חגיגה בווארית: פסטיבל BMW Motorrad Days 2022

כתב: אריק רוזנבלום | צילום: יח"צ, אריק רוזנבלום

מתוך מגזין מוטו, גיליון 414, אוגוסט 2022, לקריאה דיגיטלית כאן.

ממש רגע אחרי שסיימנו את העבודה על מגזין יולי והוא מתחיל את הפצתו אני עולה על מטוס בדרך לברלין, שם מתקיימת המהדורה ה־20 של אירוע BMW Motorrad Days, שלמעשה מחליף את ההפנינג בגרמיש והופך לאירוע השנתי החדש לחובבי ורוכבי המותג הבווארי. כל הדבר הזה קורה בשילוב פסטיבל Pure&Crafted עליו ב.מ.וו פורשת את חסותה ואנחנו זוכים גם לסיור במפעלי ייצור אופנועי ב.מ.וו בברלין, פגישה עם דמויות המפתח הבכירות בארגון – ביניהם מנכ"ל חטיבת האופנועים ד"ר מרקוס שרם – וגם בפגישה עם אנשי מחלקת המרוצים.

עריכה: דניאל וקנין / צילום: אריק רוזנבלום, ב.מ.וו

סיור במפעל אופנועי ב.מ.וו בברלין

שטח המפעל עצום ומרשים בגודלו והנוכחות בו עוצרת נשימה, זאת לפני שראינו דבר אחד על פס הייצור. מדריך צעיר, שביום יום עובד במחלקת ההזמנות של המפעל, מוביל את הקבוצה שלנו, ומעשיר אותנו בפרטים בידע רב, הרבה מתוכן המפעל סודי ואסור לצילום, חלק מהאזורים אסור לכניסת מבקרים, אנחנו מקבלים הסברים רבים ונחשפים למה שמותר להראות לנו. אם מעולם לא ביקרתם במפעל לייצור אופנועים, ולמען האמת גם אם כן – החוויה כאן מומלצת. פס הייצור מורכב מרובוטים מתקדמים שמרכיבים אופנועים לפי הזמנות של דילרים, לפי מפרט ספציפי של כל הזמנה, כמויות וצבעים. הכל מנוהל במקצועיות רבה, בסטנדרטים הגבוהים ביותר ובסדר מופתי. את החלקים, או שמא יש לומר חומרי הגלם, משנעים עגורנים רובוטיים שמוציאים את החלקים הנדרשים ממחסן חלקים ענק, להערכתי בגובה של עשר קומות, עם עשרות אלפי מק"טים ועשרות מיליוני פריטים – ממחברים קטנים, וחלקי חשמל ועד לפלסטיקה, מושבים, חלקי מנוע ושלדות – הכל אוטומטי, כאשר משטחים חשמליים שמטיילים לנו בין הרגליים נושאים את החלקים הנדרשים וזזים מצד לצד למחלקה הנדרשת, יש להם חיישנים ואם משהו עומד בדרכם הם נעצרים או משנים כיוון, לכן אנחנו חייבים ללכת לאורך הסיור באזור מסומן וצר, על מנת לא להפריע לתהליך ההרכבה.

חומרי הגלם מגיעים באותו היום, טרי טרי, ושוב – לפי הזמנות, בכמויות מדויקות לייצור המתוכנן באותו יום. על פי הנתונים שקיבלנו, ישנה תנועה של יותר ממיליון חלקים בכל יום. הספיקו לי כמה דקות במפעל, כדי להעריך מחדש את העבודה של ב.מ.וו, איכות ההרכבה מדויקת להפליא, הכל מנוהל ברמה הכי גבוהה שיש, העובדים והעובדות שם עובדים בצורה אוטומטית וממוחשבת, נקיה ושקטה – משהו שלא ראיתי במפעלי אופנועים בארץ המגף וגם לא במזרח. לרגעים הרגשתי שאני במפעל צ׳יפים של אינטל או מפעל תרופות.

המשכנו את הסיור בקבלת הסברים מהמדריך על פיתוח הכלי החשמלי שהם כל כך גאים בו, באזור הרכבת יחידות הסוללות של ה־CE 04, שם גם קיבלנו הדגמות של משקפי המציאות הרבודה, שמראים לעובד איך להתקין את החלקים השונים על שלדת הכלי, איך לחבר הכל יחד, וגם מסייעים לעובדים חדשים ללמוד על הרכבות שונות בכלים שהם פחות מנוסים בהם.

