מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
ולנטינו רוסי – הסיפור מאחורי הסיפור שאינו נגמר
תמי גורלי
משבע הדקות, שהתארכו לשמונה, שקיבלתי עם ולנטינו נוצרה כתבה לחדשות ערוץ הספורט יחד עם גברי היידו, אבל היה הרבה יותר מזה, יכולנו להשתמש רק בחלק קטן מהשאלות וכאן לראשונה נחשפות כולן.
כמעט עשר שנים חיכיתי לראיון אחד על אחד עם ולנטינו רוסי. את הבקשה הראשונה שלחתי כבר בעונת 2010 ובמקום, שוד ושבר, נתנו לי לראיין את חורחה לורנסו. מאז התמדתי לבקש בכל הזדמנות, לא מוותרת, פעם אחר פעם. ידעתי שזה לא היה משהו אישי נגדי, חלק מאנשי התקשורת של הקבוצה אני יכולה אפילו להגדיר חברים המעריכים את העבודה שאני עושה בפאדוק, על המסך ובמדיה הכתובה והאינטרנטית בעשור האחרון. רק שלולנטינו יש קצבה ברורה לראיונות ומה לעשות שיש שווקים יותר חשובים מישראל, גם הפעם, שום דבר אישי כמובן.
ולנטינו רוסי מעניק ראיון אחד על אחד בודד בכל סוף שבוע של מרוצים ובערך פעם לשלושה מרוצים הראיון הולך לערוץ האיטלקי SKY, פעמיים בעונה ל-MotoGP.com, פעמיים ל-BT הבריטי ועוד פעמיים לערוץ הספרדי, מה שמותיר מעט מאוד ימים פנויים ואז נכנסים לתמונה הערוצים והעיתונאים שנמצאים באופן קבוע בפאדוק, ולא כמוני, פעמיים בשנה עקב אילוצים טכניים. גם אז, ולנטינו לא מוכן להתראיין לכל אחד. הוא והצוות שלו עושים סלקציה נוספת שקשורה במראיין עצמו ולא רק המדיה בשבילה הוא מועסק. ולנטינו שם וטו על עיתונאי או עיתונאית שאינו מכיר כדי להימנע משאלות טיפשיות שחוזרות על עצמן או שאלות שבאות לעשות כותרות. שאלות כמו למה הוא רוכב עם המספר 46 או מה קרה בספאנג 2015 מיותרות מבחינתו והוא יכול להרשות לעצמו שלא לסבול מראיונות מעצבנים כשהוא נלחם על תוצאות. רק בעונה הקודמת ערוץ גדול קיבל עשר דקות יקרות לראיון עם אלוף העולם תשע פעמים, אך יומיים לפני קיומו, בתיאום ובבקשה של צוות המדיה של ימאהה עם ההפקה, הוחלף המראיין שלא ביקר בפאדוק מעולם, במראיינת המכירה ועובדת בעולם המוטוGP כבר כעשור. ולנטינו מקצוען והוא דורש שכל מי שנמצא בסביבתו יתנהל באותו האופן. האמת? לגיטימי.
ראיונות האחד על אחד נערכים תמיד לפני תחילת סוף השבוע בימי המדיה וההכנות, ימי חמישי. בבקרים, ולנטינו שתמיד מגיע מאוחר, מקיים פגישות במוסך עם הצוות שלו. אחר הצהרים הוא מתפנה, למסיבת העיתונאים הגדולה המשודרת לייב ונערכת בשעה חמש לצידם של עוד ארבעה או חמישה רוכבים (זמן מקומי) או מסיבת עיתונאים אישית המתרחשת קצת מוקדם יותר ונקראת "די-בריף". אחריהן הוא שותה אספרסו קצר בחדר האחורי בחברת הצוות האישי שלו ורק אז מתפנה למחויבות נוספות למדיה הכוללות את הראיונות האישיים.
הוא יודע מראש מי מגיע ולאן זה הולך, הוא מגיע מוכן, תמיד באיחור קל אבל יותר מקצוען ממנו אי אפשר למצוא. קשה לצאת עם ראיון רע מולנטינו כי הוא תמיד יודע כיצד לענות. הוא מקשיב, חושב ונותן תשובות קלות לעריכה, מלאות ועגולות, עם שביב הומור וכנות, אבל גם קמצוץ דיפלומטיה.
הצוות לא אומר מה לשאול, גם לא מבקש לדעת מה יהיו השאלות, למרות שהם תמיד פתוחים לסייע במידה וקיימת תהייה לגבי נושא נפיץ או רגיש. העצה היחידה שקיבלתי הייתה שלא כדאי לשאול על מלזיה 2015 כאמור ושאם הוא נהנה מהראיון, הסבירות שאקבל הזדמנות נוספת תהיה על השולחן. אין לחץ.
