בראש ההר: מוזיאון האופנועים שקם לתחייה מתוך האפר

כתב: סר אלן קאת'קארט | צילום: Kel Edge and Alexander Maria Lohmann

ניסים אכן קורים, והוכחה חיה לכך היא התחיה של Top Mountain Motorcycle Museum, מוזיאון האופנועים המרהיב של אוסטריה, פחות משנה לאחר שרוב תכולתו היקרה הושמדה בשריפה.

בשנת 2016 פתחו התאומים אטילה ואלבן שייבר, אז בני 49, את המוזיאון המוטורי הגבוה ביותר באירופה, בגובה של 2,160 מטר מעל פני הים, בכניסה לכביש האלפיני הגבוה טימלסיוך (המכונה פאסו דל רומבו), כביש אגרה פרטי המקשר בין אוסטריה ואיטליה. תמורת אגרה של 18 אירו לרכב או 16 אירו לאופנוע, מבקרים יכולים ליהנות מדרך יפה יותר, אך איטית יותר (כי היא צרה יותר) בנסיעה בין מחוז טירול של אוסטריה למחוזות אלטו אדיג'ה באיטליה מאשר ברנר-פאס המוכר יותר, 25 ק"מ מזרחה. הוא פופולרי יותר בקרב רוכבי אופנועים מכיוון שמשאיות גדולות אסורות בו – בשנה העמוסה ביותר שלפני הקורונה, בשנת 2017, עברו בדיוק 190,259 כלי רכב במעבר טימלסיוך, ו־75,550 מהם היו אופנועים. מספר יצרנים דו וארבעה גלגליים משתמשים בפיתולים הדרמטיים של הכביש כמסלול מבחן לדגמים העתידיים שלהם, כך שכלי רכב מוסווים בפיתוח לא נדירים באזור.

אנגלוס שייבר, סבם של התאומים, היה חלוץ תיירות שיחד עם תמיכת ממשלת מחוז טירול בנה את הכביש הסלול הראשון מעל מעבר טימלסיוך בשנות ה־50. העבודות החלו ב־1955, בעקבות דרך המסחר הישנה שפרצו בהמות משא, וכביש האגרה נפתח ביולי 1959. בשנת 2000 משפחת שייבר הפכה את הכביש פרטי לחלוטין על ידי רכישת החלק של ממשלת טירול. משמעות הדבר היא שיש להם את הזכויות לגבות ולשמור את האגרות הללו במלואן, כמו גם להחזיק ב־25 מעליות סקי באזור שמסביב המעניקות גישה ל־125 ק"מ של מסלולים עבור כ־6,000 חובבי ספורט חורפי בכל עת. הודות לגובה הרב, האזור פתוח לסקי מאמצע נובמבר עד תחילת מאי, ויש אפילו נמל מסוקים בהוחגורגל הסמוכה כדי לאפשר לגולשים עשירים לטוס ליום אחד בשלג, ואז לחזור למטוס הפרטי שלהם שחונה בנמל התעופה של אינסברוק, במרחק 100 ק"מ, ולחזור הביתה.

אטילה שייבר על מרפסת המוזיאון שנבנה מחדש.

הרווחים מהעסק הזה, ומעסקים אחרים הקשורים לתיירות, מימנו את חלומם של שני התאומים המשוגעים על אופנועים להשקיע סך של 23 מיליון אירו בבניית מוזיאון אופנועים פרטי משלהם, שנפתח ב־18 באוגוסט 2016 על ידי לא אחר מג'אקומו אגוסטיני, מלווה בהופעה של קבוצת האקרובטיקה של רד בול. תצוגת האופנועים השתרעה על פני 2,400 מ"ר ושילבה מרכז אגרות חדש לחלוטין, כמו גם מסעדה בת 300 מקומות ישיבה באותו בניין. היה מקום לעוד 400 איש במרפסת בחוץ, וגישה למעלית רכבל חדשה שולבה במתחם המוזיאון, עם קרונות של עשרה אנשים שהובילו עד 2,400 איש בכל שעה לאזור הסקי של משפחת שייבר. במוזיאון היו 350 אופנועים בתצוגה, 170 מהם בבעלות השייברים עצמם, השאר הושאלו על ידי אספנים ומוזיאונים אחרים ברחבי העולם, עיקרם מהאספן הגרמני דיטר מוצ'לר, שסיפק עשרות אופנועים.