בחלק האחרון של הסיור, הגענו לשלב הבדיקות ובקרת האיכות, שם מבצעים בדיקות על דיינו ונוסף לבדיקת גיר ומנוע בנסיעה. את המושב אגב, מפרקים בשלב הזה ומרכיבים אותו שוב אחרי הבדיקות. אין אף כלי שמגיע ללקוח עם 0 ק״מ על השעון, וזאת הסיבה.

בתום הסיור הארוך שכלל הליכה מרובה, נפגשנו עם מנהלת המדיה של ב.מ.וו ובידה מתנה – צנצנת קטנטנה של דבש. דבש? מה הקשר בין זה למפעל אופנועים? היא חייכה והסבירה ששטח המפעל בגודל של עיר, ויש במתחם הרבה צמחים מהם הדבורים מפיקות דבש, ואותו אוספים בב.מ.וו, ואפילו מדביקים תווית עם סמל היצרן הבווארי על הצנצנות.

פסטיבל Pure&Crafted – מסה ברלין

אחרי הסיור המשכנו למסה ברלין, שם נפתח באותו הערב פסטיבל Pure&Crafted ולמחרת בבוקר יפתח במקביל האירוע המרכזי – BMW Motorrad Days. במתחם הפסטיבל המתינו לנו אופנועים מיוחדים מסדנאות שהציגו שם יכולות מדהימות על גבי שלל דגמים, בעיקר מבית ב.מ.וו. אחד הכלים הפופולריים, שהיה הבסיס לכמה יצירות מטורפות, הוא ה־R18 של ב.מ.וו – הקרוזר הענק הזה, שרכבנו עליו בהשקה עולמית וגם בישראל, מוכר לנו בגרסת ״המפעל״, אולם פה החבר'ה מהסדנאות השונות מכל אירופה הציגו את המפלץ עם מנוע הבוקסר הגדול ביותר בשלל צורות, צבעים, אורכים, וסגנונות שונים. קחו את האווירה של גלריית אומנות, תוסיפו לזה מוזיקת מועדונים, ביתנים שמקיפים אתכם מכל הכיוונים עם שלל פריטים ולבוש מיוחד למכירה, חלקם בעבודת יד, עם המון סטייל, והרבה אנשים ונשים שמחים ומחייכים, ששותים בירות ואוכלים טוב, עם להקות שהיו בכל פינה ודוכני האוכל השונים מכל מיני 'עולמות' ותקבלו את החוויה של הפסטיבל הזה. משהו מאוד מהוגן ומסודר, אבל גם משוחרר וקז'ואלי, מאוד מיוחד.

בבוקר חזרנו שוב למסה ברלין, לאירוע הרשמי של BMW Motorrad Days, חשבנו שאנחנו כבר מכירים את המקום, אבל בבוקר נפתחו עוד אולמות, עם אלפי מטרים נוספים של תצוגה של דגמים חדשים, סדנאות נוספות, דוכני ב.מ.וו למכירת אופנועים וציוד מקורי, לצד עמדות רכיבות מבחן והדגמות לקהל הרחב. בהמשך הבוקר אנחנו מוזמנים לפגישה עם אנשי קבוצות המרוצים של ב.מ.וו, שם אנחנו פוגשים בין היתר את יוג'ין לאברטי, מיכאל ואן דר-מארק וסקוט רדינג.

בהמשך היום אנחנו מקבלים הזדמנות לרכוב על כמה כלים חדשים של ב.מ.וו, אני אוטומטית רוצה לבחון את ה־CE 04 החשמלי, אחרי שחיכינו לו הרבה זמן ואחרי שראיתי את פס הייצור שלו, אז לקחנו אותו וה־S1000R ויצאנו לדרך, אחר כך חזרנו ולקחנו גם את ה־R18 ואחריו את ה־M1000RR המיוחד לחגיגות 50 שנה ל־M – חלום של אופנוע, עליו נרחיב בכתבה נפרדת. בינתיים רק אספר על הרגע ההוא ברחובות ברלין שהורדתי שני הילוכים ומסעדה שלמה נעמדה מהרעש וצרחה. קטע שלא אשכח לעולם. אופנוע קצה, לבוש כולו קרבון, קליל וחלק, יפה ביותר. אני מתגעגע ומצטער שלא לקחתי אותו ל־Jaufenpass. בסוף יום רכיבות ארוך לא יכולנו להפסיק אז המשכנו למתחם חווית השטח על דגמי ה־GS החדשים, לצידם נהננו מתצוגות ראווה, פעלולים של אלופי מוטוקרוס ואלופי טריאל ומופע מוטודרום מדהים (מופע קיר המוות הוותיק בעולם) שהזכיר לנו את ימי יהודה איילון.