זה כמובן לא היה הראיון הראשון שלי, אמנם זה היה רק השלישי מול המצלמות, אך קיימתי כבר עשרות ראיונות בפאדוק המוטוGP וגם את ולנטינו כבר שאלתי שאלות רבות, רק שזה היה בנוכחות של עיתונאים אחרים. כשנכנסתי לפאדוק לראשונה בעונת 2006, ולנטינו כבר היה ענק, את מארקז למשל ראיינתי לראשונה כשהיה בן 15 ועוד לא ניצח מרוץ אחד ומאז ראיינתי אותו עוד שלוש פעמים, את לורנסו עוד לפני שלקח אליפות ומאז עוד פעמיים. הידיעה שולנטינו אישר זמן אישי איתי אחרי המתנה כל כך ארוכה והפחד שאאכזב את האוהדים הישראלים הוסיפו ללחץ של להגיע לשיא הראיון בזמן כל כך קצר. עם רוב הרוכבים צמחתי במקביל באליפות, לעומת זאת הוא כבר היה דמות נערצת על ידי מיליונים כשראיתי אותו פנים אל פנים לראשונה. זה לא שלא היו לי שאלות לשאול, על הדלת בבית כתובות בגיר מספר שאלות כבר שנים רבות, בראש הסתובבו עוד עשרות אבל רציתי לשאול כאלו שיהיו נצחיות, כאלו שהוא יצטרך לקחת רגע לחשוב, כאלו שיגרמו לו לסיים את הראיון ולהודות לי כמו שקורה כשרוכב נהנה מהשיחה, כשרוכב רואה שהעיתונאי מקשיב ובא לשאול ולא לקבל תשובה שאליה הוא מצפה או חושב שהוא יודע הכל.
אחרי שהכנתי רשימה הסתובבתי בחדר המדיה והתייעצתי עם קולגות שראיינו אותו בעבר, שיכתבנו את השאלות, שינינו קצת ושמנו דגש על מה שיאפשר לצופים לראות את מגוון רבדיו של האגדה המוטורית.
אחרי שהוא סיים סבב ראיונות קצר לערוצי הטלוויזיה השונים המסקרים את האליפות, הוא התפנה לדבר איתי בין המשאיות של הקבוצה, כבר חשוך בחוץ אבל ברקע עוד אפשר לשמוע את המעריצים קוראים בשמו. מסביב עומדים חלק מאנשי הקבוצה, כמה שומרי ראש, שוטרים מקומיים, צלמים ועיתונאי נוסף. עמוס, אבל ולנטינו כמו תמיד מתנהל כאילו מי שמדבר איתו הוא היחיד בעולם. כמו רוכבים אחרים,מסתכל ולנטינו בעיניים של מי ששואל אותו שאלה, הוא גם מישיר מבט כשהוא עונה, רק שהפעם הוא גם נוגע מדי פעם, כאילו מזכיר שבדקות שקיבלת הוא שלך עד הסוף.
כשהוא רק התיישב על כיסא הבר הגבוה שהוצב לפני לוח הרקע הממותג, הענקתי לו שי קטן, משהו שאני עושה בכל ראיון, לפעמים זאת חבילת שוקולד פרה עם סוכריות מתפוצצות, חבילת במבה, ספר ישראלי מתורגם לשפת הרוכב או סבון מים המלח. לולנטינו הכנתי ציור בהשראת הסרט 'הסיפור שאינו נגמר' ששיר הנושא שלו, לדבריו, מסמל יותר מהכל את הקריירה המוטורית שלו. שי תמיד עוזר לשבור את הקרח ולולנטינו חובב העיצוב, ציור אחר שלי תלוי במשרדו, הוא מעורב בכל הנראות של מוצריו וחולה על קומיקס, נראה לי הכי נכון להביא משהו אישי יותר. לשמחתי הרבה זה עבד.
את השאלה הפותחת בחרתי עם מחשבה על המצב הנוכחי של ולנטינו, אך גם של האוהדים שלו. הם עדיין מגיעים בהמוניהם ורוצים לראות אותו מנצח, ההצלחה שלו עושה להם את היום, את השבוע, את החודש, רק שזה לא קרה מאז 2017.
העונה הזו לא הייתה קלה עבורך ועבור הקהילה הצהובה שלך, אתה יכול להסביר כיצד התאמת את הציפיות למצב הנוכחי?