מוזיאון האופנועים Top Mountain Crosspoint Motorcycle Museum, כפי שהוא נקרא רשמית, זכה לשבחים בזכות העיצוב הארכיטקטוני הייחודי שלו, באדיבות האדריכל הטירולי המקומי הצעיר וחובב האופנועים מייקל ברוץ. הקונספט שלו היה שכל הבניין ידמה גל שלג שגולש מצלע ההר, מה שזיכה אותו בתפקיד, עליו התחרה מול חמישה אדריכלים אחרים. במהלך שלוש וחצי השנים הבאות מפתיחתו ב־2016, הוא בנה במהירות מוניטין עולמי כאטרקציה חמה – אך קרירה – לאורך כל השנה, אם כי במהלך חודשי החורף ניתן לגשת אליו רק מהצד הצפוני, האוסטרי. הכביש המתפתל עד טימלסיוך מטפס בצידו האיטלקי 1,800 מטר, דרך סדרת פניות היירפין ולאורך 29 ק"מ, נשאר מושלג במשך ארבעה חודשים בשנה.

אבל בליל ה־18 בינואר 2021, בזמן שהמוזיאון עדיין היה סגור תחת תקנות הקורונה באוסטריה, פרצה שריפה מסיבית שדווחה לראשונה בשעה 4 לפנות בוקר, עקב מה שלאחר מכן התגלה כקצר חשמלי בטלוויזיה באולם התערוכה של המוזיאון. המוזיאון כולו כוסה בלהבות, ולמרות ששירות כבאות המתנדבים המקומי היה שם מיד, והצליח למנוע את התפשטות השריפה למסעדה ולתחנת הרכבל, החלק העליון של מוזיאון האופנועים, המכיל את רוב האופנועים המוצגים, כמו גם קומץ מכוניות קלאסיות, הושמד. למרות השימוש גם במפוחי שלג וגם בתותחי מים, חלק גדול מהבניין נשרף ממש עד היסוד. המוזיאון היה עשוי ברובו מעץ, ובאופן מפתיע מאוד לא הייתה לו מערכת מתזים – במיוחד לאחר השריפה ב־2003 במוזיאון האופנועים הלאומי של בריטניה, שבאופן דומה היה נטול מתזים. אז באופן לא מפתיע הוא נהרס לחלוטין, אם כי למרבה המזל אף אחד לא נפגע, כי זה התרחש במהלך הלילה. למרות זאת, אבדו כ־230 אופנועים קלאסיים ומספר קטן של מכוניות.

עם זאת, תצוגה חשובה אחת של אופנועים ניצלה מהלהבות, משום שבמפלס קומת המרתף בנו האחים שייבר מקום לתערוכות מיוחדות, שכלל בליל השריפה 53 אופנועי אינדיאן ורכבי שברולט. "ארגנו את תערוכת האינדיאן הטובה ביותר באירופה, וכל אלו שרדו את השריפה", אומר אטילה שייבר.