את היום סיימנו בארוחה ענקית כאשר אנחנו מחולקים על פני שולחנות מאוד ארוכים סטייל גרמיש עם נציגי כל המועדונים והמשלחות הרשמיות של ב.מ.וו – על השולחנות המון אוכל בווארי, וויס-ביר, דגלי ב.מ.וו קטנים וכל משלחת עם הדגל שלה, כשמולנו במה גבוהה ועליה להקה מדהימה שעושה שמח, כולם קמים, רוקדים ומרקדים, והיום מסתיים בהחלט באווירה כייפית. אחרי הארוחה הזו היינו צריכים לחזור למלון, עלינו על מונית גדולה שמיועדת ל־7 נוסעים ואחרינו עולים כמה בחורים ואישה, כולם יפים ולבושים בהידור. אנחנו פוצחים בשיחה קלה, שגולשת לנושאי מרתונים, וכשאנחנו מזכירים את מרתון תל אביב האישה מצטרפת לשיחה ומספרת שיש לה חברה טובה בתל אביב, שעוסקת בספורט מוטורי… אנחנו מזהים על מי היא מדברת והיא מאשרת שזו אכן היא – ואז נופל לנו האסימון – מי שיושבים מולנו הם רוכבי ב.מ.וו בסופרבייק והאישה שמשוחחת איתנו היא לא אחרת מאשר פיפה לאברטי, לצידה יושב בעלה יוג'ין לאברטי, משם המשכנו יחדיו לפאב הכי מגניב וגבוה בברלין, ובילינו ערב מהנה עם אלופים של ממש, בהחלט ערב מיוחד שלא אשכח.

לסיכום, הנתונים מספרים שכ־17,000 איש ביקרו בסופ״ש BMW Motorrad בברלין, זהו נתון נמוך משנים עברו, כשהאירוע היה בגרמיש. יש לכך מספר סיבות, אבל הראשונה – משיחות עם באי האירוע – היא שרוב הקהל הוותיק של האירוע השנתי אוהבים לרכוב, לטייל, להגיע ליעד רחוק ופחות להיכנס למרכז העיר ברלין. אני נוטה להסכים איתם, בתור אחד שטייל אלפי קילומטרים באירופה על אופנוע, להגיע לאזור גרמיש, הרי האלפים – זאת חוויה עצומה, בטח כזאת שגורמת להמון רוכבים להתייצב לאירוע השנתי. אבל לא הייתי מוותר על החוויה המצוינת שעברתי כאן. אני בטוח שרוב האנשים שהגיעו הם חובבים מושבעים ואופנוענים, שעיקרם בימריסטים מושבעים, אבל לאירוע הגיעו גם אחוז לא זניח בכלל של אנשים מכל הרקעים, שלא בהכרח רוכבים על אופנועים של ב.מ.וו, אולי אפילו לא רוכבים כלל, אבל נהנים מהאווירה המחשמלת, ההופעות, הדוכנים המיוחדים, האנשים ססגוניים והמופעים המוטורים.

כשסיימתי את ביקורי בפסטיבל הגדול הזה, הייתי חייב לעשות עוד משהו, מנהג שיש לי בתערוכות ומרוצים בחו״ל, משהו שכמעט לא הספקתי מכמות התוכן – לטייל בחניונים ולראות את האופנועים הפרטיים איתם הגיעו המבקרים. וגם פה, אתם מנחשים – זאת תערוכה מדהימה בפני עצמה, מכל סוגי האופנועים והיצרנים, מכלים בני 80 ועד מודרניים, בכל צבעי הקשת והנפח.

זהו ללא ספק אחד מהאירועים המהנים בחיי, ולא רק בגלל האווירה, המופעים והרכיבות בברלין ומחוצה לה, אלא בזכות התרבות העצומה הזאת שנוסדה סביב מותג ב.מ.וו, לא רק שהיא חלק ממני ומההיסטוריה בבית שגדלתי בו, אלא היא גם סוג של דת לאנשי בוואריה, וכשאתה בתוך זה, באווירה הזו, אתה פשוט מתאהב בתחושה. חגיגה בווארית לתפארת.

הכותב היה אורח חברת ב.מ.וו