"זה אכן קשה, מאחר שבשנים האחרונות, מאז החזרה לימאהה, המצב שונה. הרבה יותר קשה ממה שהיה לפני 10 או 15 שנה. בכל מקרה, תמיד הייתי תחרותי ויכולתי להילחם על מיקום על הפודיום בכל מרוץ או סוף שבוע אם לא על הניצחון, אבל בשתי העונות האחרונות, בעיקר בעונה האחרונה, יותר נכון בעונה וחצי האחרונות, אנחנו מתקשים מאוד מבחינה טכנית ונראה שאנחנו מאבדים את הדרך הנכונה ומבחינה טכנית אנחנו נשארנו מאוד מאחור. זה קשה בשלב זה של הקריירה שלי, זה מאוד קשה למצוא את המוטיבציה וזה לא פשוט. אבל אני סומך על ימאהה ואם מסתכלים על ההיסטוריה, אנחנו חזקים, ימאהה מאז ומתמיד חזקים ואני כולי תקווה שבעונה הזו והבאה נהייה תחרותיים".
רק שולנטינו, לאכזבתי, נותן תשובה יחסית מכנית, בלי להתייחס לאוהדים. אבל בחרתי להמשיך הלאה. זה בדרך כלל מה שקורה בפתיחתו של ראיון. מתחילים לאט.
לא יכולתי להתעלם מגילו של ולנטינו, לעומת רוכבים אחרים באליפות. העונה הוא מבוגר פי שניים מפאביו קווארטררו הצרפתי, בשמונה שנים בערך מלורנסו ודוביציוזו, 14 שנים בינו לבין מארקז ו-17 בינו לבין בן קבוצתו וינאלס. בערך שליש מהרוכבים באליפות לא נולדו כשהוא התחרה לראשונה באליפות העולם. הוא לקח את הזמן להשיב על השאלה הזו, הרכין את הראש, צחק, חשב ורק אז ענה
אתה נראה יותר בכושר מתמיד, האם אתה חושב שולנטינו בן ה-40 היה מנצח את ולנטינו בן ה-22?
"כן, זה נכון. העונה השתפרתי מאוד, כי שיפרנו את שיטת האימון שלנו ואני עובד קשה מאוד עם המאמן האישי שלי ועם הרוכבים הצעירים באקדמיה, בזכות הניסיון שלי הצלחנו לשפר את האימונים בכל עונה ועונה, הרבה בחדר כושר, הרבה עבודה עם האופנוע וכל המשתמע מזה, ואני מרגיש טוב מאוד.
אני יכול לנצח את ולנטינו בן ה-22? הא! אני לא בטוח, אבל אני סבור שכן, אני חושב שאני יכול, אני יכול לנצח את ולנטינו בן ה-22".
הפעם הייתי חייבת למקד אותו ולא יכולתי להסתכל על הנייר
באיזה אופן אתה טוב יותר?
"כשאתה בן 22, אתה כמובן קצת משוגע יותר ויש בך את העוצמה הצעירה, את יודעת איך זה. אבל כעת, אני טוב יותר כי אני עובד קשה יותר, אני משקיע יותר ואני מרוכז יותר. כשאתה צעיר אתה עולה ויורד יותר אז אולי במרוץ אחד הולנטינו בן ה-22 יכול לנצח אותי, אבל בסוף האליפות אולי אני אסיים לפניו".
את השאלה הבאה בחרתי דווקא בגלל מה שנראה לעיתים כמו תיעוב ושנאה שחשים האוהדים השרופים של הדוקטור כלפי היריבים שלו על המסלול. רוכבים כמו מארקז בראשם, לורנסו, ביאג'י, סטונר, מלאנדרי וג'יברנאו במהלך השנים. כי בלעדיהם, האם היינו רואים את ולנטינו כל כך הרבה שנים על המסלול?
היו לך מתמודדים קשים לאורך השנים, אתה חושב שהיית שורד כל כך הרבה שנים לולא הייתה לך את התחרות הזו?
"היריבים חשובים מאוד והיו לי יריבים שונים לאורך השנים והם נהיו חזקים יותר ויותר. זה טבעי, אבל אני נהנה כי אני מתחרה קודם כל כי אני אוהב לרכוב על האופנוע, אבל בעיקר כי אני אוהב את הקרב, אז זה משהו שאני נהנה ממנו".
זה לא סוד שולנטינו שינה ועדיין משנה את הענף. רק לפני עשור רשימת הרוכבים האיטלקים באליפות הייתה קטנה והם דשדשו בלוח התוצאות. אפילו הפדרציה האיטלקית הודתה שלולא רוסי, האקדמיה וקבוצת Sky VR46, לא היה העתיד האיטלקי נראה מבטיח כל כך.
