, אולי כדאי להחליף מקצוע למשהו רווחי יותר, כמו למשל גובה חובות או ראש משפחת פשע.
חתול חתוליישן …
התלהב הבחור … נראה שהיתה לו סיבה טובה !
נראה שהכתב שהגיע מאיזה אופנוע מצו'מק או מאזדה 3 התלהב כל כך מזה שהוא נוסע ביגואר עם כל הפיצ'רים ונהנה מהקטע וזה בסדר אבל אל תקראו לזה מבחן כי זה לא באמת מספר כלום על היכולת של אוטו ועל מה שהוא יודע לעשות. רק הצגה של נתונים מהקטלוג ולספר "איזה יפי נסעתי ביגואר". תמשיכו להיות שטחיים כמו שאתם אין כמוכם
שלום מיקי הממורמר, מה קרה?
אני דווקא חושב אחרת, בתור מישהו שרואה בדוגרי "משהו אחר" ומיוחד. מה אם אין משהו טוב לומר, בכל זאת אתה חייב? רצית שיעשו לו תאוצות ויספרו לך איך הוא יוצא ל100 כמו מטוס? זה לא הייעוד שלו, בוידאו איך הוא טס בכביש מפותל כמו אופנוע וגם מהר יותר אם רוצים? לא זה לא גם לא הייעוד שלו, רצית פתיחות עם TMAX או עם איביזה FR? אז זהו שלא כי הם עולים כמו הסט אטמים ופילטרים שלו. אז מה? אי אפשר לפרגן ולעשות את זה בסטייל אחר? אה שיט… רצית לרכוש כזה ולא קיבלת את הנתונים שהזכרתי. דוגרי תמשיכו להביא כאלו כתבות, כי לא רואים את זה בשום מקום היום.
ואני חשבתי שיש אנשים קטנים רק בדו גלגלי. בואנה יא *** אחד…. לדעתי לא ראית אפילו כזה אוטו בתמונות ואתה מתרגש מהפעם הראשונה. לת תחפש *** *** **** אותך. חברה אולי אני קצת בוטה אבל בבקשה תעלו את התגובה
נוח
אחלה כתבה
מקווה שיהיה המשך
שבכל זאת הגודל קובע… אני דווקא מאד נהניתי מהכתבה, דווקא בגלל שהיא פיות טכנית ויותר חווייתית, כי בסופו של יום, ממילא לא אקנה כזה רכב. אבל יש כאן מסר מעניין, שבעצם רכישת רכב מבוססת לא מעט עך המרכיב הרגשי מאשר הטכני. אז אני לא יודע מה הכתב קיבל במתנה מחברת יגואר, אבל הוא עושה להם שירות ענק בכתבה הזאת ! אני חוזר עכשיו למיצובישי שלי… ואם משהו מתפתח עם הגברת מהרמזור, אשמח לכתבת המשך …
כתבה מדליקה וזורמת