לפרט את עשרות האופנועים המשמעותיים מבחינה היסטורית שאבדו לנצח – שמנועיהם ושלדותם הומסו בחום העז לתוך גושים בלתי ניתנים לזיהוי של מתכת שלא ניתן לשחזר, במיוחד כל אלו העשויים אלומיניום, מגנזיום, פלסטיק או רכיבים קרמיים – יהיה כואב מדי. אבל כדי לתת קצת מושג על היקף האובדן, לא פחות מ־13 אופנועי בראף סופריור הושמדו, למרות שאחד מהם, אחד מתוך ששת האופנועים היחידים שידוע על קיומם מדגם ארבעת הצילינדרים של ג'ורג' בראף, נשלח לשחזור אצל המומחה סם לאבגרוב בבריטניה, שינסה להחזיר אותו לחיים. אבל תריסר היחידות האחרות של הסופרבייק הראשון בעולם נעלמו לנצח. בפינוי לאחר מכן, השייברים זרקו למעלה מ־250 אופנועים, כולם בעלי ערך נמוך, בעיקר דגמים בנפח נמוך, כולל טוסטוסים וכדומה. לאחר ששולם הביטוח, כל יתר האופנועים שניזוקו נמכרו כיחידה אחת לחברת שיקום, לאחר קיום מכרז. "הם הבעלים של כל האופנועים עכשיו, אז בוא נקווה שכמה מהם יקומו לתחייה מתוך האפר כמו עוף החול", אומר מארק אפהם הבריטי, בעל הזכויות לשם בראף סופריור והבעלים של חברת British Only Austria שעבד בשיתוף פעולה הדוק עם האחים שייבר ביצירת האוסף בשתי הפעמים.

אפהם ליווה אותי לביקור במוזיאון, ובנסיעה שלנו לשם מנמל התעופה של אינסברוק הוא הסביר את תפקידו המרכזי בתהליך הפינוי. "הייתי צריך להסכים להערכות הביטוח של כל האופנועים שניזוקו בשריפה. בממוצע לקח כארבע שעות לאופנוע, ל־360 אופנועים, כדי להגיע לערך המבוטח. אם האופנועים היו מבוטחים בסכום נמוך מערכם, היה על השייברים לשאת בהפרש בין הערך המבוטח לערך האמיתי, אך במקרה של אופנועים בהשאלה, המוזיאון היה צריך לשלם לבעלים מכיסו. 70% מהסיכון הוחזק על ידי לוידס מלונדון, והיתר הופקד אצל חברות ביטוח גרמניות. נדרשו לא מעט מחקר ודיון עם החברות האלו כדי לסדר את המצב. זה היה מקרה מאוד מסובך, ותהליך הערכת השווי לקח לא מעט זמן, כי היה קשה למצוא שווי מכירה קודם של אופנועים נדירים, או שפשוט לא היה כזה, במקרה של כלים ייחודיים. אז הייתי צריך להציע הערכות סבירות המבוססות על אופנועים ייחודיים והיסטוריים דומים, ולהצדיק את ההצעה. זה היה די מתוח לפעמים!". תכולת המוזיאון בלבד הייתה מבוטחת ב־27 מיליון אירו.

אבל מה שקרה אחר כך היה חומר לכתיבת אגדות. מבוטחים במלואם עבור עלויות הבנייה מחדש של 12 מיליון אירו, האחים שייבר היו נחושים להחיות את המוזיאון, אך קשה עוד יותר היה למלא מחדש את שטחו, הן באופנועים יוקרתיים שירכשו בעצמם, או בכאלו מושאלים – כלומר, אם יהיה ניתן לשכנע מישהו לסמוך עליהם שישמרו על האוצר היקר שלו. העובדה שכל כך הרבה בעלים של אופנועים חשובים בהחלט היו מוכנים להמר על כך שהברק לא יכה פעמיים באותו מקום הביאה לכך שיותר מ־3,000 אופנועים הוצעו להם, לדבריו של אטילה שייבר. "הייתה לנו הפריבילגיה לבחור – זו הייתה 'בעיה' נעימה ובלתי צפויה לחלוטין!", הוא אומר.