אתה כבר אגדה של הספורט ובימים אלו אתה משנה את הספורט, יוצר את העתיד, ואפילו מתחרה מול התלמידים שלך.
"אני מאוד גאה בכל מה שקשור לעבודה שלי עם האקדמיה, כי זה משהו שלא צפיתי אותו כשהתחלנו ב-2013. זה משהו שאף אחד לא עשה בעבר, בעיקר לא באיטליה, לא ידענו למה לצפות ואיזה כיוון לקחת או להתפתח אבל השיטה עבדה טוב. ביחד עם קרלו, אלבי ואוצ'יו האקדמיה לא רק עשתה אותנו חזקים אלא גם הטיבה את היחסים ביננו, כולם הצליחו להתרכז בתחום שלהם והתוכנית עובדת. אנחנו ממש מרוצים מזה כי זו הנאה רבה לעבוד עם הרוכבים הצעירים וזה גם נותן לי עוד מוטיבציה ועושה אותי צעיר יותר, זה גם אושר גדול מאוד לעקוב אחריהם במרוצים, אם זה אחי, פאקו וכל הבחורים. אני חושב שזה נפלא, אני סבור שזה טוב גם בקשר לעתיד שלי שנמשיך לעקוב אחרי רוכבים צעירים".
לא פשוט להיות ולנטינו, לא פשוט להיות בתחרות עם כל העולם ועם עצמך כל כך הרבה שנים. היה חשוב לי להבין כיצד הוא רואה את עצמו.
כשאתה מסתכל במראה, מה אתה רואה?
"אני שמח, אני מרוצה מהקריירה שלי, אני שמח בהקשר לחיים שלי ומה שאני עושה בכל הקשור לאופנועים אבל בדרך כלל בגלל האופי שלי, אני נוטה להסתכל יותר אל עבר העתיד, העבר בסדר, אבל אני מסתכל כיצד אני יכול לעשות את העתיד טוב יותר".
איש התקשורת שלו עומד מאחוריו, מחוץ לפריים המצלמה, מסמן באצבעותיו עוד כמה זמן נותר והלחץ עשה את שלו; במקום לעשות 'פולואו-אפ' לשאלה, אני חוזרת אל הדף, למה שבהמשך עוד ידיר שינה מעיני.
לא יודעת מה עבר עלי כשבחרתי שלא לסנן את השאלה הזו בתוך רצף השאלות המצומצם. אולי כי זה משעשע אותי שרוכב שיש לו מניות באחת החברות הטובות בעולם לציוד המיגון, צריך לסדר כל פעם שהוא יוצא מהפיט ליין את החליפה כאילו שנתקעו לו התחתונים אפילו שהיא נתפרת למידותיו. אולי זה כי חשבתי שזה יצחיק אותו, מה שבאמת קרה. אולי כי עדיין תקוע לי בראש שמישהו כתב עלי בפייסבוק שכל מה שאני מבינה בו זה התחתונים של הרוכבים.
ביני לבינך ולבין הצופים של המוטוGP מישראל, מתי הייתה הפעם האחרונה שבאמת היית צריך לסדר את התחתונים?
"זה חלק מהפולחן, מאחר ובתחילת הקריירה שלי החליפה לא התאימה בדיוק ואז היה צריך את זה ואולי עכשיו אני לא זקוק לזה יותר אבל זה סוגר בשבילי את 'מעגל הריכוז'. זה נראה כאילו אם לא אעשה את זה אתרכז לאט יותר.
אבל הרוכבים ואנשי ספורט באופן כללי קצת מוזרים, יש משהו מוזר בתוכנו בפנים. אולי זה קצת קשה להסביר אבל זה ככה. כולם ככה, לכולם יש את המוזרויות שלהם, אותי אתם רואים עושה את זה על המסך אבל ישנם אולי עוד רוכבים אחרים שאותם לא רואים, אבל בסופו של דבר כולנו אותו הדבר".
הראיון נגמר, ולנטינו הודה לי על הראיון ועוד פעם על הציור שהחזיק בכבוד רב על ברכיו לאורכו. אנשיו סימנו לי שהיה מצויין ואחר כך גם הוסיפו שהיה מעניין. הצלם לחש לי באוזן שהיה טוב ומזל שהוא היה מוכן, כי מרוב לחץ כמעט התחלתי לפני שהמצלמה עבדה. נשמתי עמוק וחזרתי לעיסוקיי, אבל השאלה בסוף לא עזבה אותי.
ולנטינו הכין לי את הקרקע לשאלת המשך, הוא נתן לי את האופציה לשאול מה יקרה לדעתו ואני? כשלתי כי לא השתחררתי. זו לא הגזמה לומר שזה "אכל אותי", לשמחתי עשיתי תיקון בקטלוניה.
בראיון לפני מספר חודשים ראיינתי אותך ולא שאלתי שאלה אחת שהייתי צריכה.
אמרת לי שאתה אף פעם לא מסתכל על העבר כששאלתי אותך מה אתה רואה. אז אני תוהה, מה אתה רואה כשאתה מסתכל אל עבר העתיד?
"בדרך כלל אני לא אוהב להסתכל על העבר, כי העבר שלי נהדר ואני מאוד גאה בקריירה שלי, אבל בשביל להמשיך עליך להסתכל אל עבר העתיד, מה שאני רואה זה שאנחנו בתקופה קשה מבחינה טכנית. אני חושב שעל ימאהה לעשות יותר כדי להיות תחרותיים, כי בעידן הזה במוטוGP רמת היריבים מאוד גבוהה. אני חושב שאני בכושר טוב, אני רוכב טוב, אני יכול להתכונן למרוץ באופן טוב יותר עם הניסיון שצברתי ואני סבור שאנחנו יכולים להיות תחרותיים".
כשקמתי לקחת את הרשמקול שהיה מונח על השולחן שלפניו, הוא הסתכל לעברי וחייך חיוך גדול, "איבדתי שעות שינה בגלל זה, זה הרג אותי". "תודה" אמרתי לו והוא השיב "תודה לך" וצחק בקול.
שאלת בונוס – לפני שנה וחצי ראיינתי את אלכס בריגס, אחד המכונאים המיתולוגיים של ולנטינו, שאלתי על החיוך של הדוקטור. בריגס שעובד עימו מ-2001 מכיר אותו היטב. "אחרי כל השנים שאני עובד בשביל הרוכב, אני יכול להביט בתמונה ולומר אם זה חיוך אמיתי או כזה שמשמעו 'אני כאן ואני עושה את העבודה שלי' סוג של חיוך. הוא לא רק אישיות ספורט ענקית, הוא גם אינטליגנטי מספיק כדי לדעת שהוא יכול לגרום לספורט לצמוח בזכות הגישה שלו. כמו שהוא כבר עשה, תראי איך הספורט נראה".
לא הסגרתי מי אמר לי, אבל שאלתי את ולנטינו אחרי מקצה האימון השלישי בקטלוניה את השאלה הבאה
דיברתי עם חלק מחברי הקבוצה שלך והם סיפרו לי שהם יודעים להפריד בין החיוך האמיתי לחיוך השיווקי.
"יש לי את החיוך השיווקי כשאני מרגיש נואש בדר"כ… היום היה חיוך אמיתי".
התשובה הזו של ולנטינו פתחה את כותרות העיתונים באיטליה. גם הם כמו האוהדים הצהובים של הדוקטור התגעגעו לחיוך הזה, האמיתי. לראשונה, המכונה המשומנת הזו שנקראת ולנטינו רוסי, מודה שגם הוא לפעמים עושה הצגות למצלמה, אבל כשהחיוך הכנה נפרש על פניו התחושה היא שהכל עדיין אפשרי.
כתבה פשוט מדהימה! רואים שאת כותבת מהלב
וואוו כבוד גדול איזה אוהד ספורט מוטורי לא היה רוצה לשבת מול הדוקטור ולראיין אותו זה יותר עוצמתי מהאפיפיור ????
מקווה שיבוא יום ויצא לי רק להצטלם עם הדוקטור( או להיות מורכב מאחוריו פנטזיה)הוא כמעט בן גילי ויצא לי לעקוב אחריו מאז שהוא ב125cc אבל אין מה לעשות כבודו במקומו מונח לדעתי האישית הגיל עושה את שלו. אבל תמיד בשבילי הוא 46
גורלי כל הכבוד איזה כתבה מרשימה אלופה
תמי תודה רבה. אני עוקב שנים רבות אחרי MOTOGP ולדעתי את הפרשנית הטובה בעולם והטובה בהיסטוריה של התחום. שאפו!
אישה נדירה .מבחינתי היא זוכה בפרס הגדול. ראיון עם הדוקטור הססגוני כל כך. מקצועי ומדויק.וכך גם תמי שהבינה את גודל המעמד ובזכות תכונות אופי מיוחדות של התמדה והקדשת כל כולה למען המטרה השיגה את מטרתה. בכלל זה חלום בעיניי לשבת עם הדוקטור .אני גאה בה שהצליחה.