עם זאת, שחזור המקום שישכן אותם עדיין לא הסתיים, וכאן היה לאחים מזל רב. הם כבר החליטו להרחיב את המוזיאון ל־4,500 מ"ר כדי להגדיל את התצוגה ל־530 אופנועים (לעומת 350 בעבר), ותהליך אישור הבקשה הממושך כבר עבר, עם תוצאה סופית חיובית. חמושים באישור הזה של הרשויות המקומיות לבנות מחדש את המוזיאון על פי התוכניות האלה, האחים שייבר ניגשו לפרויקט בכל המהירות והתשוקה של שניים שרגילים לעשות דברים מהר ככל האפשר, בסטנדרטים הגבוהים ביותר – ועם הכסף הנדרש לזה. צי של 30 מערבלי בטון החל ליצור שביל במעלה הגבעה מאוברגורגל להוכגורגל, עם 100 אנשים שעבדו על הבניין בכל עת. כמעסיק הגדול ביותר באזור, משפחת שייבר בנתה ארבעה דורות של רצון טוב באזור, ולכן תמיכה מלאה בבניית המוזיאון מחדש לאחר שהשריפה הגיעה מכל הכיוונים. כמעסיק הגדול ביותר באזור, משפחת שייבר בנתה מוניטין וקשרים של ארבעה דורות, וקיבלה תמיכה רבה מהקהילה בבניית המוזיאון מחדש.

באופן מדהים, בדיוק עשרה חודשים לאחר השריפה, מוזיאון האופנועים ששופץ לחלוטין ונבנה מחדש נפתח, ב־18 בנובמבר 2021, גדול וטוב יותר, אבל עם אותה תצוגה מרכזית מכנית ייחודית – שמכילה הפעם הרבה יותר מבעבר. ואכן – האוסף הרבה יותר גדול ובהחלט טוב מבעבר, ושווה להתאמץ כדי להגיע לביקור.

עם זאת, בינתיים, אין קטלוג המכסה את אוסף המוזיאון, ואפילו לא רשימה של האופנועים המוצגים, מה שבוודאי יקרה מהר מאוד. כך שכל המידע על האופנועים בתצוגה מתרכז בלוחית מינימלית בחזיתו של כל מוצג. יתרה מכך, התצוגה הראשית של האופנועים הנמצאת על מסלול מציבה כמה מכונות במרחק רב מהצופה – לא רחוק מדי עד שלא רואים, אבל יש שם כמה אופנועים מרתקים שהיה נחמד להביט בהם מקרוב. חבל.

בנוסף ל־530 אופנועים משנת 1885 ועד היום והתערוכות המיוחדות, המוזיאון מציע מיצג נוסף המיועד בעיקר למבקרים הצעירים יותר. KTM הייתה תומכת מרכזית במוזיאון מאז הקמתו, ומלבד שהציגה 24 אופנועים שהושאלו ממוזיאון Motohall של היצרנית במטיגהופן, כולל אופנוע המוטוGP הנוכחי שלה, ה־RC16, היא סייעה ליצור מחלקה נפרדת בשם "החוויה המוטורית". תערוכת המולטימדיה הזו כוללת קולנוע ארבע-ממדי, הדמיות טכנולוגיות המראות כיצד פועלים מנועי ארבע ושתי פעימות והרבה צלילי מנוע הנשמעים במספר תחנות הפזורות ברחבי אזור התערוכה. היא נועדה לאפשר למבקרים 'לחוות את הקסם של רכיבה על אופנוע בכל החושים, גם בלי רישיון אופנוע', נכתב בכניסה. החוויה הזו כוללת את תצוגת Sound of Motorbikes, בה המבקרים יכולים להתיישב על אופנועי סימולציה ולחוות את התחושות ברכיבה על אופנוע אמיתי, עם כל הרטט, הרעש וההרגשה הדינמית שלו. וכן – זה כיף אפילו לאלו מאיתנו שרוכבים על הדבר האמיתי!

אבל הנכס המרכזי של המוזיאון שנולד מחדש הוא המגוון העצום של אופנועים נדירים וחשובים מכל רחבי העולם, שבזכות התשוקה והנחישות של האחים שייבר מוצגים כעת שוב לראווה. גדול יותר, ובהחלט טוב יותר – אבל זקוק נואשות לקטלוג, או אפילו רשימה. מה עם זה, חבר'ה?

פרטים אודות שעות פתיחה וכרטיסים – באתר Crosspoint Tirol